אנשים הם טובים? או אולי רעים ואגואיסטים?

ישיחנה שלום! רציתי לשאול.
אני בן 23 ויש לי שאלה קצת מוזרה אבל בבקשה תתייחסו עליה ברצינות .
אז ככה אני גדלתי במבט מאד חיובי על העולם אהבתי לעזור לחלק
ולתת והאמנתי שאנשים הם טובים לשם טובים. כמובן שבני אדם ברובם קודם חושבים על עצמם אבל אין להם
שום בעיה שגם לשני יהיה טוב תראה כמה חסד יש כמה גמחים כמה כספים מחולקים לצדקה (ואפילו גויים ברובם בינם לעצמם הם טובים(אני לא זוכה לצערי הרב לגור עכשיו בארצנו הקדושה ולכן יוצא לי הרבה לראות לא-יהודים) ואין להם בעיה לפרגן בכביש להרשות לעקוף תור בסופר וכדומה וכמובן כמובן שזה לא מתקרב ליהודים אבל אין להם רוע ואכזריות בינם לעצמם) בקיצור אהבתי ופרגנתי והאמנתי שככה כולם.נכון שיש מיעוט רשע אבל רוב רובם של העולם הוא טוב ומפרגן

עד שהכרתי את חבר שלי הייתי ואני עדיין לומד איתו ואנחנו יושבים אחרי הלימוד הרבה לדבר.
והוא הסביר לי ככה תשמע העולם הזה, אין כזה דבר בן אדם נותן משהו לשני בלי שירוויח
ויעשה חשבון רווח מול הפסד. אין חיה כזאת לב טוב הוא אומר לי. תמיד כשבן אדם נותן זה על מנת לקבל בחזרה ואם לא עכשיו אז בטווח הארוך ואם ראית מישהו נותן למישהו לא מוכר אז הוא נתן בשביל לקבל את ההרגשה הטובה שיש אחרי שנותנים"הנה איזה בן אדם נחמד אני וכדומה". וכן כל ארגוני החסד (כסף, כבוד, הרגשה הנ"ל) ועכשיו אני מגיע לשיא שהוא נתן לי להסביר
ותאמינו לי עם כל דיסקרטיות אני אדום מבושה עכשיו ,הוא אמר לי שאחד התאוות שיש לאנשים זה לרצוח ר"ל
כן פשוט מאד והוא הסביר לי את זה שעות וכששאלתי אותו למה לא רואים ושומעים על
אנשים שרוצחים לשם רצח אז הוא אומר לי שכמו פיצה ושוקולד עד שאתה לא טועם
פעם אחת אתה לא תאהב ולא תביו למה אנשים אוהבים את זה, ככה זה כל תאווה בעולם הזה וככה
זה גם רצח אנשים לא הורגים כי הם אף פעם לא הרגו וברגע שהם יהרגו הם לא יפסיקו רח"ל
והוא הביא לי אלף ואחד ראיות (הנאצים ועוד ועוד ואכמ"ל). והוא אומר לי גם שאפילו אהבת אב לבן זה אהבה עצמית וכן כל אהבה
בקיצור החבר הזה הוא חכם מאד והצליח להוכיח לי שהעולם שאני חי הוא אכזרי אגואיסטי ורע

ומאז אין לי חיים אני שונא אנשים, הפסקתי לעזור לאוהב ואפילו לטרמפיסטים אני בקושי עוצר,
כשחבר מבקש ממני טובה אני חושב איפה אני יכול להרוויח ולמה שאני יעזור לאנשים שאוהבים להרוג…
וזה הגיע למצב שבני בן השנתיים מחייך אלי בחיוך תמים אני לא מסוגל לחייך אליו בחזרה, ולההורים שלי הפסקתי להיתקשר כי אני באמצע לעכל שכל השנים שחשבתי שהם אוהבים אותי לשם אהבה היה לשווא
בבקשה תצילו אותי אני אוהב את החיים שהיו לפני שהוא הסביר לי את זה אין לי חיים היום

אלף תודות

שלום לך איש יקר

מה שאתה מתאר שאירע לך ציער אותי מאוד אבל גם הכעיס אותי, קשה מאוד לשאת את זה שקיימים בעולם אנשים רעים ומעוותים, אבל הכי קשה לשאת את זה שאנשים שתפיסת עולמם מעוותת משכנעים אחרים בתפיסת עולמם ובכך מזיקים להם בנזק כה מוחשי. אתה מתייסר בכך שאתה חושב את זה ומחפש דרך לשנות את זה, וזה כבר מראה שאינך שייך לזה באמת. אז אנסה לתת לך אופק של מודעות מכמה היבטים, וגם להפריך את הגישה הזו שהחבר ההוא ניסה לשכנע אותך בה.

