פחד ורעד מעליה לתורה

שלום וברכה
אני אברך בן 33
נשוי ואבא לילדים
כבר בערך שנה וחצי שאני לא מסוגל שיעלו אותי לתורה , שלא לדבר על לעלות חזן שזה בכלל אני לא מסוגל בשום אופן
יש לי ממש חרדה שיעלו אותי לתורה , ההרגשה שלי זה שאני לא יהיה מסוגל לומר את ברכות התורה בקול בפני ציבור ,
הדבר הזה מפריע לי מאוד בהתנהלות היומיומית
אני נמנע מלהיכנס לבית הכנסת בגלל זה
ואם אני נכנס אני יוצא בזמן קריאת התורה
הייתי רוצה לפטור את זה בכל דרך אפשרית
אשמח לדעת מה אני צריך לעשות
תודה רבה לכם

תשובה
שלום לך שואל יקר ואהוב
ראשית, כל הכבוד לך ששלחת שאלה לארגון 'ישיחנה, והתייעצת.
אני מאמין כי הינך סובל סבל מר, ובכל זאת ולמרות כך, רבים הם האנשים שמניחים לעצמם לסבול סבל ועוד סבל, ולא פונים לייעוץ או עזרה כלשהיא.
וזאת מסיבות שונות, יש שאינם מאמינים כלל שאפשר אחרת, המצב המורכב מבחינתם בו הם נמצאים, לא מאפשר להם לראות את מכלול הסיטואציה בצורה חיצונית ולקבל פרופורציה נכונה למצבם, והם שוקעים בייאוש וחוסר תקווה לשינוי. וזה חבל מאוד, כי רבות הן הבעיות שיש להן פתרון, ולעיתים פתרון קל ולא קשה כלל, ואף מהנה..
בעצם, זאת סיבה בסיסית שקיימת כמעט אצל כל אחד שנמצא במצב מורכב כלשהוא, הוא אינו יכול ומסוגל לצאת מתוך המעגל שהוא נמצא בו, הוא קם כל בוקר, מנסה, קצת מצליח וקצת נשבר, הולך לישון עצוב, וכולו תקווה שמחר כבר יהיה יותר טוב, ואולי כבר הכל עבר ואיננו, וכך נמשכים להם הימים והשנים לשווא.
ישנם עוד סיבות שונות ומגוונות, יש אשר בושים בכך שמצבם מורכב, והם ממאנים לחשוף את כאבם בפני כל אדם, קרוב ואפילו זר. יש אחרים שאינם מודעים לכך שהם בבעיה, הם חושבים שכולם כך כמותם. יש שאינם יודעים לנסח או לשים את הנקודה על מה שכואב להם ואין בהם את יכולת השיח והדיבור. יש גם כאלה שהיו מאוד רוצים לדבר ולספר, אך אין להם למי, והם רחוקים מנטלית או כלכלית מאיש מקצוע כזה או אחר.
כל זה יש, ובוודאי יש עוד..
אכן, הצעד הראשוני של הפריצה מהבועה הסיבובית הזאת שמתחוללת יום-יום בתוך העולם הפנימי של האדם, החוצה, הוא צעד קשה מאוד, ולא מובן מאליו בכלל, לרוב האנשים..
ולכן הרבה מאוד מן האנשים שבאמת סובלים, אינם מטפלים בעצמם…
וככל שהאדם פיקח יותר, חכם, ובעיקר מודע לעצמו ולסביבתו, הרי שתבונתו מסייעת לו להאמין ולנסות ולגשת לגורם זר לחשוף את הפצע ולחבוש אותו, ולחזור לחיים…
*
אתה בן 33 כפי שכתבת, אך לא כתבת מה אירע בפתע פתאום לפני שנה וחצי, האם הדבר החל ביום בהיר בקומך ממיטתך, או שמא אירוע או תהליך כלשהוא גרם לכך?
אתה נדמה לי משתייך לחלק האנשים המפוקחים בבריאה, אם כן מדוע איפה תניח לעצמך לסבול בחינם?
לך בכוחך זה והושע את עצמך…
*
ננסה שוב ומזווית נוספת לחזור ולבחון את הדילמה הפנימית של הרבה מבני האדם.
אם נחדור לעומק החשש-הפחד-הלחץ לנבור בנפש, נגלה כי בני האדם משום מה אינם תופסים שנפשו של אדם אינה שונה בהרבה מגופו.
דהיינו, כשם שאדם שמרגיש כאב גב רגל או עין, אין בו כל ספק והוא ניגש הישר אל רופא המשפחה ומתנה את כאביו, והוא רושם לו תרופה כל שהיא, או מפנה אותו לרופא המתמחה בתחום זה, ואותו הרופא מטפל בו עד שהבעיה נפתרת לגמרי.
ודברים אלו הם דברים של יום-יום, והם דברים של מה בכך אצל כל אדם נורמלי. אין בהם לא בושה לא חשש לא לחץ ולא חוסר אמון. פשוט ניגשים באופן ספונטני לגורמים שמומחים לעניין, ופותרים את הבעיה. ממש כך.
אדם מרגיש יובש בעיניים, הוא פונה לרופא, מקבל טיפות, ואחרי כמה ימים או שבועות הוא שוכח מאותה הבעיה.
אותו הדבר בדיוק, אמור היה להיות לגבי נפשו של האדם ולא רק לגבי גופו.
מדוע איננו מרגישים כך. אין זה בחינם. יש לכך סיבות.
גוף האדם הרי זו מומחיות טכנית גרידא, והאדם מוכן להניח לכך שהוא אינו מבין בזה, והרופא הוא זה שאמור לטפל בזה, כסנדלר בעלמא.
שונה מכך נפשו של אדם, שהיא רגישה, וכל חשיפה מצטיירת כחולשה, חוסר יכולת, חוסר כוח וכדומה. והאגו עובד שעות נוספות. וזה מקור הקושי…
הקושי הזה הינו קושי אמיתי ומובן מאוד. ובאמת כפועל יוצא מכך, ישנה תופעה מסוימת במקומות מסוימים, שבהם המטפל שוכח שאין שום הבדל בינו לבין מטופליו, לבד מכך שהוא יודע לטפל בנפשם, והמטפל מפתח סוג של פטרונות-עליונות, וזה מקשה על התהליך ועל הטיפול.
אבל זה לא אמור להיות כך, כשם שסנדלר אינו חושב לרגע שהוא יותר טוב מאותם אלה שבאים לתקן את נעליהם אצלו, כך מטופל צריך לדעת שהמטפל שלו הוא רק מטפל בתהליכים מסוימים בנפשו שהוא מבין בהם, זה הכל.
נפשו של האדם, יש לה כללים וחוקים שעל פיהם היא מתנהלת לרוב, וישנם בני אדם שלמדו מלאכה זו כמקצוע, והם יודעים את תהלוכות הנפש, והם ככל הנראה ידעו לכוון אותך היטב ליציאה ממצבך, כך תוכל במהרה לחזור ולהיכנס ללא חשש לבית הכנסת ולהתפלל כאחד האדם. שווה בנפשך.
אם תרצה המלצה ספציפית על איש מקצוע כתוב לנו את אזור מגוריך ונשלח לך בעז"ה המלצות מתאימות.

בסיומו של חג הסוכות – חג השמחה אני מאחל לך מקרב לב הרבה הצלחה
רוגע שלווה בריאות ונחת
דוד