יהודי העובד לפרנסתו – חרדי חדש או מקיים את התורה כהלכתה?

שאלה:

אני כעת בגיל ה"שידוכים" ומוצאת את עצמי תוהה האם הדרך שבה התרגלתי לחשוב – שהאידיאל הוא להתחתן עם אברך, הוא נכון.
ואפרט – אני שמה לב שבתורה כתוב שעל הבעל מופקד עול הפרנסה ולאישה יש תפקידים אחרים משלה ואני תוהה האם זה נכון להעמיס עליה (עלי) שתי תפקידים והרי ידוע שהדרך לחיים מאושרים היא לחיות עפ"י התורה והרי התורה לא הורתה כך?
ויותר מכך ישנם הרבה אמרות של חז"ל שטובה תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון וכן גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים ועדיף לפשוט נבלה בשוק מאשר להזדקק לבריות וכו וכו ובאמת מוזר לי שהאברכים "מתפרנסים" מלכתכילה מן הצדקה ועוד שואפים ל"שטלא" (מקווה שכך רושמים את זה) והרי כתוב שאסור להשתמש בתורה כקרדום לחפור בה ודאשתמש בתגא חלף וכו אז איך השתרש העניין הזה? ועוד רואים בכך ערך נעלה ושאיפת חיים?
ונראה שכל ה"הלוך ילך" של התורה זה שהבעל מפרנס והאישה בבית וגם רואים זאת מדורות קודמים נתחיל ממ"ר שהיה רואה צאן וכן הלל הזקן שהיה חוטב עצים, רבי יוחנן הסנדלר – סנדלר, רבי יצחק נפחא – נפח, הרמב"ם שהיה רופא ועוד ועוד כמובן שרבנים אלו עסקו רבות בתורה אך מצד שני פרנסו את משפחתם ולא חיו מן הצדקה וגם החיוב של והגית הוא כל זמן שאדם יכול ולא כתוב בשום מקום שלא אמורים לפרנס אז שמעתי כמה תשובות והן לא סיפקו אותי ואביא אותן לכאן:
א. אין אפשרות לגדול בתורה בלי תמיכה כלכלית – יש, וראינו זאת אצל כל הקדמונים שהבאתי לעיל שעסקו לפרנסתם, וכן דברי הרמב"ם על לקיחת ממון על לימוד תורה.
* עמ"י זקוק לגדולי תורה ולכן עליו לפרנסם – תשובה לשאלה זו כללת גם את מה שרשמתי בתשובה הקודמת ובנוסף נגיד שיפרנסו כמה גדולי ישראל וכן את כל נושאי המשרות שהרי להם יש היתר לקחת כסף שזהו שכר בטלה (וצריך לזכור שזהו היתר אך עם יכולים לשלב גם פרנסה אחרת ולא להזדקק לשכר בטלה זה, זה עדיף ) אך מה עם כל האברכים שלומדים בכוללים במשך שנים ולוקחים כסף על עצם לימודם?
* היום בגלל חולשת הדורות אי אפשר שהגבר יצא לפרנס בלי להתקלקל – בעבר, בחו"ל, כשהסתובבו בין הגויים לא הייתה יותר סכנה רוחנית? ולמה הגברים החסידיים שחלקם עובדים כן יכולים לשמור על עצמם?
* זו הוראת שעה ועת לעשות לד' הפרו תורתך – זו לא נראית מדיניות של הוראת שעה אין יעד שאומרים עם כך וכך יקרה תתבטל ההוראת שעה והדור שלנו יותר חזק מכל מיני דורות בעבר ולא חסר היום תלמידי חכמים אז למה ההוראה ניתנה ומי נתנה? שאז לא הייתה את ההוראה הזו. ותשובת המחץ לשאלה זו: התורה הרי מתאימה לכל הדורות ולא צריך לשנות אותה ולהתאים אותה ולחדש אותה לפי הדורות, וזה מה שאנחנו עונים לכל הרפורמים למיניהם, אז רק בנושא זה היא לא מתאימה?
אין זה מכבודו של בן תורה לעסוק במלאכה – להפך, הרבה יותר מכבדים בן אדם שחי בכוחות עצמו ויודע ספר, הביזיון של פרנסה בכוחות עצמך קטן לעומת הביזיון של לקחת כסף מהצדקה ולחיות ממנו.
אשמח לתשובה מקיפה את כל חלקי השאלה כי באמת אני לא מבינה איך הדרך של התורה נראית משהו אחד והחיים לפיה נראים משהו אחר.