ראשית אני רוצה להסב את תשומת לבך לתהליך שאתה עברת, המודעות העצמית למה שאירע לך יכולה להועיל לך מאוד.., שים לב שאתה מתאר שלפני מה שקרה לך עם החבר היית בנאדם טוב ממש, והנה, כאשר "הבנת" שאנשים הם רעים לפתע נהפכת, אני לא רוצה לומר שנעשית רע, כי אני חושב שזה חיצוני אצלך, איזה משבר בתפיסת העולם שלך, אבל התנהגותך ויחסך לחיים השתנה מאוד לרעה. ועתה הבה נבוא חשבון: מי זה היהודי האמיתי שלנו? היהודי איך שהוא התנהג לפני שהוא "הבין" את העולם האמיתי, כביכול, או איך שהוא מתנהג עכשיו? הרי התפיסה הספונטנית שלך לגבי העולם היתה שהוא טוב, וכך גם היית אתה, אתה מתאר שהיה בך דחף לעשות טוב, ומה ששינה אותך זה רק התובנה הזו שבאמת העולם הוא רע, אבל אינני מבין, למה האמנת לאיזה הסבר של חבר כה חזק בעוד שהדחף הטבעי שלך, שהאינטואיציה הפנימית שלך זועקת להיפך? הרי כמו שתיארת, גם רוב האנשים השפויים חיים כמו שחיית קודם, מאמינים באופן בסיסי בטוב, גם אם הם לא מושלמים, ומאידך, מה שהחבר ההוא שכנע אותך זה בסך הכל איזה הסבר, מבריק ככל שיהיה על החיים. אני חושב שכדאי יותר להאמין לאינטואיציה הבסיסית שלנו לגבי החיים. (אני לא מדבר על תפיסה נאיבית כאילו הכל טוב, אלא על האמון הבסיסי בכך שקיים טוב בעולם, שהטוב הוא ממשי ושהוא הכוח הדומיננטי בנו כבני אדם)

אתה כנראה לא מכיר לעומק את העולם הפילוסופי, אבל כל פילוסוף גדול היתה לו שיטה כלשהי להסביר את החיים, את הקיום האנושי, את המציאות וגם את תחום הטוב והרע, והנה אתה יכול לראות שהאנשים המבריקים ביותר בכל הדורות חלוקים מאוד בנוגע לשאלת הטוב והרע ומהות הקיום, יש אכן כאלו שתפסו את העולם כרע מוחלט, הם היו מעטים וקיצוניים מבין הפילוסופים, אבל, העיקר הוא, שכשמנסים להסביר את העולם על פי תפיסה מסויימת, מתוך פריזמה מסויימת, זה אפשרי לעשות זאת, בעולם יש ממדים רבים והמציאות מורכבת מאוד, ולהסביר הסבר מסויים, נקודת מוצא מסויימת שמסבירה הכל, זה דבר אפשרי, העולם נדרש בפנים רבות, אך כל הסבר מבריק ובנוי לתלפיות אינו בהכרח מצביע על האמת, אמת החיים עמוקה מזה. ומורכבת מזה. ולכן דבר ראשון כדאי שתשים לב לאמונה הפנימית שלך שיש לה ערך הרבה יותר מהסברים של חבר על העולם.

