אני בת 21 התחתנתי לפני 3 חודשים, לא הייתי בשידוכים כי יש מעלי אחות-גדולה ממני בשנה. אבל שדכנית מעצבנת אחת שגעה את ההורים שלי , הם שכנעו אותי להפגש והתחתנתי.
בעלי בוגר ישיבה טובה, בחור מאד טוב,הוא דואג לי מאד, עוזר בבית הרבה וכו.אני בהריון כבר בחודש שני(זה היה מהיר מאד, גם החתונה וגם זה)ז"}א שאני עם מצבי רוח משתנים…
הייתי רגילה כל הזמן ללכת לישון עם אחותי , ז"א עד שישנים מדברים וככה הולכים לישון בכיף,אחרי החתונה זה כבר לא קורה בכלל, אנחנו הולכים לישון ביחד רק כאשר הוא רוצה קרבה, ואני מרגישה כאילו רק כשהוא צריך להרגיש אותי אז הוא בא לישון איתי.אחרת הוא הולך לישון מאוחר, מתעסק בעיסוקים שלו, ההריון גורם לי לעייפות פסיכית, ככה שאני הולכת לישון מוקדם, הוא חוזר מאוחר מהכולל, אני עובדת מהבית מה שיוצר מצב שאני כל היום לבד, ובאתי ממשפחה גדולה ומאד פעילה, היה לי ממש כיף שם ופתאום פה אני מגלה את עצמי לבד רוב הזמן.
הוא אומר לי הרבה פעמים שהוא אוהב אותי, ושואל אותי אם אני אוהבת אותו – זה לא נשמע לי תקין בכלל.
יש לו חתונה של שכן,אמרתי לו שאני רוצה שהוא ישאר איתי, ואני לא מרגישה ככ טוב, זה חתונה מאד רחוקה והוא יחזור ממנה רק ב אחת וחצי בלילה,אבל הוא אמר שהוא שאל רב והרב אמר לו ללכת, שילך שיהנה, אבל אני מרגישה כאילו אני מקריבה בשביל הזוגיות, היה לי גם יציאות עם חברות וויתרתי על כולן, כדי לא להשאיר אותו לבד ושיהיה לנו זמן איכות ביחד.היה לי חתונה של חברה מאד קרובה והוא לא הרגיש ככ טוב, ולא הלכתי, נשארתי איתו, אני מרגישה כאילו רק אני מתאמצת,ורק אני עושה. למרות שזה לא נכון, הוא מבין אותי ומתחשב ככה בכל אופן הוא אומר,אני דואגת לכתוב לו הרבה מכתבים מלאים ברגש, גם על ההריון כתבתי מכתב מאד יפה שעכשיו זה תקופה של הורמונים, ואני תמיד תמיד אוהבת אותו.
ומצד שני הוא משגע אותי, את אוהבת אותי? אני מרגישה כאילו הוא תינוק.כאילו כל מה שאני עושה בבית בשבילו הוא לא שם לב שזה ביטוי לאהבה? הוא יכול להגיד כל היום שהוא אוהב אותי, אבל אני לא רואה בזה משהו, כי לדבר תמיד אפשר, צריך לראות במעשים.
זהו אני מאד מבולבלת, רוצה לעשות טוב ולהשתנות, תגידו לי מה הבעיה אצלי דוגרי בלי משחקים כדי שאוכל להשתפר, אולי יש לי חסימה רגשית? תגידו אתם.
תודה רבהההה
שואלת יקרה,
קראתי את שאלתך והרגשתי את העומס הרגשי בו את נמצאת.
תרשי לי לאחל לך מזל טוב לרגל נישואייך. שתזכו ביחד להרבה שנים טובות ושמחות:)
ואחרי האיחולים, האם תרשי לי לשאול- האם את רוצה להיות נשואה?
אולי השאלה הזו מבהילה קצת, אבל היא חשובה.
את מתארת את המסע שלך מחיי הכיף של לפטפט אל תוך הלילה עם אחותך- אל הבדידות שאת חווה כרגע בנישואין,
כמשהו שאחרים גרמו לו. השדכנית המעצבנת, ההורים ששכנעו- ולא כבחירה שלך.
האם זו החוויה שלך? שאת נשואה קצת בעל כורחך?
אני מבקשת מחילה על שאולי אני מציקה לך בשאלה כזו.
החשיבות של הבחירה הנישואים היא עצומה.
