מרגיש שאני לא מנצל את החיים לא לומד כמעט הייתי יכול לעשות הרבה הרבה יותר

בישיבה הגדולה למדתי הרבה שעות רצופות היה לי הרבה סיפוק,
אחרי החתונה לא כל כך שילמו בכולל
וגם למדו לימודים אחרים שלא כל כך הכרתי,
היה לי קשה ללמוד הצטערתי מאוד נלחמתי,
אחרי כמה שנים יצאתי לעבודה היה לי מעביד רודן הייתי לחוץ מאוד כאב לי השרירים נלחמתי ללמוד הרבה כי לא רציתי לשרוף את החיים להפסיד בחיים להפסיד עולם הבא להפסיד קרבת השם, וכך היה לי ייסורי נפש חזקים מאוד (לא האריך בזה),
וכך עם הזמן ירדתי, למדתי פחות לא יכולתי להתרכז,
נקפוץ להיום אני בגיל 39 אני יושב בשיעור דף היומי ועוד שיעור, בדרך כלל מגיע באיחור מקשיב מרחף בלי שום עקביות לסיים מסכת או להבין טוב דף גמרא וזה בכוונה יש לי טראומה כשאני לומד ומאז שהבנתי שאני צריך לזרום ולהרפות אני מסוגל לשבת בשיעור, חלק לשמוע ככה.. וחלק לפעמים להירדם,
בעבודה שלי החליפו מנהל יותר טוב אבל אני גם יוצא מותש ועייף אני לא מתחבר כל כך לעבודה הזאת אבל זה שווה כספי
תכלת אני מרגיש שאני לא מנצל את החיים לא לומד כמעט הייתי יכול לעשות הרבה הרבה יותר

כשאני ברוגע אני לא לומד כמעט כנ"ל, וכשאני עושה חשבון נפש מה איתי! אני נכנס ללחץ כאב חזק ושיתוק..