אני לא נתקלתי עדיין בשיטה המסבירה את הטוב ואת הרע ואת מהות העולם בצורה עמוקה כפי שתורה מסבירה את זה במקומות רבים, ודבר אחד בטוח, התורה לא מכחישה מאיתנו כי קיים ממד של רוע במציאות, ושבקיום האנושי יש רע, אבל זה לא ממד ששולט בכל, להיפך, זה ממד שהוא חלק מההכרח של קיום המציאות, של המשחק שנקרא העולם, כי אם אין רע גם אין טוב ואין התנסות ואין מטרה, ולכן ביום כיפור אנו מתייחסים לרע, ונותנים לו את מה שהוא זקוק לו, להתעלם מהרע זו הדחקה שלבסוף תפרוץ בחזית אחרת, אנחנו כמובן לא נותנים לו לשלוט, אלא נותנים לו את מקומו ואת ההקשר שלו בתוך העולם האלוקי, יש לו תפקיד בעולם, כי הרע הוא בעצם מה שנותן את האפשרות גם לטוב לצמוח, אם הכל היה מתוקן מלכתחילה לא היה נשאר לנו מה לבנות ולהצמיח כאן. (ככלל, היהדות נותנת הרבה מקום ללא טוב שבאדם, היא יורדת למקום הנמוך שלנו ושואפת להוביל אותנו משם, גם התשובה, גם המצוות המעשיות שנועדו לתקן את מעקשי הלב מתוך החיים.)

עומק הרע לפי המקובלים (וגם מתוך עומק פשוטי המקראות) נמצא במקום מאוד גבוה, הוא לא הרוע הפשוט שאנו חווים על פי רוב, יש אנשים רעים כי החיים הובילו אותם לשם, אבל עדיין האמונה הבסיסית שלהם היא בטוב, יש את הרוע הפשוט של בנאדם שמתמודד עם החיים ויש לו מזה ומזה, הוא חווה מהכל בחיים שלו כי הוא נמצא על קרקע המציאות והוא חווה גם רוע, וזה קצת קצת נכנס בו, כלומר לרוע יש איזושהי שליטה בו, אבל הרע העמוק, השורשי, זה משהו שונה לחלוטין, זה בעצם בדיוק מה שאתה מתאר, זה הכוח של הרוע (ויש לו כוח כזה..) לשכנע שהוא הכל, שהוא הוא המציאות. כשהרוע הופך לתפיסת עולם שמתחזה לאמת, כאילו הרע הוא השולט במציאות. וכשבנאדם משוכנע בזה הוא לא אותו אדם שיש לו קצת רע בתוכו, אלא מי שמזדהה עם הרוע ומתמכר אליו, והאנשים האלו הם אוייבי האנושות והעולם, כי הם הפכו לשגרירי הרוע בעצמם. (היטלר כדוגמה מהדורות האחרונים).

אבל מי אמר? אולי זה באמת כך? אז דבר ראשון אלוקים הוא טוב, זה יסוד היסודות של התורה, ויתרה מכך, הוא מלמד אותנו להיות טובים, ובעצם לגלות בתוכנו את הטוב ולטפח אותו, והרי ה' האחד טוב הוא וחפץ בטוב אז בהכרח שעצם החיים הם טוב, גם אם קיים רוע. ומי שמאמין באמת באחדות ה', מבין שכדברי הנביאים בהכרח שיום יבוא והטוב ישלוט והרע יאבד, כי ה' מספיק חזק מול הרוע, והניצחון מובטח, אבל בהחלט ישנו מאבק. זה לא אומר שזה קל. (הרמח"ל בכל ספר דעת תבונות מתאר בצורה מופלאה את המאבק הזה כתולדות המציאות וההיסטוריה כולה).

מעבר לכך, כדאי להתבונן ברצונות הרעים מה מקורם, למה יש שאיפת רצח, גם לזה התורה נותנת מענה, זו הקנאה, הרצון הבלעדי לשלוט, אך האם רצון זה יכול להחזיק את העולם או שהוא באמת הרס העולם, שים לב שכל החיים בנויים על איזונים, החיים הם כאלו, הטבע הוא כזה, כל כולו איזונים, בימים האחרונים היתה לי התבוננות על הלוויתן הכחול, שיש לו רשת בפיו והוא לא יכול לבלוע דברים גדולים, שים לב כמה דיוק יש כאן, שהרי אם בעל חיים בגודל כזה יכול היה לבלוע חופשי דברים, האיזון הסביבתי היה מופר ולכן הוא אוכל באופן כזה שיש לו מגבלה מאוד גדולה שאין לבעלי חיים אחרים ביחס לסדר הגודל שלהם. בנוסף, הכלכלנים הגדולים בעולם (אדם סמית ועוד) הוכיחו כי כל מציאות של צמיחה כלכלית וחברתית מבוססת על אמון בין אנשים, על ערכים שאותה חברה מקיימת ועל הסטנדרטים המוסריים שלה, כך שגם המציאות האנושית בנויה וצומחת מתוך אמון הדדי וערכים יציבים ולא מתוך מצב של איש את רעהו חיים בלעו.

