שלום לכבוד הרבנים שליט״א ולצוות האתר,
המלחמה עם יצרי כל כך קשה, בהתחלה זה לא היה ככה, שהייתי בן 17 חזרתי בתשובה, מתוך סייעתא דשמייא גדולה וגם התעוררות מצידי, החזקתי בה 8 שנים בערך, היום המלחמה שלי עם היצר כל כך קשה, לפעמים אני רואה את עצמי על דרך המלך אך שבועיים שלוש או יום יומיים והכל נעלם,
בגלל ששניתי ופרשתי מסיבת מחלה מסויימת, ובגללה נתתי לעצמי לרדת, זה כל כך קשה לחזור בחזרה!! או להתקדם שלב!! היו לי ימים שבהם ראיתי את האור, את המתיקות, את הקב״ה, אך היום לא דמיינתי לאן אפשר ח״ו להגיע!! אני לא יודע מה לעשות, יש איזשהי דרך קסומה כזאת שתחזיר אותי (..) ולפחות למה המלחמה עם היצר קשה כל כך, זה לא היה כך בהתחלה.. איך ירדתי לזה, תמיד הייתי שומר שבת ואני יכול לספור עד 30 את השבתות שחיללתי, רובן ככולן בזמן האחרון בגלל איזו סיגריה אחת וזהו.. זה לא היה כך פעם.. הייתי בן תורה, בישיבה, בעל תשובה כמובן אך גם בן תורה, האם יש דרך בכלל להתקדם/לחזור לעבר זה? גם אני מתבלבל אם כדאי להסתכל על העבר הטוב או להסתכל קדימה, זה כל כך מתסכל.. פעם ״ירד״ לי הסוויצ׳ והשתניתי, אך כיום אני צריך תרופה יותר חזקה מזו!! וזה כמובן התורה אך לפעמים לא בא לי וכו׳ איך מגיעים לדרך כזו שהכל מתרומם?
שלום וברכה
התרגשתי במיוחד לקרוא את שאלתך, משלוש סיבות.
הסיבה הראשונה בסיסית: מרגש לקרוא רצון כזה להתקרבות ונחישות כזו לעשות את הדבר הנכון, ובמיוחד מצד אדם שגדל ברקע שונה כל כך. הסיבה השנייה היא הגיל: אמנם פגשתי לא מעט צעירים בשנות ההתבגרות ב'מוּד מלחמה' כמו שאתה מתאר, אבל רובם מתעייפים עם השנים, קצת מרימים ידיים וממשיכים באיזשהו מצב סטטי כזה, בלי תהפוכות גדולות.
הסיבה השלישית שהתרגשתי לקרוא את שאלתך היא הצורה המעולה שבה ניתחת את המצב שלך. ראשית, חילקת באופן חד בין החזרה בתשובה הראשונה שהציתה התלהבות כובשת ובין ההתחזקות בהמשך שנראית כבר הרבה פחות נוצצת וקסומה. בעבר 'ירד לך הסוויצ" והשתנית, וגם היום אתה מחפש תרופה שתעבוד באופן חד, תרופה 'יותר חזקה' שתועיל לקשיים הנוכחיים. שנית, ההגדרה המצוינת שכתבת: "אני מתבלבל אם כדאי להסתכל על העבר הטוב או להסתכל קדימה". ההגדרה הזו היא ניתוח מצוין של הצומת שבפניה אתה ניצב: האם להנות מהעבר הטוב או להסתכל על האתגר שבפניך כעת.
