אין לי מה לעשות בישיבה

שלום לכם,
ראיתי את השאלה 'משבר בישיבה' ואנסה לנסח את השאלה שלי לפי מה שמוצע שם,
לפני בערך חצי שנה התחלתי להרגיש שאין לי מה לעשות בישיבה, אני מרגיש שכולם מסביבי יודעים איך ללמוד ונהנים מהלימוד ורק אני אכשהו 'סוחב' את הזמן ולא עושה כלום, אני קם בזמן כמו כולם, 'לומד' סדר א' כמו כולם רק שבמקום ללמוד אני רק מקשיב לחברותא ומסתכל על השעון כל הזמן לראות מתי יגמר הסיוט הזה, וכך הלאה כל היום,
ב"ה אני מסודר עם חברותות וגם לרגל המצב קבעתי חברותות חדשות ל'זמן' הבא אבל אני לא בטוח שזה יעזור,
אין לי מושג מה גרם לזה אבל די בברור שום דבר מסביבי לא השתנה והכל התחיל מאיך שהתחלתי להרגיש ולהכיל את מה שתמיד קורה איתי, אמנם שמתי לב שאף שמאז ומתמיד היתי בן אדם לחוץ זה החמיר עוד יותר, אני מסוג האנשים שלא מסוגלים למשוך את הזמן ולכן בשחרית אני רק מחכה שתיגמר התפילה וכן בסד"א וכך בביה"ס ובסד"ב וכן הלאה, אפי' כשאני הולך לטיול אני לא מסוגל להינות יותר מהחצי שעה הראשונה ומאז אני רק מחכה שיגמר, תמיד היתי מרגיש כך אבל תמיד שרדתי את זה וגם נהניתי מהישיבה והכל, ומהבחינה הזו יכול להיות שהמצב החמיר,
נקודת הקושי העיקרית שלי היא שאני מרגיש שאני יכול יותר מזה ולכן אני מאוד מתוסכל מהמצב העכשווי, כמובן שחוצמזה אני משועמם כל היום ורק מחכה שהיום יעבור,
אין לי מקום מיוחד שטוב לי בו בישיבה ומחוצה לה, אבל המקום שאליו אני בורח כשאני מתפוצץ משיעמום הוא המיטה בפנמיה…,
אני די מסודר בחברה טובה, גם בחברותות כמו שכבר כתבתי ב"ה אני די מסודר.
היה לי מאוד קשה לפנות אליכם ולכן אני מבקש מאוד שתנסו לסייע לי .

