הבן שלי לא רוצה להיות חרדי יותר וזה כואב לנו מאד

אני אבא לבחור בן 17 ,ליטאי,
לפני כמה חודשים הוא הודיע לי שהוא לא רוצה יותר להיות חרדי. הוא רוצה לקנות אייפון לעשות צבא וכד. הייתי בהלם מוחלט .התייעצתי עם אנשי מקצוע .הצליחו להחזיר אותו לישיבה לחצי יום עד אלול. באלול מישהוא משך אותו לצבא להסיר מעמד בן ישיבה ולהתגייס לנצח יהודה.
אחרי שבוע שקלט מה עשה בא לבקש את עזרתי בעשית פטור. כרגע אנחנו מתקדמים לזה בס"ד.
מה שכן מצב היראת שמים שלו במצב 0 .לא מתפלל כלל אינו מניח תפילין ברהמ"ז וכל דבר שבקדושה .אני לא מעיר לו כלל כי הבנתי שזה מחריף את המצב .בנוסף הוא יושב כל שעות היום מקימה עד שכיבה וצופה בסדרות של סרטים בצורה של התמכרות לדעתי.
כשניסינו להסביר לו שחבל כי יכל עכשיו להתארס היה לו שם טוב בישיבה .לא המתמיד הגדול אבל בהחלט סביר. יש לו בעיקר מידות טובות .הוא אמר שלא מעונין כלל להתחתן עכשיו.
אני במצב שרק מתפלל עליו.לא יודע מה לעשות .אולי אתם יכולים לתת לי איזה עצה טובה.
לציין שהבית הוא בית חם .אף פעם לא רב איתנו .אנחנו נחשבים לפתוחים בקהילה שלנו, פרנסה יש .
למסקנתי זו גזירת שמים .
אשמח למענה

תשובה:

