מנסה לרצות אחרים ולא בטוחה במי שאני

שלום רב

אני שואלת את השאלה כי אני חייבת שינוי ואני מוכנה לעשות כל מה שיגידו לי בשביל לצאת מהשבי של עצמי

אני חושבת שאני בחורה נדירה ומיוחדת עם מלא מעלות טובות אבל אני חסרת ביטחון עצמי שכל הזמן חושבת מה חושבים עלי ומחפשת אהבה וצומי כולם צוחקים עלי ומזלזלים בי אני לא שלמה עם עצמי אני חוששת כל הזמן אולי אני לא בסדר אני מרגישה שלא אוהבים אותי ואין לי חברה טובה אני מבולבלת ולא יציבה וכן פסימית מרירה ועצבנית

וסליחה על המילה , נמאס לי אני רוצה להיות אני ואני חושבת שיש בי ככ הרבה טוב שלא יוצא לפועל בגלל שאני ככ ממורמרת

ואז אם מישהו צוחק עלי אני שותקת ומרגישה דפוק עם עצמי

ומרגישה שכולם נגדי

מה ניתן לעשות ?

אני לא מרגישה שמגיע לי משהו וכל הזמן מתנצלת על הקיום שלי

אני יודעת שאני צריכה לחשוב מה המעלות שלי ומה אני יכולה לתרום לחברה ?

אני יודעת כמה אני שווה ואין כמוני אבל כל היחס המזלזל מהסביבה ובעצם חוסר היחס מערער לי את הבטחון ואני חושבת אולי באמת יש לי בעיה עמוקה וקשה ?

ואני באמת מרגישה שאני כל הזמן מנסה לרצות אחרים ?

למה אני כל הזמן עסוקה ברע ולא מרפה מעצמי וחושבת טוב אני נורא כלואה בתוך עצמי וחושבת כל הזמן רע נון סטופ אני פשוט מפוחדת אני לא חיה את עצמי

אני מרגישה רדודה ואני סתם מדברת כמו תינוקת בלי רמה

שלום יקרה

מדהימה אותי הפתיחה שלך למכתב- אני חייבת שינוי ואני מוכנה לעשות כל מה שיגידו לי!!!

וואו כמה עוצמה יש במשפט הקטן הזה. כל כך הרבה רצון ונכונות להתקדם, להשתנות, לבחור בטוב. עם כח רצון כזה, אני בטוחה שעוד תגיעי רחוק בע"ה.

את מתארת את עצמך מצד אחד כמישהי נדירה, מלאת מעלות, מישהי עם כל כך הרבה טוב בפנים. אבל הטוב הזה לא מצליח לצאת אל הפועל. את מרגישה זלזול מהסביבה, חוסר בטחון בעצמך, דחיה חברתית, מירמור, עצב ואפילו התנצלות על הקיום שלך.

אני קוראת את זה ושואלת את עצמי- רגע- מה קורה כאן? נדירה, מיוחדת ומלאת מעלות, או דחויה, פסימית מרירה ועצבנית? איך זה עובד ביחד?

מכיוון שאין לי את הזכות לשבת לדבר איתך, ולברר מולך את מה שכתבת, אני אניח פה כמה כיוונים שעלו לי כשקראתי את הדברים שלך, קחי לך את זה שהכי התחברת אליו.

נתחיל…

אני מרגישה שלא אוהבים אותי

כתבת שאת חווה יחס מזלזל מהסביבה. לא פירטת הרבה. מציעה לך להתבונן בסיטואציות האלו, שאת חווה בהן את היחס הזה, ולשאול את עצמך, מה בעצם קורה שם? האם אכן קיים זלזול מצד הסביבה? איך אני יודעת שזה זלזול?

האם יכול להיות שיש פרשנות נוספת למה שאני חווה כזלזול?

את אולי מכירה את מודל אפר"ת.

א – אירוע: זיהוי האירוע או המצב הספציפי שגרם לתגובה רגשית.

פ – פרשנות: הזיהוי של המחשבות וההערכות האוטומטיות שלנו לגבי האירוע.