תשובה:
תשובה:
שלום וברכה. קראתי את כל מה שכתבת, השאלות שאת מעלה, עולות בשנים האחרונות יותר ויותר, ובהחלט חשוב לעשות סדר בדברים. במיוחד כאשר את עומדת לפני החלטה על המשך חייך, חשוב שתחליטי מתוך הבנה וידיעה ברורה ומסודרת בנושא בוער כל כך, שיש בו השלכות רבות על עצם חייך.
ובכן את הבאת בדברייך מובאות רבות מדברי חז"ל בעניין הזה, ובהמשך דברי אשתדל להתייחס לכל אחת מן המובאות ולבארם, אך תחילה אני רוצה להביא את ההלכה המדויקת שנאמרה בזה.
הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י) כתב אמנם בחומרה רבה על מי שלומד תורה ולא עושה מלאכה ומתפרנס מן הצדקה, וזה המקור עליו שמעת שאין ללמוד תורה אם מחמת כך זקוק להתפרנס מן הצדקה. אך הרמב"ם אינו הפוסק היחיד, וראי מה שכתב על דברי הרמב"ם האלו מרן הבית יוסף (יו"ד סימן רמו): ובאמת לא נהגו חכמי הדורות כמותו, והראיות שהביא לדבריו יש לדחותם ואדרבה יש להביא ראיות להחזיק ביד הנותנים והמקבלים וכן ראוי לעשות דאם לא כן כבר היתה התורה בטלה ח"ו ועל ידי ההספקות יכולים לעסוק בתורה ויגדיל תורה ויאדיר. וכבר כתב והאריך הה"ר שמעון בר צמח בתשובותיו (ח"א סי' קמב – קמח) לחלוק על הרמב"ם ולסתור כל דבריו ולהחזיק ביד החכמים והתלמידים הנוטלים פרס מהציבור והביא כמה ראיות מהתלמוד והמדרשות, עכ"ל. וראה עוד תשובת הבית יוסף (אבקת רוכל סימן ב) והמהרש"ל בספר ים של שלמה (חולין פרק ג סימן ט) שכתב, שאם לא היו התלמידי חכמים מתפרנסים מתרומות הצבור, היתה התורה ח"ו משתכחת מישראל, כי אי אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה לדון ולהורות הלכה למעשה לרבים ולהתפרנס ממעשה ידיו. וכן כתבו הש"ך והבית חדש ביורה דעה (סימן רמו סק"כ). גם בעל האור החיים בספרו ראשון לציון (סימן רמו סעיף כא) כתב, שבזמנינו שנתמעטו הלבבות והדעות, הלואי וילמד כל היום ויטיב לדעת את הדינים הנצרכים, ולכן יותר טוב שילמוד כל היום ויטול פרנסתו מאחרים. נמצא שגדולי הפוסקים שעליהם אנו חיים, מרן הבית יוסף הרשב"ץ המהרש"ל הש"ך והב"ח והאור החיים הורו שלא כשיטת הרמב"ם בזה, והלכה נפסקה שלא כמותו. והעידו גדולי הפוסקים שאילו לא היו נוהגים כן הייתה חלילה תורה משתכחת מישראל. ומי אנו קטני קטנים שנבוא אחרי המלך, ונפקפק במה שנהגו עוד מזמן מרן הבית יוסף המהרש"ל הב"ח והמהרש"ל, והבית יוסף בספרו על הרמב"ם (כסף משנה הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י) האריך בזה מאד והעיד שכך נהגו כל חכמי ישראל קודם הרמב"ם ואחריו, ואם בדורם כתבו שכיון שנתמעטו הלבבות והדעות אם לא ילמדו כל היום ויתפרנסו מן הצדקה, תורה משתכחת מישראל חלילה, מה נאמר אנו דור בו הלבבות נתמעטו מאד מאד, ומי יערב לנו שיישארו לומדי תורה ולא תשתכח תורה חלילה.
הראיות שהבאת מגדולי התנאים הקדושים, הביא כבר הרמב"ם בפירושו למשניות (מסכת אבות פרק ד משנה ו) ומרן הבית יוסף השיב על כך, ועיקר דבריו שכך הם נהגו כי הייתה יכולת בידם, ואנשים כמותם שלבבם רחב כלב הארי הייתה יכולת בידם לעשות כן, אבל בדורות שאחריהם כבר לא היה שייך לעשות את שני הדברים יחדיו. [ועל חלק מן המקרים שהביא הרמב"ם מאריך הכסף משנה להתווכח כמו למשל על הלל הזקן אומר הכסף משנה שלא היה חטב עצים כל ימי חייו אלא רק בתחילת דרכו וכתב שגם הוא היה מן היחידים אבל אלפים ורבבות למדו ונהנו מן הצדקה, וראי שם כל דברי הכסף משנה].
ומי שמרגיש ברוחב לבו כי הוא איש רם המעלה והוא מיחידי הסגולה אשר בידו לנהוג כשיטת הרמב"ם ראוי שילמד היטב את שיטתו, כי הרמב"ם מבאר באופן מפורט איך צריך להתנהג בעניין הפרנסה, וזה לשונו הקדוש (רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יב): כיצד היה בעל אומנות והיה עוסק במלאכתו שלש שעות ביום ובתורה תשע, כו', עכ"ל. הנה לנו דוגמה אחת כמה זמן צריך להתעסק בפרנסה וכמה זמן צריך לקבוע ללימוד התורה, רבע מן הזמן שלומד יקבע לעיסוק במלאכתו….
