שלום רב!
אני לומד בישיבה גדולה מהטובות בארץ,
יש לי כמה שאלות ברשותכם.
1. תמיד הציק לי הנושא מדוע אין שיח על אמונה בישיבות הליטאיות, זה כאילו תמיד היה דבר שלא מדברים עליו, מה עושה בחור שיש לו שאלות באמונה? דבר זה עורר אותי להסתכל על הבחורים סביבי ולחשוב הם באמת מאמינים בקב"ה? או שזה המציאות שהם נולדו לתוכה והם זורמים עם זה?
2. אני אישית ב"ה לומד חזק ונהנה מהלימוד (למרות שזה קשה לפעמים כמו לכולם) אבל אני מסתכל על עצמי עוד 5 שנים ואני לא רואה את עצמי להוט להיות אברך (ואני לא מדבר מהבחינה הטכנית כסף וכו') מאיפה זה נובע? האם זה בעיה יסודית בהבנת מהות הלימוד?
3. השאלה הזו קצת קשה אבל נורא מעניינת אותי.
אם נסתכל לרגע סביבנו יש הרבה דתות נצרות, איסלאם, ועוד. רובם מאמינים באלוקים דהיינו בישות שקיימת למעלה מהם ומנהלת אותם-כמונו בעצם, אז "מי אמר" שהדת היהודית היא הנכונה.
השאלה הנל אינה מציקה לי כי אני מרגיש שאני עושה את מה שנכון ואת הדרך שהקב"ה רוצה שאני אעבוד אותו, אבל זה מעניין אותי לשמוע על הנושא.
יישר כוח!!
תשובה
שלום לך, בחור יקר!
מתנצל על העיכוב בתשובה, רק כעת השגרה פרסה את כנפיה מעט, ותקוותנו כולם שלא תתנפנף לה שוב למרחקים…
שאלותיך יפות וחשובות, ומצביעות על בחור חכם ונבון, שאכפת לו מדרכו וממהות חייו. אני מעריך את זה מאוד!
דע את אלוקי אביך
ראשית כל עליך לדעת שהשאלות שלך הן לגיטימיות לחלוטין, ולא רק ש"מותר" לך לשאול אותן, אלא שזו גם מצווה.
וכך כותב רבי יהודה לייב הלוי אשלג זיע"א, בהקדמה לספר הזוהר; ובכדי לברר כל זה (חקירות בנושאי האמונה) בשלמות, צריכים אנו להקדים איזו חקירות. ולא במקום האסור, דהיינו בעצמותו של הבורא, אשר לית מחשבה תפיסא בו כלל וכלל. ואין לנו משום זה שום מחשבה והגה בו. אלא במקום שהחקירה היא מצוה. דהיינו החקירה במעשיו, כמצוה לנו בתורה: "דע את אלקי אביך ועבדהו". וכן אומר ב"שיר היחוד": "ממעשיך הכרנוך" ע"כ.
בהמשך אסביר על כך שגישה זו עונה במעט גם על שאלתך האחרונה.
ענף על רגל אחת
צעירים רבים בגיל מסוים מתחילים להתבונן לעומק בנעשה סביבם ולשאול שאלות על מהות וקיום. בציבור שלנו, לא פעם זה מעורר חשש בלב הבחור, שמא הוא הראשון ששואל את השאלה ואין לה תשובה כלל, שמא הוא עלה על איזה "חור" נוראי באמונה, ומי יודע לאיזה תהומות כפרניים תוביל אותו דרך חקירה זו.
אך האמת, שכל בחור צריך לדעת שכשם שיש ביהדות ענף ששמו "הלכה", ענף ששמו "מוסר" וענף ששמו "פלפול", כך יש ענפים ששמם "אמונה", "וויכוח", "דתות" ועוד. והענפים הללו אינם זרים ליהדות או נבדלים ממנה, אלא מהווים חלק ממנה, מהתורה ומהאמונה בקב"ה.
כבר אצל רבותינו הגאונים והראשונים אנו מוצאים ספרות שלמה שעוסקת בנושאי הדת ומטרתה, אמונה בבורא העולם, אמיתות התורה, רציפות המסורת ועוד. אם זה "אמונות ודעות" לרבי סעדיה גאון, "הכוזרי" לרבי יהודה הלוי, "מורה נבוכים" להרמב"ם ועוד ועוד. מהם ואילך אנו מוצאים אלפי (!) ספרים עד לדורנו שעוסקים בנושאים הללו, לרבות דיונים מול דתות אחרות, תורה ומדע ועוד ועוד.
