הניסיונות בקדושה מעבירים אותי על דעתי

לשון הרע נוטל כל הזכויות

שאלה:

שאלתי היא ואני מקווה שאכן זהו האתר המתאים על הניסיונות שלי,
בעיקרון אני אברך רגיל אבל הנסיונות בקדושה מעבירים אותי על דעתי ופשוט משגעים לי את הראש,
יציאה לרחוב, שגם אחרי אלף הבטחות לא להרים עיניים, העיניים כאי' מאליהם נמשכים לכל מה שקצת לא צנוע,
והשאלה מה נכון לעשות לענין והמצב הזה. בפרט שאני רואה שגם לדוגמא אחרי יוה"כ שאתה במצב כ"כ גבוה ברחוב עדיין קשה.
תודה! ומקווה שתהיו השליחים הטובים לעזרני.

שלום לך אברך יקר

מעריך אותך מאד על הפנייה!
אני כותב לך את מחשבותיי ממקום של אברך כמוך (אולי קצת יותר מבוגר), ובע"ה מינך ומינאי נוכל לברר מעט את הסוגיא הזו שנוגעת לנו כ"כ.
א.
אנחנו יודעים ששבעה דברים מכוסים מכל אדם ואחד מהם הוא "מה בלב חבירו" (פסחים נד, ב), איך נאמר? – נס שכך… אתה מסתמא מתחלחל מלדמיין שכולם היו רואים את המחשבות שלך… אבל תדע לך שכל החברים שלך, גם סומכים על הנס הזה… יתכן ונראה לך שאתה חריג בנושא זה של הכוח החזק של היצר המקנן בך, אבל האמת היא שלכל הגברים (רובם ככולם) יש יצר חזק.
חז"ל כבר אמרו (סוף ב"ב ועוד) שישנם דברים שאין יאדם ניצול מהן בכל יום, וחד מינייהו: "הרהור עבירה". שים לב: חז"ל אומרים שזאת המציאות אצל אנשים רגילים בזמן הגמרא. כלומר יש הרהורים שעולים בלי שליטה. מה אנחנו מבינים מכך? שהיצר הזה נוכח תמיד. אני קורא לזה במשל מעולם המחשב "הוא נמצא על השולחן-עבודה".
די לנו לזכור שחז"ל תקנו לנו לקרוא "פרשת עריות" ביום הכפורים עצמו, כך שאין שום זמן שבו האדם יכול להיות חפשי מאותו יצר.
ב.
צריך גם להבין שיצרא דעריות הוא בעצם כוח עצום המביא את האדם לגדול ולהתפתח. כלומר יוצא מהכוח הזה הרבה דברים חשובים וטובים, וה' לא ברא כך את האדם רק בשביל שיהיה לו נסיון… אם נבין את הצד החיובי שביצר,  אזי נמנע את הבלבול שאנו חווים במצב של התעוררות יצרית.
החזון איש כותב "נטול יצר הוא נטול חיים", כלומר שהיצר הרע מביא לנו גם חיים שיש בהם טובה וברכה.
וצריך לדעת שעיקר העבודה אינה סביב ההרהור הראשון או המבט הראשון, שכן הם כלולים במה שאדם לא ניצול ממנו, כי הוא דבר טבעי. הבחירה שלנו היא בעיקר סביב המבט השני, וההרהור המתמשך. ידיעה זו בכוחה להרגיע אותנו ולחסוך את סערת הרוח המתעוררת בלבנו כאשר עולה ההרהור או העין נופלת על משהו. "איך אני כזה שפל"? "איך אפילו אחרי יוה"כ?"
אותה סערה אינה מביאה ברכה, היא מסבכת אותנו ולרוב גורמת לנו לשקוע בכך יותר, והדעת נותנת שזה חלק ממה שהיצר הרע הכין… החכמה היא להכיל את יסוד הענין, ולהבין שעצם התאוה וההרהור והמבטים, הם דבר מובנה בטבע שלנו, ולא להיות מתוסכל מעצם המשיכה הגדולה. ולומר לעצמו בשלווה: נכון שנתפסתי על משהו, לא קרה כלום, ועכשיו אני אוריד את העיניים, כי הרי אינני מעוניין בכך. הדחף הטבעי הדליק אצלי משהו, ועתה מגיע התור שלי 'לומר משהו': אין אני מעוניין לטפח את אותו זיק. כשם שבא כך הוא ילך.
אצל אנשים מסוימים עלולה להתפתח הסתבכות וכפייתיות, בדומה ל"נערווין", שתגרור אותם לרוב, לעוד יותר הסתכלות ועוד יותר הרהורים. כדאי מאד לא להבהל, אלא לגשת לנושא הזה בקור-רוח.
אז אולי אתה אומר לעצמך: כן, אני יודע את מה שכתבת, אבל הבעיה שאני נכשל גם במבט השני והשלישי. ובכן, אני שואל אותך, הרי אתה אברך ירא שמים (ראשית פשוט כך, ושנית מוכח כן מפנייתך) ולא מדובר בהסתכלות שאתה עושה במזיד, דהיינו שאתה הולך ומחפש הסתכלויות. אלא שאתה מוצא את עצמך מביט, דהיינו שמדובר במשהו שמשתלט עליך. אז ננסה להבין למה אתה מגיע לידי מבטים שאינך מעוניין בהם? יתכן ונוצרה אצלך הסתבכות קטנה סביב זה, והפתרון הוא דוקא להוריד את המתח. זה לא אומר שמעכשיו תשחרר את העיניים, אבל זה כן אומר שתיגש לעצמך בסלחנות, ותבין שאתה אדם נורמלי!
ת"ח אחד חכם וצדיק, אמר לי על שאלה דומה, שמומלץ לקחת זמן מיוחד כל יום ולומר כמה פרקי תהלים ולהתפלל שלא להכשל, ובכך מלבד הכוח של תפילה, יש בזה גם עצה פסיכולוגית עמוקה, שאנחנו מכבדים את את היצר הטוב ומקשיבים 'מה יש לו לומר' לא רק בשעת הנסיון, אלא כ'מאן דאמר' בפני עצמו וזה יתן יותר כח להתמודדות בשעת מעשה.
ג.
אי אפשר גם לשכוח את העצות הקלאסיות:
להמנע כמה שיותר מלהגיע למקום של נסיון. "אל תביאנו לידי נסיון" כולל הליכה ונסיעה במקומות בעייתיים, וכמובן בתחום האינטרנט וכו'. [אמנם, אני מניח שאותם מקומות שגורמים לך לנסיון אין באפשרותך להמנע מהם, כי נוכחותך בהם היא חלק מסדר היום.]
דברי חז"ל (סוף סוכה) "משביעו רעב מרעיבו שבע" הם אמת מוחשית. אף שהיצר נמצא ברקע תמיד, אך בדרך כלל הוא צריך איזה טריגר לעורר אותו, וכמה שיותר להמנע מגרויים מיותרים, כך היצר יהיה שקט יותר.
ישנו גם הטיפ הישן והטוב של בעלי המוסר לשמירת העיניים, כמו שמופיע במכתבי הרב וולבה – לחשוב על קושיא טובה בדרך. ['קושיא' היא רק דוגמה. יש כאלה שפחות מעוניינים בקושיות אלא נמשכים לתובנות ולוורטים יפים, אז אפשר להכין לפני היציאה לדרך איזה דבר תורה שמעניין אותך, ולחשוב עליו. או לשמוע בנגן.]
ובכלל, כאשר אדם חש ריקנות, הוא יותר עלול ליפול בנושאים אלה, כך שחשוב מאד למלא את עצמו בתוכן, ודברי המשנה "יפה ת"ת עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון" מלמדים אותנו יסוד זה. הדברים מתכתבים עם היסוד שהבאתי לעיל, שכוח היצר הוא בעצם כח של צמיחה, על כן כשאדם תפוס בצמיחה ופעלתנות, הייצר מוצא לעצמו את המיתוק, ואילו כאשר האדם בסוג של דשדוש, אז היצר הזה תובע את שלו…
אבל הכל צריך לבא ממקום רגוע, בלי פניקה. תזכור שאתה נורמלי כפי הטבע שה' ברא אותך, ומהמקום הזה ייקל עליך לשמור על הגבולות של התורה.

