היי שלום
קודם כל תודה רבה על מקום נפלא שבאמת נדרש!!
אני בחורה בת 18 מסיימת סמינר מעולה ברוך ה' אני מגיעה ממשפחה מדהימה וסביבה תומכת יצור עם שמחת חיים וחברותית וברוך ה' כלפי חוץ אני משדרת שהכל מאושר וטוב לי בחיים (באמת ככה לי ברוך ה' לא מתלוננים על מה שיש)
אבל במשפחתי יש שלוש ילדים בשידוכים ואני הרביעית (מיותר לציין שאפילו לא מדברים על השידוכים שלי) ולי אישית מאוד!!! קשה להבין איך זה יתכן אני באה ממשפחה מדהימה כסף לא חסר ואיך זה הגיוני איך כולם מתחנים עוד לא יוצאים לשידוכים מתחתנים
בחורים ובחורות פחות מוצלחים ממשפחתי מתחתנים וכולם ואנחנו כאילו מה הקב"ה שכח אותנו?
וזה תחושה קשה מאוד!!!
אנחנו מאמינים באמונה שלימה שהכל לטובה ויודעים שזה לטובתנו אפילו שאנחנו לא רואים את זה
אבל זה לפעמים מרגיש לי שהקב"ה לא רוצה את התפילות שלנו כי הכמות תפילות שאני שפכתי על אחים שלי וההורים שלי גם….
ואת האמת אני מאוד רוצה להתחתן ואני מרגישה שפילו אין לי מקום לבטא את הרגש הזה ואת הצורך הזה כי הוא לא רלוונטי לאף אחד!
רציתי לדעת זהו קושי איך מתמודדים איתו
תודה-רבה!
שלום צדיקה
אני מתפעלת ממך, איך את מצליחה מצד אחד לראות את החלקים המאושרים בחייך: המשפחה המדהימה והסביבה התומכת, ומצד שני את מיטיבה לתאר את התחושות הקשות שלך: הרצון שלך להתחתן שכרגע את אפילו לא מרגישה חופשיה להביע ולבטא. יתכן ואת גם דואגת ש"שכחו אותך" ושהקושי שלך נזנח ולא זוכה להתעניינות מצד בני המשפחה שעסוקים באינטנסיביות בשידוכי האחים הגדולים. ויתכן שאת מקבלת את התחושה שאין לך זכות לרצות להתחתן או לכאוב על שזה לא קורה כי יש דברים דחופים יותר. כך או כך, למרות שאין לזה לגיטימציה, הרצון שלך להתחתן זועק.
זה מביא אותך למפלט היהודי העתיק – חיק האמונה. וכאן הכאב דווקא מתעצם: לאן הולכות כל התפילות שלך?
מאחר ונפלאות דרכי ה' גם ממני, אני לא מתיימרת להסביר לך את הנהגתו. בכל זאת אנסה לפתוח כמה נקודות למחשבה שאולי תעזורנה להרחיב את המבט על ההתמודדות שלך.
- דמייני לרגע שכל האחים שמעלייך כבר נשואים. את, צעירונת בת 18, הבאה בתור. האם את רוצה להתחתן עכשיו?
לפעמים אנחנו רוצים משהו בעוצמה חזקה מהרגיל, דווקא משום שאותו רצון הוא בלתי אפשרי להשגה עבורנו. ברגע שהרצון המבוקש הופך לאפשרות ריאלית, התשוקה העזה קצת יורדת. לדוגמה, פריט יקר הופך לנחשק מאד כשאי אפשר לקנותו בגלל המחיר, וכשפתאום הדבר מתאפשר מגלים שיש בו חסרונות שלא ראינו כשהוא היה מושא התשוקות הבלתי ממומשות שלנו, ושלא כל כך בטוח שאנחנו רוצים אותו בכלל.
חשוב שתהיה לך בהירות לגבי הרצון האישי שלך להתחתן, ללא קשר למצב המשפחתי שלך. האם את באמת להוטה להתחתן ממש בקרוב כי זה הרצון האמיתי שלך, או שהחשש שכשתרצי להתארס תאלצי לחכות לאחים שלך, והדאגה שבגללם תתחתני מאוחר – היא זאת שמכאיבה.