ענף האמונה, אפוא, על כל חלקיו – הוא ענף רחב מני ים שכמו כל ענף ביהדות – אדם יכול לעסוק בו כל חייו ולא להקיפו. ואכן, כשם שישנם יהודים שנמשכים ללימוד הלכה ועוסקים בה רוב ימיהם, ויש שנמשכים ללימוד למדני ועוסקים בו, ישנם כאלו (אמנם מעטים יחסית) שנמשכו לתחומים אלו והשקיעו בהם את רוב ימיהם, והגיעו להשגות נפלאות ביותר.
בחור שלפתע עולות על דל שפתיו שאלות כאלו, צריך קודם כל לשבת, לשתות כוס מים, ולהבין שהוא לא המציא כעת את הגלגל הרזרבי, אלא נכנס לענף רחב ומרתק שמוכר לחכמי ישראל היטב משכבר הימים.
השאלות ששאלת, הן שאלות שנוגעות ב"סוגיות" רחבות מאוד בתוך ענף זה, שקשה להשיב עליהן תשובה מקיפה וניצחת במסגרת כזו. לכן בתשובה הבאה אגע בקצוות הקרחונים, ואדרבה – אתה מוזמן לחבוש לך ציוד צלילה (ובעיקר מדריך צלילה מיומן…) ולצלול אל מעמקי ים האמונה.
שאלה ראשונה: למה בישיבות לא לומדים את יסודות האמונה?
השאלה הזו אמנם לא נוגעת לענף האמונה, אלא להבנת דעת רבותינו ולרציונל של התנהלות עולם הישיבות בדורנו.
במילים אחרות: זו לא שאלה ב"אמונה", אלא שאלה ב"ישיבה".
על אותו משקל אפשר לשאול; מדוע בישיבות לא לומדים תנ"ך? משניות? זוהר? והכי קשה: הלכה?
חילוני ממוצע שפוגש בן ישיבה, סבור (ובמידה מסוימת של צדק) ש"רב בהכנה" נמצא לפניו, כזה שאמור לענות לו מידית על כל שאלה הלכתית, ולסיים בחידוש על פרשת השבוע המתובל גם במאמר מהזוהר. האמת אינה כזו, וחלק גדול מבחורי הישיבות אינם יודעים בעל פה את שלושה-עשר עיקרי האמונה. איך זה יתכן?
הסיבה נעוצה במבנה הישיבה. רבותינו הבינו כי בצוק העתים, בדורנו ובמציאות בה אנו חיים, מסלול ההצלחה התורנית עובר דרך לימוד מעמיק שמתמקד בגמרא בלבד. הגמרא היא המפתח לתורה כולה, וכשאדם לומד ללמוד גמרא כראוי – מוחו מתיישר והוא יכול להגיע להבנה מעמיקה בשאר חלקי התורה. זה אולי לא מצדיק לגמרי את המציאות, ואולי כן מוטלת חובה בסיסית על כל שומר מצוות לדעת את י"ג עיקרי האמונה בעל פה, לפחות בנוסח הפשוט שלהם, אך אלו הם הגורמים למציאות הזו, שכעת נראית מובנת יותר.
מורי ורבי, הגאון הגדול רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, נשאל פעם על ידי יהודי פשוט מדוע לא לומדים בישיבה זוהר. מו"ר ענה לו שכן לומדים, ולהפך – רק בישיבה לומדים זוהר כראוי. אלא שהדרך ללימוד זוהר היא על ידי הרגלת הראש לחשוב בצורה ישירה וזכה, ורק לאחר שאדם הגיע לרמה כזו – הוא יכול להתחיל להבין את עמקיו הבלתי נתפסים של הזוהר הקדוש.
בספר "שותף לדף" של ר' משה יודלוב ואשר שזכיתי ליטול חלק בכתיבתו, תוכל למצוא הסבר מפורט ומנומק על כל נושא הגמרא, מדוע היא יסוד הלימוד התורני, וכיצד היא מתאימה את ראש הלומד ללימוד ראוי.
כמובן, שהגם שלימוד הגמרא ממלא את רוב הזמן בישיבה, עדיין יש ברוב הישיבות גם סדר מוסר וסדר הלכה, שבו אפשר להשלים ידיעות נחוצות ובסיסיות, כל אחד לפי מקומו. בחלק מהישיבות יש גם מסגרות שונות שמעודדות ומתגמלות על כך.