מעבר לזה חשוב לי להפריך את הטיעון, כביכול אנשים עושים טוב בשביל להרגיש טוב, הטיעון הזה עצמו הוא תמצית הרוע, כי הוא בדיוק משקף את הראייה הרעה ואת צרות העין של כוח הרע, שמפרש הכל לציניות ולרוע. הרי אנשים לא פעם מוכנים למסור נפשם בשביל להציל אחרים, האם גם זה בשביל ההרגשה הטובה? צריך לחלק באופן מאוד ברור בין הרגשה טובה כמטרה של מעשה לבין הרגשה טובה כשכר של מעשה טוב. האמונה העזה שלי כמו של כל אחי בני האדם חוץ מאלו שהתמכרו לרוע (וברור לי שגם אתה בתוכם, רק שנוצר אצלך בלבול וזה בסדר) היא שהטוב הוא עומק המציאות, שהעולם גם הוא בנוי על הטוב, על האמון ההדדי, שבלעדיו לא יתכן שום קיום הדדי סביר ושהוא התנאי להתפתחות כלכלית וחברתית, על הרצון לטוב שהאדם שואף אליו ובכך הוא מבטא את רצון החיים שלו, לפתח את העולם ולהעלות אותו, כי השאיפה לחיים גם היא מכח הטוב, אחד הדברים במקורותינו היא שלשקר אין רגלים, בגלל שהרוע הוא בעומקו הרס העולם, וממילא היפך המציאות, אז אין לו סיכויי הישרדות רק כתבלין לטוב, ולכן היטלר למשל לא החזיק יותר מכמה שנים, כי עולם של רוע אמיתי, עקרוני, הוא עולם של טירוף ואינו יכול באמת להחזיק. מאידך, הדחף של האדם להצליח, התשוקות שלו, כאשר כל אלו הם תבלין, כאשר האדם כן מאמין בטוב ופועל ביחס אליו, אזי אותם דחפים, וגם אלו ההרסניים מתמתקים והופכים לכוח מניע שמקדם את העולם, שגורם לאדם לעשות דברים בעולם.

מכאן נובעת תפיסה עמוקה שהיא אחד היסודות של היהדות, אך גם של עצם האנושיות, שהמציאות היא הטוב וממילא הלא טוב הוא איפוס המציאות, זה שהטוב הוא בניין העולם, אומר בעצם שהוא הוא המציאות, הוא חוק העומק שהמציאות עומדת עליו. והרי שהוא חוק המציאות שה' שם בבריאה, ומכאן שאנחנו יודעים שה' הוא טוב.
ספר משלי, הוא ספר החכמה של היהדות, מצביע לנו על כך שההתנהגות הרעה חוזרת אלינו כבומרנג, וזניחת החכמה תתנקם באדם בעת צרתו כאשר יזדקק לה, מצד אחד ספר משלי בא לומר אם כך עניין תועלתני, אם תלך בטוב יהיה לך טוב, אז הנה תאמר כולנו אגואיסטים, עושים את הטוב לא לשם הטוב אלא לשם שיהיה לנו טוב, אבל האמת היא הפוכה, ספר משלי בא ללמד אותנו את החוקיות העמוקה של המציאות, שזה שהתורה אומרת שאם אתה מקיים מצוות והולך בדרך ה' יהיה לך טוב זה לא הבטחה ניסית, אלא זה עצם מבנה המציאות, המציאות עצמה כל כך מוטמעת בעיקרון של הטוב, שאתה לא באמת יכול ללכת נגדה, ולכן ההבנה הזו שהרע בעצם מוביל אותך בעצמך לאבדון, היא ידיעה שמאפשרת לך להבין את הטבע האמיתי של המציאות, וממילא להבין שכאשר אתה פועל על פי הטוב הנך פועל בהרמוניה עם המציאות, ותתוגמל על כך, אבל הנושא אינו השכר והעונש בלבד, אלא זה שהטוב והרע הם חוק במציאות ולא רק ציווי מלמעלה ולכן תהיה חכם, תבין את הדרך בה המציאות עובדת ותפעל מתוכה, כך תצליח לחיות נכון, ואילו חיי רוע הם חיים נגד המציאות ולכן הם יהרסו אותך, זו לא הפחדה, אלא להיפך, ההבנה של המציאות כמציאות שבכולה מבוססת על רעיון הטוב. ולכן, לפי ספר משלי הסיבה שנעשה את הטוב אינה בכדי שיהיה לנו טוב, אלא בכדי שנהיה חלק מהטוב, מהקיום האמיתי, מהחיים האלוקיים.