ד.
הכלל העולה, שאין לנושא זה "פתרונות קסם", כי באמת זה מצב מובנה בתוך צורת האדם שלנו, וה' יודע למה הוא נתן לנו כזה יצר חזק, ובכל אופן "הוא ידע יצרנו". כך שעל עצם היצר אין מה להיות מתוסכל, ואדרבה ככל שמפעפעים באדם יצרים חזקים, כך הוא עשוי להצליח מאד גם בחייו הרוחניים, כי אותם יצרים הם כוחות של חיות וצמיחה. תפקידנו הוא הבחירה כיצד להתמודד איתו, האם לשים אותו בגבול או לתת לו להשתולל. וכאן יש מקום לעבודה, אך בתנאי שהיא רגועה, ומכילה. אין הגיון לבא עם לחץ כשמדובר בנושא כ"כ טבעי ומובנה בתוך התוכיות שלנו.
מאחל לך
ולכל הגברים בני אברהם יצחק ויעקב –
הצלחה ושמחה!

ישי

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות באותו נושא:

תפילה ובטחון על רוחניות

ישיחנה שלום! רציתי לשאול… חובת הלבבות בשער הבטחון פרק ד' כותב שלא שייך תפילה ובטחון על רוחניות כי לא שייך בזה ספקות, כי הכל כבר נצטווה, מה שכן שייך בו

קרא עוד »

מתקשה להתחבר לתפילה

כול הזמן אומרים לי להתפלל ולקום בזמן ולא לאחר, וקשה לי מאוד. אני מתפלל כמובן אבל לא כל כך מתחבר לתפילה.  ולא רק זה אלא אני צריך לקום כול יום בשעה

קרא עוד »
דילוג לתוכן