ישיחנה שלום! רציתי לשאול….
אני משתייך לחסידות מסויימת עם שיטה מסויימת הדוגלת על דגלה מדרגות גבוהות כגון שצריך כמה שיותר להתנתק מהחומר וכיו"ב.
רציתי לשאול, איך אני יכול להיות בטוח שהשיטה הזאת של החסידות היא האמיתית כשיש בחסידות שיטות שונות ומתוכם לשים דגש על דברים קלים יותר כגון תפילה בכוונה, עניית אמן, אהבת חברים, ועוד, ופחות דגש על דברים קשים יותר.
ומצד שני, איך אפשר להשאר עם אמון בחסידות כאשר אינני מאמין בה ובשיטתה.
שלום וברכה
אתה מעלה שאלה שהרבה צעירים מתחבטים בה, שאלה שרק מחדדת את סיפורה של תורת החסידות והרלוונטיות שלה כי גם היא נוצרה מתוך חיפוש בתקופה של ריק, וכפי שמוסבר בחסידות שהדור היו בסוג של עילפון ואובדן הכרה, ובא לתת לדחוף את האדם להתעורר, לחיפוש רוחני פנימי. וכמו בכל דבר, לפעמים משיגרה, מירוץ החיים או סתם עצלנות אנחנו מאבדים את הזמן והכוח להתבוננות ולראות את האור הגדול שהביא הבעל שם טוב לעולם, ודווקא העצירה, החיפוש והשאלה זו ההתחלה של הלימוד וההכרה בדרך הייחודית של תורת החסידות.
חשוב להקדים, לעשות סדר, כדי לערוך בירור על מה אנחנו מדברים בכלל, ואחלק לשלוש סוגיות: תורת החסידות, דרכי החסידים, קבוצות וקהילות חסידיות.
תורת החסידות: תורה ועומק הנוגעת לשורשי ויסודות האמונה ומאירה באור חדש את הקשר עם הקדוש ברוך הוא, עם התורה, מה זה יהודי ומה זה מצוה, איך ניגשים למצוה, לשבת, לאלול, לימים נוראים ולכל חג, וכפועל יוצא מכך, השלכות על תפיסות של משמעות ומהות החיים, יחס לרוחניות ולגשמיות ועוד. לדוגמא אחד הנקודות החשובות שנגעת בשאלה ובעיקרון זו הלכה מפורשת בשולחן ערוך ובכלל מבוססת על פסוק במשלי, אך הבעל שם טוב הסב את תשומת הלב והדגיש אותה וזו המשמעות שיש לכל פעולה גשמית של האדם "בכל דרכיך דעהו, ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמיים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה וכו' והשיחה וכל צרכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם עבודתו". כלומר, לא שפה של מצוות ועבירות, שפה של קשר עם הקדוש ברוך הוא בכל פעולה וכל נושא, הן בפעולות רוחניות נטו כמו לימוד ותפילה והן בכל פעולה חומרית בעולם, הקדוש ברוך הוא אינו נמצא בשעה מסויימת בבית כנסת וזהו, אלא יש לו משמעות אצלך כל הזמן.
דרכי החסידים: מנהגים חסידים שהשתרשו בקהילות חסידיות הן כמנהגים והן כפועל יוצא של התובנות מתורת החסידות, החל משינוי נוסח התפילה מאשכנז לספרד (נוסח שיותר קשור לעולם הקבלי), מקוה, שמחה, ניגונים, תפילה בחיות, טישים והתוועדויות ועד מנהגי לבוש ואוכל וכדומה עוד הרבה גם בענינים יותר אישיים.
קהילות חסידיות: בעיקרון איך שזה בנוי כיום והתעצב כקהילות עם מוסדות מסודרים ממש זו תופעה יותר מאוחרת ובעיקר בתקופה שלנו, אחרי השואה, אך היא כן יושבת על תופעה שכבר התחיל בתקופה הראשונה של החסידות של התאגדות סביב בית כנסת וכדומה וזה היה נצרך הן כי רצו ללמוד ביחד ולהידבר בעבודת השם .
ולפעמים דברים אחרים גרמו לחסידים להתגבש כדי שיהיה להם אפשרות להתקדם בדרכם. כך או כך, זה התפתח כמו שהוא כיום, ואנחנו צריכים להתייחס לענין כמו שהוא, שכיום יש קהילות מגובשות וכל קהילה עם מנהגים שלה וכללים משלה, תרבות, שפה ומנטליות שמתאים לחברי הקהילה ובראשה יש מנהיג שמשמש בשני כובעים גם כאדמו"ר, כרבי, במובן הפנימי של הענין, וגם כמנהיג ומוביל של קהילה ועד שחלקם גם סוג של מנהיגים גם בדברים אחרים כמו פוליטיקה וכדומה.