אני מעודדת אותך לחשוב איך להתקדם מעמדה של פאסיביות- עמדה שבה דברים קורים לי, יש לי או אין לי מה שחשוב לי בגלל שנתנו או לא נתנו לי,
לעמדה בוחרת ויוזמת. לעמדה בה את גורמת לדברים לקרות בהתאם למטרות שלך. שאת זו שאחראית שיהיה לך מה שאת צריכה ויקר לך.
אחרי הפתיחה הכללית הזו- שמכוונת אותך לעמדה הכללית שלך בקשר,
אני רוצה לאמר לך מלב אל לב- את בתקופה מאתגרת.
המעבר מחיי רווקות לחיי נישואין הוא חד, דרמטי ודורש הרבה.
הסתגלות, למידה, גמישות והתגברות על מהמורות של התחלה חדשה.
הכרות עם בן זוג, אובדן מסוים של עצמאות ופיתוח של קשר רגשי עמוק, של הביחד המיוחד שלכם.
זה לבד מספיק כדי לטלטל.
הריון ראשון הוא חוויה מסעירה מאד, לגוף, לנפש ולנשמה.
העייפות שאת מתארת, החולשה, הגוף שמרוכז ביצירת התינוק החדש ולא פנוי לשתף פעולה עם כל מה שהיית רוצה לעשות,
הדאגה לעתיד, לשלומך ולשלום התינוק,
האחריות החדשה לחייו של אדם נוסף,
העובדה שיש כאן יצירה משותפת לך ולבעלך- והיא בתוכך.
ההתרגשות, הציפיה, הלא נודע.
ההורמונים שמשבשים כל כך הרבה…
כל אלו גם הם מספיק כדי לערער ולטלטל..
ושניהם ביחד, גם נישואין טריים וגם הריון- הם בהחלט אתגר רציני וטוב שפנית ליעוץ.
ועכשיו בואי ניגש לגופו של עניין.
את מתארת את העובדה שהיית רגילה ללכת לישון עם אחותך ולדבר עד שנרדמים ואחרי החתונה זה לא קורה.
האם את מצפה לפטפוט ולכיף כהמשך להרגל מהבית? או שאת באמת רוצה את הכיף הזה איתו? את החיבור והקשר שנוצר מזה?
הרגלים הם דברים שעשויים להשתנות עם הנישואין, אבל הרצונות האמיתיים שלך- חשובים מאד.
אם מה שמפריע לך הוא לא רק ההרגל אלא הרצון- מה עשית עד היום כדי לגרום לזה לקרות?
האם בקשת מבעלך שיבוא איתך לישון? הסברת לו כמה ולמה זה חשוב? שיתפת אותו בהרגשה הכיפית שזה עושה לך?
או האם זה משהו שהוא אמור היה להבין לבד…
האם תוכלי לראות שמעבר לצרכים שלו- יש לו צורך נפשי בקרבה איתך? הוא לא מחפש אשה כל שהיא אלא אותך. הוא רוצה להרגיש את הקרבה אלייך . לא לאשה תיאורטית.
שהוא מבטא את הצורך הנפשי בקרבה יותר במעשים מאשר בדבורים. שזו הדרך שלו לבטא את הקשר איתך. את כמה שאת יקרה ואהובה לו?
בהתחשב בתקופה הכל כך קצרה שאתם ביחד- יתכן שקשה לו מאד העובדה שאת כל כך עייפה? שלצד השמחה שלו מההריון, לצד ההערכה והדאגה שלו לך ולתינוק,
גם עבורו מדובר בהתמודדות לא פשוטה. לפני שהוא הספיק להסיר את בגדי החתונה ולהנות מהבחורה המקסימה איתה הוא התחתן- הוא כבר צריך לדאוג ולעזור לאשה חלשה, עייפה, עם מצבי רוח… שונה כל כך מזו איתה הוא התחתן…
האם יתכן שהוא פשוט לא יודע איך להתמודד עם זה? שהוא לא באמת יכול ללכת לישון בשעה שאת הולכת, ועדיין רוצה מאד את הקרבה איתך? הוא הרי ודאי לא זקוק לכמות השינה שאת זוקקה לה.
חשוב שתדברו על זה. את נשואה לאדם נפלא, שדואג לך ואוהב אותך ומוכן לעשות הרבה עבורך. אני בטוחה שאם הוא יבין היטב את ההרגשה שלך ואת מה שאת צריכה ממנו- תוכלו להגיע למקום רגוע יותר עבור שניכם.
