רציתי לשתף ולהתייעץ
אני בת 20.5, חרדית מבית חרדי, בגיל הזה מקובל לצאת לעולם השידוכים, מסיימים לימודים, יש כאלו שמחפשות עבודה ואז יוצאות לשידוכים ויש כאלו שהעבודה היא לא מעכבת
אני לא עובדת כרגע, אבל זה לא הענין
אני לא מרגישה רצון
חברות ממש טובות שלי מאורסות/נשואות ויש גם כמה אפילו עם ילדים
זה קצת מוזר בעיני הסביבה, זאני לא רוצה לצאת לשידוכים וגם אין לי דד ליין מסוים
אני מאמינה שזה יושב על משהו מסוים, לא בטוחה וגם לא יודעת מה
לא חוויתי בסביבה שלי גירושין או משהו כזה
ההורים שלי חיים יחד, ויש לי גם אחים נשואים בשלום ובשמחה, ב"ה
לא חוויתי טראומה בענין
הרבה חברות שלי אומרות- מה אני מרגישה חוסר , אני מרגישה רצון חזק להכיר את הבחור שלי, רצון להתחיל משהו חדש, וגם כאילו די לעזוב את הבית ולהתחיל את החיים שלי
באמת באמת- אני לא מזדהה עם זה, טוב לי ביום יום שלי, לא חסר לי כלום ב"ה, טוב לי וכיף לי בבית, אני מקבלת כל מה שאני צריכה
ובאמת לא חיה במיצוי או חוסר
אבל לפי התגובות של הסביבה, כן אמורים להרגיש משהו כזה
אני לא יודעת
גם אני לא מהאלה שמדמינים את העתיד שלהם, קצת קשה לי לראות את עצמי בעתיד נשואה, בבית משלי, חיה עם מישהו
אני בן אדם שב"ה חי מאוד טוב עם עצמו, אני מנסה כל הזמן להתקדם וללמוד
אשמח לעצה וליעוץ טוב
תודה רבה רבה רבה
שלום לך יקרה!
קראתי את הדברים שכתבת באומץ ואני מעריכה אותך מאד על עצם הפניה, היא מעידה על אמת, עבודה עצמית והרבה בגרות. היכולת "להסתכל למציאות בעיניים" מבלי לברוח ולבקש בירור, היא נכונה לך מאד, בפרט כאשר הציפיה הטבעית של הסביבה שלך כן תהיה בשלב כלשהו שתכנסי לעולם השידוכים, את צריכה להיות מוכנה ולהבין מה קורה אצלך…
את מתארת מצב בו הרצון הטבעי סביבך הוא להינשא, אצל חברות שלך יש תחושה של חסר ורצון להשלמה דרך מערכת הנישואין, או רצון כללי לבנות את הבית שלהן ולעזוב את בית ההורים.
ואת מתארת שאת לא מרגישה רצון. ואת מוטרדת מכך. אני תוהה האם העניין מפריע לך כי הסביבה משדרת לך שאת אמורה להרגיש רצון ואת לא, או שמעבר לציפיה החברתית את מרגישה שמשהו נוסף צריך בירור… כתבת שאת מאמינה שזה יושב על משהו ופנית, אז אנסה להציע כיוןנים ל"משהו" שזה יושב עליו…
אני לא כ"כ אוהבת לחלק עולם מורכב ואנושי לקטגוריות, כי כל דבר הוא רחב ועמוק יותר ממה שאני אציע, אבל כדי לעזור לך להסביר לעצמך מה קורה לך, הייתי מציעה שלוש אפשרויות של "סטטוסים" שיכולים להסביר חוסר רצון להינשא.
- חששות מהשינוי בגלל חיבור חזק ל"עולם הקודם"- אם מאד טוב לך בבית, את קשורה ומחוברת לבית הוריך או דבר אחר שתצטרכי להתנתק ממנו כשתנשאי, יתכן שיש בך פחד לא מודע "לעזוב את הקן" להיפרד, להתנתק ולעשות שינוי. כשההווה הוא טוב מאד ונח והעתיד בלתי ידוע, או סתם כשיש קושי עם שינויים, יכול להיות די טבעי שיש פחד ש"מתחפש" לאדישות או חוסר עניין אבל למעשה מדובר פשוט בפחד.
- חששות מבניית הבית בגלל פחדים מחיי הנישואין- את העלית את האפשרות הזו והסברת שמערכות היחסים הזוגיות שאת רואה סביבך תקינות ואין לך טראומות על רקע של בעיות "שלום בית". ועדיין אני לא בטוחה שזה אומר שאין אצלך איזה פחד מחיי הנישואין מבחינות אחרות.
