שלום וברכה לרבנים החשובים
אחי בחור "חרדי" לומד בישיבה,
הוא שאל אותי: שלכאורה המצוות לא הגיוניות מכיון שיש מצוות שכמעט ובלתי אפשרי לאדם נורמאלי לקיים אותם בשלימות, ובפרט את "כל המצוות", למעט צדיקי הדור, ולכאורה התורה ניתנה לכל עם ישראל…
והוא נתן לי דוגמא: כמו שבלתי אפשרי לבנות מכון כושר שהמשקולת הכי קטנה היא של 100 קילו והכי כבד 1000 קילו, בזמן שהמקסימום שאדם יכול להרים זה 950 קילו,
והרי אם נותנים חוקים ומצוות זה צריך להיות אפשרי ולא משהוא שרק צדיקי הדור יכולים להזהר בכל החוקים!!!
שאלתי אותו שיתן לי דוגמא למצוות שהם כמעט ובלתי אפשריות לקימים "ב100%":
1 לימוד תורה, כל רגע שאדם לא עסוק בצרכיו ובני ביתו, "הוא מחויב ללמוד תורה" וכל רגע שהוא לא לומד הוא עובר עבירה!!!
2 שמירת הלשון – גם המקפידים ביותר מתפקשש להם לפעמים… וכידוע כל המצוות עוברים לאדם שדיברו עליו…. והוא מקבל את העבירות שלו…
3 שמירת העינים, שזה כולל כל מי מי שהוא לא קרוב משפחה מקירבה ראשונה (אמא אחות וסבתא) שאסור "הסתכלות להנות", אפילו אם היא צנועה!!!!
ומי יכול להגיד על עצמו שבזמן שהוא מדבר אשה הוא לא "מסתכל" ונהנה!!! (למעט לראות), אפילו בסעודות שבת שיושבת הגיסה או קרובת משפחה טבע האדם "להסתכל",
אני כבר לא מדבר על בחורים שיוצאים להרבה פגישות, וארוכות, ובין האירוסים לחתונה (שהיא נחשבת לאשה זרה) ורוב ההסתכלויות לא נכללות ב "דמצווה שיראנה שמא תתגנה עליו"….
וגם לי הצטרפו עוד הרבה מצוות:
1 סוף זמן קריאת ותפילה (אפילו בחופש הגדול, ואחרי חתונה משפחתית)
2 גאווה (אפילו גדולי ישראל העידו על עצמם שקשה להם)
3 בין אדם לחברו (שזה כולל אפילו את האחים, בן הזוג והילדים)
4 גניבת דעת……
5 שמירת המחשבה
ויכול להיות שיש צדיקים שכן מצליחים לקיים את הכל….
אבל עמך ישראל שזה 99.99% מעם ישראל הוא רחוק כרחוק מזרח ומערב לקיים את כל המצוות שמוטל עליהם, אפילו אם אנחנו כביכול מגדירים את עצמנו כחרדים, ומשתדלים לשמור את כל המצוות!!!
אני כבר לא מדבר על נשים שדעתם קלה והרבה יותר קשה להם לקיים את המצוות האלו,
וכן כל ילד שהגיע לגיל 13 וילדה שהגיע לגיל 12 ועדיין הם תינוקים, ויש להם את כל החיובים של מצוות התורה
תודה רבה מראש
שלום לך
בפתיחת דבריך תארת שאחיך הוא חרדי ולומד בישיבה, אך לא תארת איפה המקום שלך בסיפור הזה, האם גם אותך מעניינות השאלות הללו? איפה המקום שלך מול היהדות, אך כעת אתמקד עניינית במה ששאלת
השאלה שלך היא בעצם אחת, איך ייתכן שישנם ציוויים שבלתי הגיוני לקיימם באופן מתמיד?
