אני חי לבד, ומשעמם לי, אני עובד כל היום. ונמאס לי מהשיגרה ומהכל בעצם.
אני מרגיש מבוזבז כי אני יודע שיש לי הרבה מה למכור. אבל אין לי למי.
הייתי שמח אם האברך ישראל כ. יענה לשאלה זו.
תשובה:
שלום לך, שואל יקר!
קשה ללמוד מי אתה משאלתך הקצרה, החדה והמתומצתת, אך אפשר ללמוד מה אתה לא. ומשאלתך מבצבצות להן כמה וכמה תכונות טובות מאוד.
לדבריך, ומדבריך, משמע שאתה אדם חברותי (משעמם לך לבד), חרוץ ופרודוקטיבי (עובד כל היום), חושב ומעמיק (נמאס לך מהכל), יש לך הרבה תוכן ואמביציה לפעול ולעשות, אך נראה כי אינך יודע מה לעשות. לאן לפנות ובשביל מה…
אינני יודע אם אתה צעיר או מבוגר, אינני יודע את מצבך המשפחתי, אינני יודע מהן שאיפותיך ואמונותיך, ולכן לא אוכל להתייחס בתשובה ישירות אליך, אלא לגוף השאלה שככל הנראה – מהווה את אחד הקשיים השקטים אך המהותיים שנתקלים בהם כיום, צעירים וגם מבוגרים.
שיטת מד"א
מצב זה, שאני עצמי חוויתי אותו גם בעברי, הוביל אותי לגיבוש שיטה אישית שאותה אני מכנה 'שיטת מד"א'. למה מד"א? גם מפני שלפעמים היא עשויה להיות עזרה ראשונה ממש, ובעיקר – משום שכמה שנים אחרי שגיבשתי אותה, שמתי לב באקראי שאלו הם ראשי התיבות שלה.
בתקווה שיהיה הדבר לעזר, אני אציב כאן את עיקרי השיטה + המחשות, ובטוחני שתשכיל ללקט ממנה את מה שעשוי לסייע לך. אם עדיין יהיה צורך, אשמח אם תשוב ותרחיב על עצמך יותר, כך שנוכל לחשוב יחד – לאן?
אמנם הטקסט המסביר את השיטה הזו הוא קצת ארוך, אולי אפילו חופר, אך מתברר שבהיעדר מטרה אחרת – כדאי מאוד להתחיל לקרוא עליה, כדי לקבל את הכלים להפסיק…
השלב הראשון – מטרה
שלום עולם, נולדתי.
מה עלי לעשות בך? מה אני אמור לחפש? מה אני אמור לרצות? לפני שאתחיל לזוז – אחפש מטרה. בלי מטרה – אין שום טעם לחיי. אין למה לקום בבוקר, אין למה לישון בלילה. לכן אני חייב לחפש ולהגדיר לי מטרה כלשהי, שאליה אני חותר ואותה אני רוצה להשיג.
אני לא חייב מטרה הרואית או גרנדיוזית למדי. אוכל להגדיר רק מטרה קטנה, כמו למשל: "להכין כוס קפה".
אוקי, אז גיבשתי מטרה, וכעת כל חיי יסבבו סביב המטרה שהגדרתי. כוס הקפה. כל מאוויי יוקדשו אך ורק עבור מטרת הכנת כוס הקפה.
כן, נכון… זו מטרה קטנה שלא שווה לחיות בשבילה. היא תיכף תיגמר ושוב אתקע בלי כלום, אז אולי כדאי לבחור מטרה מסובכת יותר, שתקח יותר זמן. בא נניח – לרכוש שברולט חדישה. על מטרה כזו אוכל לעבוד במשך כמה שנים!
מובן כי עלי להציב מטרה הגיונית ורציונלית, שלדעתי סביר להניח שאוכל להשיג. אם אציב מטרה גבוהה מדי (מטוס פרטי תוך שנתיים), שאני עצמי אינני מאמין שאוכל להצליח בה (אין לי כסף אפילו להובר-בורד) – אעשה צחוק מעצמי. זה פשוט לא יעבוד.
אחר שסימנתי לי מטרה – אעבור לשלב הבא.
השלב השני – דרך
כאשר המטרה הרצויה שלי סומנה, גם אם היא זמנית וגם לא אולטימטיבית, עלי לסמן לעצמי דרך הגיונית שבה אוכל להגיע אל המטרה.
הדרך צריכה להיות מעשית, מדויקת ופרקטית, המורכבת בין היתר מניהול לו"ז עד להגעה אל המטרה, רמת הקרבה נדרשת הגדרת סדר עדיפויות, ויתורים והקרבות. בנוסף, הדרך חייבת להיות הגיונית, התואמת ליכולותיי בפועל.