האמת, שכשאנחנו מדברים על 'העבר הטוב' הזה, הוא לא כולל רק את התקופה הזוהרת של שמונת השנים הטובות שלך. השנים הללו היו השיא, אבל גם אחרי השיא היו עוד חלקים טובים רבים מאוד, ללא ספק. איך אני יודע? קודם כל זו מתמטיקה פשוטה: אם מגיל 17 היו לך 8 שנים טובות, הן הסתיימו בגיל 25, לפני שנתיים. אם בשנתיים הללו חיללת לא יותר מ-30 שבתות, זה אומר שהיו יותר מ-70 שבתות כנגדם ששמרת בשלמות. בנוסף, גם בשבתות שלא הצלחת, אתה אומר שבדרך כלל זו הייתה נפילה חד פעמית. כלומר, מאות פעמים אחרות במהלך כל אחת מן השבתות הללו התאמצת והצלחת לשמור את השבת. אני לא מתכוון כעת להוריד מחומרת העוון של חילול שבת, אבל אם אנחנו מכירים בחומרת העוון הזה, אנחנו חייבים כנגדו גם להישיר מבט אל הזכות הגדולה של שמירת השבת. המצווה הנשגבה שבשבילה התאמצת כל כך. בכלל, כל הסגנון של השאלה שלך מדבר ומספר שיש לך עוד המון הצלחות, שאתה אמנם נמצא במקום שיש בו גם מורדות, אך גם עליות לא חסרות בו.
כתבתי קודם 'השנים הללו היו השיא', על שמונת השנים שבהן הרגשת שאתה מתעלה בקלות. למען האמת אני חושב שהמשפט הזה לא היה מדויק כלל. כלומר, מבחינת החוויה שלך בוודאי היו אלו שנות השיא, אבל מבחינת העלייה הרוחנית, השנים הללו היו איזושהי מתנה שקיבלת, הארה רוחנית שהיא מתנה מיוחדת שקיבל אדם שעשה שינוי חד וגדול בחייו. כביכול אחרי 8 שנים הקדוש ברוך הוא אומר לך: 'יופי, נתנאל, הייתה לך תקופה כל כך נפלאה והתקדמת בה כל כך הרבה, נהיית בן תורה אמיתי, עכשיו זה הזמן שלך להגיע לעולם האמיתי, עכשיו קצת נוריד לך את האור והשפע ונכניס אותך לניסיונות האמיתיים, לעולם של מלחמה אישית'. כי העולם שלנו הוא אכן כזה, הוא עולם של מלחמת היצר בלתי פוסקת. הזכות האמיתית היא היכולת לעמוד ולהתעלות בתוך מקום פחות נוצץ, פחות מאיר. מקום שיש בו ניסיונות וקשיים, מקומות מאירים וזוהרים לצד מקומות אפלים ומלאים מהמורות. ממש כמו שאמרו חכמנו במדרש בראשית רבה, שהקדוש ברוך הוא גנז את האור לצדיקים לעתיד לבוא. כאן בעולם שלנו, גם לצדיקים, האור והחושך משמשים בערבוביה, בדומה למצב שהיה בבריאת העולם.
השאלה שהצגת 'על מה להסתכל' היא שאלת המפתח בסיפור שלך. למעשה השאלה הזו היא שאלת מפתח בסיפור של כמעט כל אדם בעולם הזה. האם להסתכל על ההצלחות, על הדברים היפים, ולהשלים עם הכישלונות והדברים המוצלחים פחות, או לחילופין להסתכל על הכישלונות, להלקות את עצמנו עליהם, ולא להסתפק בהצלחות. השאלה הזו היא שאלה רוחנית, אבל לא רק רוחנית. חשוב רגע על אדם שאינו יהודי, שיש לו קשת של התמודדויות שונות: משפחתיות, מוסריות, כלכליות, רגשיות ועוד רבות. גם הוא עומד כל הזמן בפני השאלה האם להנות מההצלחות ולשבת רגל על רגל, או לומר לעצמו כל הזמן שזה לא מספיק ולייסר את עצמו על מה שלא השיג עדיין.
