לא מצליח להפסיק עם הסרטים ומרגיש גרוע עם עצמי

שאלה:

ישיחנה שלום! רציתי לשאול….

אני כבר זמן רב מחפש את מי לשאול את זה ולא היה לי את מי, אז תודה על זה שלא צריך להזדהות בפניך ואפשר לשאול ככה, אז בקצרה אני בן 24 נשוי כבר כמעט 3 שנים, השאלה שלי מתחילה בעצם כשהייתי בחור, היה לנו בבית אינטרנט פתוח וראיתי את כל הדברים הכי לא טובים, וגם סרטי…, ומאז נהייתי ממש מכור לזה והייתי צופה בזה שעות ונהנה, אבל אחרי זה נכנס לדיכאון עמוק התביישתי לדבר על זה עם אנשים בישיבה, וככה המשיך החיים שלי הרגשתי שיש לי 2 סוגי חיים,  1 אמיתי ואחד מזויף, וזה ממש קרע אותי זה הפריע לי בלימודים הייתי נחשב לבחור מצטיין, ולאט לאט ירד לי הטעם בלימוד בלהתפלל ובקיצור בלעשות משהו בחיים הייתי ימים בדיכאון ועצוב שאי אפשר לתאר, וחיפשתי מה לעשות עד שמצאתי איזה מדבקה מארגון ונשמרתם שהם דיברו על זה והם אמרו ללמד אור החיים ולצום, אז התחלתי לעשות את זה וצמתי הרבה מאד, זה בהתחלה עוזר אבל אחרי חודש הכל חוזר כמו שזה היה וזה לא ממש עוזר לי, והייתי עוד יותר מתוסכל לא ידעתי מה לעשות, וככה המשכתי את החיים, ועליתי לישיבה גדולה בלי טעם, והייתי ממש מכור לסרטי התועבה האלו…

וחשבתי אולי אחרי החתונה הכל יסתדר, והתחתנתי ב"ה עם אישה מקסימה באמת עם לב טוב והכל, אלא שעכשיו גם אחרי החתונה אני מוצא את עצמי באותו בור, אני לא מפסיק לרצות לראות סרטים… לא טובים, ואני לא יודע איך להפסיק עם זה, זה ממש קורע אותי כל פעם מחדש, וכל פעם אני מבטיח לעצמי שאני כבר לא מסתכל בזה, ועוד פעם נופל ועוד פעם, השאלה שלי מה אפשר לעשות להפסיק לא רק לראות אלא להפסיק לרצות אפילו לראות את הדברים האלו.

תודה מראש

תשובה:

שלום וברכה

ראשית אני צריך להתנצל על איחור התשובה, השאלה נשלחה אלי בימים עמוסים מאד. אני כותב לך אחרי תקופה ארוכה בה כל בוקר החלטתי לפנות זמן ולכתוב לך תשובה, ולבסוף העומס הכריע אותי ולא התפניתי לכתוב לך. חיפשתי זמן רגוע לכתוב לך תשובה ראויה על הכאב הרב המתואר בדבריך.

אני יתחיל קודם לדבר על מצב רגיל של אחד שקרה לו לפעמים שנפל ברשת היצר הרע וראה תוכן לא ראוי. ואחר כך אדבר על מצב בו הנפילות הללו קורות לעיתים יותר תכופות, ואסיים במצב בו זה נעשה סוג של התמכרות. הסיבה שאני כותב לך על כל המצבים, זה לא רק מפני שאני לא יודע דרך מה שכתבת להעריך נכון את מצבך, אלא גם בגלל שלדעתי בכדי לחזור בתשובה, בכדי לעשות את פעולת הניתוק הנכון צריך לדעת על כל המצבים ולא רק על המצב הנתון בו אתה נמצא כעת.