על פניו, עצם קיום הקהילה כקהילה הנותנת שירות לחבריה למרות שכיום יש לה גוון חסידי היא היתה יכולה להתקיים גם ללא תורת החסידות ולהתנהל כקהילה מגובשת עם מנהיג ומוסדות לימוד, כולל וארגוני חסד והכל טוב ויפה, עדי כדי כך שיש כמה קהילות שכיום מוגדרות חסידיות למרות שבכלל התחיל כקהילה ורק לאחר מכן המנהיג הפך לאדמו"ר והתפתח סוג של קהילה. מה שאומר, שקהילה יכולה להיות גם משהו חיצוני וגם משהו יותר מקיף אך עדיין אפשר להפריד בין היותך בקהילה חבר, או צורך שירותי הקהילה לבין עולם הפנימי שלך והחיבור הרוחני שלך.
כשאני מתייחס לשני הדברים הראשונים ובפרט הראשון, תורת החסידות, הרי זה ענין מאוד אישי ואפשר ללמוד ולהתעמק כמעט בכל מקום בכל הספרים, וזה לא משנה אם זה תניא, שפת אמת, נתיבות שלום, פיסצנא או ליקוטי מוהר"ן, כל ספר שאתה מתחבר ואתה מרגיש שנותן לך מענה רוחני, הלימוד וההתעמקות יכולים להביא תוצאות מבורכות. וגם מנהגים אחרים אפשר לקיים בשקט אם אתה מרגיש שאתה מתחבר אליהם, לדוגמא: בברסלב נוהגים לצאת ליער ,לצעוק, לדבר עם ה' וכו', יש מאוד שמשתדלים להתבונן בתפילה או להקפיד ביותר על מידת האמת, האם זה אמור להפריע להמשך הקשר עם הקהילה? לאמון במנהיגות? לרצון להיות חלק מהקהילה? ולכן כל סוגיה שלפעמים נראה לנו שזו נחלת הכלל כמו קידוש החומר שהזכרת, אפשר רגע לעצור ולהחליט מה טוב עבורי, מה חשוב לי בסיפור וכדומה.
הנקודה הבסיסית שאנחנו יכולים להתייחס לכל פרט ופרט ולא חייבים לחשוב שזה או הכל או כלום וזו הבחירה שלנו האם להסתכל על הכל כחבילה או שאני מסוגל להתבונן על כל שלושת השלבים ולראות מה חשוב לי בסיפור הרחב, למה אני ירגיש יותר מחובר, מבלי להפריע ולהשפיע על ההשתייכות לקהילה.
לסיום, אני רוצה גם להתייחס לשאלה נוספת ששאלת על שיטות השונות "איך אני יכול להיות בטוח שהשיטה הזאת של החסידות היא האמיתית כשיש בחסידות שיטות שונות". בענין זה אביא ממה שכתב אחד מגדולי החסידות ר' צבי אלימלך מדינוב בעל בני יששכר, להסביר את דברי הגמרא במסכת תענית: אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר (ישעיהו כה, ט) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. וזה לשונו של הבני ישכר בספרו דרך פיקודיך: והנה כל אחד מהצדיקים יראה כך באצבעו, הגם שהיו דרכיהם הפכים, עם כל זה כולם כאחד טובים. ועל פי זה אמרתי שזה הכוונה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול (דייקא) להצדיקים, רצה לומר כדרך המחול שהוא סביב סביב כמחוג סביב המרכז הוא הנקודה הפנימית, והנה נקודת המרכז הגם שמנקודה זו יוצאים הנקודות סביב סביב במחוגה זה לצד זה וזה לצד אחר, עם כל זה כולם יונקים מנקודת המרכז וכולם שבים במרוצתם למרכז כי ממנו יצאו ואליו ישובו. וזהו שאמרו: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, היינו סביב סביב זה לצד זה וזה לצד זה, ואף על פי כן כל אחד מראה באצבעו אשר הילוכו בקודש הוא לתכלית הפנימי, ואומר לחבירו ראה נא כי הנה אלקינו זה שהשגתי בדרכי והילוכי והיה זה כוונתי לתכלית הזה ויגעתי ומצאתי, זה מה שנראה לי. עד כאן לשונו של בעל בני יששכר זי"ע. אנחנו רואים כאן שגם כשאנחנו רואים כמה צדדים ודרכים בדרכי ה' וגם אם נראים לנו שהם מנוגדים כמו המחול שתמיד יש אחד נגדך מהצד השני הרי שכולם יוצאים ממקום טהור ומכוונים לנקודה המרכזית שהיא באמצע לעבודת השם, הנה אלוקינו זה.
אם תרצה לפנות אליי להרחבה בענין, אשמח לעזור.
בברכה
שמעון ו.