בשאלה הזו עסקו רבים, מזוויות רבות. אצל חכמנו זיכרונם לברכה אנחנו מוצאים תשובה בסיסית לשאלה המורכבת הזו. במסכת אבות נאמר "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה". כלומר, חז"ל מחזיקים כאן בעדינות את הדואליות של שני הצדדים שהזכרנו. מתוך הבנתם העמוקה לנפש האדם ולמציאות שנגד עינינו הם קובעים ש'לא עליך המלאכה לגמור'. בברייתא במסכת בבא-בתרא נאמר שבכל תולדות הבריאה היו רק ארבעה בני אדם שעברו את העולם הזה ללא חטא: בנימין בן יעקב, עמרם אבי משה, ישי אבי דוד וכלאב בן דוד. זו לא 'תקלה' של הקדוש ברוך הוא, חלילה וחס. כך ברא הקדוש ברוך הוא את העולם באופן מובנה, בצורה כזו שאנחנו נופלים וקמים, נכשלים ומתעלים. שים לב, שדמויות ההוד של היהדות, שבעת האושפיזין, אינם כוללים את הארבעה הללו שלא חטאו. האושפיזין הם אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד. ענקי האומה הללו הם מקור ההשראה שלנו, ולפחות על חלקם מסופר כבר בתנ"ך על התמודדויות לא פשוטות שלהם לפי דרגתם הנשגבה. גם להם היו כישלונות, ודווקא הם הדמויות שעליהם גדלנו. כי הדרך של כולנו בסוף היא 'לא עליך המלאכה לגמור' מצד אחד, ו'לא אתה בן חורין ליבטל ממנה' מצד שני.
אני מקווה שאתה איתי עד כאן. שאתה מסכים לכך שכעת אתה נמצא בחיים האמיתיים. אמנם סיימת עם תקופת הזוהר שניתנה לך במתנה, אבל כעת אתה מתמודד בהתמודדויות הקלאסיות שעליהן אתה ורוב בני האדם נבחנים.
אם כן, נשאר לנו לברר מהו האיזון הנכון. כמה מהחוויה שלך אמורה להיות במקום של הסיפוק מההצלחות הגדולות שלך, וכמה אנרגיות להטיל לכיוון של חשבון הנפש, של הדרבון העצמי להמשיך ולהתעלות ולא לוותר.
לשאלה הזו אין תשובה חד משמעית, באחת מגישות הפסיכותרפיה מתפללים על השאלה הזו תפילה מיוחדת, שנקראת 'תפילת השלווה'. התפילה הזו אהובה עליי מאוד. אף שמקורה של התפילה הזו אינו יהודי, שאלתי פעם רב והוא סבר שלא מן הנמנע להשתמש בה. אעתיק אותה לכאן בשינויי נוסח קלים: "אבי שבשמים, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם כעת, את האומץ לשנות את הדברים שביכולתי לשנותם כעת, ואת התבונה להבדיל בין אלו לאלו" (את המילה 'כעת' הוספתי בעצתו של חבר טוב שטען בצדק שכך היא מתאימה יותר ליהדות, שאנחנו לא מאבדים את האמונה שאולי בהמשך נוכל לשנות גם את מה שכעת אנחנו אמורים לקבל).
אז איך בכל זאת נוכל לדעת מה אנחנו יכולים לשנות כעת ומה לא?
אין לכך תשובה חד משמעית, התשובה כמובן תלויה בכל אדם ואדם וביושר הפנימי שלא, אוכל רק לתת כמה כיוונים ראשוניים לבירור העצמי הזה.
ראשית, למדונו חכמנו (בתוספתא מסכת סוטה) ש'מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות'. ניתן להבין מכך שעוצמת הכוח של הטוב מרובה מעוצמתו של הרע פי 500! זהו יחס מדהים שיכול לתת לנו מבט על החוויה העצומה של הסיפוק שצריכה להיות לנו מכל הטוב שאנחנו עושים, גם אם יש ממול קשיים והתמודדויות שאנחנו מעוניינים קצת להלקות את עצמנו עליהם כדי להשתפר.
באופן קצת דומה שמעתי פעם מחסיד ברסלב תלמיד חכם. הוא אמר שרבי נחמן מברסלב חילק את היממה לשני חלקים: חלק אחד הוא שעה ביום של התבודדות וחשבון הנפש. החלק הזה מסתיים בסוף השעה הבודדה הזו. כל שאר 23 השעות ביממה עליהן אמר רבי נחמן את כל אמרותיו על השמחה, על הצורך של כל אדם להיות מרוצה ושמח במצבו ובקרבת השם שהשיג. שוב אנחנו רואים כאן הרבה יותר יחס ועוצמות בכיוון של הסיפוק והשמחה ממש שהשגנו, כאשר יחד איתם גם חשבון נפש יומיומי ועקבי על מה שעוד יש לנו להשיג.
