שלום!
תודה על הפעילות המדהימה שאתם עושים!
פשוט הצלת נפשות!
ה' ישלם לכם בכפל כיפליים על כל העזרה ההעצומה!
יש לי שאלה מאוד קשה וכואבת
אני בת להורים מקסימים ומיוחדים משפחה מפוארת ומיוחסת בקהילה אנחנו אנשים מכובדים ומוצלחים.
אבל הכל מבחוץ (מאמינה שהדמיון שלי מגדיל את הבפנים והוא לא באמת כזה גרוע כמו שאני מפרשת-ואולי מקווה)
אבא שלי (לפי התיאורים של אמא שלי) גדל אצל אבא קשה יום. חסר סבלנות וחום. רגזן וכעסן.
אבא שלי גם הוא כך לפעמים (הוא לוקח כדורים) אבא שלי נקרא אדם מאוד טוב ומכובד.
ובאמת הוא אבא טוב!
אבל לפעמים הוא צועק וכועס והוא חסר סבלנות לילדים שלו ויש לו ביטויים מפחידים. (יש לי גם תחושה שזה מגיע הרבה מ"הפלאפון החכם הכשר" שיש לו -הוא פשוט שקוע שם הרבה אז אין לו הרבה כח לדברים אחרים.)
אבא שלי גם נמצא הרבה מחוץ לבית.
וזה אבא שלי מצד אחד הוא טוב באמת, מצד שני יש לו התפרצויות קשות.
וזה לא רק, ההורים שלי הרבה מתווכחים ורבים יחד המוןןןןןן . וזה אף פעם לא מתחיל בנחת ולא נגמר בכבוד.
תמיד זה בא עם ביטויים שהפה סולד ממנו (איזה אדם אכזר, רשע) ויכוחים מפה ועד אמריקה שלא מגיעים לשום מקום בלי יכולת שליטה.
תמיד שאני רואה את ההורים שלי יחד. אני מקווה שזה ישאר בחיוך המרוח על פניהם ולא יגרר למריבה מטופשת.
אני גם שמה לב שאחים שלי הקטנים לפעמים או הרבה פעמים מחקים אותם בלי שימת לב ולא ממש ישירות אבל אפשר לראות מעין בועה של הגדולים בקטנים וקשה לי לראות את זה, כי בטוח לי שההורים שלי לא ירצו שזה מה שהילדים שלהם יגדלו אבל זה מה שקטנים רואים (הקטנה בת-9). והקטנה בכלל שנמצאת המון עם ההורים שלי שומעת מילים והפחדות לא במכוון אליה בכלל. דווקא אמא שלי מפנקת אותה מאוד.
הייתי שמחה לכמה עצות והכוונות שאולי יכול להציל אותי ואת הבית של ההורים שלי ואת הבית הפרטי שלי בעז"ה בעיתו ובזמנו (אני בת-20)
-מה אני יכולה לעשות כדי שהבית שלי שעכשיו אני גרה בו -של ההורים שלי . יהפוך למקום שמח וכיף ונעים בלי מריבות ומלחמות כל הזמן. אולי יש משהו שאני יכולה לדבר עם ההורים בנחת בלי חוצפה או לדבר עם הילדים או סתם להוביל בבית (יש לי גם אחים נשואים שקשה להם לראות את זה והם כל הזמן מדברים איתי על זה).
-וכן מה אפשר לעשות שאני עומדת למשל במטבח ומנקה כלים יום שישי הלחץ גובר אמא שלי על האש בלחץ מטורף ואבא שלי על הכסא שלו בסלון "לומד" . ואז אמא שלי קוראת לו לעזרה והא כן בא כשהיא מבקשת והוא לא בא, ואז מתחיל מלחמה לשמה וקללות ומילים מכוערות ואני עומדת שם וליבי מתפחלץ ואין לי לאן ללכת אני לא יכולה לעזוב באמצע כי אין זמן. וגם אמא שלי מחייבת אותי להשאר במטבח ולנקות?
מה אני יכולה לעשות קשה לי לשמוע את חילופי הדברים הקשים האלו.
-רציתי לדעת מה אני יכולה גם לדעת להזהר לבדוק שאני בדרך הנכונה שבעז"ה בבית הפרטי שלי הדברים לא יתפרצו (אני אציין שאני נקראת ילדה מאוד טובה ומכבדת. אני עובדת על עצמי -מידות, בניית אישיות דימוי עצמי, קשה מאוד) (אני קוראת הרבה סיפרי מוסר של גדו"י וספרים על הבית היהודי וחינוך ילדים וגם ספרי פסיכולוגיה על הנפש.-אני מפחדת ממש שבסוף אני יעתיק את ההורים שלי ואני רוצה תקשורת טובה על בעלי וילדי ובית שמח ומאושר)
שלום בת יקרה,
מהשאלה שלך עולה הרבה כאב. את חווה סתירה גדולה בין התדמית של בית ההורים שלך, תדמית של בית טוב ואבא תלמיד חכם, לבין ההתנהגות בשטח. הפער הזה מבלבל מאוד. אילו היית צריכה לקבוע עמדה לגבי אדם זר שכועס או מתבטא באופן לא מכבד, היה לך הרבה יותר קל. אבל כאן לא מדובר באנשים זרים אלא בהורים היקרים שלך. לכן אני חושבת שנכון לברר קצת לעומק מה צריך להיות היחס שלנו להורים.
