שלום לצוות ישיחנה היקר! רציתי לספר לכם דבר מה ותנסו ליתן לי העצה אשר תפתור את העניין!
אני בחור ישיבה בן 16 כרגע באמצע שיעור ב' ומתחילת הישיבה התחיל מה שנקרא לחץ חברתי אך זה היה הדרגתי דהיינו שהגעתי לישיבה הייתי כולי ברצון להתקדש וללמוד ובאמת הייתי תמים לשי"ת וכל הרצון שלי היה ללמוד תורה אך לאט הבנתי שלהיות צדיק לא משחק בחברה וכמה שניסיתי רק הרגשתי רע עם עצמי והייתי בדימוי עצמי ירוד וכולי מדוכדך הגעתי למצב של כמעט שבירה אך לא הרמתי ידיים הייתי לומד ולומד ומתפלל להשם שאצליח להיות בשמחה מהתורה וכמובן היולי חברים צדיקים וזה לא היה חסר לי כי כמובן אני לא ביישן בכלל ואני לא תמים או בגדר צול וגם יש לי שפו מושגים וכן עברתי דברים בחיים בין אם זה חטאים או נסיוניות תכלס בגלל שאני לא שקט וגם ברוך השם זכיתי לאמונה מאוד גדולה בשי"ת אז היה לי הרבה חברים צדיקים אבל איכשהו זה לא מילא אותי ונשארתי רק שקט ולא שמח עם הזמן נסחט לי כל הביטחון העצמי כי הרגשתי יענו צול ליד החברים המגניבים ולא שווה לידם יצא שאיבדתי את הביטחון העצמי ועם זה הגיעו ההשלכות ושראיתי בחור עם ביטחון עצמי נהיה לי בו תלות ואחרי שהיינו חברים ממש טובים לאיזה חודש הבנתי כמה אני תלותי ואוהב אותו והבנתי שזה לא רצון השי"ת ובחרתי בליבי לעזובו (הרצון להיות חבר שלו הגיע כבר בתחילת השנה אך לא הייתי לי ההזדמנות להתקרב אליו מהסיבות הנ"ל של חוסר אומץ חוסר ביטחון דימוי עצמי ירוד והרגשה של מי רוצה להיות חבר שלי אך תפסתי את עצמי בסוף זמן חורף ואמרתי באמצע חודש שבט שאני חייב להיות אתיו וכמובן כל חודש אדר הייתי איתו ואז לאחר בין הזמנים לא דיברתי איתו וסתם כזה התרחקתי לא סיפרתי לו אך לא האריך אין זה הנושא כאן)
תכלס אני נמצא כרגע באמצע שיעור ב' ואני לא יודע אבל משהו מפריע לי כל הזמן בלב חוסר נוחות חוסר שלווה אולי לחץ אני יכול לחייך ולצחוק והכל אני זורם וכן ירדה לי הרוחניות עקב כל החברה והסיפורים אבל הגעתי למצב נחמד שבו אני ביום יום מדבר עם חברים והכל וכן מנסה כמה שיותר לשמור על הרוחניות שלי
וכן יש לי גבולות ברזל כמו לימוד לפני ואחרי התפילה וכמובן עישון לא נכנס אליי וכן כל הדברים אבל אני רוצה לשאול אתכם מה זה חוסר השלווה הזאת אני לא יודע מה זה ואני לא היחיד שחושב את זה על עצמי כי גם כל מיני אנשים עם אינטילגציה רגשית גבוהה אמר לי את זה כמו אחים שלי שמבינים בעניינים האלה וכן חברים שראו את זה עליי, תכלס עד היום חשבתי שזה נובע מחוסר דימוי עצמי גבוהה ויש לי דימוי עצמי ירוד ולכן יש לי לחץ מלפשל במבחנים לחץ מחברה לחץ ממפגש חברתי לחץ אפילו מפורים או יציאה ישיבתית בקטע מוגזם שאני חודש לפני הקעמפ נמצא כבר לחלץ בלב ותכלס אני לא יכול ליהנות מכלום לא מהחברה לא מהישיבה שאני מלחץ ואני אפילו לא יודע למה אני בלחץ כי אני לא אדם עם דימוי עצמי ירוד כאילו אני מבין את ערך עצמי והכל ואפילו שאני לא מוכשר יאוהו בלימוד אני עדיין מבין את ערך עצמי שאני שטייגניסט והכל אבל משהו מפריע לי עדיין בלב, אחי טען לי לא מזמן שזה אולי אובססיה אני חושב שזה הגיוני שיש לי אובססיה חברתית ולכן אני מפחד שלא יאהבו אותי ואני בלחץ תמידי ממה יהיה באירועים ומפגשים חברתיים, אשמח אם תייעצו לי האם זה נוסע מאובססיה או דימוי עצמי יורד ואם זה אחד מהשניים ממה הן נובעים ואיך ניתן לטפל בזה? תודה רבה! אשמח לתשובה במהירות רבה!😊
לבחור היקר,
במענה לפנייתך.