ובכן. תחילה תיארת תיאור של נפילה רגיל, מה שקורה לצערי לבחורים רבים בו הם נחשפים לתוכן לא ראוי, בשעת מעשה הםם נהנים ורגע אחר כך הם מרגישים דיכאון, ההנאה שהם חוו היא הנאה לא מושגת, היא רק דמיון, ואינה אלא הנאה רגעית ללא שתשאיר טעם טוב כלל. טיבה של הנאה מסוג כזה שתיצור באדם שתי תנועות הפוכות, מחד עצב ודכדוך, ומאידך רצון לשוב וליהנות את אותה הנאה. אני כותב שתי תנועות הפוכות כי לכאורה היה צריך להיות שהעצב יגרום לכך שלא ירצו לחזור שוב וליהנות הנאה כזו שאחריתה רע. אך כיון שיש גם הנאה רגעית, הרי שהאדם חש סוג של פספוס. כשנהנים הנאה ראויה שבעים ממנה. אך כשההנאה לא ממלאת את האדם הוא לא שבע ממנה הוא רק חפץ שוב לבקש את אותה הנאה.

חשוב לדעת, זו לא חוויה דתית, זה לא שאדם חופשי שלא מקיים תורה ומצוות ולא מאמין, לא חווה את אותה חוויה. זו חוויה של כל אדם באשר הוא כאשר הוא נהנה הנאה רגעית שאין בה שובע. כמובן שלאדם מאמין מתווסף עוד תוספת של עצב ודכדוך, אך עיקר העצב נובע ממבנה נפשי של כל אדם באשר הוא הזקוק להנאות שמשביעות אותו ולא להנאות רגעיות של דמיון בעלמא. חשוב שתדע את זה, שהפעולה הזו היא פעולה שאין בה שובע, בעצם מהותה.

אך התמריץ להמשיך וליפול לא נובע רק מחוסר השובע, יש עוד תמריץ… והוא המצב השני שאתה מתאר. התחושה של החיים הכפולים בה אתה חי, מחד בחור מצטיין מתפלל ולומד ומתפקד כראוי. ומאידך צופה בתכנים מאד לא ראויים, ואפילו ממש מכור לזה, כלשונך. אתה כותב שאתה חי בתחושה של חיים כפולים אחד אמתי ואחד מזויף ואני מתאר לעצמי שאתה מתכוון שמה שחושבים עליך בישיבה זה המזויף, ומה שאתה באמת, זה בחור מכור שתאוו לראות תכנים לא ראויים. האמת היא הפוכה, אתה, מה שאתה באמת, זה בחור מצוין שמתפלל ולומד וחי חיים ראויים ונכונים. והצד המזויף מה שאתה לא, זה המעשים הלא ראויים שאתה עושה. אילו במהותך היית אדם שרוצה לראות דברים לא ראויים היית גם שבע מזה…. זה חשוב לדעת את כל זה, כי התחושה הזו של הזהות הפסולה שאתה חש רק גורמת לך לתמריץ לעשות שוב ושוב את המעשים הפסולים. כי חלק מהסיבה שמונעת אדם לעשות מעשים כאלו היא התחושה של הטוהר הטבעי הקיימת בו, כפי שאדם לא רוצה להיכנס למקום מלוכלך אם הוא נקי, כשהוא לבוש חליפה הדורה הוא יכנס למקום שהוא עלול להתלכלך, כך ממש, ממש לא בערך, אדם לא ייכנס למקום שהוא מרגיש שם מתועב, אם הוא מרגיש לא מתועב. אך אם התחושה שלו, האמון שלו בעצמו היא תחושה של תיעוב, הוא מרגיש שלא יקרה כלום אם הוא יכנס שוב למקום מתועב, כי בין כה וכה הוא כזה.

פעמים ואנשים חושבים הפוך, הם חושבים שאם הם נפלו הם יחדדו בעצמם כמה הם מתועבים כמה חבל שהם ראו ראייה פסולה, כמה כל ראייה קלה שראו הפכה אותם לאדם מתועב, וכמה לא שייך לנקות את הנפש אחרי ראייה כזו, והם לא מבינים שכך הם מחדירים לעצמם את התחושה של התיעוב, ועל ידי זה הם רק גורמים להם להכניס את עצמם יותר ויותר אל התועבה.

