שלום וברכה אני בחור בשיעור ג' ישיבה קטנה עולה לישיבה גדולה גם במספר הבחורים, ורציתי לשאול איך מתמודדים בתוך המון הבחורים? איך אני מוצא את עצמי בתוך כולם? ואיך אני שולל חברים שפתאום נראים לי קצת פחות טובים ממה שחשבתי, וזה יכול להזיק?
שלום וברכה!
א.
ראשית ברכות לרגל עלייתך לישיבה גדולה! 'ישיבה גדולה' היא המקום בו נצרבת צורת בן תורה וצורת תלמיד חכם לכל החיים. ישיבה קטנה מעניקה את הבסיס והיסודות, וישיבה גדולה היא הבנין עצמו.
זכורני שכאשר נכנסתי לישיבה גדולה, זמן קצר אחרי תחילת זמן אלול בחור התארס ושרו לו בזמן ארוחת צהריים, ואז חלפה צמרמורת קלה בלבי, "הנה אני נמצא באותה ישיבה עם בחורים שמתארסים…"
בישי"ג מטבע הדברים יש גם הרבה יותר בחורים מאשר בישי"ק. על אחת כמה וכמה כשמדובר בישי"ג שהיא מרובה במספר הבחורים, הרי שמדובר ב'ים הגדול'. והשאלה שלך מאד לעניין: כיצד אני מוצא עצמי בתוך כולם?
התהייה שלך מראה על בגרות והבנת המציאות בצורה מפוכחת.
ננסה לחלק את הנושא לשניים:
א) כיצד אני מגיע לתחושה פנימית של כבוד ומשמעות. ב) כיצד אני זוכה למעמד חברתי.
כאשר אני נמצא בתוך חברה, חשוב שלא "אתבטל בשישים", וארגיש בעצמי שיש לי משמעות, ייחודיות, כישרונות, בקיצור: שאני שווה. מלבד זאת יש את המושג של "מעמד חברתי". 'מעמד' הוא הכרה חברתית במעלותיי וכשרונותיי. אף שהחלק הראשון שהצגנו הוא היותר משמעותי וחשוב, יש גם חשיבות למעמד חברתי, שהרי אנחנו יצורים חברתיים, ולא באים לישיבה כדי לחיות בבדידות אלא להשתלב במרקם החברתי.
ובכן, צריך לדעת שבסופו של דבר גם החלק של המעמד החברתי, יונק מתחושת הכבוד האישית שאני חש עם עצמי.
ישנם בחורים שבתחילת שיעור א' מנסים להבליט את עצמם. אתה תראה אותם מרבים לשאול באמצע השיעורים, ניגשים הרבה לר"מים, צועקים בלימוד, וכו'. הנסיון מראה שבדרך כלל מעמדם של אותם בחורים לא נשאר במקום טוב. החברים מרגישים שיש כאן הבלטה מלאכותית, ובסופו של דבר נוצר כלפיהם זלזול. לעומתם יש את הבחורים שלא מנסים לקפוץ בראש, אלא עובדים בשקט בצורה טובה, ועם הזמן נבנה המעמד שלהם.
ככל שאדם יותר שלם עם עצמו כך הוא מקרין החוצה נכבדות וחשיבות, ומביא את החברים להעריך אותו. דווקא הקפיצה בראש והדחיפה עם המרפקים משדרת חוסר בטחון עצמי, ומרחיקה את הסובבים.
בחור שנכנס לישיבה ומוצא את עצמו בין בחורים רבים, ומרגיש שהוא הולך לאיבוד, התחושה שלו היא שהוא מתחיל מאפס, וכל מה שהוא ידע על עצמו ועל המעמד שלו מהישיבה קטנה, פתאום נגוז ונעלם. כמו עולה חדש שמגיע למדינה זרה, ובמקום הכבוד והחשיבות שהיו לו במדינה הקודמת, כאן 'לא סופרים אותו'. זה לא קל להרגיש כך. אך צריך לנשום אוויר, ולדעת שהדברים ישתנו. עם הזמן יכירו במעלותיך, כל זאת בתנאי שאתה תכיר בהן!
תדע שככל שתתרכז לבנות את עצמך בפנימיות שלך, בסביבה הקרובה, עם החברותא, עם חברי החדר, כך עם הזמן יתבצר לך מקום כפי מעלתך.
בלי לחץ. מים שקטים חודרים עמוק. מים סוערים נגרפים ונשטפים.
ב.
השאלה העמוקה כאן היא כיצד אני בונה את עצמי ומוצא את הייחודיות והמשמעות שלי.
ובכן, התשובה הכללית היא: להקשיב לעצמך. מרן ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל (שאנחנו כעת בסיום השבעה להסתלקותו), היה חוזר וקורא: יש לכל אדם ללמוד לפי טבעו! לפי טבעו!