בדומה לכך, בחור שרוצה לעסוק בתחום האמונה, כל עוד הוא עושה זאת כראוי ובדרכים הנכונות – אדרבה, שיקדיש לכך את הזמן, ילמד ויחכים. ברוב הישיבות אוצר הספרים מכיל לא מעט ספרים מענף האמונה, תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא וייטול.
ומה לגבי בחור שיש לו שאלות באמונה?
הוא יכול לפנות למי שמומחה לאמונה, או לחפש את שאלתו בספרים. אני טרם נתקלתי בשאלה שאין לה תשובה המופיעה בספרי ענף האמונה. שאלות שבחור חושב שהוא הגה בהברקה ראשונית ובלעדית הבוקר – נמצאות בספריהם של הרמב"ם והרמב"ן לפני מאות בשנים…
אין כל חדש תחת השמש.
נקודה חשובה: יש לתת את הדעת שיש מומחים לנושאים אלו, כפי שיש לכל נושא אחר. וכשם שלא מפנים שאלות בהלכה ל'מגיד מישרים' אלא לאיש הלכה, כך ראוי להפנות גם שאלות באמונה לאדם שלמד והעמיק הרבה בתחום האמונה, ומכיר את הספרות והסוגיות בתחום היטב.
אפשר למצוא את האנשים הללו בכל בית מדרש, בכל מוסד כמעט ובכל מקום של תורה (ובייחוד בתחום הקירוב שדורש אנשים כאלו מטבע הדברים).
אה, ואפשר גם לפנות לישיחנה… 😊
למה לא כולם שואלים שאלות?
ובכן ידידי, צר לי לאכזב אך זה לא שאלה שתקפה רק לתחום האמונה אלא לכל תחום עומק שהוא. המציאות היא שרוב האנושות אינה טורחת להעמיק בדברים יתר על המידה, וכלל לא משנה איפה, מתי ואיך.
יש מיעוט שבמיעוט בציבור החילוני שהעמיק בנושאי אמונה. חלקו חזר בתשובה, וחלקו לא (ולא משנה אם זה מעצלות, או ממסקנות שגויות. זו לא הנקודה כרגע). מדוע רובם לא עסקו בנושאים הללו? איך יתכן שאדם חי בעולם שבעים שנה, ולא הקדיש אפילו לא יום אחד, לעיסוק בשאלות החשובות ביותר בחיים – כמו מהות החיים, מקור החיים, האם יש אלוקים, מה הוא מצפה מאיתנו, מדוע נבראנו, מה תפקידנו, ממה מורכב האני הבסיסי שלנו ועוד ועוד?
זו המציאות. העומק שייך למעטים. הרוב אוהב את המים הרדודים, אינו מחפש אותו, ואינו מעוניין בו. הרוב מסתפק בתנועת העדר, ובמקרה הטוב יאמר "אני סומך על פלוני, אם הוא בדק והסיק מסקנות אז יאללה, גם אני עושה כך". וזו גישה אפשרית, ואפילו לגיטימית, אבל אני מודה שגם לי עצמי – היא לא כל כך מובנת…
שאלה שניה: למה אני לא להוט להיות אברך?
ובכן, הביטוי "להיות אברך" כולל קונספט שלם של חלקים ופרטים.
חיי אברכות מורכבים מהרבה מאוד פרטים. לאיזה חלק אתה לא מתחבר?
לסיפוק מהלימוד? לחליפה החדשה מהמכירה השכונתית? לכובע קנייטש שקצת בלה? לחוסר העניין שיש שמגלים במראה חיצוני, כי יש דברים חשובים יותר? לארבעת הילדים החמודים שמכרכרים בעליזות סביב עגלת המכולת העמוסה בדרך הביתה? לנייעס העסיסי עם החבר מהכולל? לבנקאי המעצבן שכבר לא בא לקראת אבל ה' יעזור? לגמ"ח שמנוהל יחד עם האשה והילדים וכל השכונה נעזרת בו חינם?
הייתי ממליץ לך לנסות לחשוב, להגדיר את התחושה, להבין מה מפריע לך, וכך למקד את הנקודה הרלוונטית. יתכן וחיי אברכות מעלים בך אסוציאציה מסוימת למשהו שאינה מחבב (נניח הזנחה של לבוש או מראה חיצוני) ובפועל אם אתה תהיה אברך – לא יראו אותך לעולם עם חולצה לא מגוהצת, ויש הרבה אברכים כאלו. יתכן וחיי אברכות נראים לך כראש כולל מלחיץ שכועס אם מאחרים, ומסגרת ללא מחויבות תהיה בסדר בשבילך.