שואל יקר
כאב לילדים אני יכול להזדהות היטב עם דבריך הכאובים ותחושת התסכול וחוסר האונים אותם אתה חש. יי
גידלת במסירות עד אין קץ ילד במשך 17 שנים, ודומה כי לפתע שהוא מפנה לך עורף, ומתכחש לערכים המשמעותיים אליהם חינכת. אתה מתבונן בילד האהוב שלך ומתקשה להבין במה טעית? הרי כל חייו הרעפת עליו כל טוב ודאגת היטב לחינוכו, כאשר אינך מצליח לתפוס מדוע לפתע הילד איננו.
לפני שנתחיל בדיון מעשי כיצד עלינו להתנהג ביחס לבנך, חשוב לבדוק כיצד עלינו להתנהג כלפי עצמנו.
בנינו היקרים נמצאים אצלנו כפיקדון מהבורא, שציוונו לחנכם לתורה ולמעשים טובים. אין לנו ידיעה ותפיסה בחשבונות שמים, וגם החינוך הטוב ביותר יכול שלא להצליח. מי לנו גדול כדוד המלך שבנו אבשלום יצא לתרבות רעה, ומי לנו גדול כחזקיהו אשר בנו מנשה יצא לתרבות רעה, למרות שגדלו אצל צדיקי עולם.
התמודדות עם רגשות אשם והלקאה עצמית על אופן חינוך ילדינו, אינה במקומה ואינה מובילה לעשייה חיובית ותיקון המצב. אם נגזר על בנינו מסלול מסוים בו עליהם לצעוד במהלך חייהם, לא תעזורנה שיטות החינוך המתקדמות ביותר. זהו רצון ה' הרוצה להיטיב לבריותיו. עלינו לעשות את ההשתדלות המקסימלית, ולהאמין שמה שמגלגל הקב"ה זה הטוב ביותר שיכול להיות. חוץ מהשתדלות ותפילות אין לנו כלים לשנות את המצב.
אך האם אכן עשינו את מירב ההשתדלות במקרה זה? הבה נבדוק:
ההתמודדות עם ילד הנפלט מהמסגרת היא מורכבת מאוד. מחד, אנו רוצים לקרבו ולהתנהג אליו באופן שייטיב עמו ככל היותר. אך מאידך עלינו לא לשכוח את שאר ילדי הבית, ולשמור עליהם שלא ילמדו ממעשיו חלילה אף הם בראותם בו דוגמא. חשוב מאוד להשאיר את הדלת פתוחה עבורו, כדי שלא יינתק חלילה לגמרי מהבית ומערכיו, אך אם לא נדע לשים גבולות כשצריך, הבית עשוי לאבד מיציבותו וצביונו.
מהי דרך המלך המאפשרת למזג את שני הדברים? כיצד מתנהלים במקרה זה במינימום נזק ובמקסימום תועלת:
נתחיל מהחשיבות שבשמירת הקשר בין הנער המתמודד לביתו. נער מתמודד נמצא בסערה עצומה. הוא שקוע בשלל פיתויים וחברים שאין רוח חכמים נוחה מהם, שקוראים לו לעזוב את ביתו החמים, וקורצים לו מאוד. אך מאידך גם אם הוא משדר אחרת, אינו חפץ לאבד את ביתו ומשפחתו האהובים. לכן, חשוב מאוד שהבית יישאר תמיד מקום שכיף ונחמד להיות בו.
כדי להילחם בפיתויים שמציב העולם שבחוץ, עלינו להציב כתחליף אלטרנטיבה ראויה. רק בית שנותן אהבה ללא תנאי ושמחת חיים, יכול להילחם כראוי על ליבו של הנער, הנקרע בין רחוב קורץ לבין בית חם ואוהב. חשוב שהבית לא יהיה מקום שבו הנער חווה כמקום שבו הוא מקבל הערות וגערות. להיפך. עלינו להשתדל שהבית ייצרב בתודעתו כמקום שבו הוא יכול להתנהג כפי מה שהוא, ולקבל אהבה ללא תנאי.
אך מצד שני, עלינו גם להציב גבולות. לא יעלה על הדעת לאפשר לנער לשנות את צביון הבית ולאפשר לו לחלל שבת למשל, כאשר ישנם עוד ילדים במשפחה.
הפיתרון לכך הוא, שיחה בגובה העיניים. עלינו לנסות ולשוחח עם הנער כשווה בין שווים. ולהסביר לו שאנו מכבדים אותו ואת דרכו, אך עליו להבין גם את הצורך בהגנה על הילדים האחרים בבית. צעקות וגערות לא יועילו. הם רק יתנו לנער תחושת דחיה ועלולות לגרום לריחוק וכעס. רק נתינת כבוד לנער והבעת הערכה, עשויות להצמיח פירות של תועלת.
אך מה נעשה כשלעיתים התנהגותו בבית כל כך קשה, ליבנו שותת דם, ואיננו מסוגלים לסכור את פינו ולא להעיר? מה נעשה כאשר איננו מסוגלים שלא לגעור ולכעוס?
לצורך כך אנסה להמחיש מעט את ההתמודדות העוברת על הבן, ואולי בכך ייקל עליך לראותו באופן חיובי יותר, ולהבין ואף להכיל את התנהגותו
הבה ננסה להיכנס מעט לתוך נבכי ליבו של בנך היקר:
ילד בעשור הראשון לחייו, אין לו יכולת ורצון להביא לידי ביטוי את אישיותו העצמאית. הוא תלוי לחלוטין בהוריו, ואיננו רואה בכך דבר שאינו רצוי. לעומת זאת כאשר הוא מגיע לשנות העשרה של חייו, הוא מתחיל בהדרגה לחוש צורך בעצמאות ובביטוי עצמי ומנסה לתפוס פיקוד ושליטה על חייו שלו.
כיוון שהוריו הם מקור הסמכות בחייו, הנער מנסה לעיתים לבנות את אישיותו ולהשיג עצמאות על ידי מרד בהוריו ובערכיהם. נדירים הנערים בגיל ההתבגרות שאינם נכנסים לעימותים כאלו ואחרים עם ההורים. לא בכדי מכונה תקופה זו "תקופת הטיפש עשרה". מרד נעורים זה, אינו נעים ומסב עוגמת נפש רבה, אך הוא חיוני להתפתחותו של הנער והפיכתו לאיש בוגר.
ההורים עשויים לפרש בטעות את התנהגותו של הנער, כמכעיסה, מתריסה ואף בוגדנית וכפויית טובה לעיתים, אך האמת שונה בתכלית. הנער נמצא במצוקה גדולה. הוא חש שכוחות נפשו בשלים דיים בכדי לנהל את חייו בעצמו, אך הוא אסור בכבלי ההורים שעדיין רואים בו ילד תלותי הזקוק לתמיכתם.
בנך אמנם בוגר יחסית, אך לפי תיאורך הוא נמצא בעיצומו של גיל ההתבגרות. גיל שבו הוא מנסה לפרוק כל עול כדי לגבש את אישיותו ולהוביל את חייו בעצמו. לעיתים הוא כנראה עושה מעשים שעשויים להיתפס כמעידים על בעיטה בכל הקדוש והיקר ח"ו, אך זה ממש אינו כך. בנך היקר סובל מאוד. הוא מנסה בחוסר הצלחה לגבש את זהותו, ולרכוש זהות עצמאית. כעס מצידנו המופנה אליו רק נתפס על ידו כאיום על הזהות שלו וכחוסר הכרה בו כנער בוגר ואחראי.
ולכן עליך להשתדל מאוד להתייחס אליו באופן בוגר, גם אם התנהגותו בפועל שונה בתכלית. לא לקבל את ההתנהגות שלו אבל לקבל אותו כאדם אהוב ללא תנאי. רק חממה כזו שתספק לו, עשויה לאפשר לו לגדול, להתגבש ולחזור למסלול עליו חונך.
דבר נוסף שחשוב להדגיש:
ישנם אינסוף סיבות שיכולות להיות מדוע בנך אינו מתנהג כרגע כפי שהיית רוצה שיתנהג, ולכן גם אם יש בדברי אי אלו הצעות שעשויות לתרום לך, אל תוותר על ייעוץ אישי מקצועי. לעיתים רבות דווקא אב שנמצא יחד עם בנו במשך היום, מתקשה לראות מנקודת מבט מספיק אובייקטיבית את צרכיו של בנו, וכיצד ניתן לספקם. לכן עצתי היא, כי לא תחוס על זמן ואמצעים בייעוץ, פנה לאדם חכם המכיר אותך ואת בנך, ואם הוא לא קיים בנמצא לך ליועץ חיצוני מקצועי, ובעז"ה יעלה בידו לסייע רבות.

