אני בחור ישיבה ויש לי סמרטפון!

שאלה:

שלום אני בן 15 לומד בישיבה קטנה מצוינת.
אני יודע ללמוד, אבל בזמן האחרון אין לי חשק ללימוד ויש לי סמארטפון עם אינטרנט פרוץ ואני מבין עד כמה זה רע אבל קשה לי לזרוק את זה ובכלל אני מרגיש חוסר סיפוק
אני מרגיש שלשבת בישיבה ללמוד זה להתבזבז אני מרגיש שאני רוצה לעשות משהו גדול יותר.

תשובה:

שלום לך!
אמנם הנך נמצא כעת במעמקי הקושי ולא מצליח לראות את האור והיתרונות, אך שני דברים בפנייתך האירו את עיני וגרמו לי ממש לקנא בך.

כתבת "אני יודע ללמוד" וכתבת "אני מרגיש שאני רוצה לעשות משהו גדול יותר". כנראה שכתבת דברים אלו כבדרך אגב ובטח לא ייחסת להם חשיבות מרובה, אך אני מכיר רבים וטובים שהיו מאד רוצים ושמחים להגיע למצב שיוכלו להגיד על עצמם דברים כאלו.

חשק הוא דבר שבא והולך, על אחת כמה וכמה חשק לעשות משהו שהנך עוסק בו כל היום ללא הפסקה. אך היכולת והידע ללמוד, הם דברים הנקנים בעמל רב וביגיעה ואם הצלחת לקנותם הרי שעשיר גדול אתה ויש לך במה להתגאות (גם אם חשק אין כרגע)!

בנוסף, דע לך כי מרבית האנשים מעדיפים להישאר במקום הנוחות, ולגדול ולהתפתח רק למקומות שזה קל ונוח. האמירה שלך כי אתה רוצה לעשות משהו גדול יותר, אינה מובנת מאליה (בטח לא בגילך) ומעידה על כך שאתה אדם רציני, שאפתן, אמיץ ומוכן לעשות הכל כדי לתרום ולהתקדם. נראה שנועדת לגדולות וכי כוחותיך אלו ימשיכו לתמוך בך כשתעלה בעז"ה מעלה מעלה. זה משמח מאד אבל גם מחייב, כפי שאפרט בהמשך.

לגופה של שאלה:

השנים אלו שבהן אתה נמצא כיום, אלו השנים הקריטיות המעטות שיש לך בחיים, לצבור ידע ולהתעלות בתורה וביראת שמיים, שבעז"ה יהיו הבסיס לכל חייך. שנות הלימודים על אף שהן נראות לך כעת מרובות ומייגעות, הן מעטות ביחס לשנים הארוכות של החיים שבאים אחריהן. מדובר בזמן קצר יחסית, בו אתה פטור ממטלות חברתיות (ולעיתים אף מחלק מהמטלות האישיות) ומשחררים אותך לעסוק רק בלימודים. לכאורה מדובר באוצר נפלא, אך כיוון שהוא נעשה ככורח וכפיה, לעיתים אנו מתקשים לראות את היתרונות שבו.

חשוב שתדע: מרבית האנשים האיכותיים, אלו שהצליחו לעשות דברים משמעותיים בהמשך חייהם, הקדישו את מרבית זמנם בנערותם ללימודים ולצבירת ידע. ולכן הקדשת שנים אלו ללימודים, היא דבר חשוב ומשמעותי לעתידך.

מצד שני, בשלב בו אתה נמצא, קיימת אצל האדם סקרנות רבה לגבי העולם הסובב אותו. צעירים רבים חשים כי הם מוכרחים להתנסות בדברים חדשים, לעיתים אף כאלו המביאים אותם לידי סכנה.

לצערך הרב התנסית בסמארטפון עם אינטרנט פרוץ וכעת קשה לך להיגמל ממנו. דבר זה הוא נורמלי ביותר. האינטרנט הוא ה"בלתי נודע" הקורץ אלינו ומגרה את סקרנותנו, ולאחר שנפלנו ברשתו הנוצצת והמהנה שוב קשה לצאת ולהשתחרר. זוהי התנהגות אנושית טבעית לחלוטין, המאפיינת את מרבית בני האדם.

אך מה בכל זאת עושים כאשר אנו מודעים ומבינים שהחיבור לאינטרנט גורם לנו נזק גדול? כיצד ניתן בכל זאת להתנתק מהיצר המגרה הנמצא במכשיר הקטן?

ראשית, עצם ההבנה כי הדבר גרוע בעבורך, מהווה כבר חצי פיתרון. הבנת כי הנוצץ הוא חיצוני בלבד, וכי בפנים ישנם הרבה דברים המרחיקים אותך מהלימודים ומהחברה, זוהי כבר עבודה משמעותית שעשית.

