תלות רגשית מעיקה בחבר בישיבה

אני לומד בישיבה קטנה בשיעור ב'
בסוף כיתה ו' בערך התחיל להתפתח אצלי תלות רגשית, אז עדיין לא הבנתי מה זה, אבל לאט לאט התחלתי להכיר בבעיה.
בסוף כיתה ו' היה פיזור לכיתה שלי ובתחילת כיתה ז' שוב נוצר אצלי תלות שבהמשך השנה עברה לאדם אחר ובסוף השנה שוב נתלתי במשהו אחר עד סוף כיתה ח'.
הפרידה לישיבות שברה אותי, אבל אחרי כמה ימים השתחררה התלות ואחרי כמה ימים בתחילת הישיבה שוב, ומאז אני שוב בכאב
אני במשך כמה שנים סובל מזה עד לכדי דמעות ודיכאון ותחושת ריקנות אני לא עומד בזה כבר, אני לא יודע איך אני יוכל להמשיך ככה זה כאב שאי אפשר לתאר במילים, מבחוץ אני מנסה להראות עסקים כרגיל מה שנקרא אבל מבפנים אני מתפוצץ.
זה מפריע לי ללמוד, להתפלל, ובכל פעם שאני הולך עם חברים לאיזה מקום או בשבת התאחדות לדוגמא, אני לא נותן לעצמי להנות ולהשתחרר אלא רודף אחרי התלות שלי, עכשיו היה לי חבר טוב מתחילת שיעור א' ועכשיו התלות שהיתה על מישהו אחר עברה אליו, וזה הורס אותי.
בבין הזמנים אני יושב בבית עם תחושת ריקנות וכל פעם שהוא לא עונה לי בטלפון זה מתגבר
הנחמה היחידה שיש לי היא בתפילות שאז אני מרשה לעצמי להתפרק בדמעות מבלי שא אחד יחשוד (שכולם חושבים שאני גדול הדור שמכוון עד כדי כך),
פעם אחת אחרי שהלכתי באמצע הסדר לשרותים כי כבר לא עמדתי בכאב ולא יכלתי להמשיך ללמוד, אזרתי אומץ ונגשתי למשגיח וסיפרתי לו וזה לא עזר לי כלום.
אני מתחנן בבקשה תעזרו לי, אני מתבייש לספר לצוות בישיבה להורים ואני סובל מזה.
אני מתפלל על זה יומם ולילה בדמעות. כל פעם שהוא לא מסתכל אלי ועונה לי בקוצר רוח וכדו' אני נשבר, שבחור אחר מדבר איתו אני מתחיל לפחד, יש עכשיו בחור אחר שחבר טוב שלי שהתחיל להתחבר אל התלות שלי וזה גורם לי לשנוא את הבחור ולריב איתו.
בבקשה, אני מתחנן תעזרו לי, אני מתבייש לספר את זה להורים ולצוות ואני סובל בשקט.
זה הגיעה עד כדי כך שיש ימים שאין לי חשק לקום בבוקר לישיבה, ואני מפחד שיום יבוא ואני יישבר לגמרי ואני אפי' לא רוצה להגיד את ההמשך….
בבקשה!!!

בחור יקר ואהוב,

קראתי את הדברים שלך לאט. בין השורות יכולתי להרגיש את הכאב, את הבדידות, ואת המאבק שאתה מרגיש בתוכך.

הרגשתי מהמילים שלך עד כמה אתה בחור מקסים ומוצלח שפשוט נמצא כרגע במצב שלא מיטיב איתו.

מה שאתה מתאר נקרא אולי תלות רגשית כפי שהגדרת. למעשה מדובר בעוצמת קשר שעדיין לא למדה גבולות וויסות. וכשעוצמה כזו מתאזנת היא הופכת לכוח נדיר. לאהוב, להתחבר, להיות שם באמת.

הסיפור הוא שיש בך בפנים צורך עמוק בקשר, בקרבה, בלהרגיש משמעותי למישהו אחר ובכלל.
וכשהצורך הזה מתלבש על אדם כלשהו הוא הופך להיות הכל, ואז מגיע הפחד לאבד אותו, מה שמפעיל מעגל של חרדה חזקה ותלות, והלב נכנס למרדף שלא נגמר.

וזה מסביר למה זה עובר מאדם לאדם, זה לא "הם", זה המקום הזה בך בפנים שמחפש להיאחז. שמרגיש חוסר אונים ותחושת ריקנות גדולה.

