שמחה שבעלי לומד תורה ועדיין קשה לי

שלום.
אני נשואה  10 שנים ואמא לחמישה ילדים ב"ה
ב"ה יש לי זוגיות מצוינת
אנחנו אוהבים אחד את השני
ואני מעריכה מאד את בעלי
ב"ה זכיתי בבעל תלמיד חכם ומתמיד מאד
הבעיה שלי היא הקונפליקטים שיש לי עם זה
עם זה הכוונה עם הלימוד של בעלי
מצד אחד אני שמחה שהוא לומד הרבה הן מבחינה רוחנית שזה הזכות שלי -נשים במאי זכיין וכו'
וגם שזה משמח אותו וזה עושה לו טוב

מצד שני
יש לי לפעמים קשיים עם זה
הן קושי עם הילדים לפעמים

למשל ביום שהוא נשאר לשיעור בערב בנוסף לסדרים
ואני צריכה להשכיב אותם לבד
והן מצד הבדידות וההרגשה שאנחנו לא נמצאים ביחד מספיק
בעלי לומד 3 סדרים

לפעמים אני נרדמת לפני שהוא חוזר במיוחד בתקופה זו כמו שכתבתי למעלה
וגם אם נשארתי ערה
הזמן היחיד שיש לנו לבד
זה הערב
אבל גם עד שגומרים להשכיב את הילדים וכו'
שאני אומרת לבעלי את זה
אנחנו מדברים על זה הרבה
אז הוא מחפש פתרונות נקודתיים:

תקחי ביביסיטר, בואי נדבר עכשיו,נצא שבוע הבא

1. אני מרגישה שזה פלסטר כביכול שזה בשבילי להרגיע אותי כאילו
   למרות שאומר שגם הוא נהנה מזה וכו'
   ב. אני רוצה שלפעמים דברים כאלו יבואו ממנו
   ושגם לו יהיה חסר אם אנחנו לא מדברים מספיק וכו'
   לא רק אחרי תלונה שלי
   ועוד בעיה שלפעמים אני מותחת את עצמי עד לקצה ביכולת שלי
   כן תלך תלך בשמחה וכו'
   ואז באיזה שהוא שלב יכולה להתפוצץ ולהתפרץ .
   מצד שני אני לא נותנת לעצמי להגיד לבעלי לא אל תלך ללמוד תשאר בבית
   ולפעמים עצבנית שהוא חוזר
   ואז בעלי אומר אמרת שאני יכול ללכת
   הוא צודק לגמרי
   גברים לא מבינים רמזים אי אפשר להגיד משו אחד ולהתכוון למשו שני
   ברור שזה בעיה שלי
   בקיצור אולי כתבתי קצת מבולבל
   איך אני יכולה להיות כנה ושלמה עם עצמי?
   לא להיות אחד בפה ואחד בלב
   ומצד שני אולי זה עבודת ה' שלי לתת לבעלי את הפניות והיכולת ללמוד כמה שיותר? למרות הקשיים
   הקושי של הבדידות וחוסר קשר לפעמים בהרגשה,
   יותר קשה לי מהקושי של ההתמודדות עם הילדים ועם הבית וגם אני עובדת מחוץ לבית
   זה עוד בקטנה הקטע של ההרגשה כמה קשר יש לי עם בעלי זה מה שיותר מעיק עלי.אשמח אם תוכלו לעזור לי

התשובה:

שלום אישה יקרה ואמיצה!

קראתי את שאלתך עם המון אמפטיה והזדהות. היה לי קל להתחבר לקושי, למקום הקונפליקטואלי שרוצה גם וגם ולא יכול, למקום של האשמה, של ייסורי המצפון, של הבלבול.

חשוב לי לומר לך, שאת לא מוזרה ואת לא לבד! נשים רבות חשות את הקושי הזה. למעשה הקונפליקט הזה מצוי מאד כמעט אצל כל אישה מערבית בדרגות שונות. אני מניחה שאת חושבת שהקושי או "הבעיה" שעומדת מולך קשורה בכך שבעלך אברך ולא סתם אברך אלא אברך מתמיד במיוחד שנדרש לסדר יום תובעני במיוחד שמשפיע עלייך , לאו דווקא בדרכים חיוביות.

