דילוג לתוכן

קשה לי לעכל את השידוכים בציבור שלנו

שאלה:

היי,
אני בחורה חרדית בגיל השידוכים, בוגרת סמינר טוב, ונמצאת בתקופה הזו כבר זמן מה. יצאתי לכמה פגישות עם בחורים, ויש משהו שמאוד קשה לי לעכל בתהליך השידוכים במגזר שלנו.

קשה לי עם הרעיון שאני אמורה להגיע להחלטה כל כך משמעותית, להתחתן, אחרי 6–7 פגישות בלבד. אני טיפוס מאוד רגשי, וחשוב לי להרגיש חיבור עמוק, התרגשות, פרפרים בבטן והתאהבות. עד עכשיו לא חוויתי את זה בפגישות, וזה גורם לי לתהות אם זה בכלל יכול להתפתח במסגרת כל כך מצומצמת ומאופקת, עם גבולות ברורים.

אני מוצאת את עצמי מסתכלת על זוגות מהציבור הדתי-לאומי, גם כאלה שמקפידים על שמירת נגיעה, שמפתחים קשר לאורך כמה חודשים, בונים בהדרגה חיבור רגשי ובריא ורק אז מחליטים אם זה מתאים להם. זה מרגיש לי הרבה יותר טבעי, נכון ואפילו בריא, וקשה לי עם זה שאצלנו זה כל כך מהיר ושונה.

לפעמים אני מרגישה שהייתי רוצה להכיר בצורה יותר זורמת ופחות לחוצה, בלי שדכנית שמגבילה את זמן הפגישה ובלי לחץ מיידי להחליט אם ממשיכים. להכיר דרך חוויות משותפות, יציאות לאטרקציות, טיולים ושיחות טלפוניות טבעיות יותר, לראות את הבחור בהתנהלות יומיומית ולא רק במסגרת רשמית של פגישות. לבנות קשר יותר רציף ואינטנסיבי לאורך חודשיים או שלושה, כמובן תוך שמירה על גבולות, תהליך אמיתי שמאפשר חיבור והתאהבות, דברים שאני מרגישה שקשה מאוד להגיע אליהם בכמה פגישות בלבד.

בעיניי יש הבדל גדול בין היכרות של כמה פגישות לבין היכרות של כמה חודשים, גם בעומק הקשר וגם בתחושת הביטחון בהחלטה וגם ברמת הרגש.

תכלס, מה הבעיה בגישה הזאת?

קרה לי גם מקרה שבו הייתי ממש קרובה לסגירת שידוך עם בחור שמאוד רציתי והיה לי איתו טוב, הייתה זרימה וכיף בפגישות, אבל עדיין לא הרגשתי משיכה חזקה. לא הרגשתי רצון לקרבה פיזית ומגע. בסוף זה ירד מסיבות אחרות, ובדיעבד הרגשתי הקלה, כי הבנתי שלא הייתי באמת שלמה עם זה שאני מכירה אותו רק דרך מספר פגישות מצומצם, בלי תחושת משיכה ברורה.

קשה לי המחשבה שאני אמורה להתארס בלי להרגיש שאני מתאהבת. איך זה אמור לעבוד? ואם גם אחרי האירוסין לא יגיע החיבור? ויש שאומרים שזה מגיע אחרי החתונה, אבל מה אם גם אז לא?

לא חסרים מקרים של זוגות שביטלו אירוסין או אפילו התגרשו כי לא הייתה משיכה או אהבה.

אני גם מרגישה שבמובנים מסוימים הדור השתנה, ודברים שפעם לא היו מקובלים היום כן. אז אולי יש מקום לחשוב מחדש גם על הגישה הזו בשידוכים?

אשמח מאוד לשמוע נקודות מבט, ניסיון או עצות. תודה רבה 💛

 

שלום לך שואלת יקרה ואהובה

קיבלתי את השאלה המתוקה שלך וכבר אחרי הקריאה הראשונה הבנתי שמדובר פה בבחורה חכמה (כי תכל'ס את מציינת פה עובדות מאוד הגיוניות על החיים), איכותית, (פונה לפה לברר מה נכון לעשות ואת לא הולכת ישר ועושה 'מה שבא לך בראש') וכזו שלא מתפשרת על בינוניות.