ר – רגש: זיהוי הרגשות שעולים בעקבות הפרשנות שלנו.

ת – תגובה: ההתנהגות שלנו בעקבות הרגשות והמחשבות.

מודל אפר"ת בעצם אומר לנו, שהרגשות שלנו הרבה פעמים מושפעים מהפרשנות שלנו למציאות.

אם הפרשנות שלילית- אנחנו נחווה בד"כ רגש שלילי. המנגנון האוטומטי של כולנו, הולך באופן טבעי לפרשנות השלילית, אבל הבשורה הטובה היא, שאפשר לעבוד על זה. לכל מציאות יש יותר מפרשנות אחת,

ולכן כשאת למשל חווה סיטואציה שבה את מרגישה דחויה חברתית, תשאלי את עצמך- איזו מחשבה קדמה לרגש הזה?

איזו פרשנות נתתי למציאות שכך גרמה לי להרגיש?

תנסי בתור התחלה, למצוא 3 פרשנויות אחרות, שהן לא הפרשנות האוטומטית שעלתה לך.

תראי אם ההרגשה שלך משתנה. בהמשך, הפרשנויות הטובות כבר יהפכו להיות אוטומטיות, אני בטוחה שזה ישפיע גם על ההרגשה.

כך למשל, במקום לחשוב: היא מזלזלת בי, תציעי לעצמך רעיונות אחרים או נוספים: היא רצתה לצחוק איתי, היא כנראה עייפה ולא שמה לב לצורה שהיא מדברת, אני יודעת שזה לא אישי כלפי וכו. מה את אומרת?

וכל הזמן מתנצלת על הקיום שלי 

יקרה, קשה להרגיש שאת מתנצלת על הקיום שלך. מגיע לך להרגיש קיימת, אהובה ומוגנת. אני לא יודעת מה בדרך גרם לך להרגיש אחרת,

אבל רוצה לומר לך, את קיימת כי בורא עולם מקיים אותך, כל יום מחדש. וזה אומר שאת נחוצה וחשובה בעולם. אם הקב"ה חושב שאני נחוצה פה, מי אני שאחשוב אחרת?

ובכל זאת, הנה תרגיל קטן שאולי יוכל לעזור לך להרגיש יותר טוב עם עצמך ועם הקיום שלך.

אני מציעה לך, לקנות לך מחברת, חמודה כזאת, שתעשה לך חשק לכתוב בה, וכל יום לפני השינה לכתוב לעצמך 3 דברים לפחות שעשית היום בשביל מישהו אחר.

כשאנחנו ממוקדים בנתינה וביכולת שלנו להעניק לאחר, אנחנו מתמלאים בתחושת משמעות ושמחה בקיום שלנו.

אני נורא כלואה בתוך עצמי וחושבת כל הזמן רע נון סטופ אני פשוט מפוחדת אני לא חיה את עצמי 

נכון. המנגנון שאת מתארת באמת מזכיר מנגנון של כלא, מעגל סגור שלא מצליח לצאת מעצמו. אני אגיד לך יותר מזה, מחשבה רעה גוררת אחריה עוד מחשבה רעה, ועוד אחת, ואין לזה סוף, לרכבת המחשבות הדוהרות האלה.

אני מציעה לך, מכל הלב, כשאת מזהה שאת בלופ של מחשבות רעות, אל תאשימי את עצמך, אל תילחמי בהן. פשוט תשני פוזה. תעשי משהו עם הגוף. תרקדי, תצאי להליכה, תאכלי משהו קראנצי'. זה יכול לעזור מאד לעצור את זרם המחשבות הרעות הזה שלא עוצר לבד.

יקרה, התייחסתי פה למשפטים שנראו לי עיקריים במה שכתבת. המענה שנתתי לך, הוא סוג של אימון ספורט, הוא יכול מאד לעזור אם מתמידים בו לאורך זמן. תנסי לאורך תקופה של חודש להתמיד, ותחזרי אלינו לספר איך את מרגישה.

פורים שמח, והמון שמחה בלב

אפרת