השאלה
אני אעלה כאן את פרטי הנקודות העיקריים, כי זו יותר משנת חיים מאשר שיתוף בסיפור. א. נושא לימוד תורה – מצעירותי ממש הייתה לי תחושה שהתפיסה שיש בני אדם שסבורים כמותה, שכל מי שלא לומד תורה הוא סוג ב' במקרה הטוב, היא תפיסה לא נכונה ולא ראויה. עצם הדבר שיתכן שאנשים שלומדים תורה יסברו כן יצרה אצלי מנגנון שאומר שהתפיסה שאומרת שהמעלה הרוחנית נמדדת מסביב ללימוד, לוקה בחסר וצריך בעיקר להתעסק עם המטרה והכיוון, דא עקא שגם ההתעסקות (הרעיונית או האמוציונאלית) מסביב למטרה אינה בהכרח מעידה שאכן הגעתי אל הפנים ואל הרצון האמיתי לעשות ולהתעלות רוחנית.
כך שנוצר אצלי קושי של ממש לפתוח ספר ולהרגיש שבכך אני עושה את תפקידי ויותר קל לי להתחבר לדברים גבוהים ו"עניינים", וגם זה לא עקבי וכנה.
ב. מלבד זאת בעניין של לימוד בתחילת דרכי כבן ישיבה חיפשתי להרשים והשוויתי את היכולות שלי מול החברותות או בכלל לפי הקנה מידה החברתי, כך שיש לי בלבול גדול כאשר אני רק מתחיל לפתוח סוגיא.
ג. השקפה מסביב לנושאי עוה"ז קשה יותר להסביר, אז אני מקצר ואקווה שאני מובן, זה נוגע בסוגיא של שילוב בין דרך רוחנית וירא"ש לבין ריאליות (לדוג' בחלומות שמתנפצים, ובדברים רגישים שאנשים נוטים להגיד עליהם שאין צורך להתעסק בהם (כל אחד בדרכו, לדוג' נושא של פיאות במקרי קיצון עד לבוש מושך במקרה ההפוך, וכל אחד אומר את דעתו ובטוח בה, וכן נושא הלימוד והפרנסה) ואף שמטבעי אני מאוד נמשך לרוחני, ולמדתי בסביבה שמרנית (מדי?) זה יצר אצלי בלבולים: א. יש מחוזות שבהם אף הדרישה היא לרף גבוה בדקדוק הלכה, והגישה שמרנית, בכל אופן לא מתעסקת עם הרגש והרצון – עד כדי שמי שמדבר על הקב"ה הוא חסיד, וירא"ש נמדדת לפי דקדוק ההלכה ואף שיש בזה מהאמת למי שבדרגה זה לא תמיד נכון בדרך ובודאי שלא בתפיסה כלפי האחר), ואני מרגיש שלאט אני מתקרר תוך כדי ששומעים דעות מהצד ויש הרבה אנשים (מתוכינו) שהדעות שלהם רחוקות ולא מתעסקות עם ירא"ש, הנושא הוא שאני מפתח את זה כתפיסה שהדרך הרוחנית צריכה להיות שונה ולא רק סתם כקושי או תפיסה חומרית יותר מול תפיסה רוחנית, זה מה שהצלחתי לפרט ואני מקוה שאני מובן ותודה לכם מראש. ייש"כ.
התשובה:
שואל יקר!
השאיפה העצומה שלך להתקדם ברוחניות והניסיונות שלך למצוא את הדרך הנכונה כיצד לעשות זאת, ראויים להערכה רבה, ומעידים על אישיות מבקשת אמת החותרת לשלמות. זוהי נקודה שתוכל על ידה להגיע להישגים רבים בחייך, הגשמיים בכלל והרוחניים בפרט.
שאלת כמה שאלות חשובות אשר כל אחת מהן ראויה להתייחסות בפני עצמה. אנסה להשיב לך עליהן אחת לאחת:
שאלתך בעניין מה היא הדרך הנכונה להגיע למעלה הרוחנית, היא שאלה חשובה מאוד שגדולי ומאורי הדורות דנו בה כבר לפני מאות שנים.
מצד אחד ניצבת השקפתם של בעלי תנועת החסידות, הסבורים שהמעלה הרוחנית חייבת להתחיל עם עבודה פנימית,עבודת הלב. מאידך, ניצבים הגר"א ותלמידו רבי חיים מוואלוז'ין, שסוברים שהבסיס לכל עבודה רוחנית הוא לימוד התורה והמעשים הטובים, ופחות הכוונות שבלב. (מומלץ מאוד לעיין בהקדמה ל"חובת הלבבות" וכן בספרו של ר' חיים מוואלוזי'ן "נפש החיים", בשער ד' ובמקומות נוספים ).
