שלום לארגון ישיחנה, תודה רבה על הכתובת. אני רווקה בת 21, בכורה, מהמגזר החסידי המאוד סגור, בשידוכים כבר הרבה מאוד זמן ויש לי ב"ה המון הצעות, אני בחורה ממש מבוקשת, המשפחה שלנו משפחה מיוחסת וחשובה. אבל בכל אופן שום שידוך
הבעיה אצלי היא כזאת בעיה עצומה כל פעם שאני מדבר לשון הרע אני מפחד אולי נאבד משהו מהזכויות וכן כשכואב לי דברים מסוימים אולי זה חרטה ואולי מפסידים מהמצוות וכן בהרבה דברים כאלו וכמו גם שהחזו"א אמר שאם אחרי זמן חורף
שלום, התחלתי להיפגש לפני מספר חודשים, נפגשתי כבר עם כמה בחורות. ההצעה שעומדת כרגע על הפרק נשמעת ממש טוב מכל הבחינות, הבעיה היא שאני לא אהבתי בכלל את התמונה של הבחורה. כאילו, היא בוודאי חמודה, ואין לי ספק שיהיו
היי, אני בחורה חרדית בגיל השידוכים, בוגרת סמינר טוב, ונמצאת בתקופה הזו כבר זמן מה. יצאתי לכמה פגישות עם בחורים, ויש משהו שמאוד קשה לי לעכל בתהליך השידוכים במגזר שלנו. קשה לי עם הרעיון שאני אמורה להגיע להחלטה כל כך
איך הבחירה חופשית אם אומרים לך אם אתה בוחר רע אתה מקבל עונש. הרי " מחייבים אותך " להתנהג לפי ההלכה , לא ישתלם לך אם לא -הרי תענש איך הבחירה חופשית -איפה החופש לבחור ? שלום לך.
שלום, אני עובדת בארגון חזרה בתשובה מוכר מאד שעוסק רבות בקרוב רחוקים בהצלחה ב"ה. אני מידי חודש תורמת מעשרות לאברכים וישיבות, וכשהתחלתי לעבוד שם, עלה במוחי להתחיל לתרום להם גם, או לנסות לפצל את המעשרות שלי גם להם וגם ללומדי
אני לומד בישיבה קטנה בשיעור ב' בסוף כיתה ו' בערך התחיל להתפתח אצלי תלות רגשית, אז עדיין לא הבנתי מה זה, אבל לאט לאט התחלתי להכיר בבעיה. בסוף כיתה ו' היה פיזור לכיתה שלי ובתחילת כיתה ז' שוב נוצר אצלי
בגיל 13 בערך מופיע היצר וכידוע שעל פי התורה אסור לעשות איתו כלום עד החתונה וגם אז לא הכל מותר, אז מה בעצם התורה אומרת, תתאפק? ברור שכן! אבל זה עושק לי את החיים! ופה על פי רוב מתחיל מלא
1) בגלל שאני וארוסתי אנשים מאוד שכליים, מרגיש לי שחסר בינינו רגש ואפילו אני אקרא לזה תשוקה, למרות שאני לא יודע אם זה משהו שבכלל אפשרי בתקופה הזו, אבל אני כן רואה וראיתי חברים מאורסים שהרבה יותר מתלהבים ומרחפים ואפילו
יש הרבה בין שאיפות למעשים, מעשים הם לאט (תלוי את מי שואלים) ושאיפות הם גדולות ולא בהכרח מתקיימות (גם תלוי את מי שואלים) כשאפגש בעולם האמת, מה אפגוש? האם יראו לי כמה לא יכולתי ולא עשיתי? או שיראו לי כמה
אני עובדת במקום שיש בו מחשבים עם סינון לא כזה טוב , יום אחד נכנסתי לאתר פורומים , באתר דנו על מלא נושאים מגוונים וגם… על יהדות וחרדים , אנשים שם כתבו דברי כפירה ביחס לאלוקים כיון שהוא לא מוכיח
רציתי לשתף ולהתייעץ אני בת 20.5, חרדית מבית חרדי, בגיל הזה מקובל לצאת לעולם השידוכים, מסיימים לימודים, יש כאלו שמחפשות עבודה ואז יוצאות לשידוכים ויש כאלו שהעבודה היא לא מעכבת אני לא עובדת כרגע, אבל זה לא הענין אני לא
שלום לכם, אני אמא לילד בישיבה ורוצה לשאול למה אין לנערים בישיבה שיעורי התעמלות או זמן קצת ל'התפרק"' ולשחרר את הגוף, במהלך היום או השבוע. ובלילה מקפידים עליהם מאוד שלא ידברו לאחר כיבוי אורות. יש להם צורך להעביר חוויות, אחרי
שלום אני בישיבה קטנה שיעור ב עולה לשיעור ג אני מאוד רוצה להצליח בלימוד ואני מאוד חושב שאם אני אשקיע בשיעור ג אז זה הישיבה גדולה שלי ובעצם זה כל החיים שלי ואני מאוד פוחד להישבר מכל המבחנים לישיבה גדולה
