התלבטויות בטיפול שאני עוברת מול הפסיכולוגית

שלום וברכה,

ראשית תודה על האתר המדהים שלכם שנותן אפשרות לכל אחד לשאול ובצורה
אנונימית כל-כך.
אין לי ספק שהוא נותן מענה לאנשים שלולא אפשרות זו היו נשארים ללא מענה כלל.
יישר כחכם!!

ולשאלתי –
מתנצלת מראש על האריכות…

התחלתי לפני זמן מה טיפול פסיכולוגי בעקבות אובדן שעברתי, החלטתי שאכן כדאי לטפל. (רציתי גם לנצל את ההזדמנות ולדבר
על נושאים אחרים שנראה לי שלא יזיק לי קצת עזרה בהם..)
מעולם לא הייתי בטיפול, וכל העולם הזה זר לי מאד.
יש לי מספר שאלות בנושא שאשמח מאד לשמוע לגביהן:

1 ) לפי מה שהבנתי
שמטפל אינו חושף בפני המטופל את חייו האישיים, כדי שכל הפוקוס יישאר
עבור המטופל בעצמו.
בהתחלה זה היה מוזר לי מאד, שאני יושבת ומשתפת ומספרת והיא אינה משתפת
דבר מחייה.
סיפרתי לה על כך, והיא אמרה ששיתוף מחייו של המטפל זה דבר שהוא תלוי מטפל, יש שמשתפים
פחות ויש יותר אבל היא חושבת שבוודאי בהתחלה זה לא כדאי, כדי להשאיר את המרחב עבורי בלבד.
אחרי כמה מפגשים התחלתי להתרגל יותר לסגנון והבנתי שמטפל מקצועי אכן
לא חושף בפני המטופל סוגיות / פרטים מחייו וזה אכן לתועלת המטופל בלבד.
באחר המפגשים דיברנו על התקופה הקשה של האובדן ההוא
ועל הקשיים הרבים שהיו לי בה.
במפגש הבא היא אמרה "פעם שעברה דיברנו על X… " X – נושא אחר לגמרי
היה לי מוזר שהיא לא זוכרת על הנושא שדיברנו פעם שעברה שעבורי היה משמעותי.
התעלמתי.
במפגש הבא החלטתי לספר לה על כך ואמרתי לה שהיה לי קצת מוזר שהיא לא זכרה את הנושא
שדיברנו עליו וגם חשבתי שנדבר עליו שוב..
היא התנצלה הרבה, ואז אמרה שהיא אכן זוכרת שדיברנו על זה רק שלפעמים סדר המפגשים יכול להתבלבל לה (מובן לדעתי).
אמרתי לה שבשבילי זה משהו חדש שהייתי רוצה להבין מה עבר עלי וכו' ולהיכנס לנושא
וזה היה מוזר לי שבזה ניסגר הנושא.
אז היא אמרה שכנראה שהיא "ברחה" קצת מהנושא כי הוא קשה לה באופן אישי.
בום. לא ידעתי מה להגיב. הבנתי שכנראה גם היא עברה סיפור כזה.
היא המשיכה להתנצל והבטיחה שנדבר על זה בהרחבה מתי שרק ארצה.
הייתי קצת בשוק על החשיפה, זה לא סתם חשיפה זו חשיפה על מאורע
משמעותי שהיא עברה.
היה מוזר לי, למה היא ראתה לנכון לומר את זה??
הרי עכשיו כשהיא תדבר על הנושא אני כל הזמן יחשוב על זה שהיא מדברת ממקום אישי כואב
(וזו כנראה הסיבה שבגללה לא חושפים..)
בסה"כ עד עכשיו התרשמתי מהמקצועיות שלה, מהישרות שלה ואני מתחברת לסיגנון שלה.
לא הייתי רוצה לעבור למטפלת אחרת, אבל זה פתאום העלה בי סימן שאלה גדול –
כמה היא אכן מקצועית???