וגם אם נאמר שהרמב"ם לא התכווין לקבוע שעות אלו שכך בהכרח חייבים לחלק את סדר היום, אך יש ללמוד מדברי הרמב"ם עוד פרטים על שיטתו בהקשר לחובת הפרנסה, ראי בלשונו (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה ו –ז): מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה, לא יסיח דעתו לדברים אחרים, ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחת, כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, ולא עליך הדבר לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה ואם הרבית תורה הרבית שכר, והשכר לפי הצער. שמא תאמר עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא, עד שאקנה מה שאני צריך ואפנה מעסקי ואחזור ואקרא, אם תעלה מחשבה זו על לבך אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם, אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי ולא תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה, עכ"ל. ובכן, ראוי לעיין, האם מוכרת עבודה כזו, שאפשר להתפרנס ממנה באופן שעוסקים בה רק באופן ארעי מאד? יתירה מכך, האם רק נשות אברכים עומלות לפרנסתן? הרי בדורנו המציאות שרובן של הנשים מעוניינות לעבוד לפרנסתן, הן לא מעוניינות לשבת בביתן ולהיות עקרות בית, ואם כן בכדי להגיע לפרנסה שמספקת בכדי לאכול פת במלח די בעבודה מעטה שהאשה תצא לפרנסת הבית.
לא באתי בדבריי אלו לומר כי כל אדם חייב לנהוג כך, הצורך לחיות חיים טובים ומאושרים, מתוך שפע והרווחה, מובנים מאד. כולנו זקוקים לזה, וגם על זה אפשר לומר שנתמעטו הלבבות ואין הרבה אנשים [אם בכלל] שמסוגלים לחיות מתוך עוני ודחקות ולקיים חיים שמחים ומאושרים תוך נתינת צרכיהם וסיפוקם של כל ילדיהם. אבל כשמדברים על שיטת הרמב"ם צריך לראות את התמונה המליאה, מה היא שיטתו ועל מה הוא דיבר, ואחר כך לבדוק אם ניתן ליישם את שיטתו בזמנינו.
כך שהענין של לימוד תורה תוך כדי התפרנסות מן הצדקה אינו חידוש של דורנו. היה כך כל הדורות וכך ורק כך הצליחו להתעלות בלימוד התורה. יחידי סגולה היו במשך הדורות שהצליחו ללמוד תורה בעמל רב אף שהיו בעלי מאלכה, זה נדיר וכמעט ולא שייך לעשות כך.
מה שהשתנה בדור שלנו מדורות קודמים זה ענין אחר לחלוטין. בעבר האפשרות הזו לעמול בתורה ולהתפרנס מן הצדקה הייתה נחלת יחידים, לא היו הרבה אפשרויות כאלו, היו מעטים שזכו לכך שחמיהם פירנסם, או שהפכו לרבני קהילות והתפרנסו בכך. ההמצאה הנפלאה של כולל אברכים התחילה לפני כמאה שנה אז הקימו בישיבת וולאז'ין כולל אברכים על ידי נדיב מיוחד שפירנס את האברכים בכבוד רב [שם משפחתו היה 'בראדסק' וכך נקרא הכולל, 'כולל בראדסקי']. נבחרו לכך טובי הלומדים ובאמת מהם יצאו הרבה מגדולי ישראל המוכרים לנו היום. היה גם כולל קובנה שהתייסד על ידי רבי ישראל מסלנט. בהמשך העתיקו את הרעיון הזה והקימו עוד כוללי אברכים.
התנופה העיקרית של הקמת כוללי אברכים הייתה כאשר הגיעו שארית הפליטה לארץ ישראל בשנות השואה וקצת לפניה, ראו כי המציאות שכמעט ותורה משתכחת מישראל, והקימו עוד ועוד כוללי אברכים. חשוב לדעת רוב תלמידי החכמים שבאירופה נרצחו. תלמידי חכמים מועטים ממש נשארו, וכמעט נשכחה תורה מישראל, המציאות של כוללי האברכים הצילה את קיום התורה. בהמשך נעשה הדבר רווח יותר ויותר וכך היום רוב הבחורים המשייכים את עצמם לחברה החרדית הולכים ללמוד בכולל. יש בתופעה הזו ברכה מרובה, ריבוי לימוד התורה בדורנו נרשם בספרי ההיסטוריה של כלל ישראל, מאות שנים ולא היה ריבוי כל כך מבורך של לומדי תורה בעמל רב וביגיעה, הבקיאות והידע, שיש היום, הספרים המיוחדים והרבים שיוצאים היום, הם ברכה שאין כמותה, שוודאי שכל אלו הם תולדות של המפעל האדיר של כוללי האברכים. עצם המציאות בה בחור חרדי ממוצע מתכנן שילמד תורה משך כל חייו, מעמיד רף גבוה מאד של רצון להתעלות כבר בחיי הבחרות. זה שינה ממש את כל המשמעות של חיים של תורה.
אי אפשר לדעת איך היה נראה דור כמו שלנו המלא בתועבות בשפל של מוסריות ושל צניעות תוך רמיסה של כל הקדוש והיקר, לולי המפעל האדיר הזה. אי אפשר לקחת דוגמאות מדורות אחרים לדור שלנו, לנסות להעתיק את מציאות החיים שהייתה בדורות קודמים מבחינת כמות לומדי התורה לדור שלנו, כי למה להביט רק על חצי התמונה, למה להביט רק על חיי הרוח שהיו אז, יש להביט גם על חיי החומר איך הם היו נראים באותם שנים. ולהבין מה היה כנגד מה. בדור פרוץ כמו שלנו רק צבא אדיר ממדים כמו כל אברכי הכוללים מציל את הדור שלנו. הם האברכים הקדושים והטהורים הם אלו שמשאירים בעולם הזה מעט אור מעט קדושה מעט יראת שמים, וכך ורק בזכות כך דורנו שורד. ולכן ברכה רבה היא, אור גדול האיר לנו הבורא כשנטע בנו את היכולת הזו של ריבוי לומדי התורה בדמות אברכי הכולל.