שלום לכם רציתי לספר לכם את סיפורי ואשמח אם תוכלו לענות לי גם. את חיי הלימודיים (נקרא לזה ככה) התחלתי דווקא די בסדר, בחיידר ובישיבה קטנה היו לי חברים והצלחתי בלימודים. את הישיבה הגדולה התחלתי גם על צד ימין היה
היי רציתי לשתף דבר שאני צריך מישהוא שמבין טוב כדי לענות על כך אני רוצה לשבת וללמוד תורה ולהתחבר ללימוד אבל זה כורך עם כמה בעיות בדרך 1 יש לי בעיות קשב וריכוז ברמה יחסית גבוהה ואני מתקשה להתרכז בלימוד
שלום רב אני שואלת את השאלה כי אני חייבת שינוי ואני מוכנה לעשות כל מה שיגידו לי בשביל לצאת מהשבי של עצמי אני חושבת שאני בחורה נדירה ומיוחדת עם מלא מעלות טובות אבל אני חסרת ביטחון עצמי שכל הזמן חושבת
שלום אני בת 18 מתמודדת עם לחץ חברתי ,פחד שיעזבו אותי , שלא ירצו אותי , שלא רואים בי טוב . ואני חייבת לציין שאני מאד אוהבת ומחוברת אל עצמי רואה את כל הדרך היפה שעשיתי ומעריכה מאד את כל
שלום רב, אקדים ואומר שאני שואלת את השאלה בצורה הכי ישירה שיש , אני בחורה חרדית בת 21 , חרדית בסגנון פתוח אבל עדיין מאד שומרת על עצמי. התארסתי ב"ה עם בחור חרדי , קצת יותר פתוח ממני אבל לא משהו
אני מלכי נערת סמינר מבני ברק וכבר תקופה שמטרידה אותי השאלה – מדוע אנחנו כ"כ עצובים ואבלים כשמישהו נפטר? הרי כל התכלית והקיום שלנו פה בעוה"ז הוא להגיע לעוה"ב,המטרה של היהודי זה העוה"ב והוא פה בעוה"ז רק כדי לתקן את
לגבי המלחמה עכשיו אם לאלוקים כל כך אכפת מאיתנו למה הוא לא נותן להם איזה מכה כמו בפסח או לא עושה משהו שיפסיק את זה כי כל יום מתים לנו חיילים והחטופים עדיין שם והמצב רק הולך ומחמיר למה הוא
שלום וברכה! אני בת 21 התחתנתי לפני 4 חודשים, אני בהריון כבר בחודש שלישי. בעלי בחור מאד טוב, הגיעי מבית מאד מאד חם, ברמה לא רגילה, כל היום היה שומע שם מילים חמות ואוהבות,אני טיפוס מאד שכלי, באתי גם מבית
אבי נפטר לפני 3 שנים. כאשר עליתי לתורה לקרא את ההפטרה,דרך אגב תמיד עליתי חזן ועליתי לתורה היה קצת התרגשות,אבל זה לא מנע ממני לעלות לתורה או להיות חזן אך בקריאת הפטרה שעליתי לענ אבי זל, באמצע הקריאה חשתי זעה
שלום רב! אני כבר שנים סובל לא יודע עם לקרוא לזה פחד קהל או פחד להיכשל אני נמנע כבר 6 שנים לעלות לתורה כי פעם האחרונה הייתה טראומתית לא הצלחתי להגיד את הברכות. וזה תוקע אותי ממש הילדים גם מתחילים
אני בת 21 התחתנתי לפני 3 חודשים, לא הייתי בשידוכים כי יש מעלי אחות-גדולה ממני בשנה. אבל שדכנית מעצבנת אחת שגעה את ההורים שלי , הם שכנעו אותי להפגש והתחתנתי. בעלי בוגר ישיבה טובה, בחור מאד טוב,הוא דואג לי מאד,
קודם כל אתם עושים עבודת קודש של ממש אני אישית קורא בהשתוקקות את הדיברי חוכמה שכתובים פה אשריכם זה לדעתי זיכוי הרבים מסוג שאין שני לו, אז ככה יש לי חבר כבר בערך שנתיים לא אשקר שאיתו היציאות מסוג אחר
שלום, אני בת 45 אנחנו נשואים 18 שנה ולנו חמישה ילדים בוגרים מתחילת הנישואין עבדתי מעט במזכירות ובעקבות פיטורין עזבתי. מאז אני מחפשת מקור הכנסה ללא הצלחה. בעלי היה אברך כולל טוב עד לאחרונה כשהכולל נסגר. מאז אנחנו גם בלי
אני בת 19 ויש כמה דברים שרציתי לשאול: השנה האחרונה הייתה ממש קשה בשבילי, ולא רק בגלל המלחמה, אני לא ירחיב כאן אבל מה שקרה הוא שכמה גורמים כמו לימודי מקצוע וכדומה התחילו להשפיע עלי ממש, וללחץ הזה התחילו להתווסף