אם הילד לא עושה כלום, רצוי לחשוב על בטלה איכותית שימלא בה את זמנו. הרצון שלנו שהוא יתמיד בלימוד התורה כל שעות היממה, אך כשרואים שהוא הולך בטל ולא עושה כלום במשך היום כדאי אולי לנסות להציע לו לנגן בכלי מסוים או למצוא עיסוק אחר שלפחות זמן הבטלה שלו יהפך ליותר איכותי. חלק מהבעיה שכאשר בחור יושב באפס מעש משך זמן רב כל כך הוא חש תיסכול וממילא הוא רוכש רדידות ונפשו לא בוחלת גם מדברים לא ראויים. אם הוא יעשה בזמנו הפנוי דברים איכותיים יותר יש לקוות שכשיגמרו הימים הרעים שלו הוא יחזור למוטב.
חשוב לדעת יש סיכוי שבנך לא מוצא טעם בלימוד והוא פשוט מתוסכל, פגישה עם איש מקצוע יכולה לסייע גם בתחום הזה, הוא יוכל למצוא מה מפריע לו ולפעמים כשמוצאים מה מפריע לו ומדוע הוא לא מוצא טעם בלימוד ימצאו איך לסייע לו בזה ואז הוא ימצא טעם בלימוד, אבל זה יכול לקחת זמן ובינתיים הוא משועמם, והשיעמום מביא לידי חטא, הוא רוכש עוד יום ועוד יום של תסכול ורדידות. לכן קודם חשוב להציע לו כעזרה ראשונה תעסוקה איכותית. אם תשב אתו ותדבר אתו ותציע לו מצדך תעסוקה מסוימת הוא קודם ירגיש שנגעת בלבו, הוא ירגיש שמבינים את התיסכול שלו, זה כבר יתן ביניכם אימון והבנה. משם תוכל להמשיך ולעזור לו גם בשאר הדברים.

ניסיון חינוך הילדים הוא אחד הניסיונות הגדולים בהם מעמיד אותנו הקב"ה. דווקא הקירבה אליהם וההשקעה העצומה שאנו משקיעים בהם במהלך כל השנים, היא זו המקשה עלינו לקבל התנהגות כזו או אחרת בבגרותם. לכל אדם המסלול שנגזר עליו לעבור בחייו. לעיתים זהו מסלול פשוט ומקובל ולפעמים דרך חתחתים מלאה מהמורות. בסוף הקב"ה שלח אותנו לעולם הזה כדי לתקן את נפשנו, ואנו צריכים לסמוך על ההשגחה העליונה שהיא מובילה אותנו בדרך הטוב והישר. גם לבנך ישנם ניסיונות. אתה עשית את המיטב לחנכו ולחכמו, וכעת תשאיר להקב"ה לעשות את שלו.
וגם לגביך, אין ספק שאם הקב"ה מנסה אותך בניסיון כה גדול ומשמעותי, עדות היא לכך שהקב"ה מעריך את יכולותיך, לעמוד בכך. מדרגת העומד בניסיון היא דרגה גבוהה מאוד, ועליך להיות גאה בעצמך על שהקב"ה רואה בך מי שיכול לצלוח אתגר זה. כמובן שבל נשכח ש"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" ותפילות תמיד יכולות לקרוע שערי שמיים ולהמתיק את הגזרות לטובה.
לך בכוחך זה ובעז"ה תראה רוב נחת מבנך זה ומכל יוצ"ח.
בהערכה רבה ובתקווה להצלחתך
דניאל

yesichena1976@gmail.com