אבל למעשה, המון נשים מתמודדות עם פער בין הרצוי למצוי, בין הצרכים של הנפש לבין המציאות, גם נשות רופאים, פוליטיקאים או סתם אנשי הייטק נדרשות פעמים רבות להתמודד עם צרכי הבית לבדן, להתמודד עם שעות של בדידות, עם אתגרים של גידול ילדים , של שחיקה, של חוסר בזמן איכות זוגי וכו'.

אז בואי ננטרל רגע את העניין של "מה" בעלך עושה. משום שהסוגיה של ביטול תורה וכו' גוררת גם המון רגשות טעונים שמטשטשים את ההבנה הבסיסית של מה באמת מפריע לי.

אינני רב, גם לא פנית אליי כאשת הלכה שאפסוק לך מה לעשות בפועל. אני יכולה להציע לך רק זוית ראיה חדשה שאולי תקל מעלייך. ובכל זאת אומר,  כאנשים דתיים , המטרה הנעלה שלנו היא לעבוד את ד'. המטרה היא להעמיק את החיבור והקשר עימו.

האמצעים? מגוונים, כל אחד ואחת לעניינו ולגופו. גם לימוד התורה, גם שמירת המצווות, עבודת המידות, עבודה שבלב, הכל אלו אמצעים שמטרתם היא להתקרב עוד ועוד לצור מחצבתנו ולאור הבורא יתברך.

איך נדע מתי אנחנו עובדים אותו ומתי לא? אלוקים רוצה שיהיה לנו טוב, אלוקים לא נמצא בייאוש, בעצב, בדכדוך, בשחיקה. אלוקים נמצא בשמחה, הוא שמח שליבנו מלא ואוהב, הוא שמח שטוב ונעים לנו עם עצמנו, עם בן הזוג , הוא שמח שאנו בהרמוניה עם העולם שברא בשבילנו. אין לו שום צורך שנכלה את ימינו בהלקאות ואשמות עצמיות. את הלב הוא רוצה, את הרצון הפנימי והכוונה. רחמנא ליבא בעי!, את הלב, את הכוונה שלנו בכל מעשה.

התוצאה פחות מעניינת, העובדה שהצדיק נופל פחות חשובה, יותר חשוב שהוא קם, כלומר מה הוא למד מכך וכיצד הוא יוצא חכם ומודע יותר מהסיטואציה(גם אם לצורך העניין צעקת על הילד או נהגת בחוסר סבלנות, זה לא העניין, לא בזה אלוקים רוצה שתתמקדי אלא איך בפעם הבאה אני יכולה לנהוג אחרת). ולכל אחד כוונה שונה וניגון שונה וריקוד שונה, ואין ניגונו של אחד דומה לשל חברו. ואיך נדע מהו הניגון שלנו ואיך נדע מתי אנחנו מזייפים? התשובה נמצאת בפנים. מתי שטוב לנו, רגוע ושליו לנו, שם מקומנו, איפה שרע, אשם, מלקה, חצוי, שם הזיוף ומשם עלינו להתרחק.

שימי לב, טוב אינו אומר בהכרח קל. אינני מתכוונת לטוב של אחרי אכילת פחמימה עסיסית או בילוי בקניות, אלא לתחושת סיפוק ומלאות שאני קשובה לעצמי ופועלת לפי הנפש והגוף הייחודיים שקיבלתי ממנו.