השלב השלישי – אמצעים
קשה להאמין שיש אדם שמסוגל לסמן מטרה ודרך, ולצעוד בה בדבקות ללא כל אמצעי עזר. אמצעי עזר פירושם גם אמצעים טכניים לצעידה בדרך, כמו נעלי הליכה, או אבא עשיר, וגם אמצעים צדדיים שיתנו לי כוחות, כמו מזון, כבוד, מנוחה ועוד.
אם אין לאדם את האמצעים הנדרשים, עליו לחזור אחורה ולשאול את עצמו שוב – האם המטרה שלי הגיונית? האם אני אוכל לעמוד בה?
כדי לא לדבר באוויר…
מה אני אישית לא אוהב בשיטות הללו? שאתה קורא, מתפעל, אולי מתפלא, מחליט שזו שיטה טובה, ואז חוזר לחיים העובדתיים ששם השיטה היפה לא ממש משתלבת.
אז כדי שהשיטה לא תישאר כאן באתר (או בספר), אלא תמשיך איתך ועם שאר החברים שעשויים להיעזר בה, נביא כמה דוגמאות מעשיות מהחיים של כולנו או חלקנו, וננסה ללמוד 'איך עושים את זה בבית'. אחרי הדוגמאות הללו, כל אחד יוכל לשבת במעונו ופשוט להתחיל לעבוד איתה.
מטרה ראשונה – יכולת גופנית
בועז כיום מסוגל להרים משקל של 50 ק"ג למשך שתי שניות, ולרוץ ספרינט למרחק של 50 מטר. הוא מעוניין לפתח את שריריו לרמה גבוהה יותר. בשלב הראשון בועז יסמן מטרה הגיונית; אני, בועז, בכבודי ובעצמי, תוך שלוש שנים מהיום ארים במו ידי משקולת של 200 ק"ג, ארוץ ספרינט למרחק 200 מטר (אגב, אין לי מושג אם הפרופורציות נכונות. זה כרגע לא ברשימת המטרות האישית שלי).
בשלב השני הוא יסמן את הדרך: בועז מחליט שבכל יום הוא ירים 50 ק"ג לשתי שניות, במשך חודש. כעבור חודש (או כשהוא יראה לנכון ויחוש שהוא מסוגל) הוא ירים משקל של 60 ק"ג. כעבור חצי שנה הוא כבר יגיע למשקל של 100 ק"ג וכו'. במקביל, הוא ירוץ בכל יום ספרינט 50 מטר, כעבור חודש וחצי 60 מטר וכן הלאה, ובנוסף – יקפיד על הליכות, מתיחות, הרפיה ותזונה מדוקדקת.
בשלב השלישי בועז ידאג לאמצעים מתאימים, כגון; חדר כושר זמין, מימון למאמן כושר מקצועי, קופסאות טונה, ברוקולי ואולי גם חבר שיצטרף אליו וידרבן אותו.
אם אין לבועז חבר כזה, ואין לו כסף לחדר כושר ומאמן אישי, והוא לא מסוגל לעמוד בדרישות התזונתיות כי הוא שונא טונה – הרי שהוא לא יצליח לעמוד במטרה שהוא הציב! במקרה כזה, עליו להוריד את הרף, ולהחליט שהוא שואף רק להכפיל את יכולותיו בשלוש שנים, ולא לרבע אותן.
מטרה שניה – להיות רופא
מצליח הביט כה וכה, והחליט שהוא מתאים להיות רופא, רוצה בכך ומוכן להקריב לשם כך.
בשלב הראשון מצליח יגדיר לעצמו מטרה; אני, מצליח, אשיג תואר שלישי ברפואת משפחה מאוניברסיטה מכובדת, תוך שבע שנים מהיום.
בשלב השני הוא יסמן דרך: אני ארשם לאוניברסיטה, אקדיש כל יום חמש שעות לפחות ללימוד, אתעניין אצל חברים מי רוצה להצטרף וללמוד יחד. בשלב מאוחר יותר, אחרי שארשם ואתחיל ללמוד – אבדוק כיצד להתקדם הלאה אל המטרה הסופית.
בשלב השלישי הוא יבחן את האמצעים: מימון ללימודים, מקום מתאים, בגרות, שירות צבאי/פטור, ציון ראוי בפסיכומטרי ועוד.
כאשר יעשה זאת, אין ספק שמצליח יצליח להצליח.