דבר ראשון חשוב לי להגיד שכל מה שאת מתארת פה כל כך כל כך נורמאלי והגיוני. אני מניחה שהתהיות האלה וה'ספקנות' לגבי המודל החרדי של השידוכים עוברים אצל עוד בנות בראש. את לא היחידה בזה – ואני מקווה שיש בזה משהו מרגיע לדעת שאת לא היחידה שמאתגר לה. אני כן חושבת ויודעת שכשבחורה נאמנה לעצמה ואומרת למי שצריך "קשה לי המתווה הזה של השידוכים… חשוב לי להרגיש איך הוא נראה גם בפגישה פחות רשמית או אני צריכה קצת יותר מ 7 פגישות" – זה משהו ששדכניות והורים יכולים להבין ולראות מה אפשר לעשות בנידון.

זה מה שמביא אותי לשאול אותך את השאלה העיקרית שמנקרת בי לאורך כל הקריאה: האם ניסית לשתף בזה את ההורים שלך את מי שמטפל בשידוכים שלך? בתהיות הללו… בחששות… בלחץ הזה שיש לך ברצון לעוד מספר פגישות ולא רק- 6-7? ברצון להיפגש בשלבים מתקדמים יותר במסלול הליכה נעים וקצר או בסיטואציה שתשמור עדיין על גדרי ההלכה והצניעות אבל תתן לך להבין איך את מרגישה מולו וחווה את הקשר בעוד מצבים? בדר"כ כשבחורה מבקשת / אומרת כאלו דברים הגיוניים ומכירים אותה ומבינים שזה לא מגיע ממקום לא טוב או רצון 'סתם להתפרפר' ולהיפגש זוהי בקשה הגיונית ששדכניות והורים יכולים להבין ולהיענות לה.

מה שבעצם אני שואלת זה האם ניסיתי לשתף או לבקש את מה שאת מספרת פה בשאלה?
בגלל שאין לי אפשרות לקבל ממך תשובה אני אניח הנחה (שלא בטוח שהיא נכונה) שלא שיתפת. כי הרי אם היית משתפת ומקבלת תשובה שתניח את דעתך – לא היית פונה אלינו. ולכן אני אעבור לשאלה הבאה: נניח שתחליטי אחרי שתקראי את התשובה ללכת ולשתף את ההורים או את מי שמנהל את השידוכים או את השדכניות שאת מכירה סביבך… איזו תגובה את חושבת שתקבלי? נראה לך שיהיו קשובים אליך? יקשיבו באמת לפחדים שלך ולחששות (הכל כך טבעיים) מלקבל החלטה כל כך גורלית בחייך? או האם זה לא שיתפת וביקשת עד כה (בהנחה ובאמת לא שיתפת) מגיע ממקום שאת חוששת שלא ישמעו לך וילגלגו? יזלזלו ויתעלמו ממה שאת מרגישה?

אז כפי שאת מבינה ראשית, מזמינה אותך לשתף את ההורים / את מי שמנהל את תהליך השידוכים שלך בחששות וברצון להיפגש, במידת הצורך, עם הבחור עוד קצת לפני שמחליטים סופית. אגב, מאוד לגיטימי להגיד לשדכנית: "שתדעי שאני כנראה צריכה יותר מ 6 פגישות בשביל לקבל החלטה, חשוב לי שלא תלחיצו אותי ותיידעו את הצד השני מראש" – רק השיקוף והשיתוף הזה לכשעצמם יכולים להביא לך הקלה.

במידה ואת חוששת לשתף כי התגובה שאת משערת שתקבלי היא חוסר הבנה, התעלמות או אולי אפילו כעס על זה שאת "לא הולכת בתלם" ו"עושה בעיות" (מה שלא נכון) ואולי אפילו כבר שיתפת וזו התגובה שקיבלת – מציעה שתפני לדמות שאת מעריכה ואוהבת כמו מורה שהרגשת קרובה אליה, או מישהי אחרת מבוגרת שאת מעריכה שתוכל לכוון אותך מה לעשות בנידון.