שלום לך שואל יקר ונכבד.
היה מאוד מעניין לקרא את שאלתך הכנה, ולשוב להיזכר בנעורים ובימי הישיבה…
ראשית אומר לך בכנות, שאני מבין אותך.אני באמת מבין אותך.
באופן כללי, זה באמת לא דבר כל כך קל להיות בישיבה וללמוד תורה מבוקר עד ליל.
זה תפקיד חשוב מאוד, אבל תפקיד קשה ביותר.
בהחלט.
ובפרט, לך יקירי. אם איני טועה אתה כפי הנראה בחור תכליתי מסודר ומאורגן, והנפש שלך זוקקת לעשייה ברוכה קבועה ומסודרת, ובישיבה קשה לך לעשות זאת.
התפקיד הנכבד והגדול הזה אינו יכול להתבצע ללא תכנון ללא מחשבה וללא הכנה מתאימה.
אנחנו רגילים שנכנסים לישיבה בגיל מסוים ויוצאים ממנה אחרי כמה שנים, ובאמצע אנחנו עושים מה שדורשים מאיתנו פחות או יותר..
זה לא ככה, כל בחור הוא יצור בפני עצמו, מלא יצרים מלא שאיפות מלא מאווי נפש ותשוקות, יש מי שרוצה לצאת מעיין גדול בסוגיות מסוימות, יש מי שרוצה לצאת פוסק גדול, יש מי שירצה כך ויש מי שירצה כך…
זה נכון שהישיבה מכתיבה סט של לימודים ספציפיים ללימוד בזמנים מסויימים.
אבל… מוטל על כל אחד ואחד, להבין ולהבחין שאסור לתת לשגרה ולמסגרת לנהל את האדם.
עליך כבחור וכאדם ליטול אחריות על מעשיך על זמנך ועל תפקידך בעולם.
לצורך העניין, תאר לעצמך בדמיון, שלא היה מושג שנקרא 'ישיבה', ולא היתה חברה כל כך גדולה בגילך, והיית נע ונד בעולם, וצריך לדאוג לעצמך למעמד לכבוד ולפרנסה, מה היית עושה אז?
האם היית קם אוכל לומד וישן ומשתעמם וחוזר חלילה…
ממש לא. היית יושב עם עצמך ביום בהיר וחושב מה הלאה, מה אני עושה עם עצמי, או כמו שאומרים הילדים 'מה ארצה להיות כשאהיה גדול'..פשוט וקל.
המסגרת וההסללה היא חשובה מאוד בעולם, מאוד, אבל יש בה גם מן התעתוע.
היא מתעתעת בכך שהיא מפחיתה את הצורך ליטול אחריות אישית על מעשינו, וכאן נמצא תפקידך להבין שאתה צריך לשנות משהו.
אתה צריך כן ליטול אחריות על מעשיך בתוך המקום שאתה נמצא בו, ולהתרומם..
עליך לבחון מה מתאים לך בדיוק במסגרת האפשר, ליצור תוכנית אישית להתקדמות, ולדבוק בה.
ממש תכנית מסודרת, מאורגנת, שכלול בה בדיוק, החל בשאיפות רחוקות מה היית רוצה לעשות בחייך בהמשך, וכלה בפרטי פרטים של איך אני מגיע לזה במסגרת האפשר..
נפשך מבקשת ממך – עשה. ואתה צריך לעשות.
אתה צריך לשבת עם עצמך ולחשוב ברצינות, ולהתייעץ בלי סוף, ושוב לחשוב, מה אני רוצה להיות בחיים, מה אני רוצה לייצר מעצמי, מהם כשרונותי, ואיך אני ממצה אותם.
בסך הכל נשארו לך שנה שנתיים שלש בישיבה ככל הנראה, וכשתצא ממנה תהיה חופשי יותר לתכנן את המשך חייך ותהיה פחות כבול למסגרת ויהיה לך יותר קל..
אבל גם כעת, נפש כל אחד זועקת לעצמאות לביטוי לכבוד, ולמיצוי עצמי, ואתה צריך לתת לעצמך את מה שצריך להיות ואת מה שאתה מבקש.
*
אני לא רוצה להיכנס לפרטים, כי איני מכירך ואיני יודע מה מתאים לך ומה לא.
יש שיאהבו לימוד כזה ויש אחר, אולי אתה טיפוס שאוהב לסכם הלכות בצורה מעניינת ושונה, ואתה שואף להוציא ספר, אולי אתה אוהב להקליט את עצמך מוסר שיעור, אולי משהו אחר.. תהיה יצירתי.
ואתה תראה, שאם תתחיל לעשות אפילו פעולה אחת ביום במשך 10 דקות שתואמת את אופייך בתכנון מוקדם, אתה תחווה אושר מיוחד שילך ויגדל עם הגדלת הפעולה הזאת..
אולי נפשך זוקקת לפיתוח איזה תחביב בין הסדרים, כמו לימוד על כלי נגינה כלשהוא, או כל דבר אחר, אולי גם וגם…
תחשוב מה יש בידך כעת, ומה אתה רוצה להיות עוד שנה בזמן הזה, אותו דבר, או אולי אדם שרכש בשנה זו משהו שהוא יכול להציג אותו למישהו חיצוני ולומר לו – תראה מה עשיתי בשנה האחרונה… תראה…

אני מאחל לך באמת שתמצא את הכוחות להתרומם מדבק השגרה היומיומי הלופת, ותנסוק מידי פעם למחשבות, ואפילו לעשייה קטנה ככל שתהא אבל העיקר שתהא…
באהבה רבה ובהערכה על הביקוש
דוד DAVID924803@GMAIL.COM