אז אין הכוונה שבחור ישיבה ילמד מסכת אחרת בזמני הסדרים, אבל גם בתוך הלימוד הישיבתי יש הרבה ניואנסים וגוונים, יש את האוהבים 'חשבון', יש האוהבים עומק, יש האוהבים הברקות, יש המחוברים יותר לשינון, יש לסיכום, וכו' וכו'. ישיבה גדולה היא המקום שבו אתה תעמוד על הנטייה האישית שלך בלימוד התורה.
וגם אם מדובר בלימוד ענינים אחרים בתורה, כגון מסכתות אחרות, פרשת שבוע בעיון, נ"ך, מחשבה, וכו' וכו', הגם שבזמני הסדרים אין לעשות זאת (וזה גם הופך בחור להיות 'מוזר'), אבל בין הסדרים בהחלט שצריך למצוא מקום לביטוי הנטייה האישית שלי בתורה.
בחור שמצליח לעשות את זה, שומר על תחושת הכבוד והייחודיות הפנימית שלו, וזה נפלא. לא צריך הרבה זמן בשביל זה, העיקר שיש גם דברים שאני לומד, לא בגלל אף אחד אלא בגלל שאני אוהב את זה.
אפשר גם לבנות את הייחודיות דרך התחברות ל'רב' מסויים. אם זה בישיבה מה טוב. כאשר בחור מתחבר לר"מ מסויים, או למשיב מסויים, לא בגלל סיבות חיצוניות אלא שהוא חש שיש בלבו תהודה לתדר שמשדר אותו רב, והוא נמשך אל שיטתו, הרי נפלא יהיה להתקשר ולהתאמץ על הקשר.
זה גם המקום לבנות את השדרה הרוחנית שלך ביראת שמים וחיבור לעבודת ה'.
יש המתחברים לספר מסויים. לדוגמה, ספר "עלי שור". או: תאר לך גם בחור שיש לו בקיאות ב'מכתב מאליהו' ותמיד יש לו משהו מהרב דסלר, איזה נפלא זה. איזו ייחודיות מתוקה זו. וכמובן זו רק דוגמה. כיום יש רבנים ב'קול הלשון' שאפשר להקשיב לנועם שיחם ולקלוט מהם דרך.
דברים אלו שכתבתי מועילים מצד עצמם בלי קשר לנושא שהעלית, אך הבאתי אותם ספציפית ביחס להגברת תחושת המשמעות והכבוד העצמי, בתוך ים של בחורים.
כאשר תחושת הכבוד הפנימית שלי במקומה, ואני מחובר לעצמי היטב, ממילא יהיה לי מעמד טוב. זה יכול לקחת זמן, אבל "סוף הכבוד לבוא". גם אם אני לא מאלה שמפציצים את הראש ישיבה בשיעור כללי, אבל יש לי מעלות נפלאות אחרות, ואט אט הסביבה שלי, תכיר בכך. מטבע הדברים בישיבה שמרובה בבחורים, נוצרים תאים של חברה, וכל אחד מוצא את עצמו באותו מעגל.
ג.
באשר לשאלתך השניה, כיצד שוללים קשר עם בחורים שבתחילה נדמו לי טובים, ובשלב מסויים מתברר שהם פחות טובים.
אז ברור שבלי רוח הקודש קשה לדעת [אולי יש לך רוה"ק, אבל נניח שעדיין לא J], ואנחנו כל החיים בניסוי ותעייה. בוודאי שלא ניגש לכל אחד בחשדנות שמא הוא לא טוב. נקודת המוצא שלנו צריכה להיות 'אמון', ואם גילינו חבר שמשפיע עלינו באופן שלילי, אז עלינו להתנתק ממנו. ובכל מקרה של ספק כדאי להתייעץ ספציפית.
ככלל, ההתמודדות עם חברים לא טובים, עוברת דרך הנקודה הקודמת שדיברנו עליה – חיזוק האישיות הפנימית והחוסן הרוחני שלי. ככל שאני חלש בפנים, ונזקק לאישור של הסביבה, כך יהיה לי יותר קשה להתנתק מחבר לא טוב. וככל שאני יותר בנוי ומרגיש את הייחודיות שלי, כך אני פחות מושפע לרעה מסביבה בעייתית, וכך גם יותר קל לי להתרחק ממקומות שאינם טובים עבורי. [צריך לזכור שהמושג חבר לא טוב, לא חייב להיות שהחבר עצמו לא טוב, לפעמים החיבור שלי ושלו מביא לתוצאות לא טובות. עם מישהו אחר, יכול להיות שהוא יהיה מעולה. חשוב לדעת את זה, כדי שלא להתנשא מעל חבר לא טוב. וגם שיהיה יותר קל להתנתק ממנו לאמור: אתה בסדר גמור, אבל השילוב של שנינו לא עושה לי טוב. אולי אני לא בסדר, אבל זה המצב ולכן עלינו להפרד.]
אני רוצה לסיים בכך שיש בי התפעלות והערכה מפנייתך, ואין לי ספק שתגדל ותצמח לאילן נאה וייחודי בפרדסו הנפלא של הקב"ה בעולמנו – עולם הישיבות הקדושות.
בברכה
ישי
