בקשת עזרה עם התמודדות בחרדה חברתית

שלום לישיחנה
אני בת 18 ויש לי קושי גדול מאד שאני מתמודדת איתו ביום יום לבד בלי שאף אחד יודע כולל הורי
לקושי קוראים חרדה חברתית
תמיד היה לי את הפחד הזה שלא ישפילו אותי שאני לא יהיה מובכת וכו ותמיד קשרתי את הבעיה לזה שאולי חסר לי בטחון עצמי ואני צריכה להיות יותר בטוחה בעצמי ולא לפחד וכו
אבל בזמן האחרון זו התחלתי להבין שכניראה יש לי איזה בעיה יותר גדולה שיושבת עלי
התחלתי לקרוא על כל מיני מאמרים שמדברים על כל מיני סוגים של פחדים שיש לאדם עד שהגעתי לנושא של חרדה חברתית התחלתי להבין שזה אני שזה מה שאני בעצם חווה כל יום במשך כל חיי
התחלתי לנסות לטפל בזה בעצמי
חפשתי כל מיני עצות שיעזרו לי להתמודד עם זה, קניתי כל מיני כדורי הרגעה שלא עזרו לי בגרוש
ועכשיו שעוברת לי שנה מאז שגילתי תחרדה אני מוצאת את עצמי באותו מצב ואני ביאוש

אני לא מפסיקה לחשוב מה יהיה שאני יתחיל שידוכים אני בפאניקה מהצב הזה
אני רוצה מאד לטפל בזה אבל לא יודעת למי לפנות ובאיזה אופן מטפלים בזה מלחיץ אותי בטרוף
וחוששת מאד שאם אני יפנה לאיזה שהוא עזרה מבחוץ משהו שאני מכירה יגלה אותי
אני חסרת אונים מהמצב הזה אין יום שעה שהנושא הזה לא עולה לי
אני לא יודעת מה תוכלו לעזור ולהציע לי אבל לפחות אני יודעת שניסתי לעשות משהו
ושאני פעם ראשונה בחיי משתפת מעט מתחושותי הקשות שעולות לי כל יום
מקווה שהצלחתי לעביר לכם את פניתי בצורה ברורה
ותודה למשיבה היקרה שתטרח מזמנה לקרוא ולנסות לעזור
ותודה לכם לארגון ישיחנה אתם עושים דבר ענקי אין מילים
מחכה לתשובה ,שרי.

שלום לך בחורה יקרה,
אני יודעת שחיכית לתשובה ימים רבים, ואני רוצה להתנצל על הזמן הארוך שלקח לי להשיב לך.
בואי ננשום יקרה. נשימה עמוקה. כזו שלוקחים בה אויר שממלא את הריאות לגמרי, ואז משחררים, לאט. לאט, עד הסוף. ושוב. ושוב. ועוד אחת כזו. בואי נרגע.
יקירה, את מתארת את עצמך כמי שמתמודדת אולי עם חרדה חברתית. לא כתבת הרבה על הקושי, שבגינו אבחנת את עצמך כך. תיארת רק שמאז ומתמיד ליווה אותך פחד מהשפלה, ופחד מלהיות מובכת.
אני יכולה לתאר לעצמי שאם החלטת לאבחן את עצמך, כנראה הרגשת קושי שהשפיע על היום יום שלך בתחומים אלו.
יקירתי. זה נורמלי. כל כך נורמלי. כולם סביבנו מתמודדים. מי עם פחד חברתי, מי עם פחד ממקומות סגורים, מי עם פחד מבדידות ומי עם פחד מג'וקים. זה בסדר. לכולנו יש פחדים… ואני רוצה לגלות לך, שלעיתים גם אלו שאת רואה מסביבך מלאי בטחון עצמי ועוצמה, פוחדים מבפנים מפני השפלה או דחייה.
יקירה, את מלאה ברצון לעזור לעצמך, ואני מעריכה אותך על כך מאד.
מתוך הרצון הזה, קראת ונחשפת, לחומרים שחלקם רלוונטיים, וחלקם אולי לא, ודרכם החלטת לאבחן את עצמך כבעלת חרדה חברתית.
אני מרגישה, שיותר ממה שהחרדה מפריעה לך, מפריעה לך התווית שהדבקת על עצמך.
אז… כמה דברים על כך:
א. רק איש מקצוע כלומר, פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, רשאים לאבחן חרדה מכל סוג שהוא. מעבר לכך, לאבחון העצמי שלנו אין משמעות.
ב. לעיתים קרובות אנשים נוטים לבלבל בין חרדה חברתית למופנמות או ביישנות, אלו שני דברים שונים, אבל על שניהם ניתן ואפשר לעבוד אם רוצים.
ג. בין אם ניתן לאבחן אותך כבעלת חרדה חברתית ובין אם לאו (ואת זה כזכור רק איש מקצוע קובע), אני רוצה שתדעי, שגם אנשים שמתמודדים עם ביישנות מולדת או חרדה חברתית, יכולים להצליח מאד בחיים. יכולים להתגבר על החרדה, ללמוד לחיות איתה, לנהל אותה, ו… כמעט לשכוח מקיומה. (רוצה הוכחה? כן, גם אני כותבת שורות אלו, התמודדתי כילדה וכנערה עם חרדה חברתית.)
אני חושבת, שמה שהכי חשוב הוא, שתביני שגם אם המושג "חרדה חברתית" נכון לגבייך, זה לא מושג שמתאר מום. חרדה חברתית היא לא מחלה, היא לא פגם, היא התמודדות. והתמודדויות יש לכולם.
טוב עשית שפנית אלינו ל"ישיחנה". אני חושבת שעצם השמירה על ההתמודדות כסוד, יש בה בכדי להכביד ולהעיק, ולדמות לנו את ההתמודדות כגדולה יותר ממה שהיא באמת.
אני חושבת, שטוב תעשי, אם תמצאי לך עוד מישהו בעולם האמיתי, שאיתו תוכלי לחלוק את ההתמודדות הזו. בטוחה שזה יקל מעלייך, ואולי תגלי שאת ממש לא היחידה שמתמודדת איתה.
מעבר לכך, ואם את מרגישה כי ההתמודדות מפריעה לך בחיי היום יום אני ממליצה מאד על פנייה לטיפול מתאים. נכון, אני לוקחת בחשבון את מה שכתבת בעניין החשיפה, אבל רוצה להרגיע אותך גם בעניין זה.
היום פנייה לטיפול, הפכה ממש עניין שבשגרה… קבלת עזרה היא לא בושה, להיפך היא הצהרה של לקיחת אחריות על חייך.

אם תרצי הפנייה לאשת מקצוע מתאימה, את מוזמנת לפנות אלי או למנהלת האתר, ואנו נמליץ לך בשמחה.
מקווה שיש בתשובתי מעט בכדי להקל עלייך, ומאחלת לך קבלת עצמך על כל החלקים וההתמודדויות שלך, כי הם אלו שעושים אותך מיוחדת.
אפרת