אכן, חשוב לומר. מי שלא עושה כך, מי שלא מסוגל ללמוד יום שלם תורה, מי שקשה לו לבחור בחיי דוחק, אינו חייב בכך. זה לא חיוב. זה צריך להגיע מרצון. ומי שלא מסוגל ללמוד כל היום, ראוי שיעבוד לפרנסתו ולא ישתעמם חלילה, כי השעמום מביא לידי חטא.
אך ברור, הבחירה הזו המותרת לעבוד לפרנסת הבית, צריכה להיעשות עם מחשבה מרובה, על סביבת עבודה ראויה, ועל החלטה של צורת חיים דומה לחיים של אברך כולל מבחינת דקדוק הלכה והכנסת תכנים קדושים וטהורים הביתה. לצערי, היציאה לעבודה כרוכה מידי הרבה פעמים בבחירת מסלול אחר שונה, בהשתייכות שונה, בהחלטה על לבוש שונה, כרוכה בהכנסת תכנים שונים הביתה בפתיחות מרובה לעולם החופשי, ומשום מה הרבה פעמים גם בפחות דקדוק הלכתי. מאד מאד קשה לצאת לעולם העבודה ולהמשיך ולחיות חיים של אברך. אני לא מדבר על חיי אברכות מצד ההסתפקות במועט. אלא מצד החינוך שבוחרים לחנך את הילדים, מצד התכנים הנכנסים הביתה ומצד הרבה דברים. לצערי כמעט כל אחד שיוצא לעולם העבודה הדבר מתבטא מאד מהר בשינוי הלבוש שלו ושל אשתו ובעוד כמה פרטים שלא אמורים להיות כרוכים עם ההחלטה הזו לצאת לעבוד.
אינני מאשים אף אחד הדבר הזה קורה הרבה פעמים מחוסר שימת לב, זה קורה גם לצערי מהרגשה של דחייה הצידה, הם מרגישים פחות שייכים למערכת הרגילה, ולפעמים אולי גם דוחים אותם באמת לצערנו, וממילא הם משתייכים לציבור אחר שמדקדק פחות. זה חבל. כי יש אנשים שלא מסוגלים לשבת וללמוד יום שלם, והם צריכים לצאת לעולם העבודה, וחבל שהם לא מקיימים חיי תורה ודקדוק הלכה.
אבל יש בהחלט ציבור לא קטן של אנשים שהחליטו לצאת לעולם העבודה מתוך בחירה, הם בררו לעצמם עבודה שהם יכולים לשמור על עצמם, הם דבקים ברב שמורה להם את דרכם, הם קבועים בבית הכנסת ובשיעורי תורה, ומקיימים חיי תורה מתוך דקדוק הלכה. הם גם מייחלים שילדיהם יהיו מסוגלים ללמוד תורה כל היום ושיוכלו להיות עמלי תורה ותלמידי חכמים.
סטיתי קצת ממה ששאלת, כי הנושא בוער, נוצר מצב שהנושא אם ללמוד כל היום או לצאת לעולם העבודה. נפל לדיון מאד רחב, השתייכותי חברתי. זה כבר לא הדיון של כמה חובת תלמוד תורה, יש כאן נושא אחר לחלוטין של השתייכות קהילתית. וממילא של זלזול של שני הצדדים אלו באלו כדרכו של וויכוח בין קבוצות… וחבל. קשה היום לומר לאדם שבחר לצאת לעבוד, שעליו לכבד אדם שלומד תורה כל היום. וכן יש כאלו אברכים שמזלזלים באלו שיצאו לעולם העבודה וקשה להסביר להם שמי שעשה זאת עשה מעשה לגיטימי, ויש לכבד אותו מאד על כך שמביא פרנסה לביתו ושעל אף כל הקשיים הצליח להישאר בן תורה והוא קובע עתים לתורה ומדקדק בהלכה. אלא שכך הוא טבע העולם שמחלק חלוקה גסה המהולה בהמון רגשות. אך אנו כבני אדם צריכים להיזהר מזה, עלינו לשים לב לאמת. אדם שבחר ללמוד כל היום תורה, ועמל בתורה מתוך דחק, הוא איש מורם מעם הראוי לכבוד גדול. פעמים רבות מדובר באנשים שהיו יכולים לעבוד בעבודות המניבות רווח רב, בעלי כישרונות שאם היו נמצאים בעולם ההיי טק או בכל תחום אחר היו מרוויחים הון רב כל חודש. והם בחרו לעשות אחרת. והם גם עושים. הם לומדים בהתמדה ומתעסקים בתורה הקדושה כל היום. בדרך כלל הם גם מדקדקים גדולים בהלכה, ודבקים מאד בתורה ומצוותיה. מאידך חשוב לדעת שאדם שבחר לצאת לעבוד לפרנסתו עשה מעשה נכון הוא לא עשה מעשה אסור חלילה. אבל מאידך חשוב מאד שישכיל להיזהר להמשיך לחיות חיי תורה ודקדוק הלכה. נראה פשוט אך לצערי כל מה שכתבתי לא פשוט כלל. זה שזה לא כל כך פשוט רק מלמד כמה הדבר סבוך.
כמובן שכל דבריי אמורים למי שבאמת עמל בתורה. ולא מבזבז את זמנו. מי שמבזבז את זמנו צריך לעסוק במלאכה, ואין לו היתר כלל להתפרנס מן הצדקה. [אם הוא חושש שירד ברוחניות הוא יכול למצוא עבודות שאין בהם חשש כזה, היציאה לעבודה לא מחייבת דווקא יציאה לשוק החופשי, אפשר לעבוד בעבודות כמו שחיטה, כתיבת סת"מ וכיו"ב גם אם הפרנסה מהם לא גבוהה הרי זה עדיף מהתפרנסות מן הצדקה].
