קראתי כמה מהשאלות ותשובות באתר וכ"כ נהניתי ו…קנאתי
התפעלתי מצורת התגובה לכל שאלה תוך שיקןף וחזרה על כל פרטי השאלה ובכזאת קבלה, הבנה והזדהות!
הייתי שמחה לדעת אם יכולות הקבלה, ההבנה והעברת המסרים האלו(קבלה והבנה) הם יכולות רק מולדות, או שאוכל גם אני לרכוש אותן(ואם כן-איך?) למרות שאני מרגישה רחוקה מזה מאד,
אני מרגישה שאני מאד אגואיסטית, והרבה פעמים חשה שאני הבסדר,
ואם אני לא הייתי חולמת לעשות את מה שבנ"א מסוים עשה, הרי שזה סימן שהדבר לא בסדר ( למרות שכבר קרה שדברים שהיו נשמעים לי מופקעים, עד שהגעתי אני לעשותם ופתאום זה לגיטימי מאד..),
בנוסף לכך, הרבה פעמים גם כשאני באמת מבינה את מה שחברה מספרת, קשה לי למצוא מה לומר, איך לשדר את ההבנה שלי או סתם איך להגיב.
ועוד, איך תמיד מוצאים תשובה לכל שאלה?
אני גם סתם סקרנית לדעת אם יש שאלות שאתם חשים שקשה או שאין מה לענות.
תשובה:
שלום לך שואלת יקרה,
נהנתי מאד מהשאלה שלך.
את כותבת שאת רחוקה מאד מהיכולות של האמפטיה ההבנה והרגישות שעולות מהתשובות בישיחנה, והרשי לי להניח סימן שאלה בסוף ההנחה הזו,
האומנם? את כה רחוקה?
ממה שלמדתי בחיי נוכחתי לראות שכאשר אנחנו מעריכים תכונה מסוימת, מסתכלים עליה בהשתוקקות ובקנאה זה מלמד שיש בנו בסיס חזק ושייכות כלפי אותה תכונה.
עצם ההתבוננות שלך בפרט הזה, עצם שימת הלב לצורת המענה מראות כמה את כבר שם. כמה זה לא רחוק ממך.
פעם השתתפתי באיזו סדנת מודעות והמנחה ביקשה מאיתנו לחשוב על אישה שאנחנו מאד מעריצות. חשבנו כמה דקות על אחת כזו, ואז המנחה שאלה אותנו שאלה מעניינת:
כעת תחשבי מה כבר משותף בינך לבין הדמות שבחרת, איפה את כבר עכשיו דומה לה.
ואז היא הרחיבה ופרטה שאנחנו מעריכים ושמים לב לדברים שמעסיקים אותנו, שכבר יש בנו חלק מאותו הקניין, שיש בנו כבר מאפיינים דומים לאותו מושא הערכה.
הרי קשה להאמין שנעריץ משהו רחוק מעולמנו, משהו מופקע מהחיים שלנו, זה לא יעניין אותנו. יעניין אותנו מה שנמצא בתחום הבחירה שלנו ועדיין כמה צעדים לפנינו.
אבל שנינו באותה הדרך, לכיוון אותו היעד.
בעניין השיפוטיות שאת מתארת כלפי אנשים :זה טבעי שזו התחושה הראשונה שעולה לך. יש לנו את המשקפיים שלנו לבחון את העולם ובהם אנחנו משתמשים.
היכולת לצאת מנקודת המבט שלי ולהסתכל אחרת על הסיטואציה זו יכולת נרכשת. נרכשת אצל אנשי מעלה. אנשים שעושים עבודה עם עצמם.
בהתחלה אפשר לעשות את ההסתכלות על מעשי האחר באופן מלאכותי. פשוט לנסות לחשוב מה עובר עליו, מה מניע אותו לעשות את מה שהוא עושה.
איזו נקודת מבט אחרת יכולה להיות פה, ללמד עליו זכות, לחשוב מה הייתי חושבת על המניע שלו אילו זה היה אדם שאני מאד מאד אוהבת.(אני עצמי למשל )
בהמשך כבר לומדים לעשות את זה בטבעיות בלי להתאמץ..
כשחברה מספרת לך דברים לא פשוטים הכי טוב זה להקשיב לה. להקשיב באמת.
הקשבה אמיתית היא לא לחשוב בזמן שהשני מדבר מה אני אענה לו אלא הקשבה נקיה,
להבין שהתועלת היא בעצם זה שהחברה משתפת אותך ופחות בהגיגי החכמה שיהיה לי לומר לה בעקבות דבריה,
אם אחרי שהיא דיברה ואני הקשבתי בתשומת לב יש לי מחשבה מעניינת להגיד לה, אדרבא,
ועדיף לשאול: את רוצה שאגיד לך מה אני חושבת?
או: יתאים לך שאשאל אותך משהו על מה שאמרת?
התייחסות כזו תשדר הרבה כבוד.
אפשר לשדר את ההבנה שלך במילים קטנות של, וואו, לא פשוט, אני מבינה, או במבט מאד קשוב ומשתתף.
אין ספק, להקשיב זו אומנות. זה עבודת חיים. אל תצפי שתרכשי את היכולת הזו תוך שבוע
אבל עם מודעות מיוחדת כמו שלך אני חושבת שתוכלי לחוש בשינוי בקרוב.
לגבי שאלתך האחרונה אם יש שאלות שקשה לענות עליהן או שאין מה לענות, בהחלט יש כאלה.
לפעמים התגובה והתשובה הכי נכונה היא רק אמפטיה, השתתפות בכאב, שיקוף והבנה.
לפעמים שואלים מתארים מחדלים קשים או בעיות אמיתיות שאכן קשה מאד להבין אותם,
במקרה כזה ננסה לכוון את השואל איפה הקושי הזה פוגש אותו, מה מידת האחריות שיש לו,
מה יכולת הפעולה שלו בתוך הקושי וכו, כמובן שזה כללי מאד ותלוי בסוג השאלה הקשה.
מאחלת לך הצלחה רבה!
תמר נ.
