אני אברך בן 26, נשוי + 2, לומד תורה כל היום. כל זמן פנוי שיש לי מהאשה והילדים, אוטומטית אני נשאב ללימוד, זה מעניין אותי ומושך אותי, וברוך ה' כמעט ואין לי בראש משהו אחר.
הבעיה שלי היא עם התפילה.
אני יכול לכתוב כאן מאמר שלם ומסודר למה חשוב להתפלל ואיזה עוצמה וכו', הבעיה היא בתכל'ס.
אני לא מצליח להתחבר לתפילה.
כשאני אומר את המילים, ומכוון, ולמדתי הרבה פירושים וכו', אני לא מרגיש שום חיבור.
הבעיה הגדולה היא, – ואני מתבייש לכתוב את זה,
שאני פשוט לא מתפלל.
אני נבוך מאוד ומתבייש, אבל זה המצב.
אני לא מתפלל, לא שחרית לא מנחה ולא מעריב.
אף אחד לא שם לב. – אני כל היום לומד, ומדבר בלימוד, וכו', אבל תפילות – אין.
אני לא מרגיש בזה טוב, יש לי כל הזמן נקיפות מצפון.
אבל הבעיה היותר הגדולה שנפלתי אליה, היא, שאחרי שהגעתי למצב הזה שאני לא מתפלל, פתאום התחלתי להרגיש חס ושלום חס ושלום, שאין שום הבדל אם אני מתפלל או לא. התחילו לי הרהורי כפירה שהתפילה לא עושה כלום.
והמציאות הזו התחילה לעורר לי מחשבות "למה יש ענין בדיבורים", מה הרווח מלדקלם מילים שוב ושוב, היה הרבה יותר טוב אם בזמן התפילה היה צריך לעסוק במחשבות עמוקות, להתבונן באמונה וכו' וכו'.
סיכום השאלה:
1. אני לא מצליח להתחבר לעבודה של "דיבורים", לדעתי היה צריך בזמן של התפילה לעסוק ב"מחשבות" עמוקות וכו'.
2. אני נפלתי למקום שמכניס לי מחשבות שהתפילה לא עושה כלום, כי כך אני רואה במציאות שלי.
שאלה קשה. אני יודע.
מחכה לתשובה.
שואל יקר!
קראתי את דבריך מספר פעמים, והזדהיתי עמוקות עם הסיטואציה המורכבת בה אתה נמצא. מצד אחד אתה מתאר את חייך, כחיי תורה, חיים שמלאים בתורה ומצוות. ומצד שני הקושי להתחבר לתפילה.
חשוב לזכור שלחיי תורה כפי שאתה זכית, רק מעטים זוכים. מטרת ירידתנו לעולם הזה, כדי שנעבוד את ה', וב"ה אתה זוכה לשקוד על דלתי התורה באופן עשיר ומלא סיפוק. מעטים האנשים המרגישים בוודאות שהם מקיימים את חובתם בעולמם, ואתה זוכה להיות ממתי מספר אלו. אך מנגד ישנה מצווה בסיסית שאתה לא מצליח לקיים, והדבר טורד את מנוחתך, ובצדק.
בשאלתך, אתה מתאר מצב שהתחיל בכך שאתה לא מצליח להתחבר לעבודת התפילה, מה שגרם לכך שאיבדת עניין בתפילה כולה, וזה גם מה שהוביל לכך שהפסקת להתפלל לחלוטין.
יש מי שיטען שהפתרון טמון בלימוד מדרשים או פירושים שונים על התפילה, ובכך לנסות להגיע להרגשות דקות ונעלות במהלך התפילה. יתכן שזה נכון, אך נראה שהבעיה נעוצה במקום שונה לחלוטין.
רוצה לשתף אותך במכתב שכתב ר' שמשון פינקוס זצ"ל, אותו קראתי לפני כמה שנים, ובמובנים רבים הוא מכתב ששינה את חיי.
אדם מסוים שלח לרב פינקוס מכתב, שבו הוא תיאר את אכזבתו מהתפילה. לאותו אדם הייתה צרה כלשהי, שהוא התפלל עליה במשך זמן רב, וצרתו לא נפתרה. אותו אדם התאונן לרב, שמאז ירד לו החשק בתפילה והוא לא מצליח לכוון כנדרש.
ניתן אולי היה להניח, שהרב פינקוס יוכיח לו במדרשים ואגדות שונות את חשיבות התפילה ואת מעלתה הגדולה. אך הרב פינקוס הלך לכיוון אחר וייסד חידוש מדהים, שככל שמעמיקים בו ניתן לראות עד כמה הוא פשוט להפליא, ועם זאת מביא גישה חדשה לגמרי לכל עבודת התפילה.