אני לא יודע כמה אתה מקשר את מה שקרה לך לתורה וליהדות, אבל אני מניח שאתה יהודי.. אולי אתה לא תופס מספיק את הקשר בין תורה ומצוות לנושא של טוב ורע, יש הרבה שנולדו לבית חרדי, והתורה והמצוות אצלם הם דבר שרירותי שהם חייבים בו לה', אבל כמה פעמים התורה אומרת שכל המצוות הם למען הטוב "לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, וזה לא רק הבטחה במובן של סוכריה טובה למי שמקיים, אלא חוקי התורה חוקי חיים הם והבחירה בהם היא בחירה בחיים, ושדרך הקב"ה היא צדקה ומשפט, וכל גדולי העולם שלנו גדלותם היתה בצדקתם הענקית וביושר לבבם. יהודי אמיתי הוא מי שהטוב והרע הוא הסיפור שבאמת מעניין אותו בחיים, ולא הכיף האישי שלו, ובכל יהודי ואדם יש נקודה כזו, השאלה כמה היא מרכזית בחיים לעומת יסודות אחרים. ונקודה זו היא בהחלט נושא להתבוננות בתוכנו.

סוף דבר, אם ארצה לסכם את הדברים הייתי מתמקד ב4 נקודות שהעליתי כאן:

א. הכי חשוב שתמצא בתוכך, את מי שאתה ואת מי שהיית לפני האירוע הזה עם החבר, תמצא את נקודת הטוב שבך שרוצה להיטיב ללא תמורה ממשית אלא רק כי זה טוב. תראה שהאינטואיציה הזו מניעה את רוב האנשים בחייהם ונותנת להם טעם ומשמעות בחייהם.
ב. מאוד חשוב שתקשר את כל הסוגיה הזו ליהדות שלך, אין לי מושג איפה אתה אוחז ביהדות ודת, אבל יתכן שאתה יכול לבצע תיקון בתפיסה שלך גם ביחס ליהדות, אם עד היום זה נתפס אצלך כהרגל חיים אז תבין שהיהדות נותנת מענה לסוגיות הקיומיות שאתה מתחבט בהן, אז כדאי שתלמד ותעמיק ואני בטוח שתמצא אור גדול שנוגע לחייך ולמה שאתה מתייסר בו. מציע שתשיג שיעורים של הרב אליהו מאיר פייבלזון, שמאיר מאוד את הנושא של היהדות בתור אמונה בטוב בצורה מיוחדת ומעמיקה. ובכלל להתעניין יותר ביהדות שאולי אינך מכיר מספיק לעומק.
ג. היה חשוב לי גם להראות לך שהחשיבה הזו שהחבר ההוא הציג לך היא חשיבה מאוד מצומצמת שנובעת מעין רעה על החיים. ושהחשיבה ההפוכה היא מבוססת מציאות ומסתברת הרבה יותר. גם אתה בעצמך עברת חוויה מטלטלת שראית בה שהחיים זה הרבה מאוד מה שאתה חושב עליהם, אז מידה טובה מרובה, וכשתשנה את מבטך מתוך האמונה בטוב כיסוד האלוקי של החיים, יפתחו בפניך שערים לעולמות של טוב וחסד שלא הכרת.
ד. כל זה לא אומר שאין לאדם תאוות רוע, שיש יצרי הרס, אבל כפי שגם רבים מהפסיכולוגים מלמדים אותנו כיום, (מלאני קליין כדוגמה), ההרס הוא בסופו של דבר כוח יוצר שבונה לנו את האישיות החיובית שלנו. גם בקבלה זה כך, שבירת הכלים היא גורמת לבניין המחודש של החיים, לבניין של עולם מתוקן ומעודן בהרבה. אז גם לרוע יש תפקיד מרכזי בתיקון החיים, וצריך להעריך את המקום הזה ולהתמודד עם הרע ברצינות, לא להדחיק ולהעלים דבר אלא להתמודד. ושמא תרגיע אותך גם עצם ההבנה הזו שלרוע יש תפקיד אמיתי בהובלה אל הטוב, ושהדחפים של האדם כאשר הם בתוך ההקשר של האמונה הכללית בטוב מובילים לטוב, ושקשה מאוד לחמוק מהאמונה בטוב שהיא כל כך יסודית בעולמנו, ושכל היהדות מחנכת להשתמש בחלקים הפחות טובים שלנו ולהפוך גם אותם לקדושה, להעמיד עולם של תיקון, זו ידיעה חשובה ומרכזית מאוד.