2) אני מרגישה קושי גדול לשתף אותה בדברים אישיים.
אני בטבע שלי בן אדם סגור יחסית וקשה לי לחשוף חולשות.
יש מה לעשות כדי להקל על הנושא?
אני מאמינה שזה לוקח זמן וזה תהליך, אבל אולי בכל אופן יש דברים שיכולים
לעזור להיפתח, כי חבל לי על כל הזמן הזה שבו אני לא פתוחה מספיק וזה ברור מעכב
את התקדמות התהליך.
אני יודעת שלגבי הרבה מהנקודות שהעליתי היה נכון וטוב לדבר ישירות עם המטפלת,
אך לגבי הנקודה הראשונה – לא נעים לי לשאול אותה למה היא ראתה לנכון להזכיר שהיא
עברה קושי דומה לשלי, זה ממש יכול לפגוע לדעתי.
אני גם מרגישה ש – כמה אני יכולה כבר להעיר לה???
אמנם היא כל פעם מעודדת אותי לשתף אותה והיא נותנת לי תמיד הרגשה טובה
על הדברים שאני "מעירה" לה, אבל אני מרגישה שלמרות כל זאת ולמרות שלכאורה אמורים
לספר למטפל כל דבר גם אם זה עלול לפגוע בו – היא בכל אופן בן אדם
ולא נעים לי להעיר לה על דברים כאלו שמשקפים משהו עליה מהותי יותר מסתם זה
שניפגעתי שהיא לא זכרה מה דיברנו פעם שעברה…

סליחה על אריכות הדברים, ממש מודה מראש לעונה,
זה יועיל לי מאד!!!