אז הכלל הראשון – הוא שאין כללים! אנחנו לא סרט נע, ואין שום אקסיומה או תבנית שמתאימה לכולם, פשוט אין. הקסם הוא להיות נוכחת בהווה הפנימי שלי בלי כל מיני סיסמאות והכרזות חיצוניות שלא שייכות אליי, להיות מרוכזת ולדייק לעצמי:

מה אני צריכה עכשיו? ולאחר שאני מחליטה , אני מכבדת את ההחלטה והבחירה שצלם האלוקים שלי עשה ( צלם האלוקים שמבדיל את האדם מן הבהמה הוא כח הבחירה, לכן בכל פעם שאנו בוחרים מתוך מודעות והתבוננות אנחנו מגלים את החלק האלוקי בתוכנו, וזה נקרא גם קודש מחול, כי להקדיש פירושו להבדיל, משהו אחד מפני אחרים, אבל מתוך מחשבה ולא מתוך אוטומט, וזוהי עבודת קודש לכל דבר!).

דוגמא מעשית: שעת השכבה, לחץ, צעקות, הילד הזה רוצה כך והילד השני רוצה אחרת , והאמבטיה זרועה חפצים והמטבח בלאגן וכבר מאוחר . ברגע זה במקום לפעול על האוטומט שכולל רגשות אשמה משפטים ששמעת כגון: אמא טובה היא… אישה טובה…. צריך… נכון… כל מיני מילים שלא באות מתוכך אלא מקליפה חיצונית, נסי לעצום עיניים לעשר שניות להתרכז לרגע ולשאול את עצמך: מה אני צריכה כרגע? בלי לחשוב על ההשלכות , על מה זה אומר עלי, פשוט לחשוב כמה שיותר נקי ובהיר.

ייתכן וכל פעם תגיעי לתשובה אחרת, לפעמים זה יהיה רק מילות הערכה מבן הזוג או מעצמך (הכי טוב להזין את עצמנו במילים הטובות שאנו רוצים לשמוע ולא לחכות עד בוש לשמוע זאת מאחרים),

פעמים שזאת תהיה עזרה טכנית אבל את תוכלי לדייק אותה ממקום ברור ולא מתוך תחושת כאוס, פעמים זה יהיה פשוט להיכנס למיטה יחד עם הילדים , יהיה מה שיהיה. לא משנה מה תהיה ההחלטה,

כל פעם כזו של ריכוז והתבוננות, בונה בך יכולת חדשה של מודעות שקודם כל מורידה את תחושות הסבל והמצוקה ברמה הראשונית. מעין עזרה ראשונה. לאט לאט נסי להקדיש בזמנים רגועים ורעננין ביום זמן לעצמך, הקשיבי לצרכים העולים מתוכך, אל תתביישי בהם, אל תהיי נבוכה, אל תרגישי קטנה או נחותה, כי צרכייך קדושים המה ועבורך נברא העולם. נסי לדייק יותר ויותר איזה סוג זוגיות היית רוצה ומדוע? לא מה "נכון" או "ראוי" או "צריך" שיהיה כי כך ההיא וההוא אומרים אלא מתוך הקשבה אמיתית פנימה. כאשר אנו מחזקים את ההקשבה הזו אנו מגלים שאנו הרבה יותר גדולים וצבעוניים וגדולים ממה שידענו, אנו מגלים צרכים וחלומות ותשוקות ומאווים וכל אחד מהם קדוש ובא לספר לנו משהו, וכל אחד הוא רצון הבורא הטהור כי אלמלא לא היה רצונו לא היה קיים עוד רגע אחד. ואם הוא קיים זה מכוחו ומרצונו של הבורא. אני מדברת גבוהה גבוהה מעט אבל מתחילים ממשהו קטן ולאט לאט התפיסות שלנו , ההסתכלות שלנו משתנה יחד עם המעשים ותנועת הנפש.

לסיכום – האושר והשלווה אינם נמצאים בהכרח בשינויים חיצוניים כאלה ואחרים ( אינני מזלזלת בביטויים המעשיים של הדברים, להפך, כמובן שיציאות זוגיות וחלונות אוורור שונים קריטיים ומסייעים לנו לא להישחק עד דק) אלא בשינוי תנועת הנפש פנימה ולא החוצה. אנחנו לא חיים בסיסמאות ובאקסיומות אנחנו חיים את חיינו העשירים מלאי התהפוכות והעליות והמורדות בדיוק כפי שהקב"ה תכנן שנחיה אותם , ונביא לעולם את המקום והאור הייחודיים שרק אנחנו יכולים להביא.