בתודה מראש

שלום וברכה שואל יקר מאוד,
אני קורא את מכתבך ומתמלא ממש בצער מהדברים שעלו מלקרוא את הדברים שכתבת.
הטבת לתאר בשורות קצרות את הקושי והאתגר בו אתה נתון. ביטויים כמו "יסורי נפש חזקים מאוד" או "לחץ וכאב חזק ושיתוק" מבטאים היטב את המצב בו אתה שרוי.
אני חייב לומר לך שלאחר שקראתי את השאלה- התוכן שבו ממש תפס אותי וגרם לי לחוש בעוצמה את המצב שלך . תרשה לי להשתתף ולהצטער איתך- למרות המרחק הדיגיטלי -בקושי איתו אתה מתמודד.
ובכן,
אנסה בשורות הבאות לחלוק איתך את המחשבות שיש לי בעניין.
דבר ראשון וקודם כל- כל הכבוד על הפנייה לעזרה! יתכן כי ישנם אנשים שחושבים שהפנייה לעזרה מובנת מאליו או לחילופין מעידה על חולשה . אך האמת היא שעצם הפנייה מעידה על מחשבה עצמאית ועל רצון לשינוי המצב. אותם אנשים שחושבים שזוהי חולשה במקרים רבים לא יפנו לעזרה מתוך חוסר רצון לקחת אחריות על עצמם ועל חייהם. פנייה לעזרה כמוה כלקיחת אחריות על עצמך ועל המצב בו אתה נמצא. הפנייה היא אמירה שאתה לא מוכן להמשיך יותר אלא רוצה לשנות אותו. ועל כן כל הכבוד על האחריות האישית ועל הפנייה לעזרה.
דבר שני- אתה מתאר בחריפות את המצב בו אתה שרוי. יתכן כי אתה מרגיש בודד בהתמודדות שלך וחושב שהיא ייחודית. אך דע לך כי הקושי שלך מאפיין רבים בשכבת הגיל הזאת. לקושי הזה יש כמה שמות שונים אך כולם מתארים את אותו המצב: ברוכים ה(לא)באים למשבר גיל ה40- או משבר אמצע החיים.
מהו משבר אמצע החיים?
משבר אמצע החיים הוא מונח אשר מתאר תקופה של חוסר סיפוק עצמי דרמטי אשר לרוב מורגש בגיל המעבר אצל גברים או אצל נשים (לרוב בין הגילאים 38–55 ונקרא גם משבר גיל 40). התופעה מתוארת כמשבר פסיכולוגי שמגיע מתוך אירועים שונים בחייו של אדם שמנכיחים את עובדת היותו אדם בר חלוף, לעיתים חסר ערך, שהוא מזדקן ושהמוות מתקרב ובלתי נמנע. לעיתים רבות, המעברים בהם אנשים מתנסים בשנים הללו, כגון הזדקנות באופן כללי, חוסר סיפוק בעבודה, הזדקנות ומות ההורים, יכולים לגרום למשבר מסוג זה. התוצאה יכולה להיות רצון לבצע שינויים משמעותיים באספקטים מרכזים של חיי היום יום, בקריירה, בנישואים, או במקרה של אנשים שומרי תורה ומצוות- בלימוד התורה.
אנשים אשר חווים "משבר אמצע החיים" מעידים כי חוו חלק מהרגשות הבאים:
• תחושת החמצה וחרטה גדולה על מטרות אשר לא הושגו עד כה.
• תחושות חוסר ביטחון ונחיתות לעומת חברים מצליחים יותר בקריירה.
• רצון להרגיש שוב צעירים.
• צורך להיות יותר זמן לבד או עם חברים מסוימים בלבד, הסתגרות.
• רגשות קשים כגון: דיכאון, חרדות, קינאה, חרטה, בלבול, כעס או טינה בעקבות חוסר סיפוק בתחומי החיים השונים כגון: זוגיות, עבודה, בריאות, מצב כלכלית סטטוס חברתי, מקום מגורים וכדומה.
• הרצון לחפש חלום או מטרה בלתי-מוגדרים.
• צורך לפצות או לכפר על טעויות שנעשו בעבר
• אובדן שמחת החיים בעקבות אותם שינויים כגון: אובדן הנעורים, אובדן אפשרי של ההורים מחד, פרידה מסוימת מהילדים מאידך שגדלים ופחות זקוקים להורים בצורה בה היו זקוקים להם בעבר.
כמה אנשים חווים אותו?
מחקרים מראים כי בערך 10% מהמבוגרים בגיל המעבר חוו את "משבר אמצע החיים", כאשר המצב קורה בשכיחות הגדולה ביותר בין הגילאים 35 – 50. משבר אמצע החיים אורך בערך 3 עד 10 שנים אצל גברים ו-2 עד 5 שנים אצל נשים.
מדוע אני כותב לך את זה?
אתה מן הסתם מסתכל סביבך ורואה אנשים אחרים שנראים מוצלחים ולא סובלים מהאתגר איתו אתה מתמודד. אך למען האמת אחד מכל עשרה גברים לפחות חווה זאת.
מדוע חשוב לדעת את זה?
הידיעה שהמצב שלך אינו חריג אלא מאפיין עוד רבים וטובים מפחיתה את תחושת האכזבה העצמית ואת תחושת הבדידות.
אך חשוב מכך- חשוב לדעת כי אפשר להתמודד עם המצב ולשנות אותו! זוהי לא גזירת גורל ומצב בלתי ניתן לשינוי. אפשר בהחלט לשנות אותו.
לשם כך אנסה לכתוב כמה נקודות שיעזור לך בהתמודדות:
1. שינוי מצב
2. סיוע חיצוני למיקוד בלימוד ובעבודה
3. התמקדות בנקודות טובות