ויתכן – כפי שאמרת, שאינך מרגיש מחובר ללימוד ברמה שתרצה לוותר על חיי שעה בשבילו, אך אם אתה לומד טוב – לא בטוח שזה כך.
שב, תחשוב עם עצמך, ותגדיר את הנקודה טוב יותר.
אם תסיק שאכן אינך מחובר ללימוד (וגם אם תסיק אחרת, סתם עצה טובה) כדאי להעמיק במהות הלימוד ולהבין טוב יותר כיצד לומדים גמרא, ומהי מהות הגמרא. תוכל למצוא חומר על זה בספר שהוזכר לעיל, וכן בחומרים שונים של ארגון "שערי הגמרא".
ולסיום – אל תדאיג את עצמך לגבי העתיד יותר מדי. אמר פעם מישהו חכם "החיים זה מה שקורה איתך, בזמן שאתה מתכנן תוכניות". עוד חמש שנים ה' יעזור, ומה שיהיה נכון עבורך אז תעשה. הסיבה שהארכתי היא בשביל שאתה תבין את ההווה שלך ואת עצמך טוב יותר, כי מעבר לזה אם כיום אתה לומד טוב – ה' גדול.
שאלה שלישית: מי אמר שדווקא היהדות היא הדת הנכונה?
זוהי שאלה יפה, נכונה ומתבקשת מבחינה הגיונית. והיא אכן נידונה באריכות בספרי האמונה והוויכוח השונים. היא נוגעת בשאלת מהות האמונה. מהי בכלל "אמונה"?
ריכוז ותמצות של כל הגישות היא התשובה הבאה:
האמונה אינה עומדת בפני עצמה, אלא חייבת לבוא כשלב ב' לשכל. כקומה שנייה בבניין. אחרת היא עשויה להתבלבל בקלות עם תחושת בטן מטעה.
הגישה של היהדות היא "דע את אלוקי אביך" – כדי ש – "עבדהו". ישנו חיוב לדעת, וידיעה אינה יכולה להתבסס על אמונה. ראשית כל "וידעת היום", ולאחר מכן "והשבותך אל לבבך".
גם המושג "נעשה ונשמע" הגיע לאחר שעם ישראל ראו את עשרת המכות, יציאת מצרים וקריעת ים סוף. הקב"ה לא היה מגיע לכלל ישראל מתוך השיעבוד ומצפה מהם לומר "נעשה ונשמע"…
מהי "אמונה"?
הדוגמה הקרובה ביותר לאמונה, אף שאינה ממצה, היא זו: אני יודע שאבי אוהב אותי מאוד, כי ראיתי והוא אמר לי והוכיח לי, ולכן אני מאמין באמונה שלמה שהוא לא יכה אותי או יזיק לי בכוונה, אף שאינני "יודע" זאת.
היהדות, בשונה מכל דתות העולם – מגיעה עם בסיס של ידיעה. הן הנצרות והן האיסלם מבוססות על עדות של אדם אחד, או כמה יחידים, שראו מופת מסוים או גילוי מסוים. היהדות לעומתם מבוסת על עדות של שש מיליון איש שראו את מעמד הר סיני במו עיניהם, וכולם יחד העבירו את רשמיהם הלאה מדור לדור.
ליהדות יש מנגנוני הגנה שכליים למסורת שלה, לאמיתות שלה ועוד. כל אלו הם בגדר של ידיעה, הבנה שכלית והגיונית.
רק על בסיס תובנות אלו – מגיעה האמונה.
צא ולמד
כמובן שלא די בדברים אלו ואפשר להעמיק עד אין חקר, ולכן הייתי ממליץ לך להרחיב את ידיעותך לפי החשק שיש לך לחקור.
תוכל להתחיל עם ספרות פופולרית כמו ספריהם של הרב זמיר כהן, הרב מרדכי נויגרשל, הרב אהרן לוי ועוד. בהמשך תגיע גם לספרות מעמיקה יותר שתמצא במקורות המובאים בספרים אלו.
אם יש לך שאלות – תוכל לפנות אלי גם בכתובת המובאת למטה.
בהצלחה רבה ידידי, היה שלום!
ישראל כ.
