אני בת 19, בחורה מוכשרת, נראית טוב, וחכמה.
אהובה מאוד בחברה ובכל מקום שבו דורכת ונהנית מהחיים וגם מהאתגרים שיש בהם.
לומדת בסמינר מעולה וחשוב, בית טוב, משפחה מדהימה וילדות מתוקה
אפשר לומר חיים מאושרים ב"ה.
אמרתי 19 אז אני בשידוכים ופה מתחילה הבעיה
אני ממש מפחדת להתחתן
יש היום המון בחורים שמשחקים אותה . ואם תשאלי מה הכוונה-
אז הם לומדים בישיבה אולי אפילו בישיבה מובחרת אבל בתוך תוכם הכי גרועים שיכול להיות.
ואני שרוצה להתחתן פשוט רועדת מפחד מהיום או שבוע או חודשיים אחרי החתונה שימאס לו לשחק אותה ואז אני אראה מהו באמת ואצטרך להסתדר כל חיי עם בעל חילוני מבפנים או ואני לא יודעת מה יותר גרוע זה פשוט יגיע לידי גירושין.
עכשיו כשאני כותבת את זה אני די מזדעזעת כי זה כאילו כמו ברור לי שזה יקרה ..
היה חשוב לי ההקדמה על עצמי שתביני שלכאורה אין לי שום סיבה לחשוב שחיי יהיו כאלה
יש לי ממש אמון בבני אדם ובטוב שיש בעולם מסתדרת מעולה עם כולם וכו
רק בנקודה הזו זה כאילו ברור לי שכן אפול בפח
אני מאוד רוצה להתחתן להקים בית כשר וצדיק באמת
וכעת אני יודעת שרוב הבחורים הם טובים או שתוכם כברם
אבל יש לי הרגשה והאמת שאני כמעט יכולה לכתוב ידיעה שזה מה שיקרה לי.
אשמח למענה
תודה רבה
תשובה:
שלום בחורה יקרה,
אכן החשש שלך הוא גדול ומובן מאוד. התופעה שאת מתארת לקוחה מהחיים ואינה פרי דמיון. יש בחורים שלומדים בישיבות מובחרות אבל תוכם לא כברם. יש בחורים שנראים טובים אבל אחרי החתונה מתברר שהם לא כאלה. זה נכון לגבי המישור הרוחני, המישור הרגשי, המרחב הבינאישי, המידות, וכל תחום. לא מדובר במקרים בודדים וזניחים אלא בתופעה מטרידה ומלחיצה.
אז מה עושים? איך מתחתנים? איך צועדים לחופה בשמחה?
לפני התשובה אני רוצה לתת לך כמה נתונים. בשנה שעברה נהרגו בכבישי ישראל 336 אנשים. מאז קום המדינה נהרגו בכבישים 34,445 אנשים. אלה מספרים מזעזעים. למרות זאת אנחנו עדיין חוצים כביש. בזהירות אמנם, אבל חוצים.
איך אנחנו מעזים לעשות את זה?
התשובה היא שהאנשים האלה נהרגו בתאונה. אנחנו מפרידים בין טבע העולם ודרך החיים לבין תאונות. וגם אם מספר הנפגעים גדול, אנחנו ממשיכים לזכור שזו תאונה, והמשמעות היא שעלינו להיזהר יותר כדי שלא תקרה לנו תאונה חלילה. אבל התאונה היא עדיין תאונה. ברגע שנאבד את ההגדרה הזו לא נוכל להרשות לעצמנו לחצות כביש.
כך גם בנוגע לבריאות. למרות המספר הגדול של חולים בעולם, אנחנו עדיין קמים בבוקר בהרגשה שבגדול אנחנו בריאים, ואם משהו קורה – זו "תאונת-בריאות". לפעמים רופאים מאבדים קצת את ההגדרות האלה. כשאתה יום ולילה מוקף בחולים, פתאום נראה לך שכל העולם חולה ואולי גם אתה חולה, והילד שלך שנשאר בבית הבוקר כי כאב לו הראש – יכול להיות שהוא ממש חולה אנוש.
אבל האמת היא כזו: על כל זוג אחד שמתחתן ומתברר שיש שם "תאונה" יש עשרות זוגות שחיים באושר ועושר, ומאות ואלפי זוגות שחיים בעבודה תמידית. תסלחי לי אם לא דייקתי בנתונים בנושא הזה, אני לא יודעת אם יש סטטיסטיקה אז זרקתי מספרים אינטואיטיבית.