אני מבין שאתה נמצא במצב של לחץ גדול ובלבול. אתה מנסה להבין את עצמך ולעזור לעצמך ולא בדיוק מצליח. מתוך הלחץ והחוסר אונים הזה, אתה רוצה גם פתרון מהיר ותשובה מיידית… חשוב להבין שכל פתרון שיגיע במהירות ובשליפה, סביר להניח שהוא לא יועיל יותר מדי… בשביל לעזור לך אנחנו צריכים לנסות להבין את התמונה באופן מקיף יותר ועמוק יותר, ואז הפתרונות כבר יעלו מאליהם…
ניתן להמשיל את זה לאדם שמחפש להגיע לאיזה מקום והוא משתמש לצורך זה במפה, מובן מאליו שאם הוא יסתכל במפה רק על המקום המסוים הזה לאיפה הוא רוצה להגיע, זה לא יעזור לו הרבה, הוא צריך לפרוס את המפה באופן כמה שיותר רחב, לראות את כל הרחובות והדרכים שנמצאים מסביב, התבוננות זו תביא אותו להיכרות עם השטח הרחב כולו, וככה הוא כבר יוכל ללכת שם ולמצוא את הדרך, אחרי שהמפה תהיה פרוסה לפניו מציאת הדרך כבר תהיה משימה קלה למדי… מציאת "הפתרון" זהו איפה החלק הקל, החלק המורכב יותר זוהי "פריסת המפה" באופן מלא…
יש דברים שרמזת עליהם שיתכן שכדאי היה לדבר עליהם ודרכם להרחיב את המבט שלנו, כמו למשל מה שהזכרת שעברת ניסיונות וחטאים והתמודדת איתם, סביב מה היו הניסיונות האלו, כיצד התמודדת איתם, מה אפשר ללמוד מזה עליך על החוזקות שלך וגם על החולשות, ואיך אתה רואה את זה היום. כמו כן, הזכרת גם את הקשר שהיה לך עם בחור אחד שהיה קשר רגשי תלותי, גם בזה היה מענין להבין מה היה בבחור הזה שגרם לך את התלות, איך הרגשת אז, ומה הרגשת כשניתקת עימו את הקשר…
האמת היא, שחשוב כאן לציין, את ההתפעלות שלי מהדברים שלך. להרבה נערים בגיל שלך אין להם מודעות רגשית והם לא יודעים ולא יכולים לחשוב על העולם הרגשי שלהם באופן כזה. הרבה עבודה צריכה להיעשות איתם בשביל שהם בכלל יהיו מוכנים לחשוב להתבונן ולדבר על העולם הרגשי שלהם. אתה מצליח לתאר את התחושות הפנימיות שלך באופן כ"כ ברור וחזק ואתה מצליח לנהל דיון פנימי עם עצמך. הדבר הזה בהחלט מרשים ומעורר התפעלות.
אני רוצה ברשותך לחדד את המושגים, בקשר למונח 'אובססיה חברתית' מה שציינת שאמרו לך. כנראה שהם מתכוונים למה שנקרא בשפה המקצועית יותר: חרדה חברתית.
המונח הזה מתאר "פחד או חרדה ניכרים ממצב חברתי אחד או יותר בו האדם חשוף לבחינה הערכה או ביקורתיות אפשריות מאחרים". ישנה "חרדה חברתית ספציפית", בו האדם שרוי מפחד או חרד ממצב חברתי מסוים כמו למשל פחד להיות שליח ציבור, או פחד לדבר בפני קהל וכדו. וישנה "חרדה חברתית כללית" בו האדם מפחד מסיטואציות חברתיות כולם או חלקן, אבל הפחד הוא עצם הסיטואציה בלי שום קשר למה שהוא עושה שם.
מה שאתה מתאר שאתה ממש בלחץ לפני כל פעם שיש מפגש חברתי או קמפ או פורים וכדו', זה בהחלט יכול להיות מאפיין של חרדה חברתית. אבל חשוב גם לשים לב שהכותרת הזאת לא כ"כ עוזרת לנו, כיון שעדיין אנחנו לא יודעים ממה נובע הלחץ הזה, מה השורש שלו, על מה הוא יושב.