אם את מרגישה בשלה להתחתן, מעולה, זה סימן טוב ומתאים לגיל שאת מתחילה להרגיש בשלות פיזית ורגשית לקראת חיי זוגיות. אני מציעה לך להתחיל להתכונן לקראת הנישואים העתידיים שלך, ויש עוד הרבה מה לעשות לקראת הכניסה לשידוכים. כדאי שתחשבי ברצינות על העתיד המקצועי שלך, כדי שלא תיכנסי בבת אחת לאחריות של עול הפרנסה מיד עם החתונה, תדאגי שיש לך תעודה טובה ביד וכיוון של מקומות עבודה אפשריים. גם מבחינה זוגית, אני ממליצה לך לקרוא ספרים שיסייעו לך לעשות את הבחירה בתקופת השידוכים וחומרים טובים על זוגיות. את יכולה להיכנס יותר לענייני הבישול והאפיה במטבח, לעבוד ולחסוך קצת כסף לפינוקים של תחילת החיים המשותפים, ואם מתחשק לך – להתחיל לשמור דברים שאת אוהבת כנדוניה (מצעים, מגבות או קישוטים לבית). להתחתן זה לא רק ללבוש שמלה לבנה, זה להיכנס למערכת של שותפות אינטנסיבית, וזה דורש הכנה. ככל שתלמדי על זה ותכיני את עצמך לזה, תחשבי איך את רוצה שהבית שלך יראה, מה הערכים שהחשוב לך במיוחד שיהיו בזוגיות – תגיעי מוכנה יותר לשידוכים. את יכולה גם להתבונן בזוגות סביבך, לשים לב לקשיים בהם הם נתקלים ולהתחיל לגבש עמדה לגבי הנושאים הללו.
- ביום שתרגישי בעזרת ה' בשלה לנישואים ותרצי להיכנס בפועל לשידוכים, יתכן שתגלי שהבעיה עם האחים המעוכבים פשוט פתירה. את עשויה להבין שהחתונה שלך אינה בהכרח תלויה בנישואי האחים הגדולים. כיום מציאות בה אחות צעירה עוקפת את האחים שלה היא תופעה יחסית רווחת ומקובלת, והמהלך לא חייב להיות כרוך בפגיעה. באמצעות תקשורת כנה וישירה עם הורייך ועם האחים, יתכן בהחלט שתגיעו להסכמה ואולי אף תופתעי מהקלות בה תקבלי את ברכתה ותמיכתה של המשפחה.
יכול להיות שבשביל להסתכל על זה בפשטות שכזו צריך קודם לנפץ כמה מיתוסים ולהבין שלעקוף לא בהכרח הורס בשידוכים, במיוחד כשמדובר בבת שעוקפת בנים. לפעמים להיפך, כשהקטנה מתארסת זה נותן דחיפה קלה לגדולים לאזור אומץ לצאת מהמצב הקבוע ולהתארס גם. פעמים רבות האחים הגדולים, שכל כך חוששים לפגוע בכבודם, כלל לא מעוניינים להיות אלה שתוקעים את השיירה ומונעים אושר מהקטנים, אינני מכירה את המשפחה שלך, אבל אולי אחייך מעדיפים שישחררו אותם מהציפייה, התפילות האינטנסיביות, הסגולות, התחושה שמנסים 'להעיף' אותם מהבית ומהמצפון על העיכוב שהם גורמים לבאים בתור.
אז כשהרצון להיכנס לשידוכים בפועל יהיה ברור לך – אפשר לחשוב על כיוונים איך את משיגה אותו עם כמה שפחות פגיעה באחר. וכאן חשוב לתכנן מראש איך תוכלי להביע את הרצון שלך בצורה מכבדת. גם אם הוא לא ייענה מיד או שתתקלי בהתנגדות, חשוב שיהיה לך מקום לבטא את הרצון הטבעי שלך בלי להסתיר, להתנצל או לפחד. מותר לך לרצות להתחתן גם אם זה לא בדיוק מתאפשר כרגע, ויש הקלה גדולה לכולם כשהרצונות מונחים בפשטות על השולחן, אפילו כשהם מתנגשים עם רצונות של אחרים. מאד נוח להתבונן בשני הרצונות המנוגדים שכשהם ניצבים בבהירות מולנו, וגם הרבה יותר קל להגמיש את הרצון שלנו ואפילו לוותר עליו לטובת רצון של אחר, אחרי שהוא קיבל מקום ולבש נוכחות בעולם. לכן, למענך, בלי קשר לתוצאה – ממליצה לך לנסות להביע אותו.
אבל, אם את עדיין לא מרגישה בשלה, ורק דואגת על אותו יום בו תרצי ולא תוכלי – אני ממליצה לך להרפות ולזכור שאלוקים גדול. הוא זוכר את האחים שלך ורואה את הכאב שלהם, בדיוק כמו שהוא רואה את הכאב שלך, הוא יכול לארס את שלושתם בתקופה קצרה, או לתת להם את היכולת לאפשר לך לעקוף, או לעזור לך בעוד הרבה דרכים יצירתיות ומוזרות שיש לו. האירוסין של האחים שלך הם לא בהכרח המפתח היחיד לאושר שלך ושל המשפחה.
