שלום וברכה! כבחור ישיבה קטנה, יש לי רצון להבין מה הדרך האמיתית שאני צריך לבוא אליה, היינו, אולי אני צריך להיות בהמשך חיי חרדי אולי חסידי [ואפי' שם יש חסידות כזאת ויש חסידות כזאת] אולי ציוני כו'. שמעתי שהרבי מקוצק המכונה "השרף מקוצק" נולד להורים מתנגדים ונמשך בחייו לחסידות ואז יצא ל"מסע" של כמה חודשים לחיפוש הדרך האמיתית שלו לעתיד, ולבסוף הגיע לחסידות מסוימת. אני לא אומר שהחסידות היא הדרך האמיתית מאשר שאר הדרכים, שיכול להיות שלאחד מתאים הדרך זו ולשני דרך אחרת [כמ"ש במסילת ישרים סוף פרק כו] וכנראה לרבי מקוצק הדרך הכי טובה ואמיתית בשבילו היתה בחסידות מסוימת, רק השאלה היא איך אדע מה הדרך הכי טובה ואמיתית בשבילי? או שאולי בכלל זה שנולדתי לדרך מסוימת זה אומר שזאת הדרך הכי טובה ואמיתית בשבילי או שלא בהכרח ואז זה אומר שאם אני אדע שהדרך האמיתית בשבילי היא דרך אחרת זה אומר שאצטרך ללכת מדרך הורי לדרך אחרת?שאלה שנייה היא איך יכול להיות שיש חילוקים רציניים בין הדרכים, ידוע שיש חילוקים שהם לא מח' במציאות, כגון שדרך אחת תופסת את התפילה בעיקר ודרך אחת את התורה וכדו' אבל זה נראה כאילו יש גם מחלוקות על המציאות בין הדרכים שזה אומר שרק דרך אחת צודקת בעניינים כאלה. שאלה זאת אולי מתקשרת לשאלה איך יש בחז"ל מח' במציאות, כגון מה מקור המנהג להיות ערים בליל שבועות שדעה אחת אומרת מכיוון שעמ"י ישן בלילה שלפי מעמד הר סיני ולפי דעה שנייה מכיוון שעמ"י היה ער בליל מעמד הר סיני. מה שאמרו חז"ל "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" מובן [לי] רק על מח' לטהר או לטמא משהו או לאסור או להתיר משהו, כי זה לא מח' במציאות אבל מח' במציאות כגון המח' על המנהג להיות ערים בלילה איך אפשר לומר על שתי דעותיו יחד "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", כך גם לעניינו, איך יכול להיות שיש בין הדרכים גם מחלוקות במציאות ואז לכאורה זה אומר שיש דרכים שאינם נכונות כלל? תודה רבה.
שלום לך בחור יקר!
כל הכבוד שאתה כבחור צעיר שואל שאלות חכמות וחותר להבין דברים לעומק. ואשריך שהרצונות שלך מופנים לתחומים של עבודת ה'.
על שאלתך הראשונה אענה לך באופן כללי, למרות שאני חושב שהחיפוש הוא מסע אישי וקשור מאוד לשאלות הפנימיות שלנו, שפחות העלית אותם כאן.
התשובה הכללית היא שזה משהו שמתגבש אצל האדם עם הזמן, במחלוקות בעבודת ה' יש חשיבות למקום שגדלת בו, כי משם אתה יונק את השורשים הרוחניים שלך,
אבל כשבנאדם לא מרגיש מסופק במה שיש לו ורוצה יותר בעבודת ה', אזי הדבר הנכון לו הוא באמת לחפש, לטעום טעמים שונים ממקומות שונים, להפעיל את המוח והלב ולראות מה מתאים לרוחו ולנשמתו המיוחדת.
החשש שהעלית שזה יאלץ אותך אולי להחליף את זהותך, הוא לא דבר שצריך למנוע אותך מחיפוש,
כי אפשר לחפש ולמצוא הרבה במסגרת הזהות הנוכחות שלך, הצורך להחליף לבוש הוא רק למי שכבר נכנס למקום אחר ומרגיש שזה ממש הבית החדש שלו,
ואז זה כבר הופך להיות דבר מתבקש וקל יותר. זה גם לא חייב לקרות, יכול להיות לצורך הדוגמה שתזדהה עם חסידות בדברים מסויימים, וכן הלאה.