הרב פינקוס מסביר ששורש הבעיה בחיבור שלנו לתפילה היא, רק בעיה של "אמונה". איננו מספיק מאמינים שאנו עומדים בפני הבורא, ומשוחחים עמו. והוא שם כדי להקשיב לנו.
אין שום הכרח להתפלל רק כאשר אנו מלאים בכוונות או מייחדים ייחודים עמוקים. הרב פינקוס מסביר שהתפילה משולה לאדם ההולך למכולת לרכוש מוצרי מזון. בדיוק כמו שאנו מבקשים מהמוכר במכולת שייתן לנו חלב וביצים, ממש כך, כאשר אנו מדברים עם הבורא מבקשים ממנו שימלא את צרכינו.
כשאדם משוחח עם המוכר במכולת, הוא איננו צריך לכוון איזושהי כוונה מיוחדת כדי לקבל את מבוקשו, הוא פשוט צריך לבקש, והמוכר ששומע אותו, ימלא את מבוקשו.
לפי הרב פינקוס, זה בדיוק כך גם בעבודת התפילה. הסיבה שאנו צריכים להתפלל היא משום שהבורא נמצא בשמים ומאזין לתפילתנו. זה נכון שיש מעלות גדולות וחשובות לכוון בתפילה וכמאמר הגמרא "תפילה בלא כוונה היא כגוף בלא נשמה", אך צריך לדעת שאלו הן רק מעלות ויתרונות. גם מי שלא נמצא "באורות" תפילתו חשובה מאוד, כי מהותה של התפילה היא לשוחח עם הבורא, וגם אם אנו לא מרגישים כלום, הרי הבורא נמצא עמנו בזמן התפילה, ושומע לתפילתנו.
הרב פינקוס נותן לנו מבט חדש בהבנה של עבודת התפילה. ישנם רבים שטועים וסבורים שכיוון שהתפילה היא "עבודה שבלב", אם הלב לא מרגיש, אין חשיבות בתפילה. אך הרב פינקוס מסביר שהדברים שונים בתכלית. התפילה היא מציאות של שיחה עם הבורא, ואם יש לנו קושי בתפילה, הרי שהקושי הוא "באמונה". עלינו לעבוד ולחזק בתוכנו את מצוות "האמונה" ב"שויתי ה' לנגדי תמיד", וכאשר האמונה בה' תהיה מבוררת בקרבנו דיי הצורך, הרי שלא יהיה לנו כל קושי בתפילה.
כיוון שדבריו כה בסיסיים ומועילים אני חש שישנה תועלת רבה בציטוט מדויק של חלק מדבריו:
"הבעיה היא שהתפילה אצלנו היא חוויה רוחנית נפלאה, ואיני אומר שאין זה נכון, לפעמים זה כך, אבל חוץ מזה יש בו דבר יותר יסודי ויותר נפלאה. והוא שהתפילה היא לדבר עם השי"ת באופן הכי פשוט שיכול להיות.
והכול מתחיל עם האמונה. האמונה הנכונה היא הידיעה הפשוטה והעובדתית שיש הקב"ה כמו שיש שולחן ויש כסא – יש הקב"ה. לא מפני שזה מעלה לדעת שיש, ולא מפני שאם לא יודעים זו שפלות או אפיקורסות או כל כינוי אחר, אלא מפני שעובדה היא שיש, ותו לא מידי. וכיוון שיש, אפשר לדבר אתו, אפילו כשאין בזה חוויה רוחנית.
כאשר כתבת אלי מכתב, איזו חוויה רוחנית היה בזה? כלום. רק כיוון שעובדתית באופקים יש איש שקוראים לו פינקוס, זו עובדה במציאות, והוא כתב ספר על תפילה, וזו גם עובדה במציאות, והדואר פועל, זו גם מציאות, אם כן אפשר לפנות אליו, ויש סיכוי שזה יעזור לי. כמו כן עובדה שיש הקב"ה זה עובדה במציאות, והוא שומע הכול, גם זה עובדה במציאות, ועובדה שהוא ברא הכול ועובדה שהוא חיכו ממתקים וכולו מחמדים, ועובדה שהוא איכפת לו עלי ודואג לטובתי יותר ממני עצמי, ולכן אפשר לפנות אליו, בין אם מרגישים בלב או בנפש, בין אם לא מרגישים כלום, אבל עובדה זה עובדה, ומציאות זה מציאות וזהו זה!!!