בחיי הנישואין יש קשר קרוב, יכול להיות שיש לך איזה חשש ממערכות יחסים קרובות בגלל מערכות יחסים מאתגרות אחרות שחווית? בחיי הנישואין יש קשר קרוב עם בן הזוג- יכול להיות שקשר קרוב עם בחור מלחיץ אותך? בגלל חוויות עבר לא טובות, או סתם כי כבחורה חרדית וצנועה חיית בסביבה בה יש רק בנות ואת לא יודעת איך לגשת לעולם הזה? יכול להיות שחלקים אחרים בחיי הנישואין מעוררים אצלך בהלה או פחד?
אני לא מכירה אותך בכלל ויכול להיות שאת בכלל לא מתחברת לשתי האפשרויות האלה, אבל אם את כן מצליחה להתחבר לאחת מתוכן, הייתי מציעה לך למצוא אשת מקצוע לשוחח איתה בפתיחות על העניין. רוב האפשרויות האלה, כאשר מעלים אותן למודעות ועושים עבודה נכונה, אפשר לצד הפחד לתת מקום לרצון הטבעי והבריא להקים בית ולהינשא לאיש. אבל חייבים לתת לפחד מילים ומקום, רק כך הוא מודע ומפסיק לנהל אותנו מתחת לפני השטח…
אם את לא מצליחה להזדהות עם שתי האפשרויות הנ"ל האפשרות השלישית פשוטה יותר
- אדישות בגלל חוסר הכרות עם מה שיש לחיי הנישואין להציע- את חיה חיים מלאים, בטוב עם עצמך, מנצלת את הזמן, לומדת וגדלה ולא מרגישה איזה חסר, אבל לפעמים בחיים יש מצבים שעד שלא נחווה אותם לא נבין כמה היינו חסרים קודם. (מכירה את הסיפורים על יוצאי השואה שכל תשוקתם היא קליפות של תפוחי אדמה, זה העולם שהם מכירים, אז אלו עולמות התשוקה)
יש איזו דוגמא מחיי שצפה לי בראש.. אני לפני כמה שנים נאלצתי לעבור דירה, מדירה יפה ששיפצנו בעמל נאלצנו לעבור לדירה אחרת, משופצת מעט פחות, גדולה הרבה יותר. הייתי בצער גדול על המעבר והסובבים אותי שידעו כמה הייתי קשורה לדירה הקודמת, ניסו לעודד אותי בכך שהדירה החדשה אליה נעבור, גדולה כמעט פי שנים מהדירה הקודמת וירווח לי. לקח לי מעט זמן להתרגל ואחרי המעבר, פתאום היה לי כ"כ רחב ומרווח שלא הבנתי איך התלוננתי ואיך לא הרגשתי צפיפות קודם. היום אני מבינה שפשוט לא חשבתי על טוב גדול יותר לפני המעבר.
חיי הנישואין מביאים איתם אושר גדול, מילוי ומשמעות שלא תמיד מרגישים בחסרונם לפני כי חיים ברמה אחרת חיים מסדר אחר, אבל זה לא אומר שלא נהנים מהם ומרגישים בהבדל בבוא העת.
אם פסלת את שתי האפשרויות הראשונות, ואת מתחברת לאפשרות הזו, הייתי ממליצה לך, במידה ואת מתכננת להיכנס לעולם השידוכים בקרוב, ואת רוצה לבוא עם רצון ולא רק כי הסביבה מצפה, ואת מקווה ש"יהיה בסדר",
למלא את עצמך ברצון דרך לימוד- קריאה, האזנה וכל דרך בה עת יכולה ללמוד על הבית היהודי, זוגיות ומהות חיי הנישואין וכו' יש שיגידו ש"עם האוכל בא התיאבון", אבל אני מרגישה שבשביל הרוגע שלך, לדעת שהכל בסדר, היה נכון לך לנסות להצית את החשק קצת קודם…
במסגרת הלמידה וההתקדמות שלך אני ממש מציעה לך להתבונן וללמוד את עצמך בעניין הזה. בטוח שתגדלי מזה, והלוואי שתצליחי לרצות. אם את זקוקה להפניה לאשת מקצוע במידה וזיהית שאת זקוקה לכך, את ממש מוזמנת לפנות אם תרצי להמלצות ספציפיות.
איתך בתפילה להרבה אור, בהירות וחיבור לעצמך
באיחולי הצלחה ובהערכה-
חנה פ.