הקב"ה מצווה עלינו לכבד הורים ולירא מהם. מעבר להנהגה המעשית, התורה מכוונת אותנו להבין שיש כאן היררכיה. ההורים הם חוליה מעלינו בשרשרת דורות רציפה. את הסדר הזה קבע בורא העולם, והוא שבחר עבורך את ההורים הספציפיים האלה.
האם זה אומר שהוא בחר עבורך הורים מושלמים? צודקים? מודל לחיקוי?
לאו דווקא.
זה כן אומר שהם הקרקע שממנה את מתחילה לצמוח. יוצר הנשמות ידע שהדבר הנכון ביותר עבורך הוא להיוולד ולגדול דווקא בבית הזה, לראות ולשמוע בדיוק את מה שאת רואה, ומשם להתחיל לבצע את הבחירות שלך.
המשמעות של זה היא שאין מקום לנסות לתקן את בית ההורים. התיקון נע קדימה, מדור לדור, ולא אחורה. גם אם תעשי את זה הכי בעדינות ובדרך ארץ, עצם השאיפה להעביר מסר של תוכחה סמויה או גלויה להורים הוא לא במקום וגם לא יעיל. זה נכון גם לגבי הנשואים. נפלא שאיכפת להם ושיש להם קשר, אבל עדיין העיסוק בתיקון ההורים הוא לא הדבר הנכון.
עכשיו השאלה מה כן אפשר לעשות:
1. לגבי ההווה – את שואלת איך להפוך את הבית שבו את גרה למקום שמחה וכיף בלי מלחמות.
התשובה היא שאת אחראית על הרדיוס שקרוב אלייך בלבד. כשיש אוירה לא טובה את יכולה להתרחק (לשם כך כנראה נבראה הדלת בפתח חדרך). בימי שישי את יכולה למצוא פתרונות טכניים (למשל: לעשות דברים יום קודם, או לעבוד עם אוזניות).
דרך אחרת, עמוקה יותר, היא ללמוד להיות שם פיזית, ולקחת את הדברים לעבודה פנימית. הביקורת על ההורים היא טבעית ומובנת אבל לא יעילה. את כבר בוגרת מספיק כדי לדעת מה לא, אבל זו רק חצי הדרך. יש לך כרגע הזדמנות לעשות עבודה פנימית מאוד עדינה ומורכבת: ללמוד לכבד אדם ובו בזמן לסלוד מההתנהגות שלו. לקבל אותו כמו שהוא ולא להסכים איתו. להבין שאת לא מבינה מאיפה הוא פועל ולמה, ולכן לא שופטת. זה קשה, אני יודעת, ובכל זאת אפשרי. דמייני שאת בתוך סיטואציה לא נעימה, שומעת ורואה מערכת יחסים לא טובה, ובמקום להתכוונן החוצה את מתחברת פנימה. מזכירה לעצמך שיש אלוקים, שהוא מכוון אותך כל רגע, שהוא שתל אותך שם כדי שתגדלי ותלמדי ולא כדי שתבקרי. את יכולה אפילו "לשלוח" מליבך מחשבות מעצימות כלפי ההורים שלך ולומר בליבך דברים כמו: אני מאמינה שתעשו את הטוב ביותר שתוכלו, וגם אני אשתדל לעשות עם חיי את הטוב ביותר.
2. לגבי העתיד – לדעתי את עושה את הדבר הנכון ביותר כדי לבנות לעצמך בית עם תקשורת טובה. הסכנה שתעתיקי את המודל שראית תמיד קיימת, ואפשר לקחת אותה למקום מחליש ומלחיץ או למקום מחזק ומחייב. אני מכירה דוגמאות רבות של ילדים שראו דפוסים קשים מאוד בבית הוריהם, ודווקא בגלל זה לקחו את עצמם בידיים ובנו בית נפלא, אפילו יותר מהסטנדרט. העובדה שאת מודעת לדברים היא חצי מהפיתרון. החצי השני נמצא כנראה בהדרכה וייעוץ. אני מקווה שלפני שתתחתני תקבלי הדרכה יותר מלאה מהמקובל, וממליצה לך לחפש מדריכה שתרגישי איתה בנוח, תוכלי לשתף בקצת היסטוריה ובחששות, ולקבל כלים ראשוניים לבניית זוגיות טובה. כמו כולנו ואולי קצת יותר, את תחפשי ותמצאי לאורך חיי הנישואין שלך סדנאות קבוצתיות, שיעורים או ליווי אישי, שלא רק ידברו על עבודת המידות, אלא יתנו כלים מעשיים שעוזרים לעשות את זה בפועל. ייתכן שאת יכולה כבר עכשיו להתחיל לטעום מזה. ממליצה לך לדוגמה על הקורס 'יסודות הדינמיקה הזוגית' של זלטי רוזנטל. את יכולה לקבל ממנה תכנים חינמיים במייל ולהתרשם. jzrosenthal1@gmail.com
בהצלחה רבה
ברוריה