כתבת בשאלה שלך על ההיכרות הארוכה יותר לפני החתונה בציבור דת"ל וחילוני – שנראה שהם מגיעים יותר "בשלים" להחלטה להינשא מהכרות עם יותר רבדים בחיים. יכולה לספר לך מהכרות ומלמידה שזוגיות היא גיזרה שמזמנת עבודה ברמה האישית בלי קשר לרמת ההתאמה והאהבה שהיתה שם קודם. ולכן לא עומק ההכרות הוא זה שיצביע על איכות הגשר והנישואין כשיש מצע נכון של אהבה, אחווה וערכים תקינים החיים המשותפים מביאים עם כל העבודה האישית שיש בהם, הם מסבים הרבה סיפוק ועונג.

נקודה נוספת שהייתי שמחה שתהרהרי בה היא, גם לאור מה שאת מתארת בשאלה שלא הרגשת פרפרים ורצון גדול לקרבה, מה העמדה הפנימית שלך ביחס לנישואין? אילו מערכות נישואין ראית סביבך? אצל אחים גדולים נשואים אם יש? אצל ההורים? סבים וסבתות מ 2 הצדדים? בנות דודות שאולי קרובות לך ונשואות כמה שנים? האם יש איזה זוגיות בסביבתך הקרובה שראית והיא באיזשהו מקום 'מפחידה' אותך? משהו שאולי אפילו באופן לא מודע גורם לך לחשוב "זה יכול להיות מסוכן / לא כיף / מפחיד / כובל ובדיוק כזה ודומיו לא בא לי?" גם אם יש משהו כזה בסביבתך ובאמת זו יכולה להיות חלק מהסיבה לקושי בחיבור ובהרגשה ש"צריך לבדוק ממש ממש לעומק לפני שמתחתנים בשביל שלא אקבל משהו שלא טוב לי" חשוב שתביני את עצמך שזה לגיטימי מאוד לפחד מזה, וזו הרגשה שלא חייבת להיות לנצח ולתמיד. אפשר ללכת לאשת מקצוע לטיפול ולדבר על זה, להרגיע את המקום המבוהל הזה ואת כל ההשלכות שלו עליך – ולגשת לנישואין ממקום בריא, שמח, טוב ומייחל. כזה שיודע שאפשר להתמסר לאהבה, לקשר, כזה שמאמין שזוגיות זה מרחב בטוח ומנחם, כזה שמבין שיכול לגמרי להיות כיף ביחד והרבה יותר נעים ממאתגר.

אז בעצם מה כן אפשרי? רוצה רגע להביא לך דוגמה אקטואלית מעולמות אחרים שהיא מאוד רלוונטית ועושה שכל גם לעניינו כאן. בחיי האזרחיים אני גם עובדת מול משרדים גדולים ומוכרים במשק. בעבר הפגישות איתם היו ארוכות, מרובות משתתפים ואם היתה מצגת או היו מכינים שקפים אז היתה מן הנחה כזו ש"ככל שיש יותר שקפים ומלל – זה סימן למקצועיות". בתקופה האחרונה שמעתי שבמקומות מאמצים אג'נדה של מינימליסטיות. של כמה שפחות יוצר יותר מיקוד (או כמונח הוותיק שלא נס ליחו LESS IS MORE) הכלל הוא "חוק ה 20": פגישות של עד 20 דקות, עד 20 שקפים במצגת וכמה שפחות משתתפים – אחרי כל כך הרבה שנים של פגישות ארוכות הבינו: רוב הזמן מתבזבז סתם – ואחרי פרק זמן שבו המח מרוכז – כולם כבר מתפזרים והעסק לא יעיל ולא ריווחי. ההנחיה הזו גורמת לעובדים ולספקים להגיע ממוקדים, לא להתפזר, לחשוב מה הם רוצים להגיד ולהשיג ואיך להשיג את זה בצורה הטובה ביותר.