תודה רבה

תשובה

שלום לך מתיעצת רגישה ונבונה.
שמחה איתך שאת בתהליך בונה של טיפול והתיעצות.
את מתארת תהליך יפה של התקרבות ובניית קשר שמביא אותך להרבה תחושות ומחשבות.
וזה כ"כ משמח כי אני ממש הצלחתי לראות איך האישיות שבתוכך מתפתחת ונפתחת אט אט תוך כדי השאלה, את נותנת לעצמך ולרגשותייך מקום וזה הדבר הראשון והכ"כ משמעותי שקורה לך בתהליך.
עצם העובדה שאת מצליחה לחשוב על עצמך ועל תחושותייך בתוך הקשר ולהסביר את עצמך בבהירות זה כבר פיסת דרך משמעותית בחיים.
היה מרתק לקרוא את דברייך, הם נאמרו בכבוד בחכמה וברגישות..
ועכשיו לשאלה שלך,
את מתארת שהתחלת לטפל לפני תקופה קצרה, כלומר את נמצאת בשלב חשוב של יצירת קשר ובניית אמון עם אדם לכאורה זר.
לכאורה? למה לא אכתוב לך קשר עם אדם זר?
כי זו בדיוק הנקודה המורכבת בטיפול, כשאת יושבת מול מטפלת או כשאת חושבת עליה בבית , את חווה עוצמה של רגשות שמתעוררת בך שהיא לא בהכרח רק כתוצאה מהקשר שנוצר בינך ובין המטפלת.
בשפה המקצועית אנחנו נקרא לקשר שלך עם המטפלת- השלכה.
כלומר הרבה מאד מהרגשות המתעוררים בך כלפיה הם רגשות מודחקים וציפיות בלתי ממומשות שהיו לך בשנות החיים המוקדמות שלך כלפי דמויות משמעותיות בחיים.
מה יש בטיפול שהוא כ"כ מעורר?
הישיבה הקרובה ,ההקשבה המלאה, האמפתיה שמתרכזת רק בך, נוגעת בנקודות עמוקות ופנימיות שלך ביחסים המוקדמים עם הורייך .
זהו המקום העדין, השברירי הרגיש והיקר ביותר שמפעיל אותנו בעוצמות גבוהות בלי שאנחנו מודעים לכך.
הקשר שלנו מול ההורים שמופנם בתוכנו בעוצמה רבה.
המטפלת יושבת בדיוק על המקום הזה.
היא מפעילה אצלך את המערכת הפנימית של החוויות והרגשות מול ההורים ודמויות סמכות אחרות.
ודווקא לכן טיפול הוא תהליך כ"כ עוצמתי, מרפא , משחרר ובד בבד גם עדין ומחייב זהירות גבוהה.
בשלב הראשון של הקשר חווים בדר"כ בעוצמה את ההיקשרות המרפאת, את המקום החם להניח את הראש בחיק אמא, את החוויה המתקנת של פניות והכלה.
בשלב זה בדר"כ יש כמיהה לקשר בלעדי, טוטאלי, לאיזו משאלה לקרבה גדולה ביני ובין המטפלת.
זהו שלב חשוב של בניית קשר ויחסי אמון, הרבה פעמים צצים קשיים בשלב הזה שמספרים על קושי שקיים בחוויה הפנימית מול הדמויות המשמעותיות.
את צלחת יפה את השלב הזה ויצרת קשר טוב.
ואז מגיע השלב הבא שבו את מתחילה לבדוק את הקשר: כמה היא זוכרת אותי?
כמה היא מרגישה נח לשבת לידי קרוב?
כמה אני יכולה להיות בטוחה שהיא לא תכעס עלי כשאני אומר לה ביקורת?
כמה היא תאהב ותעריך אותי כשאני אספר לה גם חולשות שלי?
זה כ"כ נורמלי מה שאת מרגישה כי אם תביני שהקשר שלך עם המטפלת משקף מערכת קשרים פנימית עם דמויות משמעותיות בחייך תביני שזה בדיוק המקום שלך לשחרר מחסומים מהעבר.
להאמין שיעריכו אותך גם במצבים של חולשה.
להאמין שיאהבו אותך גם כשתספרי מה קשה לך.
לתת לעצמך מקום להאמין שנעים להיות לידך. ולחשוב גם למה נראה לך שנעים לידך? מה יש בך שגורם לתחושה נעימה?
ואני לא אכתוב לך…כי את צריכה לומר את זה על עצמך זה החלק המשמעותי בטיפול. היכולת להבין על עצמנו מה מפעיל אותנו בלי שנשים לב,
מה מכאיב לנו בגלל הבנה שהייתה לנו כילדים קטנים ואפשר עכשיו לרפא ולשחרר את ההבנה הזו שלפעמים היא מוטעית או צריכה הגדרה מחודשת. זה טיפול.
לסיכום,
אם תצליחי להבין שהמטפלת היא דמות שמייצגת עולם פנימי שלך, קל יהיה לך יותר להבין מה קורה לך.
להפנים שקודם כל זה ממש נורמלי. וחוץ מזה שזה תהליך חשוב כשלא מפחדים לתת לו לקרות, לדבר עליו ולהבין אותו.
אוסיף עוד נקודה שעולה לעיתים אצל נשים בטיפול   מולה תבוא על חשבון הפתיחות והשיתוף עם הבעל.
את מפנה עכשיו מקום לעצמך לבניית אשה רגועה ומבינה יותר את עצמה. זהו תהליך שבעלך אמור להנות ממנו מאד בסוף.
זה קל יותר לחיות לצידה של אשה שמבינה מה קורה לה, שלא נתקפת במצבי רוח ללא יכולת להסביר את עצמה, או שמאשימה את בעלה והסובבים בתחושות קשות שלה.
את מכינה לו שותפה לחיים, שמצמיח וטוב לחיות לידה.
יתכן שאת חווה מעט בדידות לצידו כי את נמצאת עכשיו במערכת קשרים עמוקה עם עצמך ועם המטפלת. אל דאגה, זהו רק תהליך שבו האנרגיה שלך מושקעת בתוכך ולאט לאט את תצליחי גם לחלק אותה שקול יותר. חלק פנימה וחלק החוצה כלפיו.
אני מציעה לך להעלות את סוגיית הקשר שלך עם בעלך והציפיות שלך מהקשר הזה בטיפול. הרבה פעמים יש לנו ציפיות מבן הזוג שנועדו לרפא בתוכנו משקעי עבר.
זה לא שאסור לצפות, זה באמת הרבה פעמים גם מרפא הקשר הזוגי הנפלא הזה.
אבל כדאי להיות מודעים לציפיות, לבחון מה נכון ומה מיותר. לדעת לשחרר את הבעל מציפיות לא הגיוניות, כמו שיבין אותי ללא מילים כמו שאמא מבינה תינוק, שיגן עלי כמו שאבא לא עשה לי מעולם.
שיקבל אותי ללא תנאי כפי שאמא לא הצליחה להיות שם…וכו'
זו הזדמנות מקסימה לבדוק מה המשאלה שלך הפנימית מהקשר הזוגי. מה עומד מאחורי המשאלה הזו? איזה פצע מחכה שם לריפוי? ומה את יכולה לשחרר ולהבין שבחיים הריפוי נעשה הרבה מאד בכוחות עצמנו. בתמיכה סביבתית זה קל יותר. אבל זה לא במקום העבודה האישית המצמיחה.
מייחלת עבורך לתהליך מצמיח ובונה.
לקשר טוב קודם כל עם עצמך וכתוצאה מכך עם סביבתך.
הרבה אושר ושמחה בחייך.
אסתי
5381293@gmail.com