קשה לי לשתף ברגשותי

שלום לכם…
קודם כל תודה על האופציה לשאול…
אני מרגישה קושי גדול בלשתף אנשים בחיי ויותר מכך בריגשותי…
אני כולאת את הכל בליבי הקטן והוא כבר על סף תסיסה, כמה אפשר לשמור?
זה קשה לי מאד אני לא מעזה לבכות ליד אנשים וגם לעצמי אני נמנעת שמא מישהו יראה עקבות דמעות…
אני מרגישה שאני נמנעת להראות לאנשים את חולשותי והם מכירים רק את הצד החזק שבי..
לא יאמינו שגם אני נשברת לפעמים….
כשמדברים על משהו שקשור לרגש כל שהוא אני מתקפלת בתוכי ונשארת זקופה כלפי חוץ.
האנשים שסביבי חושבים שאני בן אדם ללא רגש ואני ממש לא כזאת אלא אני לא מעזה לבטא אותו…אני מבחינה בניואסים דקיקים שרבים לא שמים לב לכך..
מה אפשר לעשות כדי שאני אעז לפרוק יותר…?
אשמח לתשובה ושוב תודה

תשובה:

שלום לך

את מספרת על קושי בלשתף שיתופים רגשיים, על הצגת חזית מושלמת חיצונית בעוד בתוכך לפעמים את נשברת

את שואלת למה זה כך.

אני חושבת שכדאי שנדייק את השאלה

הרי אינך עורכת מחקר מדוע את חסומה רגשית

הסגירות מציקה לך ואת רוצה להיפתח

אז קודם כל דעי שעצם זה שהסגירות הזו מפריעה לך, זה סימן נהדר. סימן לבריאות הנפש, לרצון הפנימי שכן רוצה לחשוף  רגש, שלא מוכן להיות תמיד רק חזק

אבל השאלה 'למה' היא באמת משמעותית. כי כאשר אנחנו יודעים למה לפעמים יהיה לנו קל יותר להיחלץ מהמצב הזה

אולי היתה לך חויה קשה של שיתוף רגשי והיא יצרה לך התניה של שיתוף רגשי = אכזבה, ולכן למרות שאולי את החוויה שכחת אבל ההתניה עוד קיימת ומנהלת אותך.

אולי גדלת בסביבה בה רק מי שחזק 'שווה'. שבכי הוא סימן לחולשה או לילדותיות. ולמדת מאז שאת קטנה ממש שבכי הוא בושה.

רגשות, בפרט צעירים, נשארים פעמים רבות בתוכנו ומנהלים אותנו מבלי שנדע את מקורם.

אם תדעי את המקור יהיה לך קל יותר להיחלץ משם

נסי לשאול את עצמך- מתי חוויתי אכזבה בשיתוף? מנין לי שלא טוב לבכות? מי אמר לי שרק לחזקים יש מקום

אחרי שתהיינה בידיך תשובות תוכלי להתעמת מולן.

כי גם אם שיתפת פעם מישהו וקבלת לעג, אין זו סיבה להימנע בעתיד. קרה שרכשנו במכולת חלב והוא היה חמוץ. האם בגלל זה נחדל לרכוש חלב? האם כל חלב יהיה בגלל זה מקולקל?

המבחן השכלי הזה שתעשי לרגשותיך, לשאלה למה את חסומה, ייתן לך מענה ומול המענה הזה תוכלי להתעמת. תוכלי לבדוק האם הוא נכון. ושמא הוא היה נכון לתקופה מסוימת ומול אנשים מסוימים אבל בהחלט לא לתמיד ולא מול כל אחד.

יתכן שיש בסביבתך אנשים שאינם יודעים להתמודד מול גילוי רגש. אז אכן הם לא יהיו הכתובת אבל ברור שתוכלי למצוא גם אחרים, כאלו ששיתוף רגשי לא יוריד את קרנך בעיניהם. תקבלי מענה, תוכלי לפתח את החלק הרגשי שהוא כה חשוב ומשמעותי

ואת הינך מלאת רגש! אחרת לא היה מפריע לך שאינך משתפת.

אם תגלי שקיימת אצלך משוואה שגויה על רגש כמו מי שבוכה הוא טיפש, מי שמתרגש הוא קטנוני – תוכלי פשוט להתחיל לזמר לעצמך זמירות חדשות. להגיד לעצמך שוב ושוב שרגש הוא מתנה והיכולת לחוות אותו היא דבר עצום. תספרי לעצמך שמי שבוכה מדי פעם הוא אדם רגיש ומי שמתרגש הוא אדם מיוחד ועוצמתי. שני את המשווה- את יכולה!

כרעיה וכאם החלק של השיתוף הרגשי הוא חשוב כל כך! התחילי להתאמן היום! למצוא אנשים שאת בוטחת בהם ביכולת להכיל את הרגש שלך, לדבר בשפת הרגש.

לא צריך לשפוך הכל מיד על כולם אבל כן להתאמן להכניס את שפת הרגשות לחיינו ולדיבורינו.

לספר, קודם לעצמך ואחר כך לזולת, שהתרגשת, שהצטערת, התאכזבת והתגעגעת.

עצם השימוש במילים הללו והשיתוף בתחושות האלו גם במקרים שאינם מסעירים מאד יוצרים מין פיזיותרפיה לעולם הרגשות- דבר משמעותי וחשוב מאד

לסיכום:

זה שהעדר השיתוף מציק לך, מעיד כי את מלאת רגש ויש בתוכך את היכולת לשתף ולדבר על רגש. עליך לשאול את עצמך ולנסות לראות מתי / בעקבות מה חסמת את עצמך.

אחרי שתגלי את הסיבה תוכלי להתעמת איתה, לחלוק על המסקנה ולהתחיל ללמד את עצמך משוואות נכונות על רגש ושיתוף.

במידה ואת רואה שהשינוי הזה אינו קורה, יתכן ושווה לך לגשת לייעוץ אישי כי חבל לחיות את החיים מתוך תחושה חסומה. אלו דברים הניתנים לטיפול ולפתרון. לפעמים מול מטפלת מקצועית ניתן לעשות את הסימולציות האלו ולשנות משוואות וחשיבות בצורה יעילה.

בהצלחה רבה!

שרה