ישיחנה שלום! רציתי לשאול….
לכאורה הרבה יותר שווה להיות חילוני, לעבור עברות ולהנות מהעולם הזה בלי מצפון ואח"כ באיזה שהוא שלב, לחזור בתשובה ולעשות מצוות שיכפרו על העבירות, במיוחד שיש שכר גדול על עצם החזרה בתשובה עצמה.
מאשר להיות כמוני, נערה חרדית שמורה, שאין לי כ"כ התלבטות אם לשמור שבת או לא, או אם ללכת עם חצאית או עם מכנסיים, וכדו' מכיוון שאני בתוך מערכת של חרדים יראי שמים, משפחה וחברות ולמה שאני אצא מהשורה?
ושלא יראה כאילו בא לי לפרוץ את הגדר, ב"ה טוב לי איפה שאני, בחברה שלי וכו' אלא ששורה תחתונה,יש לי פחות שכר מאשר למישהו שהיה פעם חילוני, אז אולי עדיף לחזור בשאלה ואז לחזור בתשובה אם זה נותן יותר שכר?
שלום לך שואלת יקרה.
נהנתי לקרוא את שאלתך, דוקא כי כתבת שטוב לך איפה שאת.
זה מלמד על כך שאת שואלת ממקום חושב ומעמיק. אשריך!
קראתי את השאלה ומיד עלתה בראשי ההשוואה הבאה:
בחורה דקת גזרה, שנולדה עם גנים "רזים", מקנאה בחברתה שסובלת מנטיה להשמנה, על כך שעלה בידה לעשות דיאטה ולרדת במשקל.
הרי את ידידתנו הרזה, איש אינו משבח על כך שירדה במשקל, ואילו את החברה שבמאמצים עילאיים ירדה במשקל, כולם משבחים.
אולי, כך תשאל דקת הגזרה את עצמה, עדיף לה להיוולד במשקל גבוה, ולו בכדי שתוכל לעשות את העבודה הנדרשת ולקבל על כך פידבק חיובי.
האמנם?
הרי אם ברורה לנו מהי התוצאה הטובה, האם לא נעדיף להגיע אליה בדרך הקלה והמהירה ביותר?
אם ידוע לנו שטוב ובריא לאכול מאוזן ולשמור על משקל תקין, איזה רציונאל יש בלצעוד בדרך עקיפה, לשאוף להיות עבי בשר רק כדי שנזכה לרדת במשקל?
האם אכן עדיף להזיק לנפש מאוכל מתועש וממצב בריאותי גבולי או מסוכן, ורק אחרי עבודה להגיע למצב תקין?
הרי ברור שטוב יותר עבור הגוף להיות במצב בריא מלכתחילה.
כך בגוף, וכך גם בנפש.
"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ".
אנו יודעים כי הדרך הנכונה והבריאה עבור הנפש וגם הגוף, היא דרך קיום התורה והמצוות.
האם עדיף לסטות מהדרך רק כדי לשוב אליה בהמשך?
בדבריך רמזת על כך שדרגתם של בעלי תשובה גבוהה יותר. בזכותך, זכיתי להכיר את הגמרא הזו (ברכות ל"ד ע"ב) ולהבין כי קיימת מחלוקת האם בעלי תשובה עדיפים על צדיקים גמורים או להפך.
ראשית, חשוב לדעת שיש גם עמדה הפוכה, פחות מוכרת, ולפיה, צדיקים גמורים עדיפים על בעלי תשובה.
אבל גם לפי העמדה שאליה את מכוונת ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד", גם אז יש מעלה לצדיקים גמורים.
ואסביר:
הרמב"ם מבאר שהסיבה לעדיפות של בעל התשובה על פני הצדיק הגמור היא "שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו" כלומר, בגלל שקשה לבעל התשובה להתגבר, ולכבוש שטחים נוספים בעבודת ד' יש לו שכר רב יותר מהצדיק הגמור, בגלל עצם ההתגברות.
כמה נפלאים דברים אלו, הרי בכל מעשה שאנחנו מתגברות על יצרנו, הרי שאנו בדרגה רוחנית גבוהה יותר מבעל התשובה, שהרי גם התגברנו וכבשנו את היצר, וגם בכלל לא חטאנו. לא הכתמנו את נשמתנו ברעל רוחני.
האין זה מרגש?
באשר לטענה של "אחטא ואשוב" (מה שכתבת בסוף דברייך, לחזור בשאלה ואז לחזור בתשובה), ההלכה היא – אין מספיקין בידו לעשות תשובה…
בשולי הדברים אי אפשר שלא להזכיר את החשיבות של כל רגע של עבודת ד'. אדם שחוטא (גם אם יחזור אחרך כך בתשובה) מפסיד זמן יקר של קיום תורה ומצוות וקרבת ד'.
מספרים על הרב אורי זוהר ז"ל שהיה משתדל לקצר בדברי חולין כי "אין לו זמן" ו"הוא צריך לנצל כל רגע בעבודת ד', כי הרי הוא הפסיד 40 שנה בהם חי כיהודי לא מאמין".
מעלת בעלי התשובה חשובה לאין ערוך, אולם יש נקודה נוספת שכדאי להתבונן בה:
אנו נמצאים כאן בעולם לא רק בשביל עצמנו. הסיפור של העולם הוא לא רק מה יהיה איתי בעולם הבא. מעבר לתפיסה האינדבדואלית, של שכר ועונש שלי באופן אישי, יש חשיבות עצומה לשאלה אם נצליח להביא ולתרום לתיקון העולם.
כמו שאנו יודעים, כל חטא מחסר בעולם חיסרון וכל מצוה מתקנת את העולם. מי שזכה לא לחטוא לעולם [אין מישהו כזה] זכה שהעולם רק תוקן על ידו. מי שחטא [וכל אחד חוטא] לא תיקן ואף קלקל. החזרה בתשובה אם היא נעשית באופן נכון משלימה מה שנהרס. וזו זכות ומעלה גדולה. אבל אין ספק שזכות גדולה היא לא לקלקל.
זו זכות עצומה להיוולד דתייה, וכמו שפרטנו, גם למי שנולד חרדי יש על מה לחזור בתשובה. להיות חוזר בתשובה, זה לא רק סטטוס של "חוזר בתשובה". כל יהודי, אם זוכה לעבוד את ד' נכון, ודאי הוא חוזר בתשובה, גם אם הוא נולד חרדי, ובאופן זה הוא זוכה למעלתם הגדולה של החוזרים בתשובה.
לסיכום,
זכית! מעלתך גבוהה בעצם כך שנולדת למקום מאמין, אבל יחד עם זאת, בכל התגברות את זוכה למעלה של בעלי תשובה.
מאחלת שתזכי תמיד לחוש את מעלתך הגדולה.
רבקי