גם בעולם הפגישות במגזר אני מוצאת את זה ככה: מגיעים מראש למספר מצומצם כמה שאפשר של פגישות, יש מאוד מיקוד ובהירות לגבי הדברים שמנסים לברר בפגישות כמו מה מידת ההתאמה, נושאים משותפים, שאיפות דומות ועוד, גם הבירורים לפני הפגישות מהווים מסננת שעוזרת לנפות ולדייק עם מי נכון להיפגש. כשמגיעים לפגישה ברור לבחור ולבחורה שהתכנסנו בשביל לבדוק התאמה ולא עכשיו יוצאים סתם לבלות ולהעביר את הזמן (וגם אם יוצאים לאכול או לטיול קצר זה כי מנסים לבדוק שמתחברים בעוד רובד וזה לא סתם לשם טיול חברתי). כשמגיעים מכזו גישה קל לא להתפזר, להיות ממוקדים ולזכור לשים את הפוקוס על מה שחשוב באמת ממקום בוחר ורציונאלי ולא כזה שנהיה גם מעורב רגשית.

אני אסיים במילתא דבדיחותא ששמעתי בעבר וממש 'עושה שכל' בעיני על כך הנושא של שידוכים. את בטח מכירה את האימרה של "הכל הולך אחר ההתחלה" – יש משמעות והשלכה עתידית על מה שנעשה בפעם הראשונה לגבי הדברים בהמשך. אם כך, אם נסתכל על השידוך הראשון שנעשה בתורה נראה שמדובר באדם הראשון שמחפש לו אישה. מה עושה הקב"ה? מפיל על האדם תרדמה ואז מביא לו את האישה הראשונה בהיסטוריה. מה אנו לומדים פה? שבשידוכים הקב"ה מפיל תרדמה מסויימת על האדם. אנשים יודעים להגיד איך לא ידעתי… כמה ביררתי… אמרו לי את הדברים ולא הבנתי שזה ככה… אפילו בפגישות כבר היתה כזו התנהגות ואני הייתי עיוור מלראות… נכון! זה בדיוק זה. כשהקב"ה רוצה ששידוך יצא אל הפועל – הדברים קורים. הדברים הללו נכתבים אליך ממקום מעודד ולא חלילה מייאש: הנושא של אמונה נוכח מאוד בשידוכים – ההבנה שאנו חלק מתוכנית אלוקית, שמה שצריך לשמוע / לדעת / להרגיש לפני שהשידוך יוצא אל הפועל זה מה שנדע ולא משנה כמה השתדלות נעשה. ההבנה שנישואין הם שותפות אמיצה בין 2 אנשים שגורמת לכל אחד מהם ולשניהם ביחד להפוך לגירסה הטובה יותר של עצמם ולצאת מורווחים מהסיפור. מקווה שתחזיקי גם את הידיעה שנישואין יכולים להיות מקום נעים ומפנק, בעל יכול להיות בעז"ה דמות מיטיבה להישען אליה ובעז"ה שתשמחי ממש על הבחירה שעשית לאורך זמן.

בתשובה הזו אין "תשובות" כי הרי לא מדובר בכן / לא  / שחור / לבן אלא ניסיתי לתת לך כיוונים למחשבה ולהתבוננות על מה שקורה ומה את מרגישה.

מקווה שהדברים יהיו לך לתועלת. מוזמנת לחזור ולשאול במידת הצורך.

 

מתפללת בשבילך ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם בנישואין ובכלל שתמצאי את האחד, שתרגישי שזה הוא בלי היסוסים והתלבטויות ושהקב"ה ישרה את שכינתו בבית שתקימו מתוך בריאות, אהבה ואחווה ושלום ורעות

איתך בתפילה,

רותי

 

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות באותו נושא:

למה מתפללים על חולה שיתרפא?

  אם אנחנו מאמינים שהשם יתברך הוא רק טוב עושה לנו רק מה שבאמת טוב בשבילנו, אז למה בזמן שמישהו חולה חס וחלילה אנחנו מתפללים עליו? הרי לכאורה אם הקב"ה

קרא עוד »
למה הקב"ה ברא ייסורים בעולם

למה הקב"ה ברא ייסורים?

שלום וברכה למרות כל הספרים ומאמרים ועלונים וכו וכו וכו שקראתי בנושא אמונה וקבלת יסורים וכו, אינני מצליח להשקיט שאלה שמנקרת בי קשות וגורמת לי קשיים אמיתיים בקיום מצות. אם

קרא עוד »