יש בי שאלה שמנקרת לי בראש זה זמן רב, בנושאי אמונה, ובגלל זה אני מאוד רחוק רגשית היום מהדת.
אולי אני אתבטא לא מספיק ברור, אבל זה רק בגלל שזה פעם ראשונה שאני מעיז להעלות את זה על הכתב ולתמלל את זה במילים.
מנין שהיהדות היא דת האמת? אם נשאל נוצרי או מוסלמי מאמין וחכם, הוא יהיה בטוח שדתו היא דת האמת באותה הכנות ובאותו שכנוע שמאפיין אברך קלאסי בימינו.
האם הדת היהודית יכולה להיבחן במשהו? האם תמצא אנקדוטה מסויימת שאוכל לדעת בבירור שאם יקרה פן א', אדע שהיהדות אמת, אבל אם לא יהיה משהו אחר אדע ח"ו שהיהדות שקר?
הן אפילו בורא העולם קבע שכל דת מצריכה מבחן, וכתב בענין המעשרות והצדקה "ובחנוני נא בזאת"… ובכ"ז כאשר יבוא האדם ויבחן לא תמיד הוא יצליח… אבל תמיד יהיה תירוצים – אולי זה כיפר לך על משהו אחר נורא ועוצמתי מאין כמוהו, אולי חסכת משהו שהיה אמור לבוא עליך ואתה לא יודע – ובכלל, חשבונות שמים אנחנו לא משיגים… הרי זה מבטל את כל המבחן של הדת?
אני חש ככנופיא של מאמינים מסוממים, אשר בכח ההרגל והאינרציה ממשיכים להאמין בדבקות באותו מותג עתיק אשר לא נבחן לעיניהם כלל וכלל…
ואף אם ננופף בדגל אמונת המסורת – חש אני לענ"ד כי אין זו תשובה, כי אגדת עם יכולה להיווצר ברבות השנים על ידי אדם או שניים, והכלל הזה ש'אב לא משקר לבנו' גם הוא לא מחזיק בימינו מים… ומשני סיבות הללו רואה אני תשובה זו כמופרכת.
ומכיוון שאיני יכול להשיג זאת על ידי השכל, אף על ידי הרגש והאמונה איני משיג, כי מי יאמר שאני מאמין בדת הנכונה?
אם לנו יש את הגרף פוטוצקי ודומיו שהתגיירו, הן יש לא פחות כאלה שהתאסלמו והתנצרו… ובכל הדתות יאמרו על האלו שברחו מהם שהם לא עמדו בקושי נסיבות חייהם הפוליטיות וכדו'…
שאלה נוספת בנוגע למידת הביטחון. החובות הלבבות כותב שהסיבה לביטחון הוא בהיות שהקב"ה חפץ בטובתנו, והוא היחיד שיכול לעשות זאת. והנה, כאשר נבטח בו ולא יקרה ולא יתקיים רצוננו, ונאמר שכנראה שאין זו טובתנו האמתית, התכליתית והנרצית באמת, נמצא כי לאדם מן השורה אנו מוחקים את כל רצונותיו ותשוקותיו, וכל כמה שלא יהיה הוא עצמו כוסף לקיים רצון ה' לבדה, וכל כמה שלא יצליח להתנתק מהבלי העוה"ז – שוב אין לו לסמוך על הבטחון בה', כי זה לא יועיל לו מאומה עד שיעשה את השינוי הנצרך בו עצמו.
מחכה בקוצר רוח לתשובה
ובבקשה אל תמרחוני בדמגוגיות, כדרך העוסקים במלאכת קודש זו
אברך כאוב
פונה יקר וחשוב
שאלתך נכתבה בבהירות, ומשקפת מחשבות של אדם מעמיק שנוטה להתבוננות ומחשבה ביקורתית, כיאה לאברך ת"ח היושב שנים באהלה של תורה ואמון על העיון וההתעמקות, בשונה מרוב בני האדם שאינם מוטרדים משום שאלה מסוג זה…
חתמת שהנך כאוב. ואני מזדהה עמך מאד. הנך חש במיצר, כשבוי בתוך תפיסת חיים ואמונה דתית שאין אתה רואה את אמיתותה. ויתירה מזו: יש לך תחושה שמוליכים אותך שולל, ומורחים אותך. זהו סבל גדול. ובכן, אתה לא היחיד שמוטרד משאלות מסוג זה, וכמה טוב שנטלת יוזמה והעלית את השאלה על הכתב. תודה רבה גם שגרמת לי לסדר את הדברים בכתב. יש לי תועלת מכך.
לפני שאנסה לכתוב מה שיש בדעתי, אקדים שאין המסגרת שלנו מאפשרת להאריך, כפי שהיה יאה ויאות לסוגיא חובקת זרועות עולם זו, אך אין אנחנו בני חורין להיפטר מלהידרש לנושא, ולכן אכתוב כמה נקודות בקצרה יחסית.
הטענה שחוזרת על עצמה בדבריך היא זו: היהדות היא עוד אחת מן הדתות שקיימות בעולם, ומה ההגיון להאמין באמיתתה רק משום שנולדתי יהודי, כאשר אנו יודעים שאם הייתי נולד נוצרי או מוסלמי הייתי חושב כך בדיוק על הדת ההיא.