כעת רק נותר לך לראות, כיצד מממשים את ההבנה הזאת ומביאים אותה לידי מעשה. ובמילים אחרות: כיצד אתה משליט את השכל על הרגש ומבצע את מה שהשכל וההיגיון שלך רואים כנכון.

אתה מרגיש כעת שללמוד בישיבה זה בזבוז. זו תחושה מובנת לאור המצב בו אתה שבוי בשבי הסמארטפון. אין ספק שלעומת הסמארטפון הנוצץ והמפתה, לימודי הישיבה נראים אפורים ומשעממים (חשוב לבדוק, יתכן והישיבה בה אתה לומד לא מתאימה לך ועליך למצוא ישיבה שבה לומדים באופן שמתאים לך יותר ושם תמצא יותר טעם בלימוד, שווה לך להתייעץ עם איש מקצוע שאולי יכווין אותך למקום אחר יותר מתאים לך), אך האם זה אומר שהלימודים אינם חשובים לעתידך?

הסמארטפון גורם לערפל, הסמארטפון גורם לטשטוש חושים, הוא צובע לך את העולם בצבעים עזים ומושכים ואתה משוכנע כי זהו העולם האמיתי המחכה לך מחוץ לישיבה.

אך האם אכן זה המצב במציאות?

האם אכן עזיבת הישיבה תסייע לך להתקדם בחיים ולעשות דברים משמעותיים יותר?

האם חבריך ומכריך שעזבו ישיבות בגיל הזה, הגיעו למקומות איכותיים יותר?

חשוב שתחשוב על החיים כשתיהיה מנותק מהסמארטפון כשתחשוב על אודות החיים ללא סינוור, ללא טשטוש וללא שכרון חושים לו אחראי הסמארטפון, יתכן ותגיע למסקנות שונות ממה שאתה חושב היום.

במידה ותחליט להתעלות על עצמך, להתגבר על הקושי הגדול ולקחת בכל זאת פסק זמן מהסמארטפון, הרי שתגיע למצב שבו תוכל לחשוב בנחת וביסודיות לאן פניך מועדות. במקרה כזה תוכל להיות שלם עם החלטתך, שתתקבל בחשיבה אובייקטיבית ומעמיקה, ותקח בחשבון מה באמת טוב לעתידך ולא רק מה בא לך כרגע. לעומת זאת, במידה ותחליט להמשיך ולהיכנע למאוויי הסמארטפון, הרי שמן הסתם תעזוב את הישיבה הנוכחית בהקדם ותעבור למקום אחר. במקרה כזה יקשה עליך לדעת האם קיבלת את ההחלטה הנכונה ורק ימים יגידו אם בחרת באופציה שבאמת טובה בעבורך ומאפשרת לך עתיד איכותי.

ישנן ישיבות קלות יותר מזו שבה אתה נמצא. ישנן ישיבות שבהן תוכל לעשות גם וגם, גם ללמוד קצת וגם להתמכר להנאות וכיופים, אך אינני בטוח שבמקומות כאלו אתה עצמך תרגיש נוח יותר. בוודאי שאינני בטוח שתוכל להגיע לעתיד משמעותי ו"לעשות דברים גדולים" אם תלמד בישיבות כאלו. אתה אדם איכותי ומגיע לך יותר, אל תמנע זאת מעצמך!

מהדברים שכתבת בשאלתך, אני מזהה כי טמונים בך כוחות גדולים וחזקים. אין לי ספק שאתה מסוגל להתעלות על עצמך ולכוון את פעמיך לעתיד איכותי וטוב. כל שעליך לעשות הוא רק לרצות לעשות זאת. אני מאמין שאתה מסוגל!

מאחל לך הצלחה רבה ומזמין אותך לפנות שוב במידה ותחוש צורך בכך

דניאל

 

yesichena1976@gmail.com

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות באותו נושא:

קשה לי לשתף ברגשותי

אני מרגישה קושי גדול בלשתף אנשים בחיי ויותר מכך בריגשותי…
אני כולאת את הכל בליבי הקטן והוא כבר על סף תסיסה, כמה אפשר לשמור?
זה קשה לי מאד אני לא מעזה לבכות ליד אנשים וגם לעצמי אני נמנעת שמא מישהו יראה עקבות דמעות…
אני מרגישה שאני נמנעת להראות לאנשים את חולשותי והם מכירים רק את הצד החזק שבי..
לא יאמינו שגם אני נשברת לפעמים….
כשמדברים על משהו שקשור לרגש כל שהוא אני מתקפלת בתוכי ונשארת זקופה כלפי חוץ.
האנשים שסביבי חושבים שאני בן אדם ללא רגש ואני ממש לא כזאת אלא אני לא מעזה לבטא אותו…אני מבחינה בניואסים דקיקים שרבים לא שמים לב לכך..
מה אפשר לעשות כדי שאני אעז לפרוק יותר…?

קרא עוד »
דילוג לתוכן