כמובן שאין לנו את היכולת להכריע בין שני ענקים אלו, אך ככלל ניתן לומר, שעולם הישיבות הליטאי שהוקם ע"י ר' חיים מוואלוזי'ן, נקט מאז ומעולם בשיטתו. לכן הדרך המקובלת כיום בישיבות ליטאיות היא, שלימוד התורה חשוב יותר מלימוד מחשבה. לעומת זאת בישיבות החסידיות נשמרת המסורת החסידית, שבה ישנה שימת דגש על העבודה הפנימית.
אך חשוב לומר שגם לימוד התורה, אינו מבטיח לאף אחד בהכרח התקדמות רוחנית. וכדברי הגאון מווילנא (על התורה, בפרשת האזינו (דברים, ל"ב, ב'): "התורה היא כגשם היורד על האדמה ומשקה אותה". הגשם מצמיח את הזרעים שנשתלו באדמה. אם באדמה נשתלו זרעי פרי, יגדלו פירות נאים. אך אם חלילה נשתלו באדמה קוצים, הרי שהתוצאה תהיה עגומה.
חז"ל משתמשים במילים חריפות בהגדרתם לאדם הלומד תורה אך פנימיותו אינה תורנית. לדבריהם במדרש רבה, ויקרא א' ט"ו, "תלמיד חכם שאין בו דעת, נבילה טובה הימנו, והתורה נעשית לו סם המוות. ולכן גם בישיבות הליטאיות יש דגש על עבודת הלב, אלא שעיקר הדגש על החלק של לימוד התורה, ודקדוק הלכה.
הדחייה שלך מאנשים הסבורים שהם ואין בלתם בעולם, היא מובנת. גם התורה מסתייגת מהם. חלק מקנייני התורה המובאים במסכת אבות הם, ענווה, ומי שאינו מחזיק טובה לעצמו. מי שבהתנהגותו מוכיח שהוא לא רכש קניין זה עדיין, מעיד בעצמו שתורתו עדיין לא נעשתה חלק ממנו.
אך חשוב גם לדעת, שב"ה זכינו ורוב לומדי התורה אינם כאלו. מרבית יושבי בית המדרש ניחנים בענווה וחן מיוחד השמור ללומדי התורה האמיתיים. אסור לאבד את ההערכה לקבוצה שלמה בעקבות התנהגות של בודדים. אם תביט היטב סביבך ותחפש לראות כאלו היושבים בבית ה' ברצינות ובקדושה, תוכל למצוא רבים כאלו ולהחזיר את חיבתך ללומדי התורה לשמה.
בנוגע לשאלתך בעניין הלימוד:
אכן, הצורך המובנה שלנו כבני האדם לתחושת הערכה, ובפרט בגיל הנעורים הסוער, גורם לרובנו בגילאי "העשרה" לעסוק יותר באופן בו הלימוד משתקף בעיני אחרים, ופחות באופן העשוי לקדם אותנו להיות גדולים בתורה. נערים צעירים זקוקים לאישור והערכה מהחברה, ועל כן לא משנה באיזה תחום יעסוק הנער, חשוב לו שסביבתו החברתית תעריך אותו.
אך מדבריך יש להניח שכיום אתה נמצא במקום שונה בחיים. נראה שכיום חיפוש האמת הוא המנחה אותך, ולא גחמות נעורים שונות של ענייני נראות ומציאת חן בעיני החברה.
עליך לדעת שעל מנת להצליח בלימוד תורה, מעבר לסייעתא דשמיא הנדרשת, שאותה כידוע ניתן להשיג ע"י תפילה כדברי הגמרא "ילך למי שהחכמה שלו", נדרשת גם יכולת נוספת. בדומה לכל לימוד מקצוע אחר, הסוד הוא – מיומנות. אין תחליף לרכישת מיומנות על ידי ניסיון הנרכש לאורך זמן. אין קיצורי דרך, ואין דרך אחרת לקטוף את הפירות מבלי לעמול ברכישת מיומנות ללימוד תורה.
ולכן הצעתי לך היא כך: ראשית עליך לבחון בינך לבין עצמך מהו הלימוד בו ליבך חפץ. עליך לחקור בתוככי עצמך היטב, האם אתה מבכר את לימוד העיון על פני הבקיאות או להיפך, או שמא ליבך כלל נוטה ללימודי הלכה או מחשבה.