יש זוגות שבמצב הזה, הבעל הולך לישון עם אשתו בשעה מוקדמת- בשביל חווית הביחד, ואחריו היא נרדמת הוא קם ומנצל את זמנו לעיסוקיו האישיים עד לשעה שמתאימה לו לשינה.
לא בטוח שזה המתכון בשבילכם- אבל ודאי תוכלו לרקוח מתכון שמתאים בדיוק לכם.
ובאותה רוח תוכלי להתבונן גם על הבדידות שאת חווה. המעבר ממשפחה גדולה לבית של זוג צעיר אכן מהווה שינוי חד וטבעי שאת מרגישה קצת בדידות בשעות היום.
אני מאמינה שבעזרת שיתוף בריא של בעלך ותיאום ציפיות- הוא יוכל להיות שם יותר עבורך. רק תני לו לדעת איך.
יחד עם זה- הוא לא יכול ולא אמור למלא עבורך את מקומה של המשפחה והחברה. זו מערכת יחסים אחרת.
כאן את מקבלת שוב הזדמנות לבוא בעמדה של יוזמה, בחירה ואחריות ולחשוב איך לדאוג לעצמך. אולי תמצאי עבודה שמאפשרת לך לפגוש הרבה יותר אנשים, אולי תיזמי יותר ביקורים בבית ההורים,,
אולי מפגשים עם חברות, עם אחיות, יציאות, אירועים..
אולי תזמיני אלייך הביתה?
חשוב שתדאגי למלא את הצרכים החברתיים שלך.
בעלך אוהב אותך וזה נפלא. הוא גם טורח לבטא את זה ולאמר לך את זה. זה יפה, תקין, ראוי.
גם את מבטאת כלפיו אהבה מילים, במכתבים ובמעשים- וזה נפלא.
תחילת הנישואין היא תקופה מרגשת ויחד עם זה- מאופיינת בסימפטומים של התחלה.
בתחילתו של קשר אנשים מבקשים לבסס אותו, לייצב אותו, להיות בטוחים בנאמנות, ברגשות ובמחויבות כלפיהם,
ולכן השאלה- האם את אוהבת אותי- לגיטימית.
אני מציעה לך להתבונן בשתי נקודות.
- אני מחזירה אותך לתחילת הדברים, האם בעלך מרגיש שאת בוחרת בו, רוצה אותו, נהנית ממנו, מאושרת לחיות איתו? או שאולי הוא מרגיש שהוא חלק ממה ש"עשו" לך השדכנית וההורים…
הרגשות, התפיסות והמחשבות הדקות האלה- נקלטות היטב בתת מודע של הצד השני ועשויות להוביל לתחושת חוסר בטחון ולשאלה הזו.
- לאהבה יש הרבה ביטויים. היא יכולה לבוא לידי ביטוי במילים, במגע, במעשים למען השני וכו'
אנשים שונים נוטים לבטא את אהבתם בצורות שונות. ויחד עם זה נוטים גם למדוד את האהבה שמופגנת כלפיהם באותם צורות.
מי שמבטא במילים- מודד כמה מילים נאמרו לו.
מי מבטא במעשים- מצפה גם לקבל אהבה במעשים וכו'.
החכמה היא ללמוד לתרגם. להרחיב את השפה, להיות מסוגלת גם לבטא וגם לקבל אהבה בכל הצורות.
באותה מידה חשוב שתכירי לבעלך את דרכי הביטוי השונות, שתשתפי אותו בתחושות שלך, במה גורם לך להרגיש אהובה,
לא כדרישה, ודאי ש לא כתנאי "אם אתה לא עושה את זה אתה לא אוהב אותי" – רק כמידע.
ככל שתספקי לו יותר מידע על עצמך, על עולמך הפנימי, על הרגשות שלך, על מה עושה לך מה, כך תגדלנה ההזדמנויות והאפשרויות שלו.
ככל שתרחיבי את יכולת הספיגה שלך ותלמדי עוד שפות- תוכלי לשמוע יותר ויותר אהבה.
יקירתי, אני לא חושבת שיש לך בעיה ולא חסימה,
הדברים שאת עוברת הם כאבי גדילה טבעיים. זו דרכו של כל זוג בתחילת דרכו- ללמוד כל אחד את עצמו ואת זולתו, ללמוד לתקשר, להרחיב את עצמם.
מה שחשוב הוא שתתמקדי בבחירות שלך, בצמיחה ובגדילה, ובהעמקת התקשורת ביניכם.
מאחלת לך הרבה אושר וטוב עם בעלך המקסים,
זלטי