ובכן, האם אכן ישנן נקודות אובייקטיביות שבהן היהדות שונה מכל הדתות האחרות? או שאין?
במה שאכתוב להלן, לא אנסה "להוכיח" את אמיתות היהדות, כי אז נצטרך להתדיין ולהתווכח ולשלול את הדחיות האפשריות לאותן הוכחות. אלא רק אציין נקודות ועובדות שבהן היהדות מיוחדת לכולי עלמא, ובכך יוכל לבא קצת שקט נפשי, מתוך הבנה שאין להשוות בין הדתות. יש כאן נתונים שונים לגמרי. אם נבין נקודה זו, אני מאמין שתהיה לך הקלה גדולה.
נקודה א
הבה נציב את העובדה הראשונה: הדתות הגדולות שקיימות בעולם המערבי המוכר לנו, מתבססות לגמרי על היהדות. זו עובדה ידועה, וניתן לקרוא על כך בתחילת ספר הכוזרי (במהדורות שהדברים לא עברו תחת הצנזור), כאשר גם החכם הנוצרי וגם החכם המוסלמי, מתחילים את האמונה שלהם בכל מה שמספר התנ"ך – בריאת העולם, האבות, יציאת מצרים, מתן תורה, וכו'. הם גם לא מתווכחים על כך שאישי המקרא היו אבותיהם של היהודים דהיום. כל הויכוח מתחיל בשלב יותר מאוחר, כאשר הנצרות והאיסלם טוענים לשינויים גדולים שחלו בדור מן הדורות המאוחרים, כאשר לשיטתם מנקודה מסוימת הדת השתנתה לחלוטין.
ודאי שברירת המחדל של אדם שמחפש להידבק בדת, אמורה להיות המקור – המוסכם על כולם, הרבה יותר מלזנוח את המקור לטובת אי אלו שינויים השנויים במחלוקת. זה הגיון פשוט. כאשר אתה מחזיק בדת היהודית, אתה נעמד במקום הבטוח ביותר, כאשר כל מאמיני הדתות הגדולות (להוציא את דתות המזרח שהן בעצם עבודת אלילים או דומה לה) מקבל את הנחות היסוד של הדת הזו.
נקודה ב
כאשר אנו משווים את הסיפור התנ"כי לסיפורי ערש הנצרות והאיסלם, ההבדל זועק לשמיים. ואני מדבר על נתונים, לא פרשנויות. התנ"ך מספר על ארוע המוני, על מאורעות שחווה עם שלם, במשך שנים. הנצרות והאיסלם לא טוענים כך כלל ועיקר. ולא רק הם, שום דת בעולם אינה מבקשת לטעון כך. הדבר בדוק מקצה העולם ועד אפסי הארץ – אף קבוצה דתית אינה טוענת שהגילוי האלהי שלה היה מול ציבור שלם. שים לב: איני נכנס לשאלה כיצד אנו יכולים לדעת שהסיפור של התורה אכן נעשה בפני אותו עם, אני מדבר על עצם הסיפור. מעולם לא סופר כזה סיפור בפי אף אחד, כולל השקרנים המאומנים, מלבד היהדות. התורה עצמה כותבת את זה במשפטים עזי ביטוי (דברים ד, לב): "כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו?? השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה… ככל אשר עשה לכם ה' אלקיכם במצרים לעיניך".
כלומר, התורה מציעה: לך ותבדוק משחר ההיסטוריה ובכל רחבי תבל, האם קרה דבר כזה. אל תבדוק רק האם קרה כזה ארוע, בדוק גם האם מישהו בכלל מספר כזה סיפור (-"או הנשמע כמוהו"), אפילו בשקר. ובכן: לא. אין.
כפי שהקדמתי, איני נכנס לשלב הבא – למה המסורת שלנו אודות קיום המאורע היא מסורת חזקה (רק מילה אחת: עובדה שאף מייסד דת אחרת לא ניסה לשווק כזה סיפור, כנראה שזה מאד קשה, עד בלתי אפשרי, לתפור ולשווק כזה סיפור כשהוא לא נכון). אבל פוק חזי, שיש כאן משהו ייחודי ביותר, על פני כל אומה ולשון, ועל פני כל דת ותורה שהיא.
הסיפור שלנו הוא ייחודי ונפלא. לא לחינם גם הנצרות וגם האיסלם נסמכו עליו.
אז ביחס למה שהנך כותב: האם הדת היהודית יכולה להיבחן במשהו?
התשובה היא: כן. יש אלמנטים אובייקטיביים, שאינם תלויי פרשנות, שבהן היהדות היא 'ליגה אחרת'. [דוגמה לצד שכנגד: הראיה של המוסלמי לאמיתות האיסלם, כפי שמובא בכוזרי, היא שספר כל כך נפלא כמו הקוראן, לא ניתן לצייר שהוא יצירה אנושית, ובהכרח שהוא ספר אלוקי. זו הוכחה תלויית פרשנות. אין כאן משהו אובייקטיבי אלא תחושה סובייקטיבית.]