כאשר דברים אלו יהיו ברורים אצלך, הצעתי אליך היא, שתתחיל לרכוש את המיומנות בהדרגה, מהקל אל הכבד. לשם הדוגמא: אם אתה חש שלימוד הבקיאות זהו הלימוד המועדף עליך, ראשית נסה ללמוד רק את הגמרא ורש"י באיטיות רבה, תוך כדי שימוש בגמרא מבוארת (אם נצרך). לאחר תקופת מה, לאחר שתחוש שכבר רכשת את המיומנות, נסה להמשיך לשלב הבא וללמוד ללא הגמרא המבוארת. ושוב, אם לאחר תקופה אתה חש שיש בידך ללמוד ללא הסיוע, תוכל להמשיך ללימוד התוספות או המפרשים גם כן ע"י סיוע מספרי עזר (אם נצרך), עד שתחוש שרכשת את היכולת ללמוד לבד.
זכור! הסוד הוא – שאין סוד!! אין קיצורי דרך, ורק לימוד לאורך זמן יכול לייצר את הידע כיצד ללמוד סוגיא, וכיצד עלינו להבין באופן ישר ואמיתי את דבריהם של חז"ל.
כעת אנסה להשיב לך על שאלתך השלישית:
אם הבנתי נכון את דבריך, שורש הדבר בו אתה מתחבט, האם התורה סותרת את החיים. האם חיי היומיום שלנו אמורים להיות מושפעים מהתורה, או שמא מקומה בבית המדרש, ובחיי החולין עלינו להתנהל על פי הגיון של בני אדם.
ואכן, קל להניח במחשבה ראשונית, שהתורה לכאורה איננה תואמת את הלך החיים, והיא כביכול יוצרת עלינו מעמסה כבדה. אך האמת היא שונה בתכלית.
התורה איננה ספר חוקים שנועד להגביל את חיינו כלל וכלל. מטרת התורה להורות לנו כיצד לחיות את חיינו באופן הנכון ביותר גם מבחינה גשמית. התורה איננה מתנגשת עם החיים, להיפך! התורה היא תורת חיים, היא היוצרת אצל מי שהולך לאורה, חיים מלאים ואמיתיים.
המצוות מטרתם אינה להועיל להקב"ה מטרתם היא בעיקר עבורנו, כדי שנחיה את חיינו בעולם הזה באופן טוב ונכון יותר.
התבונן סביבך על כל מכונה בה אתה משתמש. כל בר דעת מבין שההוראות הנכונות והמדויקות כיצד יש להפעיל את המכונה, יכולות לבוא רק ממי שייצר אותה. רק הוא זה המכיר אותה על בוריה.
שואל יקר! עלינו להסיק את אותה מסקנה פשוטה גם על חיינו. רק בורא עולם שיצר את כל המערכת המורכבת של העולם, יודע טוב יותר מכולנו, כיצד הוא האופן הנכון ביותר עבורנו להתנהל.
כך למשל, רבים נוטים לזלזל בהרחקות המופלגות שהתורה מזהירה אותנו בין גברים לנשים. אך אין להתכחש לכך שהיכולת לעמוד בפיתויי החטא בעולם המערבי בו אנו חיים, אינה תואמת כלל את הכוחות שניתנו לאדם.
אך ההליכה בדרך התורה, יש בה כדי להבטיח לנו שאנו משתמשים באופן הראוי ביותר במכשיר הקרוי "חיי האדם בעולם הזה". התורה קובעת לנו את האופן המדויק שבו עלינו להתנהל בענייני ממונות, בין אדם לחברו, ובכל תחום אחר.
מומלץ מאוד לעיין בספר "חורב" שכתב הרש"ר הירש. בספר תמצא הסבר הגיוני לטעמה של כל אחת מתרי"ג המצוות, כיצד היא אמורה להשפיע על חיינו, וכיצד המצוות הופכות את חיינו למוסריים ונעימים יותר.
לסיום אציין שהנושא של לימוד תורה ופרנסה, הוא נושא שקשור מאוד באמונה. היציאה לעבודה לפרנס את משפחתנו היא צעד אפשרי , ולעיתים אף נדרש. אמנם במקום בו קיים רצון לשרת ביחידת העילית של לומדי התורה (יחידת 8200 היהודית), ולהתמסר ללימוד תורה מתוך אמונה יוקדת, קיימת ההבטחה האלוקית שהקב"ה לא יפקיר את חייליו שבחזית.
ואסיים בדברים שכתב הרמב"ם בסוף הלכות זרעים פרק י"ג הלכה י"ב:
"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם שנדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו ולדעת את ה' והלך ישר כמו שעשאו האלוקים, ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קודש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים וללווים הרי דוד אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".
כולי תקווה ואמונה, שרצונך האמיתי בבירור האמת יוביל אותך להשגות רוחניות גבוהות ולהצלחה בכל אשר תפנה!
כמובן שמזמין אותך לפנות שוב במידה ותרצה להתמקד באחת הסוגיות שהועלו בתשובה.
שבת שלום ובהצלחה
דניאל