האמת היא הפוכה, האדם עצמו נשאר טהור, נשמתו הטהורה לא התלכלכה, וביכולתו לנתק את עצמו מן המראות האסורות. אלא שלם שכך הוא צריך לפעול למען ההתנתקות הזו.

איך להתנתק?

האם לצום? האם לעשות סיגופים? האם ללמוד ספרים על שמירת העיניים? האם לשים מדבקה על המחשב בה כתוב כמה אזהרות חמורות על איסור ראיית מראות אסורים?

ובכן, הרבה עשו כן ולא עלתה בידם!!! לא זו הדרך, פעמים רבות לא רק שזה לא הועיל אלא זה הוביל את האדם לעברי פי פחת. נשמע אולי מוזר, למה שפעילות אינטנסיבית למניעה תגרום את ההיפך? אך כפי שהסברתי, חלק מהמחסום של האדם לא לעשות זאת נובע מחווית הניקיון הפנימי שיש לכל אדם. ככל שאדם מחדיר כי הוא לא טהור, הוא רק יגרום לעצמו לעשות זאת יותר. צריך לשכוח מעני ולא לזכור אותו בכל עת, קיום צומות וסיגופים או כל פעילות שמזכירה את העוון גורמת לאדם לשקוע שוב ושוב בעוון.

מה כן אפשר לעשות?

טרם אומר מה נכון לעשות, אני רוצה לומר עוד מילה על עצם הרצון לבלות בילוי כל כך אסור. כל בחור שמתמודד עם זה מדמה את עצמו לאיש פחות החושק בתועבות, וחפץ ברע. ובכן, איש יקר חשוב לי לגלות לך שממש לא, ראשיתו של הרצון, הוא רצון פשוט, אדם בטבעו זקוק קצת להתאווררות, זקוק לשעות של שחרור והנאה, לצאת קצת מהמסגרת הרגילה בו הוא נמצא. לצערי כשיש בילוי כל כך קל, בילוי שלוקח את האדם מאד מהר לעולם אחר מהעולם בו הוא נמצא, זה נעשה השחרור המהנה הכי זמין שיש. הוא לא חפץ באיסור שבזה אלא בהתאווררות בשחרור בצורך הטבעי הפשוט שברצונו ליהנות. והנה תחת שהרצון הפשוט הזה ליהנות ולהשתחרר ייעשה בדרך נכונה ראויה וכשרה, הוא מחמת זמינות או עצלות בוחר בהנאה רגעית של תועבה.

אם נוסף לכך גם חוסר סיפוק תמידי מהעיסוק העיקרי של חייו הוא מוצא את עצמו חפץ בבריחה אלא מקום של עונג ושחרור, כי בעיסוקו התמידי הוא לא נהנה וממילא רק הופך ללחוץ יותר וחפצו להתענג ולהשתחרר רק גובר.

שים לב לתהליך, חוסר עיסוק, מעט שעמום, יוצר רצון מרובה להנאה ושחרור, משם נגררים להנאות אסורות, זה עצמו יוצר באדם תדמית שלילית על עצמו היוצרת בו יכולת נוספת לעשות איסור. ומכאן הדרך פתוחה למדרון חלקלק של התמכרות לראיית דברים אסורים.

אם תבין טוב מה שכתבתי לך עד כה, הדרך מובנת מאד, ליציאה מן הבעיה בה אתה נמצא.