עכשיו אגש לטענותייך אחת לאחת.
א. כתבת ששמת לב שבתורה כתוב שעל הבעל מופקד עול הפרנסה ועל האשה מוטל עול אחר. מעניין איפה מצאת את זה בתורה? אולי התכוונת לחיוב שבעל חייב לפרנס את אשתו כחלק מההתחייבויות שלו כלפיה בכתובה. נכון, אפשר אבל לקיים את זה על ידי המלגה מהכולל, ויתירה מכך, לא מדובר במקרה שהבעל והאשה רבים ביניהם והיא תובעת אותו לבית דין על כך שהוא לא מפרנס אותה נכון? ובכן ברשותה של האשה להסכים שהיא תחליף את בעלה בנושא הזה, זה לא נוגד את התורה, אין מקום בתורה בו מבואר שהאיש צריך לעבוד לפרנסה ולא האשה. נכון אמנם שבזמן של התורה והתלמוד העולם התנהג כך, אך לא מחייב שזו הצורה שמחוייבת מצד התורה, אין התבטאות בתורה או בחז"ל השוללת את הדבר שאשה תצא לפרנסת ביתה. כך שאם היא מסכימה לחיים כאלו אין בזה חיסרון כלל, ולכן אם היא מעוניינת בזכות הגדולה של לימוד התורה ומוכנה לעבוד לפרנסתה למען זה אשריה, ואין חיסרון בזה כלל.
אי אפשר גם להתעלם מהמציאות הרווחת היום בכל העולם, נשים היום יוצאות לעבודה בשמחה. נשים אוהבות לצאת לעבוד. פעם נשים העדיפו להיות בבית לטפל בילדים ולבשל. היום יש גם כאלו, אבל רוב הנשים יוצאות לעבוד מבחירה אישית ולא בשביל שהבעל שלהם יוכל לשבת וללמוד, עובדה שגם זוגות שאינם שומרים תורה ומצוות נשותיהן יוצאות לעבוד.
ב. מאמרי חז"ל שהבאת על טובה תורה עם דרך ארץ, ועל גדול הנהנה מיגיע כפיו וכו'. אמורים כמו שביאר הבית יוסף ושאר האחרונים המובאים בתחילת דבריי בדורות הראשונים בהם היו מסוגלים לכך ולא בדורות אחרונים בהם התמעטו הלבבות. חשוב להדגיש, טובה תורה עם דרך ארץ הכוונה שהוא לומד תורה בעמל רב רוב שעות היום ועושה מלאכתו עראי ומתפרנס בכחות עצמו. כך פירש הר"ש (טהרות פרק ז משנה ד) והביאו התוספות יום טוב על המשנה באבות (פרק ב משנה ד), הוא דייק זאת מלשון המשנה תורה עם דרך ארץ, כלומר העיקר זה התורה והדרך ארץ טפל.
גם גדול הנהנה מיגיע כפיו הכוונה שהוא עוסק במלאכתו אבל קובע חלק ניכר מן היום לעבודת ה'. האם יש אפשרות כזו היום? אפשר. אבל קשה. העיקר חשוב לא לטעות ולהזכיר ראיות מדברי חז"ל אלו על מציאות של קביעת עתים המסתכמים בשעה או שעתיים, לא על זה חז"ל דיברו. חשוב לי לומר יש בי הרבה מאד הערכה למי שעושה זאת, זה קשה מאד, העבודות היום קשות ומאד קשה להותיר זמן ללימוד תורה, אני מכיר אנשים שעושים זאת וכולי הערכה אליהם, הם באים עייפים, הם לפעמים מפסידים כסף יקר מזמן העבודה שלהם ויושבים ולומדים שעה או שעתיים זה נפלא ומוערך אבל לא על זה חז"ל דיברו כשהם אמרו יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. [המציאות של העבודות התובעניות היום מקיימת קושי גדול לקביעת עתים לתורה, זה גם נושא שצריך לבוא בחשבון כשמדברים על יציאה לעולם העבודה].
המאמר שאמרו חז"ל פשוט נבילה בשוק ואל תצטרך לבריות, נאמר על מי שיכול לעסוק במלאכה ובד בבד להתעלות בלימוד תורה. או במקרה שאינו לומד תורה. אבל כשמחמת עיסוקו במלאכה הוא לא יוכל ללמוד תורה על זה לא דובר, וכפי שהכריעו כבר הבית יוסף הרשב"ץ המהרש"ל הב"ח והש"ך שראוי להתפרנס מן הצדקה בשביל לעמול בתורה.
[חשוב להעיר שבעיקר מאמרי חז"ל אלו, יש מן הקדמונים שהוציאום מפשוטם ופירשו פירושים אחרים על המושג 'דרך ארץ' ועל המושג 'נהנה מיגיע כפיו', דבריי אמורים גם אם פריוש הדברים כפשוטם וכמו שנקטו חלק מן הראשונים].
ג. את כותבת שאת לא מבינה איך לומדים על מנת להשיג משרה תורנית, למה אין בזה משום משתמש בתגא. ובכן, הרצון להשיג משרה תורנית הוא רצון טבעי וראוי, אדם שלומד תורה רוצה להשפיע מתורתו, וטוב שכך, חלק משליחותו של אדם בעולם זה להעביר הלאה את רכושו הרוחני, הרצון למשרה תורנית הוא נפלא, זה גם מחייב ונותן כח להמשיך ללמוד, אין בזה חשש של קרדום לחפור בה, ולא של 'משתמש בתגא' אם הוא לא משתמש במשרתו התורנית בכדי להשיג לעצמו ממנעמי העולם, ובכדי לשלוט על אנשים.
אין סיבה לראות כל אחד שחושק במשרה תורנית באופן שלילי כל כך, יש מספיק סיבות טובות בכדי לרצות להשיג משרה תורנית כך שחבל לראות את זה באופן שלילי.