בנוסף, יש לכל אדם דרך חשובה מאוד שתעזור לו לקבל כיוון האם הוא נמצא באיזון הנכון. הדרך הזו היא הניסיון שיש לו עד עכשיו. אדם שמלקה את עצמו שוב ושוב, מרגיש כל הזמן רע ולא מצליח להתקדם, כנראה שמשהו לא מאוזן ביחסים אצלו בין קבלה לשינוי. במצב כזה נוצר גלגל של האשמה עצמית, חוסר הצלחה, האשמה עצמית גדולה יותר, שוב חוסר הצלחה, וחוזר חלילה. אם אנחנו מוצאים את עצמנו שם, אנחנו צריכים לעשות שינוי ולהבין שאנחנו צריכים לשמוח יותר בחלקנו, ולהסתפק בהתקדמות איטית יותר לפי הקצב המתאים לנו. לחילופין, אם אדם רואה שהוא 'יושב רגל על רגל', מסתפק במוסר מינימלי מאוד שלא מצליח לתת את אותותיו בחוויה שלו ובהתעלות הרוחנית שלו, הוא צריך להבין שהאיזון הופר לכיוון השני. במקרה כזה נכון עבורו למצוא דרכים נוספים להתחזק ולחזק את השינוי שהוא מעוניין בו. למשל, שמיעת שיעורים, לימוד תורה, לימוד ספרי יראת שמים, התקרבות לאנשים טובים וצדיקים, מעשי חסד קבועים או כל דבר אחר שיחזק אותו בעבודה האישית שלו.
המלצה פרקטית נוספת: אם אתה תוהה מה הכיוון הנכון, וגם אם אתה צריך 'תחזוקה' נוספת בעבודה האישית שלך, ממש כדאי למצוא את האנשים הנכונים שילוו אותך. זה יכול להיות רב, מטפל מתאים, או סתם חבר טוב שאתה מרגיש שמושך אותך לכיוון הנכון. לא תמיד קל למצוא את האדם המדויק עבורך, על כל המורכבות התלויה בכך, אבל זה שווה את זה. כך גם יעצו לנו התנאים במסכת אבות: 'עשה לך רב וקנה לך חבר'. באופן כללי חֶבְרָה טובה וערכית המתאימה לנו היא דרך נהדרת להוריד מעצמנו הרבה קשיים וניסיונות.
לסיום אזכיר את התביעה שתבעה התורה מכולנו בספר דברים "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל". רבינו בחיי כותב בפירושו על פסוק זה כך (אני לא מעתיק ממש, אלא כותב בלשון קצת יותר קלה): חייב האדם להיות בשמחה כאשר הוא מתעסק במצות. השמחה במעשה המצווה היא מצווה בפני עצמה. מלבד השכר שיש לו על המצווה, יש לו שכר על השמחה. (…) ולכן צריך שיעשה אדם את המצות בשמחה ובכוונה שלמה. וכן אמרו במדרש (רות): אילו היה יודע ראובן שהקדוש ברוך הוא יכתיב עליו בתורה 'וישמע ראובן ויצלהו מידם', על כתפו היה מוליך את יוסף אל יעקב, ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה יכתיב עליו בתורה 'וראך ושמח בלבו', היה יוצא לקראת משה בתופים ובמחולות, ואילו היה יודע בועז שהקב"ה יכתיב עליו במגילת רות 'ותאכל ותשבע ותותר', היה מאכיל את רות בעגלים פטומים.
באופן דומה אני חושב שאתה יכול לומר לעצמך, נתנאל: אילו הייתי יודע מה הקדוש ברוך יכתוב על כל שמירת שבת שלי, הייתי שש ושמח בכל שמירה ושמירה בכפל כפליים.
ומתוך השמחה הזו ועל גבה, אני בטוח שתוכל בצורה מאוזנת ונכונה להתחזק גם בתשובה על הפעמים שלא הצלחת, ובדרבון העצמי להיכשל פחות ופחות ולהצליח יותר ויותר.
בהצלחה!
בהערכה רבה
יחזקאל
w89050@gmail.com