ובכן, הדבר הראשון שצריך לעשות, זה למצוא משהו שיעסיק את הראש. משהו שאתה אוהב לעשות, לא די בזה שאתה לומד בכולל, אתה צריך למצוא מה מושך אותך, איזה מן הלימודים מגרה את מוחך יותר. ארון ספרי הקודש גדול, ריבוי המקצועות שבו גם רב מאד. לא כל מקצוע מתאים לכל אחד, ולא כל דרך לימוד מתאימה לכל אחד. זה שאדם שורד בכולל, ומצליח איכשהו למלאות את זמנו, עדיין לא מראה שהוא עוסק במה שמתאים לו. בכדי לברר מה מתאים לך אתה צריך לנסות ולראות מהי המסכת שלמדת שבה נהנית יותר מכל, מתי אותגרת בלימוד יותר, מתי הרגשת סיפוק ויצירה בלימודיך. אם לא היו לך זמנים כאלו, עליך לחפש ולאתר מהו הלימוד המתאים לך, יש שלימוד הלכה ימשוך ויאתגר אותו, ויש שדווקא לימוד עיוני ללא השלכות מעשיות ימשוך אותו יותר, הדיון התאורטי דווקא יותר מאתגר אותו ולא הדיון המעשי. דיברתי כעת על סיווג מסוים, אך כאלו יש סיווגים רבים. מצא לך מקצוע בתורה שאותו אתה אוהב לברר ועסוק בו. תגרום לעצמך להיות עסוק יומם ולילה, כמה שיותר עסוק יהיה לך פחות משיכה להנאות רגעיות-מדכאות. "שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב הלכה כא). אם אתה לא מצליח למלאות את זמנך בלימוד התורה, מצא עוד עיסוקים של חסד או כל עיסוק אחר שימלא את זמנך, שלא יישאר לך רגע פנוי.

חשוב מצד שני שתמצא משהו אחר שגורם לך שחרור והנאה. כאמור פעמים, ומה שמשיכה אחר דברים כאלו נובעת מרצון טבעי פשוט. האדם חפץ להשתחרר קצת, ליהנות, לחוות משהו שונה שיתן לו מרגוע ויציאה מהווי החיים התובעני שבו הוא נמצא. יש אפשרויות רבות ליהנות ולהשתחרר, אפשר לטייל, אפשר לקרוא ספר, וישנם עוד ועוד חוויות משחררות ומהנות שאין בהם סרך של איסור, יש שלא די להם בהנאות מזדמנות, אלא הם זקוקים לסוג של תחביב קבוע שיוכלו לעסוק בו. יש שנגינה תסייע להם, ויש שאימוני כושר יסייעו להם, ויש שצריכים תחביבים אחרים, גם כאלו יש רבים ואני מציע לך למצוא אחד מהם, בו תעסוק בשעה שתרגיש שאתה חפץ להשתחרר, כך לא תחליף חוויה פשוטה נכונה וטבעית של רצון לשיחרור, בעיסוק כובל ומדכא.

כעת תבין עוד למה דווקא הצומות והסיגופים הם מדרון חלקלק למשיכה נוספת אחר התאוות הללו. כי ימי הצום, והסיגופים, ההתנזרות מהנאות ושחרור נכון. יוצרות בנפשך לחץ עצום ורצון עצום לשחרור, את השחרור אתה מוצא אך ורק בהנאות הללו האסורות. וכך דווקא הצומות והסיגופים וההתנזרות מההנאות גוררים אותך לעברי פי פחת.

חפש עיסוק מאתגר, חפש גם הנאות מותרות לשעות הפנאי. תתחיל להאמין בעצמך ובטהרת נשמתך, ומשם היציאה מכבלי העונג הרגעי הזה ושערי הטהרה פתוחים לפניך.

אני מציע שתנסה לפעול על פי מה שכתבתי לך, אכן אם תראה שאתה לא מצליח להתעלות מן המצב חלילה תוכל ליצור קשר ונוכל לעזור לך למצוא איש מקצוע שיסייע לך לצאת מן המצב בו אתה נמצא.

בברכה שתדע להתמקד בנשמתך הטהורה, וללכת לאור קריאת הלב הטהור שבך. ולמצוא את עצמך חי חיי אושר, חיי תורה ומצוות בטהרה ובקדושה.

בברכה מרובה

שלמה

sh4101199@gmail.com