כעת אפנה לתשובות שענו לך, ועל השאלות שלך על אותם תשובות.
א. התשובות הראשונה והשנייה שענו לך נכונות. כמו שכתבתי כבר. ענו לך שאי אפשר לגדול בתורה אם עוסקים במלאכה. זה נכון, כך כתבו גדולי הפסוקים ומי אנו שנחלוק עליהם. וכמו שכתבתי לעיל אין ראיה מדורות התנאים וודאי לא ממשה רבינו. כלפי מה שכתבת על שכר בטלה המשכורת הניתנת בכוללים היא הרבה פחות משכר בטלה לצערי, כך שאין טענה על לקיחת המילגה מצד היותה יותר משכר בטלה [לבד מעצם הדברים שיש לדון בהם, הם לא מקבלים שכר על לימודם כלל הם נתמכים על ידי נדיבי לב שחפצים בזכות הגדולה לפרנס תלמידי חכמים, ולואי שישכילו יותר ויותר נדיבים לפרנס תלמידי חכמים באופן יותר מרווח].
ב. את כותבת שאמרו לך שבימינו אי אפשר לצאת לעולם העבודה כי יש שם סכנות רוחניות, את כותבת שבעבר גם היו סכנות ובכל אופן עשו זאת. ובכן את צודקת, זו לא סיבה להישאר בכולל, מי שרוצה יכול להשיג גם היום עבודות שאין בהם סכנות רוחניות. [נכון אמנם שבעבודות רבות יש סכנות גדולות, הדימוי לדורות הקודמים לא נכון לחלוטין אך אני לא רואה צורך להאריך בכל זה, כי כמו שכתבתי יש עבודות שמורות, ולא זו הסיבה להישאר בכולל].
ג. אמרו לך שזו הוראת שעה ועת לעשות לד' הפרו תורתך, על זה את כותבת: זו לא נראית מדיניות של הוראת שעה, אין יעד שאומרים עם כך וכך יקרה תתבטל ההוראת שעה והדור שלנו יותר חזק מכל מיני דורות בעבר ולא חסר היום תלמידי חכמים, אז למה ההוראה ניתנה ומי נתנה? שאז לא הייתה את ההוראה הזו. ותשובת המחץ לשאלה זו: התורה הרי מתאימה לכל הדורות ולא צריך לשנות אותה ולהתאים אותה ולחדש אותה לפי הדורות, וזה מה שאנחנו עונים לכל הרפורמים למיניהם, אז רק בנושא זה היא לא מתאימה?, עד כאן דברייך.
ובכן, אין הוראת שעה, ואין כאן 'הפרו תורתך', יש כאן מנהג שנהגו בו עוד מלפני דורו של הרמב"ם כמו שמעיד הבית יוסף, הוראת השעה שעליה את מדברת זה אולי ביחס של ריבוי האברכים. וגם ביחס לזה כתבתי לך לעיל.
השינוי מדורות אחרים מובן, וכאן חשוב לומר דבר חשוב מאד, את כותבת אם זה התאים לכל הדורות מדוע אנחנו משנים מה זה שונה משאר הדברים שאנחנו לא משנים, כנגד הרפורמים שכן משנים. יש כאן כמה דברים שצריך לעשות בהם סדר.
הרפורמים משנים את התורה לפי ראות עיניהם ומתאימים אותה כביכול למודרנה. אנחנו לא משנים בתורה קוצו של יוד. אבל במה שלא משנה את ההלכה אלא בדרכי עבודת ה' ובדרך ובמהלך איך להתמודד מול פגעי הזמן, מול הגשמיות הפוערת את פיה ומנסה לנגוס בחומר, מול כל זה, חכמי הדור לומדים מחדש ומנווטים אותנו איך ומה לעשות, הכל במסגרת המדוקדקת של ההלכה ללא וויתור על קוצו של יו"ד, בכל הדורות חכמי הדור חישבו את הדרך הראויה לאותו דור והמתאימה לעמידה בניסיונות שחוו באותו דור. ההחלטה לשלוח יותר אנשים ללמוד בכולל אברכים זה לא שינוי חלילה בתורה הקדושה, זה על פי התורה, החיסרון של התפרנסות מן הצדקה אינו חיסרון כמו שהכריעו גדולי הפוסקים וכמו שנהגו כבר מקדמת דנא. כל הנושא הוא הריבוי של האברכים, ההחלטה להרבות לומדים בכוללים היא השינוי. אין בהחלטה הזו שום שינוי, זה רק דרך בעבודת ה', ויתירה מכך אינני יודע אם זו החלטה שהחליט מישהו, רגילים לייחס זאת לחזון איש, אינני יודע בבירור שהוא הורה על כך, זה פשוט חלון הזדמנות שלא היה בשום דור, זה סייעתא מן שמיא, יתכן ובכל הדורות היו חולמים על מציאות כזו. זה מחסדי הבורא יתברך עמנו. יש אפשרות כזו ואין טעם לא להשתמש בה.
ד. הטענה שאמרו לך שלא עוסקים במלאכה כי זה לא מכובד היא באמת טענה לא נכונה. כמו שהבאת כבר אמרו חז"ל פשוט נבילה בשוק ואל תצטרך לבריות. אבל יתירה מכך, זה לא 'לא מכובד' לעסוק במלאכה…