ונוכל להביא זאת רק על ידי הקשבה נקיה ואמיתית לצרכי הנפש והגוף שלנו, בלי להאשים ולהתאכזב ולדרוש, אלא לכבד את הגוף והנפש הקדושים שאלוקים נתן לנו כדי לעובדו , לספק להם את כל צרכיהם .

דבר שני  – חשוב לפתח כנות הן בינינו לבין עצמנו והן מול בן הזוג. כנות אינה הטחת האמת בצורה מכאיבה ולא אפקטיבית. כנות הינה מידת האמת , שבה אנו באים בענווה גדולה , ברגישות למי שמולנו, בזמן ובמקום מתאימים ולהגיד בפשטות את הצרכים שלנו. בלי האשמות, בלי התנצלות, פשוט לבוא עם מה שאני צריכה כרגע. אין זה אומר שכך יהיה בהכרח כל החיים. אלא אלו צרכיי כרגע. חשוב לבוא עם הגמישות הזו גם כלפי עצמנו, לא לצאת בהצהרות ונאומים, אלא לסייג את הדברים ממקום יושבי כעת. אנו ייצורים דינאמיים ומשתנים, והחיים מכח היותם חיים הם כנהר זורם ומלא תהפוכות. תפיסות יכולות להשתנות, צרכים, כוחות , יכולות רגשיים ופיזיים יכולים להשתנות. אבל כדאי לדעת איפה אנוכי מצויה כעת ולהתנהל בהתאם. ככל שננטרל את קולות הרקע מבחוץ , כך נוכל להיות בשלווה עם עצמנו.

בנוסף, כדאי לפתח את עולמנו הפנימי כך שיהיה לנו נעים בחברת עצמנו, יש בבדידות המון עוצמה ולימוד. דוד המלך הגיע להמון מהישגיו הרוחניים דווקא מתוך הבדידות.

נסי לחשוב מה מעניין אותך? מה היית רוצה לעשות ואפשרי במסגרת חייך כעת. אולי לצאת עם אחות/חברה? אולי לנסות בישולים חדשים? אולי לקרוא ספר טוב? לצאת להליכה? אולי תגלי שהלבד לא כזה נורא.

כאשר את מקיימת שיח עם בעלך חשוב לזכור שגם לו יש צרכים ורצונות וזוהי תמצית הנישואים, נקודת המפגש בין שני עולמות והיכולת ליצור גשר ביניהם, היכן שיש קונפליקט נסו להיות יצירתיים, לנסות להיעזר יותר וכו', כאשר בני זוג מכוונים לשלום בית וחיבור אזי יורד עליהם שפע מלמעלה ונפתחים כיוונים חדשים שלא חשבנו בהכרח לפני. השתדלתי להגיע לשיח לא ממקום של פיצוץ ושל "אני כבר לא יכולה יותר", אלא לחפש דווקא זמנים רגועים, לא מתוך כעס, רעב או עייפות ולדבר על הדברים, עדיך באוויר הפתוח, שיחות שנעשות ממקום של כאוס והתפוצצות מוגלה לרוב לא מניבות שום תועלת ולהיפך. נסי לזהות את השבר ולהקדים אותו, היי חכמה יותר מהסערה שמגיעה, זהי אותה והקדימי תרופה/שיחה/עזרה למכה.

את נשמעת לי אישה חזקה, אמיצה ומבקשת אמת. אני סמוכה ובטוחה שתצליחי לצאת לדרך חדשה, מחוברת ופנימית יותר שתסב לך אושר ושלווה.

אם תרצי להעמיק או להרחיב, אני כאן בשמחה.

המון הצלחה, יהיה ד' עימך בכל אשר תפני, הוא כבר עימך😊

נועה.