נקודה ג
ההיסטוריה היהודית היא ייחודית, מכל זוית אפשרית. לא לחינם כשביקש נסיך אירופי מאיש דת נוצרי לספק לו הוכחה קצרה למציאות האלקים, השיב לו: הוד מעלתו, היהודים (מובא בספר שלהבתיה של הרב וולבה).
הטרגדיות והרדיפות שאנו עברנו אלפי שנים (עד לימים אלה ממש!), אין להם אח ורע, (וגם אין להם הסבר ופשר מניחים את הדעת, אך זו כבר פרשנות ואני משתדל לא להכנס אליה…) וניתן לראות בחוש שיש כאן "משהו אחר".
שרידות עם ישראל, כעם חי תוסס ויוצר (!), בתוך תלאובות הגלות אלפי שנים, היא גם דבר מופלא עד מאד, שאין לו אח ורע.
גם הסיפור של גלות וגאולה הוא ייחודי ממש. מעולם לא היה עם שגלה מארצו, וחזר אליה. ואצלנו זה קרה פעמיים!
וכשאנו משווים את מה שארע בפועל, אל התנ"ך שמדבר על הגורל הטרגי היהודי לצד הבטחת הישרדותו, ועל הגלות והשיבה לארץ, וכל זה נכתב לפני שארעו הדברים בפועל (וגם לפי הכופרים בקדמות התנ"ך, הוא לא יותר מאוחר מתחילת בית שני) אי אפשר שלא לראות שיש כאן משהו מדהים מעורר השתאות. כמובן ששערי ויכוחים לא ננעלו, אבל אנו מצביעים על נתונים ייחודיים שכוחם יפה לזקוף את קומתנו בכל מקרה.
נקודה ד
התורה היהודית היא יוצאת דופן. במערכת השלימה שלה (בכתב ובעל פה) היא טווה מערכת חיים שלימה, שמקיפה את כל חיי האומה והאדם הפרטי. יש בה הכל: פרטי פרטים של ההלכות ביחס למעשים הזוטרים ביותר, בצד עיסוק ער בשאלות העומדות ברומו של עולם. יש בה הלכות כהנים והלכות אנשים מן השורה. יש בה מערכת שמספקת כלים להמשיך ולפתח את הוראות התורה ביחס לנידונים מתחדשים. אין שום דת שיש לה מערכת כה מסועפת ומסודרת של מקרא, מדרשי הלכה ואגדה, משנה, תלמוד, ראשונים, אחרונים, פוסקים וכו'.
גישת התנ"ך לאבותינו ומלכינו, היא ייחודית. אצל הנצרות והאיסלאם מדובר רק בשבחם של נביאיהם, ואוי ואבוי למי שיאמר מילה בגנותם. ובתורתנו [בכתב ובעל פה] יש עיסוק פתוח ואינטנסיבי בחטאיהם של אלה שאנו נסמכים עליהם. אי אפשר שלא לראות שזו 'ליגה אחרת' של כנות ובקשת האמת.
גם ההצלחה של התורה להיטמע בקרב שכבות העם היא אדירה. פוק חזי כמה רבי רבבות שיעורי תורה יומיים יש בקרב המון העם היהודי ברחבי העולם. אין לדבר הזה שום אח ורע. היכן יש ציבור באיזושהי דת, שמתאספים אנשים מהשורה (לא כמרים או כהנים) דבר יום ביומו להגות בחוקי הדת, ולא כהכרח, אלא כעיסוק חי אינטלקטואלי ומלא עניין. אין כזה דבר. אין.
אני לא נכנס להסביר האם באמת צריך את זה. אבל עובדה היא שיש כאן נתונים אחרים ושונים.
כמדומה שהארכתי די, ונעמוד כאן בשלב זה. אשמח להמשיך לדון ולהתכתב. אם תרצה, אוכל גם להפנותך לספרים טובים העוסקים בענין זה.
ביחס לשאלה השניה שהעלית, נניח אותה להזדמנות אחרת, בל"נ.
אסיים ברעיון נחמד שיש בו כדי לתת לך עידוד להמשיך בחקר האמת, ולא להרתע או להרגיש תחושות שליליות.
ידוע הפסוק "ואברהם זקן בא בימים", ומפרשים חז"ל שהוא בא וכל שנותיו עמו. ולכאורה אין הדברים עולים בקנה אחד, שהרי שנותיו הראשונות של אברהם עברו עליו ללא ידיעת ה' (שכן הכיר את ה' בגיל שלוש, או ארבעים ושמונה, והרמב"ם כתב שבשנים אלו הוא עצמו היה עובד עבודה זרה עם אביו), איך ניתן לומר שכל שנותיו היו מלאות?
אין זאת אלא שגם הזמן שבו אדם מחפש את האמת, גם אם הוא מלא תהיות וכאב, זהו יעד בזכות עצמו! היהדות היא האחרונה שמבקשת מאדם להאמין בה כאמונה תמימה ללא חיבור שכלי. אנחנו מצווים "וידעת היום!", וכל מה שאתה עושה בכיוון הזה, הוא מבורך!
יישר כחך!
ישי