בסיכום. חסד גדול הרעיף עלינו הבורא יתברך, יחד עם השפע העצום שיש היום בעולם, יש היום גם אפשרות ללמוד כל החיים תורה ולהתפרנס ממלגת הכולל. אני בטוח שבכל הדורות היו שמחים אילו הייתה אפשרות כזו. אין בזה בעיה כלל מבחינה הלכתית זו הדרך המובחרת, ומי שמסוגל ללמוד ולעמול בתורה כל היום הרי זה מושבח ואין שום טעם לא לבחור בזה.
אכן מי שלא מסוגל לזה ויודע שהוא לא ילמד וישב בטל חלילה, צריך לעסוק במלאכתו.
כמובן שההחלטה ללמוד תורה כל היום כרוכה בד בבד עם החלטה לחיות חיי דחק. בדרך כלל לא מרוויחים בכולל משכורת גדולה… וגם אם האשה מפרנסת עדיין אינו דומה בית שיש בו שני מפרנסים מבית שיש בו מפרנסת אחת.
כל אחד לפני שהוא ניגש להחלטות על חייו צריך לחשוב על כל הצדדים האלו ולחשוב מה הוא מסוגל ומה מתאים לו. אם הוא מסוגל לחיות חיי אברכות, אם הוא בוחר לצאת לעבודת לפרנסתו הוא צריך לחשב דרכיו ולראות איך הוא יקיים חיי תורה ודקדוק הלכה.
מעבר לכל זה צריך לזכור לכבד כל איש במה שהוא בחר. כי באמת כל אחד שונה מחבירו ומסוגל לחיים אחרים, וצריך לכבד את הבחירה הלגיטימית שבחר בה.
חשוב מאד שלפני היציאה לשידוכים תבררי עם עצמך את בחירתך בחיים. את המסוגלות שלך, את הרצונות שלך, ואת שאיפותייך. וכך ייקל עלייך בבחירת בן זוג ששאיפותיו שוות לשאיפותייך.
כמובן שאם יש דבר מה שלא מובן תוכלי לפנות לאתר ולשאול או במייל המצורף כאן
בברכה שתצליחי בכל דרכך
שלמה
sh4101199@gmail.com

