חשש מ'נערוון' בתפילה ותחושה לא נעימה

חשש מנערוון בתפילה ותחושה לא נעימה

שאלה:

שלום.
אני בן 30 ויש לי נטיה לדקדק ולחזור יותר מידי על טקסטים בתפילה. עד שהתפילה כבר הפכה כבר מזמן לחוויה מעיקה.
אודה לסיוע.
יש הרבה מה לפרט מבחינה הלכתית, מבחינה אמונית, מבחינה של סיפוק מהתפילה (שכנראה חסר), אבל כרגע אני מעדיף התחייסות כללית.

תשובה:

שלום וברכהאודות בקשתך להתייחס לנטייה לדקדק ולחזור "יותר מידי" על מילות התפילה, עד שהתפילה הפכה כבר לחוויה מעיקה.

אמנם חכמים דיברו על הקפדה בתפילה, ובמיוחד בקריאת שמע, אך בשאלתך אתה מגדיר שמדובר בהקפדה יותר על הנדרש, כזו שפוגעת בחוויה והופכת אותה מחוויה של סיפוק לחוויה של מועקה.

לפעמים התנהגות זו נובעת מחרדתיות או מכפייתיות, מצבים שאם הם ברמה שאדם אינו מצליח להשתלט עליהם, יש לפנות לסיוע מקצועי.

למעשה לתפילה יש את הגוף ואת הנשמה שלה. הגוף – זו אמירת המילים, הנשמה – היא העמידה לפני הבורא, שפיכת הלב, השלכת היהב, השיח בעשרה גוונים של תפילה ועוד. בסופו של דבר, החיבור בין נשמת התפילה לגוף התפילה יוצרים יחד תחושה חיובית, בטח לא תחושה של מועקה. "ולא אותי קראת יעקב – כי יגעת בי ישראל" הנביא אומר בשם ה' שאם אתה חש יגיעה, הוי אומר שלא אותי קראת…

התפילה נועדה לרומם את האדם, לחבר אותו לרבדים עמוקים וגבוהים שנמצאים בו, כאשר "גוף התפילה", הם האמצעי הנחוץ לכך, אך לא העיקר. כשהגולם קם על יוצרו סימן שמשהו השתבש.

ההתעסקות היתירה בחזרתיות על מילות התפילה ווידוא שנאמרו כדת יכולה לנבוע מסיבות שונות. למשל, אדם בעל דרגה המבין את חשיבות התפילה והוא "שם נפשו בכפו" בעת התפילה. כשאדם מחזיק ביד דבר שגורלי לחייו אזי הוא בדריכות רבה מאוד, הוא חרד ודואג שמא יאבד אותו. חרדה נכונה זו גורמת לו להיות עירני לדקויות וחושש מאוד לטעות. זהו מצב תקין. לדוגמא, בראש השנה אנחנו יותר עירניים ורגישים לסימליות של דברים, כי בתחילת השנה "סימנא מילתא היא", ולכן נזהרים יותר גם בתפילה ואפילו באכילת מאכלים שיהיו לסימן טוב לכל השנה. אבל האם כל השנה אנחנו נזהרים בזה?

יפים לעניינינו דבריו של בעל חובות הלבבות בשם החכם "מן הזהירות, שלא תרבה להיזהר", כי הזהירות היתרה, אף היא מחטיאה את המטרה, כשם הרשלנות עושה זאת

אם מדובר בתקופה קצרה של לחץ ודקדוק יתר, אני מציע שתנסה להרגיע את עצמך. אל תיכנס לדיונים עם עצמך. תגדיר לעצמך מהי תפילה תקינה ופשוט תרוץ עם המילים, גם אם לא יצאו כהלכה. זה בסדר. התורה רוצה אותך רגוע, שליו, נינוח. וגם אם המילים לא נאמרו בדקדוק, זה בסדר. כדרשת חכמים "ודילוגו עלי אהבה" (שיר השירים רבה, ב,ד), גם השיבוש לפעמים ערב הוא באזני ה'. הרי אתה עושה את זה בשביל נשמת התפילה שזו התכלית של הדברים. באופן כללי, ראה שאתה מספק לעצמך את התנאים הפיזיים והרגשיים להם אתה זקוק. מנוחה. פנאי. משימות חיים מותאמות ליכלתך. עבוד על תפיסת הבורא אצלך, אינו פנקסן טרחן הבא בטרוניא עם בריותיו. הוא כהורה אוהב, שומר, שמחבק אותך ורוצה בטובתך. בדוק את עמדתך ויחסיך להוריך, זה יכול להיות קשור ולהשפיע על תפיסתך את הבורא. לא בכדי הושוותה מצוות כיבוד הורים לכבוד הבורא (רמב"ם ממרים, ו, א)

אולם אם מדובר בתופעה שנמשכת כבר כמה חודשים, ואינך מצליח להפחית אותה בעצמך, כדאי מאוד שתפנה בהקדם לסיוע פסיכותרפויטי. התייעץ עם רופא משפחה שיפנה אותך לטיפול. אפשר לפנות לטיפול באופן פרטי.

אל תמשוך זמן, זה לא מועיל, אין סיבה שתסבול כשיש רפואה נגישה עבור מצב זה, אין שמחה כהתרת הספיקות ושלווה כהפגת החרדות.

וְשָׁב יַעֲקֹב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן, וְאֵין מַחֲרִיד

חיים

haymdayan@gmail.com

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות באותו נושא:

לא מוצא חברותא כלבבי

ישיחנה שלום! רציתי לשאול…. אני כבר 15 שנה אברך בכולל ועוד לא מצאתי חברותא כלבבי תמיד נפלתי אם לא יוצלחים עברתי כמה כוללים אני בטוח שאין לי מה לנסות לעבור

קרא עוד »
דילוג לתוכן