וכנ"ל, אם האמצעים אינם מספיקים הרי שהדרך לא לפי יכולותיו, והמטרה אינה ריאלית. ואם כן – אולי כדאי לו להסתפק בלהיות אח, או לחילופין להיות רופא תוך עשר שנים ולא תוך שבע.
מטרה שלישית – לדעת בעל פה מסכת גמרא
שמעון הרגיש שאין לו סיפוק בחייו, והוא חפץ בסיפוק רוחני ומהותי. אחר תהייה רבתי, הוא החליט שמה שמתאים לו זה להיות תלמיד חכם. אבל זו מטרה כללית מדי, ולכן הוא פונה למד"א.
בשלב הראשון הוא מציב מטרה; אני, שמעון, אדע מסכת אחת בתלמוד הבבלי על בוריה תוך חצי שנה. כשאסיים זאת, אבחר מטרה נוספת (מסכת חדשה).
בשלב השני שמעון מסמן לעצמו דרך: כל יום אני אלמד דף אחד ויהי מה, אחזור עליו במשך חמש שעות ביום, אחזור על הכל בכל שבוע, אבחן כל שבוע וחודש על החומר שלמדתי וכו'.
בשלב השלישי הוא יבחן את האמצעים. אם הוא יצטרך לדאוג לצרכיו הגשמיים בעצמו – הוא לא יוכל ללמוד שתים עשרה שעות ביממה, אלא רק חמש. לכן הוא הולך לישיבה, שבה ההנהלה מספקת לו מזון, מקום לינה ועוד, וכך הוא יכול לשקוע אך ורק בלימוד ולהתמקד במטרתו. הוא זקוק גם לחברותא מתאים שילמד עמו, כדי לעמוד בהספק ולהגיע להבנה טובה בלימוד.
אם אין לו ישיבה או מסגרת תורנית, ועליו לדאוג לתזונה ולינה בעצמו – הוא יוכל ללמוד רק חמש שעות ביממה, וההספק השבועי והחודשי יקטן משמעותית. כיון שכך הוא יבחן שוב את המטרה, וימיר אותה לידיעת מסכת על בוריה תוך שנה וחצי מהיום.
קליעה למטרה
עד כאן תיאור השיטה, שתקפה על כל אדם, בכל מקום ובכל סוג מטרה.
הרעיון הבסיסי הוא – להציב מטרה מרכזית שאני חפץ בה, והיא המטרה של חיי, לפחות כרגע, לבחון את הדרך אליה, ואת האמצעים.
אגב, גם אם אתה צעיר עדיין, ומאוד מאוד רווק – אל תמכור ש"אני לא צריך מטרות, טוב לי ככה..", כי אתה כן צריך. אוהו צריך, אחרת לא היית קם בבוקר מהמיטה. הגעת עד לכאן בקריאה, משום שמטרתך הייתה לנסות להפיק תועלת כלשהי מקריאת הטור (מקווה מאוד שהמטרה הושגה, ולו חלקית).
גם לשתות כוס מים – זו מטרה!
גם לצאת לסופשבוע בגליל – זו מטרה!
בכל רגע נתון שאנו נעים – אנו צועדים לקראת מטרה כלשהי, אם נרצה ואם לא. חיינו סובבים סביב מטרות כלשהן, גם אם לא בחרנו אותן בכוונה תחילה ומודעות צלולה.
מה המטרה שלך?
כעת, מה שנשאר לנו זו הבעיה המרכזית, והיא: להגדיר מהי המטרה הראויה להיחשב המטרה של חיינו. איזו מטרה אנו מציבים לעצמנו בתור "המטרה של חיי". המטרה הזו תהווה עבורנו מעין כרטיס ביקור.
אם המטרה של חיינו תהיה מהסוג של "לאכול חמישים משולשי פיצה תוך שנה מהיום", זה קצת… לא יודע. תגיד אתה.
בד בבד, לא בטוח שיש לאן לברוח, כי המטרה שכותרתה "להיות מיליונר ובעל מעמד" – לא שונה בהרבה מהמטרה הקודמת. שתיהן, יסתיימו בסוף, ובסופן – נשאל את עצמנו "ומה עכשיו?…"
נקודה למחשבה. או לשאלה אחרת. מפורטת יותר.
בכל מקרה, מאחל לך ולכולנו שנדע לסמן את המטרות הנעלות והטובות ביותר, ונקלע. בול!
בהצלחה, חבר.
ישראל כ.
תגובה אחת
כל כך הרבה אנשים מתחבטים בשאלה הזו. לא יאומן. התשובה יפה וקצת ארוכה.