שלום ותודה על האפשרות להשיח
אני בת בכורה להורים שסיימו לחתן וחוששים מאד מהקורונה, אינם מארחים ושוקעים בדעיכה
גם מההסתגרות וגם מהעובדה ששלום הבית שלהם שגם ככה היה גרוע מחמיר מהמציאות ההדוקה של שהות ביחד ללא אפשרות "לברוח" אחד מהשני…
שאלתי נחלקת לשתיים:
כיצד עלי להגיב כשאמא שלי משתפת אותי בביקורת/ תלונות / על אבא שלי- מה שקשה לי רגשית מאד
מה יכול לעזור לי לא לשקוע בדיכאון מהעובדה שהיא פורקת באוזני את החוויות הקשות שלה גם בתחומים נוספים . כי אני לוקחת את זה מאד קשה- הולכת כל היום בעננה שחורה ותחושת דכדוך למרות שב"ה בביתי הכל טוב.
ומה כן יכול לעזור להורים האהובים עלי כל כך שסובלים מאד
תודה רבה על מענה מהיר
ובכלל על האתר
תשובה:
שלום לך בת מסורה,
אני שומעת בדברייך את הקושי שלך להתמודד עם הקושי הכפול של ההורים.
מצד אחד ההסתגרות והניתוק ומצד שני החרפת מערכת היחסים שלהם…
זהו קושי אמיתי ומאתגר במיוחד.
מה שבלט לעיניי במכתבך הוא היכולת הסופר חשובה שלך להפריד בין הקושי שלך לקושי שלהם.
האופן בו את מחלקת את שאלתך מעיד על כך שקצהו של הפתרון כבר נמצא בהישג ידך.
את שואלת על הקושי שלך מול תלונותיה של אמא על אבא,
ועל האפשרות לעזור להם.
ואלו אכן שתי שאלות שונות.
הקושי של ילד מול כל קושי של הוריו- הוא קושי גדול.
ילד רוצה לראות את הוריו חזקים ואיתנים. מקור למשען ובטחון.
כשהוא רואה שהם עצמם מהווים את הקושי אחד של השני,
כשהם מצטערים וסובלים אחד מהשני,
הקושי גדול שבעתיים.
זו מציאות מורכבת ומאתגרת לילד, וכמו שאת מציינת- הבעיות ביניהם לא התחילו עם הקורונה,
וגם הקושי הרגשי שלך שנלוה למציאות הזו- הוא ותיק.
כדי שתוכלי להיות פנויה לשמוע את אמא, להכיל את הכאב והתסכול,
לאפשר לה לפרוק את הלב- ולקיים בזה מצווה כפולה של כיבוד הורים וחסד
חשוב שתנקי את המקום האישי שלך מול המציאות הזו.
מה שילד קטן לא מסוגל לעשות- לפתח נפרדות מההורים,
לא לערבב בין החיים שלהם לשלי- היום כאשה בוגרת את יכולה לעשות.
איזו "את" נמצאת שם מול התלונות של אמא?
האם את שם בתפקיד מולה? ואם כן- מי הטיל עלייך את התפקיד הזה?
מה את מחפשת היום בקשר עם אבא ואמא?
אלו רגשות בתוכך- את מכירה כבר הרבה שנים במערכת היחסים הזו?
בשביל מה אמא מספרת לך? מה כל אחת מכן מפיקה מהשיחה?
אלו רגשות מתעוררים בך מול אבא?
האם יתכן שאת חווה מקום של אחריות על אמא או על הזוגיות של ההורים?
האם בהרגשה שלך את נדרשת לעמוד לצד אחד מהם נגד השני?
אני מאמינה שתשובות לשאלות האלה יוכלו לקדם אותך בזיהוי הנקודה בה
הילדה הקטנה שבך עדיין מנהלת את הקשר עם ההורים גם היום.
משם יתאפשר לך לבחור גישה של בוגר לבוגר.
להפרד ולבחור לכבד אותם כי התורה ציותה
ולא מתוך לחצים, מתחים ופחדים פנימיים.
לא מחשש לאבד את האישור שלהם ואת אהבתם.
ככל שתעמיקי את הנפרדות שלך, את היכולת להפריד בין מי ומה שהיא ומה שעובר עליה- לבינך
תוכלי להיות שם בשבילה בצורה יותר בריאה ונינוחה.
ומשם גם תוכלי לחשוב על פתרונות יצירתיים עבורם.
אין באמתחתי רעיונות ממוקדים לסיוע ברמה הטכנית של מציאת תעסוקה הולמת,
– אך אני מאמינה כי ישנם גופים העוסקים בסיוע לקהילת המבוגרים.
מה שחשוב בשלב זה , הוא שתשקיעי בבניית היציבות הפנימית שלך
שלך מול המציאות המורכבת שלהם.
שתוכלי למצוא בתוכך יחס של כבוד אליהם מבלי לחוות אחריות, אשמה או פחד.
אני ממליצה לך בחום להעזר באשת מקצוע בעלת נסיון, שתוכל לצעוד איתך את הדרך אל שלווה ויציבות פנימיים
שיאפשרו לך להתרכז באופן טכני בסיוע להורים.
ואולי, רק אולי, ממקום של נקיות ונפרדות תוכלי להציע לאמא תקווה לשינוי. לצעוד בעקבותייך ולהעזר בליווי מקצועי-
כי כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן.
גם זוגיות ותיקה- יכולה לעבור שינויים מופלאים.
בהצלחה,
זלטי