שינוי מצב:
איך עושים שינוי?
אבקש שתקרא את המשפט הבא ה שאני כותב ללא שיפוטיות כביכול אני מטיח בך ביקורת. יתכן שזו היא אכן ביקורת אך ביקורת בונה ולא הורסת. הרשה לי לומר לך בעדינות אך בנחרצות ואני מקווה שלא תקח את הדברים בצורה לא נכונה- האחריות לשינוי היא קודם כל עליך!
אפשר להסתייע בעזרה , אפשר להתייעץ, אפשר להתפלל, אפשר לעשות הרבה דברים . אך האחראי הבלעדי לשינוי המצב הוא אתה.
ההבנה שאתה ורק אתה יכול ומסוגל לשנות את מצבך חשובה מאוד מאוד. אנשים לעיתים מחכים שתרד רגל של זהב מהשמיים כמו בסיפור של ר חנינא בן דוסא , אך זוהי מדרגה של תנאים.
לנו לא ירד רגל של זהב, מה שנעשה יקרה ומה שלא נעשה לא יקרה.
אדם שחי בתודעה שהאירועים שקורים בחיים אינם באחריותו מתכחש לאחריות שלו על מצבו ועל מעשיו ולא יוכל לשנות אותם ( כמובן שאיני מתכוין לתחושת גאווה שהכל בידינו שהרי הכל בידי שמים אלא הבנה בסיסית שיש לנו אחריות על החיים והמעשים שלנו.)
אם כן – ההבנה הראשונה לשינוי המצב היא האחריות האישית והאמירה שאם אני לי מי לי.
נקודה נוספת לאחר מכן היא הסיוע מבחוץ.
גם בהקשר לעבודה וגם בהקשר ללימוד אני מציע לך ללכת לייעוץ והכוונה מקצועית שיעזרו לך לעבוד וללמוד במקום שיהלום את כישוריך ורצונותיך.
במרכזי ההכווין השונים שפזורים ברחבי הארץ יש ייעוץ מסובסד בעלות נמוכה מאוד. בתהליך היועץ מעביר אותך אבחון מקיף שבודק כישורים ויכולות ויוכל לדייק אותך טוב יותר במציאת עבודה טובה יותר שתגרום לך להרגיש סיפוק ושמחה.יתכן כי יהיה עליך להשלים פערי לימוד והכשרה שונים על מנת להגיע למקום העבודה הרצוי אך הדבר בידך ושווה להשקיע את המאמץ הדרוש בהשלמת הפערים כדי להגיע למקום טוב יותר.
בהקשר ללימוד – ברצוני לשאול- האם יש תחום שאתה אוהב ?למשל- הלכה, תנ"ך , אגדה, סוגיות, השקפה , מוסר, ? האם זכור לך תקופה בחיים שלמדת תחום מסויים והדבר מילא אותך בשמחה וסיפוק? במידה וכן- כדאי שאת הזמן שאתה מקדיש ללימוד, תמלא בלימוד משמעותי שאתה אוהב וימלא את ליבך בשמחה. אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ. אפשר בהחלט ללכת לייעוץ גם על נושא הלימוד ולשאול רב שמכיר אותך מה הוא ממליץ ללמוד.
בהקשר לשינוי חשוב לי לומר לך – אם אתה חש שאינך מצליח לשנות את המצב גם לאחר ההתייעצות ומצב הרוח שלך עדיין לא משתפר-אל תהסס לפנות לטיפול מקצועי. מטפל ריגשי מיומן יוכל בעז"ה להגיע לשורשי הבעיה ולסייע לך בטיפול עמוק ומקצועי יותר.
אם אתה זקוק להכוונה במציאת מטפל ,תוכל לפנות אל ארגון ישיחנה ואנו נסייע בעז"ה במציאת האדם הנכון לטיפול.

