רציתי לשאול משהו שמציק לי,
אני בחור בישיבה גדולה מצוינת, לומד נהדר בקיצור הכל מושלם.
יש לי משיכה לתחום הכדורגל, אני שומע בטלפון הרבה בנושא וצופה בסרטונים של כדורגל,
המעלה היא שכשאני מגיע למחשב בבית או כשיש לי גישה לאינטרנט אני לא מחפש בהתאם לנטייה הטבעית שברא הקב"ה בעולם דברים לא צנועים ואסורים. יש לי תחביב שעליו אני יכול לחשוב כשמשעמם לי בראש וכך אני לא מגיע למצב של 'השיעמום מביא לידי חטא' ח"ו.
הכדורגל לא משתלט לי על החיים ולא מפריע לי בלימוד אבל כן מעניין אותי מאד (ובפרט בבינה"ז)
רציתי לשאול מה היחס הנכון שאני אמור לתת לזה וכמה זה גרוע כתחביב מהצד בהתחשב בעובדה שזה דוחק את עניין הקדושה מסדר היום.
תודה!
שלום וברכה בחור יקר,
ראשית כל, אשתף אותך כי שאלתך שימחה אותי מאוד.
היא מעידה על בחור בריא, שמעבר להצלחה שלו בס"ד בישיבה בלימוד, הוא מצליח למצוא זמן גם לעצמו במובן של לעצור ולחשוב לרגע, האם טוב לי? מה יכול למלא את זמני ובאיזה אופן הכי עדיף לי?. עצם קיומה של השאלה הבריאה מעידה על בחור בר דעת שמנהל את חייו באופן בריא ושקול.
אתה כותב כי יש לך "משיכה" לתחום הכדורגל וכי עיקר ההתערות שלך בתחום היא באמצעות שמיעה וצפייה בסרטים של משחקי כדורגל. נדמה היה לי לרגע כי אתה מחפש כביכול אישור ו"הכשר" ממני לכך שהעיסוק הזה הוא עדיף לך בשלב זה מאשר אלטרנטיבות אחרות וכי אתה נזהר ושומר על עצמך באופן כזה וממלא את זמני השעמום באופן זה וכך השעמום לא יביא לידי חטא. מאידך משהו שעדיין מציק ומנקר בך הוביל וגרם לך לפנות בכדי לשאול ולהבין 'כמה זה גרוע כתחביב מהצד?'…
שאלה זו תקפה ורלוונטית עבורך ועבור לא מעט בחורים שמתלבטים מה הבעיה בעצם בלימוד נגינה, ולמה אין בישיבה עיסוק בספורט או בדברים אחרים שמושכים אותם ונראים להם לגיטימיים כאלטרנטיבה שאפילו עוזרת להם למלא את זמנם הריק ולהציל אותם מן החטא.
אז למה אין אותם בישיבה בעצם?… ואולי זה תחביב טוב וראוי, יבקשו גם הם אישור לשאיפת ליבם העזה.
אז "הכשרים" אינני מחלק עדיין, אך אשתדל בס"ד לנסות אולי לחדד לך זווית נוספת.
אתחיל בקצת קווי מתאר כלליים להסבר כללי ומשם נגיע לחידוד שאלתך הפרטית בע"ה.
שאלת 'האם זה נכון או לא נכון עבורי' תלויה במשתנים רבים, שרובם המוחלט אינם משתקפים לי בשאלתך. הדבר תלוי גם באופי שלך, בסגנון ובערכי המשפחה שבה גדלת, במידת החשיפה שלך עצמך לעולם החיצון, במודעות וההיכרות האמיתית שלך את עצמך וכן בסגנון המסגרת בה הינך לומד.
יתכן ותחביב כזה יתקבל בצורה שמרנית מאוד בחברה מסוימת כאשר זה לא מתאים בצורה נחרצת לאפיון החיים ותוכל לשמוע כי זה נחשב עבורך ל"יצר הרע" כמו כל דבר שאיננו עיסוק ישיר או עקיף בתורה, מאחר ומימוש עצמי של יהודי נמצא ומכוון למקום גבוה יותר מאשר מימוש עצמי המנוסח ע"י החברה המערבית, ששם מתוך תפיסת ההומניזם המעמידה את ההוויה של האדם במרכז ושואפת לנטרל כל 'רעש רקע' והשפעה חיצונית, של אדם או של הקב"ה, כחלק מעידוד הנטייה המוגדרת כאורגנית המתקיימת כמנוע פנימי שקיים באדם ואמורה באופן טבעי לעזור לו לממש את עצמו בעולם, דרך זיהוי המשיכה שלו לכיוונים כאלו ואחרים (במידה ואחרים, בדגש על הערכה מותנית מצד הוריו, לא הפריעה בכך).
תפיסה יהודית- אמונית, כמו גם גרסאות מתקדמות יותר מקצועיות גורסות כי פסגת המימוש אינה יכולה להיות רק האדם, בצורה אגוצנטרית, אלא תפיסת שליחות גבוהה יותר; שתורמת לקהילה, לכל העם היהודי, וכמובן כזו שמשרתת את אידיאל היסוד של קיום מצוות הקב"ה. באופן זה התפיסה השמרנית יותר רואה "עבודת השם" דווקא בהקרבת הרצון האישי ומה שנתפס מבחינתנו כמימוש עצמי על סמך נטייה או חיבור לתחביב או תחום עניין. הסיפור המפורסם יותר שמייצג את התפיסה הזו הוא "עקידת יצחק", בה בחר אברהם אבינו לציית למצוות הקב"ה גם על חשבון מימושו האישי שהתבטא בהבטחת הקב"ה כי "ביצחק יקרא לך זרע". הנסיון הגדול ביותר הוא האדם מסוגל באמת להקריב את רצונו האישי, אותו הוא רואה כאידיאל העצמי הגבוה ביותר שלו, מול קיום מצוות בוראו.