- בינתיים, אני מחזקת את ידייך בדרך מלאת האמונה שבה בחרת להתמודד עם הקושי. תמשיכי להיות בקשר עם הקב"ה, ותזכירי לעצמך שהוא שומע אותך גם אם הוא לא שומע בקולך. זו הזדמנות לתרגל מערכת יחסים עם ה' שבה לא קורה מה שרצית. זה קורה הרבה פעמים בחיינו: כל עוד הקב"ה ממלא את צרכינו כפי שאנו מבינים – אנחנו ב'שלום' איתו. אבל כשאבא אומר לנו "לא" – קשה לקבל זאת. לא פשוט לעמוד בתפילה לפני הקב"ה, לבקש ממנו ולתלות בו תקווה כשהוא לא ממלא את רצוני שוב ושוב. קשה ביותר להרגיש שאכפת לו ממני ושהוא בעדי כשאני יודעת שהוא זה שמנהל את המציאות שאני כל כך סובלת בה. ולמרות זאת, את לא מתפשרת, מקשיבה לשיעורים ומחפשת אחיזה באמונה שהכל מאת ה' ולטובתך. אשרייך שבמקום להתייאש, להאשים או לכעוס את מחפשת את קרבת ה'. וזה בסדר שלמרות שאת מתחזקת באמונה עדיין הלב שלך לא רגוע.
לסיום, כמה מילים על תפילה.
לפעמים כשאנו רוצים דבר מה מאד אנחנו מתפללים עליו. המון. חזק. שוב ושוב. בהתחלה התפילה הזו מחברת אותנו לה', אבל בהמשך משהו לא טוב עלול לקרות. אנחנו עלולים לאבד את הענווה, את תחושת התלות וחוסר האונים שראוי שתלווה את הגישה שלנו בעמדנו לפני ה'. מרוב דחיפות לקבל את הרצון שלנו, אנחנו קצת מפסיקים לסמוך ולחוש בידיים טובות. במקום להבין שכל מה שה' עושה – לטובה, אנחנו מתחילים לראות בקב"ה סוג של בנק, ובתפילה מעין כספומט. ואם הוא לא מביא לי כשאני מבקשת אז אני אתחנן, ואם התחנונים לא יעזרו – אז סגולות. ואם הסגולות החינמיות לא עובדות – אז אתרום לקופת העיר. בקיצור – אני אעשה הכל כדי "להכריח" אותו כביכול לתת לי את מבוקשי. אבל באמת יש פה אפקט הפוך לגמרי ממה שתפילה אמורה לגרום לנו. במקום שתפילה תביא לענווה, לתחושה של תלות, לקבלת הדין באהבה, היא הופכת לביטוי של רצון לשלוט ולנהל את חיינו. הצורה החמורה והבוטה ביותר של עבודה מסוג כזה נקראת בשם הנורא… עבודת אלילים.
פעם שאלתי למה חז"ל מייחסים לחלק ה"בקשה" שבשמונה עשרה מקום מרכזי יותר ועוטפים אותו בשבח והודיה רק כדי שהפניה להקב"ה תהיה נימוסית. אם ה' הוא טוב ומיטיב אנחנו אמורים לסמוך עליו ומה שיעשה זה בסדר, למה לבקש כל כך הרבה ולמה לראות בבקשה את עיקר הקשר שלנו עם ה'? התשובה שקיבלתי היא, שדווקא הבקשה, כשהיא נעשית באופן הראוי היא ביטוי לצורת הקשר העמוק ביותר בין הקב"ה, שהוא הבעלים ונותן השפע, לאדם – חסר היכולת, התלותי והמקבל. כשמבקשים כראוי, זו הזדמנות להתקדמות רוחנית אדירה: האדם לומד על חוסר האונים שלו כמה הוא ציץ נובל חסר יכולת עצמית, כמה הקב"ה גדול וכל יכול וכל הטוב נמצא אצלו. זוהי תזכורת לחוסר השליטה ולתלות שלנו בה' איך הוא כחומר ביד היוצר ורק ברצותו – ירד השפע לעולם. אין דרך לעקוף את זה, יקרה. אי אפשר להכריח את הקב"ה על ידי הרבה תפילות או אפילו על ידי התחזקות בשמירת מצוות ובאמונה, הוא יציב וטוב ויודע מה את צריכה לעבור בעולם הזה כדי להשתלם ולהזדקק. אל תפרשי את העובדה שהוא לא ממלא את מבוקשך כ"לא אכפת לו". תנשמי עמוק ותביני שכרגע אבא אומר לך 'לא' על הבקשה הספציפית שלך שהאחים שלך יתארסו.
כפי שכתבתי בהתחלה, זה לא בהכרח שהוא אומר לך 'לא' על הנישואים שלך או על האושר שלך. אולי הוא אומר לך "עדיין לא". אולי הוא אומר לך "כן, אבל בדרך אחרת", לא על ידי שכולם יתארסו בקרוב.
תרפי, כמו משה רבנו שהקב"ה לימד אותו שלפעמים התחננו מספיק, ובמקום לנסות לשנות את הנהגת ה' צריך לעשות שינוי בגישה שלנו. כמובן שיש ערך לא מבוטל לכל התפילות ואף אחת מהן לא שבה ריקם, אולי בצורה של תוספת זכויות, אולי בצורה של המתקת הקושי, איני יודעת. ואולי, לפעמים דווקא כשאנחנו מניחים ומפסיקים לנסות להשתלט על המציאות – זה הרגע בו אנחנו הופכים לכלי שמסוגל לקבל את השפע.
איתך בתפילה ובתקווה,
חני