נקודה נוספת שלדעתי תוכל לעזור לך ולשנות את מצב הרוח בו אתה שרוי היא התמקדות בנקודות הטובות בחייך.
מהדברים שכתבת משתקפת תמונה שחורה משחור כאשר הכל סוגר עליך. אני מציע שתקח זמן להרהר קצת בדברים ולעיין האם יש נקודות של אושר ושמחה שכן טובות לך. אין זה אומר שמתעלמים מהאתגרים ומהקשיים , אלא רק פרקטיקה שתסייע לייצב את מצב הרוח כדי לפתור ולשפר את מצבך לפחות בתחילת הדרך.
תנסה לחשוב האם יש משהו בחיים שאתה כן שמח בהם? ילדים טובים , נישואים מוצלחים, קהילה, דירה? נקודת זמן בה היית מרוצה מהלימוד או מהעבודה או מהעשייה? אפילו דברים קטנים יותר כביכול כמו טיול בטבע, בישול, מסירת שיעור וכו הם נקודות טובות שאפשר להיתפס בהם.
כאשר מסתכלים על הנקודות המאירות ונאחזים בהם , קל הרבה יותר לשפר את מצב הרוח.
לאחר שתמצא נקודה טובה (ואני בטוח שיש לא אחת אלא כמה כאלה) תנסה להעמיק בה ולהרהר- מה בהם גרם לך שמחה? מה אפשר לנקודות להתקיים? ( למשל- אם נקח דוגמה לצורך העניין של טיול בטבע- כדי שהדבר התקיים נזקקת לקחת חופשה ולטייל או דוגמה של מסירת שיעור- כדי שהדבר התקיים נדרשת להכין בעצמך ולמצוא מקום שירצו לשמוע אותך מוסר שיעור)
לאחר מכן- נסה להגדיל את הנקודות הטובות. אם אחת מהדוגמאות שכתבתי או כל דוגמה אחרת שאתה מוצא- נסה לחוות אותם בזמנים ממושכים יותר וארוכים יותר. נסה גם לייצר מצב בו אתה מספק לעצמך את הסביבה המאפשרת לנקודות הטובות להתקיים.
יצירה של רצף נקודות טובות תוכל לעלות אותך ממצב הרוח בו אתה שרוי ולסייע לך לדייק ולהתקדם במציאת פתרון של קבע בשיפור המצב.

בשולי הדברים ברצוני לשאול אותך- האם שיתפת את אשתך ברגשות העוברים עליך? אשתך חיוותה את דעתה על המצב? אינני יודע את התשובה אך אני ממליץ שתשתף אותה במחשבות העוברות עליך.
קודם כל- כדאי שתחווה את המסע יחד ולא בבדידות. ( אל תחשוש מזה שכביכול אתה חלש לידה, להיפך היא תרגיש מוחמאת מזה שאתה מתייעץ איתה ומרגיש פתוח לשתף אותה בקושי)
בנוסף- אשתך מן הסתם מכירה אותך היטב ותוכל לסייע לך בהמלצה על הדברים שלדעתה מתאימים לך יותר ויגרמו לך סיפוק ואושר. לאשה בדרך כלל יש יכולות זיהוי ובינה יתירה (וזכרון טוב…) שיכולים לבוא לתועלת בשאלות כמו מתי היית מאושר ? מה גרם לך אושר? במה אתה טוב וכן הלאה.
דבר אחרון ( וראשון)- תפילה. תפילה ושוב תפילה..
אני מציע לך לצאת למקום בוא אתה נמצא לבד, שדה פתוח, חדר שקט, גג מרוחק. מקום שבו אין חשש שאנשים יראו אותך וישמעו אותך.
נסה לפנות לה' ממש כמו בשיח בין חברים ובמילים אישיות משלך. תשפוך את לבך לפניו בפירוט מלא של הקושי איתו אתה מתמודד. בקש ממנו שיעזור לך.
חזקה על ה' שלא ישיב את פניך ריקם.

מאחל לך שתתחיל את המסע לגילוי המקום הפנימי והשמח שלך , ובו תמצא בעז"ה במהרה כלים ידע ומקום בהם אתה תרגיש שמח מאושר ומלא.
בברכה רבה ובידידות,
בנימין