אלא שמעבר לתפיסה הבסיסית הזו, שהיתה ועודנה תפיסת היסוד של היהדות החרדית, ניתן למצוא גם ניסוחים שונים מעט, כאלו שמתווכים יותר בין מימוש האידיאל של קיום מצוות ה' לבין המימוש העצמי האישי. כאלו שיאמרו שזה לא סותר אותה בעצם, או אפילו עשוי לקדם אותה (למשל דרך חוויית הצלחה בשטח אחר או כפי שתיארת כמסייע לך בהתמודדות אחרת), אולי כשלב מקדים וכדרך ביניים להגיע למימוש הגבוה יותר זה עובר דרך הגשמה עצמית שכזו ולא רק בגיוון שממוסגר בתחומי הדעת והעניין הנוגעים ישירות ללימוד התורה (כמובן שאם זה מספק אותך ומתאים לך עליך לשאוף תמיד למצוא את מימושך בתוך התחום הזה, שעשוי להיראות אמנם כמגביל, אך אחר העיון והייעוץ תוכל לגלות בו מנעד שלם של יכולת בחירה מותאמת אישית). ויש גם כאלו שסברו שמימוש עצמי הוא גופא עבודת ה' ומי אם לא הקב"ה נתן בנו את אותם הכוחות המיוחדים לנו למטרה מסוימת?
הם טענו כי "מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות ואי אפשר לו להסגר בלימודו השטחי בלבד, כי שלהבת הנשמה עולה מאליה ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה" (תניא ז, ק"צ) עודדו ודרבנו לתת אמון גם באדם עצמו ובנטיית ליבו- "כשם שצריך להאמין בהשם יתברך, כך צריך- אחר כך- להאמין בעצמו" (צדקת הצדיק קנ"ד).
לפי גישות אלו עלינו לנצל את חוזקות החותם האישיות לנו ואת נטיות הלב על מנת לחפש, לגלות ולהבין את משמעות החיים העמוקה והאישית לנו, ולנתב את הכוחות והכשרונות שבהם ניחנו לטובת קיום רצון ה' ולטובת הכלל כולו.
פעמים רבות נוכל לראות כי קיים מתח והתנגדויות בין הגישות השונות, בין מה שהפרט יכול להרשות לעצמו לעשות לבין האמירה הקהילתית או זו שמטעם המסגרת, וזוהי סיבה נוספת שקשה לתת מענה אישי מותאם מבלי להכיר יותר טוב אותך ואת משנת חייך אך נדמה כי כל הגישות יודו בכך שבין אם יש יותר מקום מאפשר לביטוי העצמי או פחות, עלינו בעצם להתמיד לשאול שאלה מנחה שיכולה לעזור לנו והיא: "האם אני ממלא בכך את רצון ה'?…"
וכעת, ארצה להתייחס ביותר עיון לשאלתך האישית.
שמתי לב לכך כי לא תיארת שאתה נמשך לספורט במובן של "לשחק כדורגל" בעצמך, במובן של 'נפש בריאה בגוף בריא', אלא תיארת שהאינטראקציה שלך לתחום העניין היא דרך תחביבך לשמוע ולצפות בסרטים של משחקים.
לכל תוצאה ישנם מספר סיבות אפשריות ודומני שעל בחור בוגר ובריא כמוך אוכל להטיל את המלאכה לנסות להבין מה המניע והצורך הפנימי שלך בצפייה שכזו.
למשל: האם הסקרנות היא זו שמושכת אותך לצפייה מתעניינת שכזו?
ואולי התרבות שמאחורי משחקי ספורט היא זו שמושכת ומדברת אליך בעצם?
יתכן גם והאלמנט התחרותי הקיים במשחקי הספורט הוא זה שמצליח לרגש אותך, וכן הלאה…
לאחר שתבין ותדייק את הצורך הפנימי שלך שבא על סיפוקו באמצעות הצפייה בסרטונים שכאלו, תוכל להמשיך ולברר עם עצמך או עם דמות תומכת- האם ניתן למצוא את מקור הצורך גם במסגרת אורח חייך התורניים, או שאכן תחביב שכזה עשוי לסייע לך בהגשמת המטרות האישיות המצופות.
יתכן ותגלה כי הצפייה בסרטים הללו היא דרך קלה יותר למלא השתוקקות אחרת ועליך למצוא כוחות ולהתאמץ קצת כדי להתמודד איתה בחזית הנכונה, ויתכן כי תגלה גם שהצורך שלך עשוי לא לבוא על סיפוקו לבסוף רק בהזנה של סרטונים מסוג זה ועשוי להביא אותך בהמשך למחוזות נוספים ופחות טובים…
ובלבד שתנועת הבירור והחיפוש האישי שלך תימשך בע"ה בצורה כנה ואמיתית עם עצמך ועם בוראך.
פעמים רבות 'נקודת היהדות' שלנו היא לא זו שנמצאת מתחת ל'סימן הקריאה', אלא דווקא הנקודה שתחת סימן השאלה ואת התובנות המשמעותיות והאישיות שלנו בחיים נגלה דרך בירור והעמקה ולא דרך פסיקה והכרזה מצד מישהו אחר.
בהערכה רבה, אבי