אבל מה? לפעמים יש הרגשה, נכון שאפשר לדבר איתו, אבל איני יודע אם אני רוצה ח"ו לדבר…
אבל גם לזה צריך לפנות למציאות העובדתית אף אחד לא עושה ברוגז עם העיניים או המוח, ואיך אפשר לעשות ברוגז עם החיים עצמם? "צור לבבי וחלקי אלוקים לעולם" הקב"ה ליבם של ישראל כפשוטו ממש…"
שואל יקר ואהוב. בטוחני שאם תתבונן בעבודת התפילה באופן זה, הרי שיקל עליך עשרת מונים לשוב ולהתפלל. שוב לא תחוש שיש איזה צורך במחשבות עמוקות וכוונות מיוחדות, כדי שתפילתך תהיה רצויה בפני הבורא. הבורא רוצה לשמוע את תפילתך גם אם ליבך נמצא רחוק מאוד. "לא המדרש עיקר אלא המעשה". ביהדות יש אמנם חשיבות גדולה מאוד לפנימיות ולעבודה הפנימית, אך חשובה עשרת מונים עשיית המצוות בפועל.
התפילה איננה מצווה שקשה לקיום. אני מניח שהסיבה שאינך מתפלל, איננה משום שאתה מתקשה לקום לתפילה, או קושי מעין זה, אלא משום שאתה חש חוסר תוחלת בתפילה, שאין לך חיבור רוחני אליה. אך זה טעות! הקב"ה אוהב ורוצה בתפילתך גם אם ליבך אטום ונעול.
כעת ארצה להתייחס לדבריך בעניין הקשר שבין התפילות שאנו מתפללים לבין החיים שלנו בפועל:
ראשית, יש לדעת את הדבר הבסיסי ביותר והוא, שלמרות "שאין תפילה ששבה ריקם" אין לנו הבנה בחשבונות שמים. אנו קטנים לאין ערוך ביחס לחשבון האלוקי, ולכן אין היגיון בטענה שתפילתנו לא נענית. אפשר להטעים מעט את הדברים, עם דבריו של בעל הקהילות יעקב "הסטייפלר", שאמר שלעיתים רבות תפילות אותן התפללנו על פרנסה, נענות בכלל בנושא של בריאות. לדבריו יתכן שאברך יתפלל מעומק ליבו שהוא ימצא חברותא כלבבו, ולבסוף הוא לא ימצא. אותו אברך יחשוב לתומו שתפילתו לא התקבלה, אך הוא לא ידע שיתכן שח"ו אסון גדול היה צפוי לפקוד אותו או את משפחתו, ובזכות תפילתו הוא ניצל. הסיבה כאמור היא, שאדם הוא יצור קטן מאוד, ואין לו שום יכולת להשיג בחשבונות שמים, ולכן לעיתים דווקא תפילה על דבר אחד תפעל ישועות במקום אחר.
אך יש דבר נוסף שחשוב לדעת:
התפילה איננה רק כלי שנועד כדי לבקש מהקב"ה שימלא את צרכינו. אין לקב"ה שום צורך ש"נעדכן" אותו בצרכינו. ממש לא. הקב"ה יודע טוב יותר מאתנו בדיוק מה אנו צריכים. אך מטרת התפילה, היא ליצור חיבור ביננו לבין הקב"ה. כאשר אנו מבקשים מהקב"ה שירפא אותנו, או ייתן לנו דעת, המשמעות היא שאנו מכירים בכך שהוא זה שבכוחו לתת אותן. התפילה איננה רק בקשת משאלות גרידא, התפילה מחברת אותנו לאמונה בבורא העולם, וזוהי בעצם מטרתנו העיקרית עלי אדמות.
לסיום אדגיש, שחשוב שתדע שהקושי שלך להתפלל אינו נובע מכך שאתה בדרגה רוחנית לא מספיק גבוהה, להיפך. הקושי שלך מגיע דווקא משום שאתה דורש מעצמך כל כך הרבה, והמושגים שלך הם כל כך משמעותיים ובעלי קומה. ולכן כשאתה מתאכזב מעצמך, אתה מתייאש, וזונח כליל את התפילה. אך עליך לזכור תמיד, שזהו הניסיון שלך, היצה"ר הוא מתוחכם מאוד, והוא מגיע אליך דווקא עם טענות רוחניות. הוא נותן לך את התחושה שאתה צריך לכוון ולהרגיש יותר בתפילה, אך מטרתו היא רק להסיט אותך מהעיקר, שזה עצם התפילה כמות שהיא ולגרום לך לאכזבה מהתפילה ולבסוף לנטישתה.
אני משוכנע שבעז"ה כשתפנים שזוהי רק עצת הייצר, המנסה לפגוע דווקא בשושנה שבין החוחים, ומנסה לפגוע דווקא בך שאתה הוגה ועמל בתורה, בטוחני שייקל עליך לשוב ולזכות בעבודת התפילה, ללא קשיים.
מזמין אותך לשוב ולפנות במידה ותחוש צורך נוסף. נושא זה רחב מני ים וניתן עוד רבות להעמיק בו.
בהצלחה רבה!
דניאל