והרבה אנשים מוצאים את החיבור הרוחני שלהם במגוון דרכים ומתוך היכרות עם מגוון רחב של תורות,
ולפעמים מתעורר גם הצורך בזהות מגזרית אחרת, וזה גם בסדר אבל זה לא באמת הכרחי. הלבוש וגבולות המגזר אינם אלא לבוש ועטיפה חברתית לשמירת התוכן של תורה ומצוות,
ולכן אין מניעה לשלב דברים. כמו שבמסעדות נהוג להגיש סלטים ומנות עם מגוון גדול של טעמים, כך אפשר ואף רצוי בדורנו גם בעבודת ה'.
מי שצריך לעשות דרך כדי למצוא את המענה שהוא זקוק לו בעבודת ה', יצטרך בסופו של דבר ללכת בה בכוחות עצמו, אין יכולת לדעת מראש איך למצוא את הדבר הנכון.
אך בכל זאת, יש סימני דרך. אם אתה שוקל יציאה למסע כזה של בירור רוחני, קח לך לדרך מפה ומצפן, המפה שלך תהיה התורה, ושכל הדברים שאתה נחשף אליהם כמו למשל חסידות,
אפשר לשבת בטיש ולספוג את האוירה, אבל אין כמו להכיר את התורה שלה לעומק, כל תורה של כל דרך בעבודת ה' היא בעצם פירוש מסויים לתורת ה', וכשתהיה צמוד לתורה ותראה את זה כך, עולמך יוכל להתרחב מאוד ולהכיל הרבה תורות ושבעים פנים לתורה.
והמצפן יהיה השמירה על מסגרת ההלכה, והשאיפה לעשות לך רב ומורה דרך גם כאשר אתה לא הולך בנתיב הסלול בו חינכו אותך.
וכמובן, הדבר הכי חשוב הוא פיתוח הידיעה הפנימית, שהיא נובעת מטהרת הלב.
היכולת למצוא אמת בחיים קשורה מאוד במניעים שלנו, וכשנשמור על הלב ועל טהרת המניעים שלנו, אזי תהיה לנו הדרכה פנימית ומודעות טבעית של החוש הרוחני שבנו, למקום בו אנו חושקים בעבודת ה'.
לגבי השאלה השניה, בתקופתו של המהר"ל היה יהודי בשם ר' עזריה מן האדומים שחי כמדומה באיטליה, והוא כתב ספר שמתמודד עם הדברים שלכאורה לא מדויקים מבחינה מדעית של חז"ל,
אך המהרל בספרו באר הגולה תקף בחריפות את גישתו, באומרו שאין לקחת את דברי חז"ל כפשוטם, וגם אם דבריהם מבחינה חיצונית לא מדויקים, אזי הם אמת מבחינה פנימית 'שכל דבריהם פנימיות'.
לפי דעתי כך צריך להתייחס למחלוקות במציאות, אין דברי חז"ל והמדרשים תיעוד פשטני של מה שאירע, אלא הם באים לבטא עיקרון רוחני פנימי שכולו אמת,
ולכן גם באמירות מסוג זה, שלכאורה נסתרות מאמירות של דברי חז"ל במקום אחר מהבחינה העובדתית, עדיין נכללים באמירה שבעים פנים לתורה.
באופן כללי אנחנו צריכים לדייק את הציורים שלנו בנוגע לדברים רוחניים, לפעמים אנחנו מבינים את הדברים על פי המלבושים החיצוניים שלהם בלבד ואנחנו תופסים אמירות מסויימות, סיפורים וכדו' כדברים שבאים לתאר את המציאות העובדתית כהוויתה,
ויש אינספור הוכחות בחז"ל עצמם שהם אינם מכוונים לכך, לפחות בחלק גדול מהמקומות. הדברים צריכים ביאור עמוק איך להתייחס לכך, אך זה צריך לדעת שאין הדברים בהכרח כפשטם,
ועם זאת הם אמיתיים לגמרי ומי שבר דעת יודע להבין את תמצית הדברים.
הרב וולבה מדבר בכמה מקומות על הצורך ללמוד איך לומדים אגדה ונותן כמה הדרכות לכך, הוא ממליץ מאוד על מהרש"א בחידושי אגדות, אני חושב שאפשר גם להמליץ על מהר"ל, אם כי דבריו בכמה מקומות עמוקים מאוד.
לביום אני חוזר על ההמלצה שלי, חשוב שיהיה לך קשר עם יהודי תלמיד חכם שתוכל להתייעץ איתו על כל המחשבות הללו שידריך אותך ויכווין אותך.
בהצלחה במעלה עבודת ה'
בברכה
אריה מ.