הכאב שאתה מרגיש כשהוא לא עונה, כשהוא מתרחק, כשהוא עם אחרים הוא אמיתי. אבל הסיבה לכאב הזה הוא לא מה שקורה בחוץ, אלא מה שזה מפעיל אצלך בפנים: מחשבות ותחושות פנימיות כמו “אני לא חשוב”, “עזבו אותי”, “אני לבד."

וברגע שמבינים את זה נפתח פתח לשינוי. לא צריך להילחם בזה בכוח, צריך להיות במודעות לכך ולהתחיל ללמוד לנהל את זה.

כשהמחשבות מגיעות, נסה לתפוס אותן.  להבין כי זו לא מציאות אוביקטיבית. זו פרשנות שלך למצב. זו התלות שמדברת.

כשהלב שלך רץ אליו להתנחם בו ולהרגיש משמעותי- תעצור צעד אחד לפני. לא כדי שלא תהיה חבר שלו, אלא כדי לא לתת לו להיות הצינור היחיד שלך לאוויר. שתוכל להנשים את עצמך. להזין את עצמך.

תלמד "לפזר"- עוד חבר, עוד שיחה, עוד עיסוק.  כי זה מאזן.

וכשהכאב עולה בגלים אל תיבהל מעצמך, אל תברח ממנו. שב ותשהה רגע עם זה, תנשום עמוק, תן לזה לעבור דרכך בלי לרוץ ישר לפעולה.

המציאות מוכיחה כי רגש (כל רגש) שלא רודפים אחריו ולא נלחמים איתו- נרגע.

דווקא כאשר כפתור המאבק שלנו פועל ומנסה להתנגד, להתעלם או לברוח מעוצמת הרגש- הרגש מתעצם ורגשות נוספים לא נעימים עשויים להצטרף אליו לכדור שלג מתגלגל ומפריע.

אבל למעשה יש כאן נקודה עמוקה יותר, שהיא לדעתי שורש העניין והעבודה.

התלות הזאת גדלה יותר כשכל הערך העצמי שלך נשען על מישהו אחר. כאן מתחילה העבודה האמיתית שלך: להתחיל לבנות את עצמך מבפנים. לזהות את הכוחות והחוזקות שלך, איפה אתה שווה, איפה אתה נותן, איפה יש בך טוב בלי קשר לאף אחד אחר.

זה תהליך מתמשך, וזה בסדר גם כשיש בו עליות ומורדות, אבל זה השורש.

ועוד דבר אחד חשוב מאוד: לעבור את זה לבד בלי לשתף ובלי לקבל עזרה זה קשה מאד. קשה מאוד לשדר עסקים כרגיל ולהתבשל מבפנים בכאב מצמית שכזה.

הנחמה שלך בתפילה משתפכת להקב"ה ללא ספק תעזור לך בס"ד גדולה להתמודד עם הדברים ולהתחזק, אך חשוב גם למצוא כתובת נוספת עבורך שתוכל לשתף ולפרוק את הרגשתך ומחשבותיך, מישהו שיוכל גם לתת לך כלים ולעמת אותך עם הפרשנויות שלך וכן לעזור לך בחיזוק הערך העצמי הנבנה שלך אי"ה. אני ממליץ על מישהו שיש לו ידע וכלים בתחום הCBT, שיטת טיפול קצרת טווח יחסית שמסייעת מאוד בזיהוי מלכודות מחשבה ומניעת השפעתן על הרגשות והמעשים שלנו בחיי היום יום.

אני יודע כמה זה עלול להיות מביך, כמה זה מרגיש לא נעים להגיד למישהו, אבל לפרוק לשתף ולקבל כלים להתמודדות יכול לעזור לך מאד.

אני מבין שבשביל שזה יקרה תצטרך לשתף את ההורים שלך, אבל אולי אם תוכל להרגיש פחות בושה יהיה לך יותר קל לשתף. לא עשית משהו רע שיש להתבייש בו

אתה מתמודד עם רגשות כואבים מאד וזקוק לעזרה כדי להיות שמח באיזון ובטוב. כשזו תהיה הפרשנות שלך למה שאתה מרגיש גם יהיה יותר אפשרי לשתף בזה כדי לקבל עזרה.

לא כל אחד ידע לעזור, זה נכון, ונוכחת בכך בעצמך לצערי, אבל יש כאלה שכן. כדאי למצוא כתובת מתאימה.(נוכל לעזור בהמלצות לאנשי מקצוע אם תרצה)

בידידות אבי
Avrahamx2@gmail.com