רק לשם הדוגמא, על מנת להמחיש כמה ההגדרות של הדברים האלה הם מורכבות וחמקמקות. אציין את הנקודה הזאת, שבחרדה חברתית יכולים להיות כמה מאפיינים קוגניטיביים [= מחשבתיים, הכרתיים] שונים זה מזה:
א. אמונות שליליות לגבי העצמי. 'אני טיפש…' 'משהו לא בסדר איתי…' 'אף אחד לא אוהב אותי…' 'אף אחד לא מעריך אותי…' שמתגבר באותו מצב חברתי, 'אני מוזר וכולם יראו שאני מוזר…' 'אני טיפש וכולם יראו שאני טיפש…'
ב. סטנדרטים מוגזמים וגדולים ביחס למצבים חברתיים. 'אסור לטעות…', 'אסור להסמיק כשמדברים…' 'אסור לטעות בדיבור לפני קהל…'
ג. אמונות לגבי השלכות או תוצאות של אי עמידה בסטנדרטים. מה יקרה אם תהיה לי טעות, אצל אלו הסובלים מהחרדה, ה'אז מה' הוא נורא ואיום, 'כולם יחשבו שאני פסיכי…', 'לא יאהבו אותי יותר…' 'כולם ישנאו אותי…', כלומר בעיניו התוצאות הם הרות אסון…
לכן באופן כללי כדאי להימנע מלתת לעצמינו אבחנות מכל מיני סוגים. הרבה פעמים זה מוטעה. וזה גורם לנו רק להסתבך עם עצמינו יותר ויותר. במיוחד שהאבחנות האלה לא ממש עוזרות לנו להבין את עצמינו יותר טוב, נהפוך הוא, לפעמים זה רק מרחיק אותנו מההבנה הזאת. הרצון לתת אבחנה הוא נובע בין היתר מהרצון לעשות איזה סדר בבלגן הרגשי שמתחולל לנו בפנים, הסערה והבלבול הרגשי נעשה מציק ומציף, ונוצרת אשליה מסוימת שכשיהיה שם וכותרת לסיפור הזה, אז הכל יהיה יותר ברור.
אם אני מבין נכון, אז אתה מספר ככה, שכשהגעת לישיבה אתה מאוד רצית להתעלות ברוחניות ולהצליח בלימוד התורה, וככה באמת עשית, וכנראה שזה גרם לך שהחברה שלך תהיה מהסוג היותר צדיקים, ולא החברים המגניבים, כפי שציינת שאצל החברים האחרים כל הדברים האלה לא תופסים יותר מדי מקום…
רק אתה אומר שאז אתה 'הרגשת רע עם עצמך', והיית מאוד מדוכדך מזה והגעת למצב רוח מאוד ירוד. מעניין לדעת למה הרגשת כ"כ רע עם זה. ניתן לשער שאולי העניין הוא שאתה חיפשת חברה עם יותר חיות ושמחה, חברה תוססת ומלאת אנרגיות, ולא בחורים כ"כ שקטים רגועים ואולי גם קצת עצובים… כל כך טבעי והגיוני להרגיש ככה.
ואז אתה מתאר שכשהיום אתה נמצא בחברה מהסוג השמח יותר, אתה מרגיש שם לחץ וחוסר שלווה, אולי אנחנו יכולים להבין את זה, שזה משום שבחברה הזאת אתה לא מקבל את ההערכה שהייתה לך בחברה של הצדיקים. הם לא מעריכים תכונות ערכיות כמו יראת שמים, אמונה חזקה בהשי"ת, שטייגעניסט, יכולת לעמוד בפיתויים ונסיונות… הם מעריכים בחור מבריק, מצחיק או שנראה טוב… ואז, אתה בעצם מרגיש כל הזמן 'לא שווה לידם'. אתה מרגיש שאתה לא באמת חלק מהחברה הזאת, אלא אתה איזה 'צול' לידם. אתה גם אומר שחווית בעקבות זה ירידה ברוחניות, דהיינו שאתה כבר לא כמו שהיית בתחילת דרכך בישיבה.
אז כרגע אתה נמצא בסיטואציה שבעצם אתה לא רואה לעצמך פתרון כל שהוא, בכל חברה שאתה נמצא אתה לא מרגיש טוב עם זה. וזה יכול להיות הסבר מצוין לתחושת החוסר שלווה והלחץ המתמיד. שזה נובע מהמחשבה שאין לך מקום בחברה בו אתה מרגיש גם אהוב רצוי ומוערך וגם מרגיש שהחברה הזאת מספקת אותך וממלאת את הצרכים הרגשיים שלך.