אסיים בתובנה שהיתה לי במהלך הקריאה בפרשיות שאנו קוראים עכשיו, שים לב לעובדה מופלאה, שהתורה מספרת שבראשית העולם הקבה שם את האדם בגן עדן, ואילו בראשית ספר שמות, גם נולדת הויה חדשה שהיא עם ישראל, אך מהיכן היא צומחת? ממה שנראה כמו גהינום, משעבוד קשה ומר, למה זה כך? חז"ל אומרים שהקב"ה נתן לאברהם לבחור בין שעבוד גלות לייסורי גיהנום, הכוונה היא, שהצורה של העולם בהתחלה היתה שהקב"ה שם את האדם במקום מוגן וטוב, אבל האדם חטא והלך לאיבוד, עכשיו נוצרת הוויה חדשה כדי לתקן את זה, שזה הבריאה החדשה שנקראת עם ישראל, אבל היא לא נבנית על ריק, היא נבנית לתוך העולם שסטה ממסלולו, שהתפרק אל תוך הרע שבתוכו, ומשם צריך כעת להצמיח חיים חדשים, אז אם הולכים הלאה במסלול שהעולם התחיל ללכת אליו בחטא עץ הדעת, קין והבל וכו וכו, אז זה הרסני, זה מוביל לגיהנום, חזרה לתוהו ובוהו, אבל יש עוד דרך, היא דרך התיקון שעם ישראל נועד אליו, כעת זה לא חיים "סתם" אלא חיים שכל כולם באים בתור תיקון על הרע הזה שנוצר, על שכבות של קיום אנושי בלתי אפשרי, וזה התכלית של ייסורי הגלות, בבחינת כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה, הגלות היא כור היתוך שבו הרוע שישנו בעולם הופך להיות בקשה לתיקון, לטוב, לקרבה אל הטוב דווקא מתוך המציאות הלא טובה, עכשיו המציאות של עם ישראל היא מלכתחילה לא מציאות סתמית, אלא מציאות של תיקון, שבאה לתקן את השבור, ולכן יש תכלית לקיומה, יש לה כיוון בשונה מאדם שנולד אל גן העדן, אך לא הבין את ייעודו. אז עם ישראל הוא עם שנולד לתקן, נולד לתוך הרוע והרשע שיש בעולם, ומכאן עולה התביעה לחיות חיים אחרים, חיים חירותיים שמשוחררים מן הרוע וגרורותיו.

אני בטוח שיש עוד הרבה להעמיק בשאלה שהבאת שהפכה עבורך לסוג של שאלת חיים, אני מקוה שתתפכח מהחשיבה הצרה והצינית שאותו חבר סיגל לעצמו. זה לא שייך לנשמתך שמרגישה אחרת ורע לה, בטוחני בכך שתמצא את הדרך בתוכך לגלות את הרצון הטוב האלוקי והאינסופי. כי רצון הטוב הוא הדבר שעליו מושתת העולם.

בברכה
אריה מ.