התייחסות מרובה מדי לחסרונות שלי

שלום!
אני בת סמינר בית יעקב בכיתה י'.
אני נחשבת לבת טובה מאד.
הבעיה שלי היא שעל כל מעלה שמוצאים בי אני ישר מסבירה (וצודקת ) למה זה לא באמת מעלה ואיך הכל מגיע ממקום לא טוב.
כשאני עוזרת ועושה טוב לאחרים אני ישר אומרת שזה כדי שאחרים יראו את זה ויעריכו אותי.
שאני בת איכותית ויראת שמיים אבל בתכלס' אני ממש לא מתחברת לתפילות, גם לא כל כך מקפידה עליהן, ורוחניות והלכות פחות מדברים אלי.
שאני טובה בלימודים אבל לפעמים זה על חשבון אחרים, שמרגישים לא מוצלחים ונחותים, או שאני יכולה יותר ולא עושה מספיק, ושזה הכל כדי שידברו עלי, שיזכירו את זה שאני טובה.
שאני גמישה וזורמת אבל זה פחד ממה יגידו.
שאני חזקה ועוצמתית אבל זה רק בגלל שאת החולשה אני שומרת בפנים.
אני רוצה לדעת איך אפשר א'- להתגבר ולקום מכל החסרונות האלה, שבאת קיימים אצלי
וב'- איך לדעת לקבל מחמאות באמת, אבל שזה לא יגרום לתחושת גאווה ועליונות…

תשובה:

שואלת יקרה וחושבת,
איזה שאלה מעניינת!
נראה שאת בחורה עמוקה ומחפשת אמת ללא זיופים
כדי לענות על השאלות ששאלת בסוף
קודם נגדיר כמה הגדרות יסוד. בסדר?
א. מהי ענווה לעומת גאווה?
גאווה זה לשים את עצמי במרכז, אותי ואת עליונותי. תמיד לחשוב במה אני הכי טובה וכמה אני גדולה וחשובה ומיוחדת יותר מאחרות…
לעומת ענווה, ששמה את ריבונו של עולם במרכז וכל מה שיש לי וכל מה שיש בי מיועד לעשות את רצונו
כתוב "והאיש משה ענו מאוד מכל אדם" ואיך זה יכול להיות? הוא לא ידע שהוא גדול הנביאים מעתה ועד עולם?
ושהוא היחידי שזכה לעלות לשמים וללמוד עם ה' תורה 40 יום ו40 לילה?
אלא שבדרך כלל רואים שדווקא אנשים שכל חייהם זה עבודת ה' ולעשות רצונו אינם מחזיקים טובה לעצמם
הם מודים לה' על כל המתנות (ביניהם תכונות ויכולות) שקיבלו ועל כל ההזדמנויות שבהם הם היו שליחים לעשות את רצון ה'
ומתפללים לזכות ולהמשיך הלאה.
אם ככה- אין שום ענווה בלהגיד "לא, התבלבלתם, אני בכלל לא נחמדה, אני סתם טיפוס מרצה.."
יש לך יכולת למצוא חן בעיני אדם? נעים לאנשים בקרבתך? תודי לה' ותחשבי איזה טוב את יכולה לעשות בעניין בעזרת התכונה המבורכת הזו.
ב. כל מה שמתמקדים בו גדל.
אם נתמקד בטוב של הסובבים אותנו, הוא יגדל. בדוק ומנוסה.
נערה שחושבת על חברה דברים טובים ורואה את הצדדים היפים שבה, גם תזכה ותקבל מהחלקים האילו יותר טובות הנאה בקשר.
ביחס לעצמינו זה לא שונה
יש לפעמים נטייה כזו להוריד את עצמי , לבטל דברים חיוביים שיש בי, כאילו אנחנו אמיתיים מידי בשביל לפרגן ולטפוח לעצמי על השכם
וזו נטייה קשה שיכולה למצוץ לנו את כל ההנאה והסיפוק בחיים,
התוצאה הסופית של זה ,זה חוסר מוטיבציה פנימית וחוסר רצון להתקדם ולעשות טוב, וחבל.
כי גימדנו את הטוב והעצמנו את החלקים הקשים והתוצאה- ההשפעה של החלקים הקשים רק גדלה.
חבל, נכון?
ג.כל נטיית נפש יש לה שני צדדים.
כמו שאת אמרת מי שהיא גמישה וזורמת הרבה פעמים גם חשוב לה שכולם יהיו מרוצים ממנה.
ומי שהיא אכפתית תמיד , לפעמים האכפתיות הזו תתבטא בעצבים…
ומי שתמיד שומרת על הזמנים אולי גם קצת מרובעת…
ולכן מה?
אנחנו לא מושלמים , לכן אנחנו פה.
לא אנחנו בחרנו את התכונות הבסיסיות שנולדנו איתן, וגם לא את ההרגלים שהשתרשו בנו בילדותינו המוקדמת, זה רצון ה'
ועכשיו אנחנו בוחרים איך להתמודד ולגדול מזה
כך שעצם העובדה שיש בך חלקים שאולי לא הכי מחמיאים זה סימן טוב
קודם כל שאת בוגרת ומודעת לעצמך,כי בוודאי שיש לך חברות שעדין צריכות לגלות על מה הן צריכות לעבוד
וגם כי ב"ה את בחיים… כי מי שלא מושלם לא כאן.
ה. איך מתמודדים עם צדדים קשים ומתאגרים באישיות שלנו?
דבר ראשון- סבלנות
ה' יתברך נתן לרוב בני האדם כמה עשרות שנים, וזה לא בחינם…
מעבר לזה- רק אחרי שתהיי ממש מודעת למעלות האמיתיות שה' חנן אותך
תכולי להבין מהם כלי העבודה שלך.
לדוג'
אם את אמיתית וישרה מאוד (ולכן בודקת ורואה כל איטרס שיש לך ממעשים טובים)
אז הישרות הזו תעזור לך עם הזמן לעשות דברים כמו שנכון לעשות ולא על מנת לקבל שכר
ומי שיש בה נדיבות תוכל כך להתגבר על כעס, כי היא תחליט רק לרצות שלכולם יהיה טוב…
וכך תוכל להיטיב גם אם מישהו לא היה הוגן או נחמד אליה.

בקיצור- יש משפט שאומר:
"טיפש הוא מי שאינו רואה חסרונותיו- כי אינו יודע מה לתקן
ועוד יותר שוטה הוא מי שאינו יודע מעלותיו- כי יאנו יודע כיצד לתקן

המון המון בהצלחה בעבודת ה' באמת
שתזכי לגדול ולהעמיק את התכונות הטובות שה' נתן לך!!

חיה