מה שכן אני בטוחה זה שיש אלוקים, ושנישואין זו תופעה אלוקית ועל אנושית. כך אמר רבי עקיבא למטרוניתא שחשבה שהיא יכולה להיות מזווגת זיווגים. רק הקב"ה יכול ליצור את ההתאמות המדויקות שנכונות לנשמה שלנו. בדרך כלל ההתאמות האלה מתאפיינות בכך שהן יוצרות בסיס טוב לעבודת צמיחה של כל אחד מבני הזוג, כי זו המטרה שלשמה הגענו לעולם. לפעמים נגזר על האדם להתמודד עם תאונה מסוג כלשהו: תאונת דרכים, תאונת בריאות (קוראים לזה מחלה), תאונת משפחה (למשל: יתמות, גירושין) ותאונת עבודה (פיטורין, פשיטת רגל). התאונות הן חריגה מהדר הרגיל, וגם הן מושגחות על ידי הקב"ה במדויק, אבל מתוייקות תחת הכותרת "תאונה".
מאחלת לך שלא תדעי תאונות מכל סוג שהוא.
מאחלת לך זוגיות בריאה מאתגרת ומצמיחה.
מאחלת לך שכל החסרונות והקשיים שיתגלו בחייך יזמנו עבודה אישית וזוגית. אל תחששי מכך, כל עוד זה בתחום הבריא.
ועכשיו אחרי שהגדרנו את התאונה כתאונה, עלינו לחשוב מה לעשות כדי לא להיפגע. במילים אחרות, מה שאני מציעה לך כעת זה לקחת את הפחדים והתחושה שבטח זה יקרה, ולנתב אותם למקום אחר של חשיבה איך אוכל לפעול כעת כדי שזה לא יקרה. בדיוק כמו בכביש.
יש אנשים שבאמת לא עשו כלום, אפילו לא הורידו רגל לכביש. רכב סטה ועף לכיוונם ופגע בהם. אלה גזירות שמים, והקב"ה מכין לאדם את הגורל שנכון ומדויק לו לצורך התיקון של נשמתו. ויש גם אנשים שנהגו בפזיזות ובחוסר ערנות והכניסו את עצמם לתאונה. גם זה בהשגחה אלוקית אבל את זה אנחנו אמורים ויכולים למנוע.
איך נמנע תאונת נישואין?
נהיה שקופות כשאנחנו ניגשות לשידוך. נגיד בבירור מי אנחנו, נציג את העולם הפנימי שלנו, לא נייפה אך גם לא נמעיט. נביא את עצמנו, את השאיפות והחלומות, את היכולות והאמונות. נהיה ברורות ונהיה מי שאנחנו. אני משערת שרוב הבחורים לא רוצים ללכוד ברשתם בחורות חסודות ותמימות על מנת לאכזב אותן יום אחרי החתונה.
עוד דבר: נהיה מוכנות לכך שהעולם הרוחני של בחורים הוא שונה משלנו. פחות בנוי על השקפה, דרשות ורגשות, ויותר על מאמץ אינטלקטואלי ופעולות. החתונה היא מהפך חד בחייו של בחור: מעולם של איפוק לקירבה, מחיי פנימייה וחברה למחויבות של בית, מקשר עם בחורים לכניסה לעולם נשי, מחיים נטולי דאגות כלכליות לאחריות ועול של פרנסה. הריחיים האלה שמוטלים לפתע על צווארו גורמים פעמים רבות לירידה רוחנית, וזה עדיין במסגרת הנורמה. אישה חכמה מחזקת את בעלה ובונה אותו, או מחכה בסבלנות שהוא יחזור לעצמו. אישה שהופכת את המשבר הזה ל"תאונה" עלולה להביא על עצמה ועל הזוגיות שלה את התאונה במו ידיה.
ולפעמים למרות העצה והתבונה וחכמת הנשים עדיין מתרחשת תאונה. התאונות האלה גם הן בהשגחה מדויקת, אבל אנחנו לא אמורים לחיות בהיכון לתאונה. אותו אלוקים שהביא אותך עד הלום, נתן לך את המשפחה המדהימה, הילדות המתוקה, החינוך הטוב והכישורים האישיים והחברתיים שבהם התברכת – אותו אלוקים יכול להכין עבורך זוגיות בריאה. הרבה כלות הולכות לחופה עם חיוך על הפנים ופרפרים קטנים בלב. מותר לחשש לתפוס איזושהי פינה בפנים, אבל אסור לנו להרשות לו לנהל אותנו. ככל שהחשש ישתלט עלינו, כך יש יותר סיכוי שהוא יגשים את עצמו, כמו שאמר איוב: "אשר יגורתי בא לי". בעז"ה את תלכי לחופה שלך עם אמון מוחלט במזווג הזיווגים, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה. מתוך האמון הזה תוכלי לתת אמון בלתי מסויג בבעלך, ולסמוך עליו ולשמוח בו.
ברוריה