לכל אדם יש באופן טבעי רצון להיות בתוך חברה. חוץ מהצורך הקונקרטי שהחברה מספקת לנו במגוון תחומים, תעסוקה, פנאי, לימוד, ועוד. בנוסף לכל זה יש גם צורך רגשי עמוק. הצורך להיות מוערך, אהוב, ומשמעותי עבור מישהו. החברה "מתקפת" לנו את מה שאנחנו, החברה משמשת לנו כמין 'מראה' שמשקפת לנו את מי שאנחנו.
לעתים אבל, ישנם מצבים בהם הצורך שלנו בקבלת הערכה ואישור מהחברה הוא נובע מדבר קצת בעייתי, דהיינו כאשר זה נובע מזה שהאדם לא מסוגל להעריך את עצמו, אין לו שום תחושת ערך פנימית, והוא נהפך להיות תלותי לחלוטין בקבלת ערך מבחוץ. הבעיה בזה היא שכאשר זה המצב האדם אף פעם לא יהיה מרוצה, כיון שהחברה אף פעם לא תמלא לו את הצורך הזה עד הסוף… תמיד יהיו תסכולים ואכזבות. התסכולים והאכזבות האלה יהיו קשים מנשוא עבור אדם כזה. האדם ינסה ללא הרף לעשות כל מיני דברים בשביל לקבל את התחושת ערך הזאת מבחוץ. מזה יכולה גם להתפתח חרדה חברתית. כאשר הצורך שלי בחברה הוא מגיע כתחליף לערך הפנימי שלי, מובן מאליו שכל כשל קטן שלי בחברה יתורגם אצלי כאסון קטסטרופלי…
גם ממה שסיפרת על הקשר הלא בריא כל כך שהיה לך עם בחור אחד, לפעמים זה יכול להיות נובע מהצורך הנואש הזה למלאות איזה חסר פנימי. הרצון העז להיות אהוב להיות מוערך ולקבלת הכרה… מביא אותנו בשלב הראשון לפתח איזו אשליה על איזה דמות מסוימת שהיא אידיאלית ומושלמת, והיא ורק היא יכולה לספק לי את תחושת הערך שלי… טוב עשית ש'חתכת' את הקשר איתו כשראית שזה מתפתח לכיוונים לא בריאים… הקשרים מהסוג הזה תמיד תמיד נגמרים רע מאוד, ולכן כ"כ חשוב להימנע מהם. בטח זה לא היה לך קל. יחד עם זאת חשוב גם בד בבד, לעשות עבודה עם עצמך להבין על איזה צורך פנימי הקשר הזה בא למלאות, ולנסות למלאות את זה באופן בריא יותר.
יתכן שבמקרה כזה מה שכדאי לחשוב, זה להפנות את המבט שלנו יותר פנימה. לנסות לחשוב מה אני חושב מה אני מרגיש ומה אני אוהב. ככה לאט לאט תפתח בתוך עצמך את העולם הפנימי שלך, עם הייחודיות שלך, זה יתן לך גם תחושה של ערך פנימי, כאשר תדע לזהות את הכוחות הפנימיים שלך יותר לעומק.
אחרי שאדם יש לו תחושת ערך פנימי, והוא יוצר קשרים חברתיים, הוא חווה אותם באופן טוב יותר, הוא מצליח להרגיש בו זמנית שהוא גם יחד עם החברה ובו בזמן גם נפרד באישיות שלו… במצב כזה האדם לא עסוק כל הזמן, במחשבה בדיבור ובמעשה, במה אחרים חושבים עליו, איך הם רואים אותו… כי זה לא כ"כ דרמטי בשבילו…
לעתים קשה לאדם לעשות את זה עם עצמו לבד, במקרה כזה כדאי להיעזר במישהו חיצוני שיכול לכוון אותנו בתהליך הזה. מה שחשוב בכל מקרה זה להיעזר בסבלנות ובאורך רוח, מתוך הבנה שכל תהליך פנימי לא עושים אותו בבת אחת ובמהירות אלא בהדרגה שלב אחרי שלב. יחד עם תפילה מעומק הלב, אמונה פשוטה בהשי"ת, ויחד עם זה שאתה מאמין שאתה ראוי ואתה מסוגל ואתה תצליח, ויחד עם זה שתפנים לאט לאט, שמה שאחרים חושבים עליך ואיך שהם רואים אותך זה לא משנה את הערך האמיתי שלך.
מאחל להצלחתך המלאה, בסבלנות !!
בהערכה רבה,
ישראל מאיר