התשובה לכך להבנתי נעוצה בטעות רווחת, אנשים חושבים שהתורה וציווייה, וכך גם כל פרטי ההלכה הם מקשה אחת, והציווי שלא להרהר ושלא לדבר שום דבר רע על אדם, הם באותה שורה עם לא תרצח ולא תנאף, ואכן יש אימרות בחז"ל שמספקות תימוכין לתפיסה הזו, כביכול, כמו שכל המלבין פנים לחבירו הדבר שקול לרצח, אך כל מי שעיניו פקוחות יבין שהדבר בא להחמיר עם מי שמלבין פנים, אך בשום אופן לא להשוות עבירות קלות עם חמורות, לתורה יש סטנדרט מאוד גבוה שהיא דורשת מאיתנו, חלק הוא מדאורייתא, וחלק גם מדרבנן, אך חשוב מאוד מאוד להבדיל, בין מה שהתורה מציבה כיסוד לכל התנהלות אנושית וכיסוד לקדושת חיינו, ובין אותו סטנדרט גבוה שהיא מציבה. ואלו לא רק 2 קטגוריות, יש רבדים רבים בציוויים של התורה מאיתנו, חלק נמצאים גם בתווך שבין לא תרצח לבין מה שהגדרתי כעת כ"סטנדרט גבוה.
ואם יקשה לך, אז מה התורה בכלל מצווה ציוויים כאלו, שאי אפשר כמעט לקיימם כמו שראוי, הסיבה היא פשוטה, התורה, הקב"ה בעצם, מעוניין שנהיה אנשים טובים יותר, קדושים יותר, והיא מבקשת מאיתנו את זה, האם זה אומר שיהיו לנו 100 אחוזי הצלחה, ממש לא, אבל הסטנדרט שלנו יהיה גבוה עשרת מונים מאדם שאינו מודע כלל שזה דבר שעליו לשאוף אליו, ושצורת האדם האידאלית היא שאין לו הרהורי עבירה.
בנוסף, שים לב שחלק מהדוגמאות שהבאת מציינות צורה מאוד קיצונית ומחמירה של איסורי התורה, שבאמת מתאימה אולי לקבוצה קטנה של בני עלייה אך אינם מייצגים את הפרשנות ההלכתית של המצווה, למשל לימוד תורה, הגמרא במנחות (צ"ט) קובעת כי גם קריאת שמע שחרית וערבית מהווה קיום של מצות תלמוד תורה.
גם הדוגמה של איסור הסתכלות, שציינת אמנם את ההגדרה "הסתכלות להנות" הסתכלות על מנת להנות יש לה אופי אחר מהסתכלות רגילה במצב רגיל של חיים, וכולנו יודעים למה הכוונה, לא נראה לי שאפשר להיתמם שבעצם כל הסתכלות במפגש עם אשה היא כזו. נכון שגם זה דבר שקשה לקיום, אך אדם שחונך על כך יכול בהחלט להקפיד לא להנות מאשה שאינה אשתו, ואין ספק שגם חייו יהיו טובים וקלים יותר..
גאוה היא מידה רעה אך אינה כלל עבירה, גם זה דבר שחשוב לדעת, ושחז"ל אף משבחים מידה מועטת של גאוה.
אחזור לרגע לעניין ההבדלה בין סוגי המצוות כי נראה לי שזה בעצם העניין העיקרי כאן, ההבדלה הזו היא חשובה מאוד, כי היא נותנת לנו הבנה בתוך המצוות ובתוך החיים מה חשוב יותר ומה פחות, המחשבה כאילו התורה היא סד אחד של איסורים שכולם עומדים ברמה אחת היא הרס של הבנה אמיתית בתורה ובמה שהיא באה לחולל בתוכנו, חז"ל קראו ליכולת הבחנה זו "דעת" ואמרו, אם אין דעת, הבדלה מנין, ואי היכולת להבחין בין סרך לשון הרע לבין איסור חמור כלפי האדם וכלפי הקב"ה, היא דבר שאמור להימנע בלימוד אמיתי של התורה, וזה כנראה אחד הסיבות שחשוב ללמוד את התורה לעומק ולא רק להכיר את פסקי ההלכות.
בברכה
אריה מ.