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

תגובה אחת

  1. רציתי להודות מאד על התגובה המפורטת והנפלאה , אינני יודעת מהי מסקנת השואלת אך אין לי ספק שהיא הועילה מאד לרבים. ואף לי- אשת אברך שקבלה חיזוק משמעותי לחיים שבהם אני חיה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות באותו נושא:

אני אברך מוערך ונופל באינטרנט

שלום לאירגון ישיחנה הסיפור היה ככה לפני שנתיים נחשפתי לאינטרנט גרוע ומאז כל כמה זמן פעם אחד בשבוע פעם בחודש תלוי לפי הזמנים לכל מכשיר שיש לו אינטרנט כדי לצפות

קרא עוד »

האם להעביר את הילד חיידר

בתחילת השנה העברתי את הילד שלי חיידר כי גיסי אמר שהחיידר הנוכחי שלו לא טוב, ושמבחינת לימוד גמרא זה מקום שלא מלמד מספיק טוב איך ללמוד גמרא כמו שצריך. הוא

קרא עוד »

אני זקוק לכך שיהיו תלויים בי?

שלום לכם! אני בן 19 והייתי חברותא בוגרת של בישיבה שהיה לו קושי להיתרחק מהבית, עזרתי לו המון והשקעתי בו ממש הרבה בכל השנה, מתישהו התחלתי לשים לב שזה קצת

קרא עוד »
דילוג לתוכן