אני אברך בן 20, יש לי קושי גדול להביע את רגשותי, אני מרגיש מעין חסימה כזאת בכל פעם שאני רוצה לבטא את עצמי בפני אנשים אשתי וכל מי שלא יהיה, כל פעם אני זקוק להתגברות כדי להצליח לומר משהו מהרגשותי.
שלום! דבר ראשון תודה רבה על האפשרות לקבל מענה בצורה דיסקרטית ומכבדת לפני כחודש התחלתי טיפול רגשי בעקבות אובדן שחוויתי לפני כחצי שנה אני טיפוס מופנם מאוד וכמעט שלא יוצא לי לשתף אחרים בחיי ואני מרגישה לא בנוח עם הצורך
קראתי כמה מהשאלות ותשובות באתר וכ"כ נהניתי ו…קנאתי התפעלתי מצורת התגובה לכל שאלה תוך שיקןף וחזרה על כל פרטי השאלה ובכזאת קבלה, הבנה והזדהות! הייתי שמחה לדעת אם יכולות הקבלה, ההבנה והעברת המסרים האלו(קבלה והבנה) הם יכולות רק מולדות, או
שלום. עוד מעט יהיו ארבע שנים מאז שנזרקתי מביתי ונאסר עלי להיפגש עם בנותי.. על אף הזמן שעובר, אני לא יכול להתנחם מהריחוק מארבע הילדות החמודות שלי ועל שאני לא יכול לחנכן ולגדלן כמקדם, ועל הצער שהן עוברות מחיי יום
עם הזמן נהיה לי תלות בחבר, שבאמת אני מחובר אליו. אוהב אותו מאוד, יש לי איתו דו שיח מעולה, כיף לנו להיות ביחד. ממש חברים אמתיים וטובים.
אבל עם הזמן גילתי שיש לי בו תלות (כך זה נקרא) מפריע לי שהוא מדבר עם משהו אחר. כשלא תמיד הוא עונה לי, או כל מיני דברים מהסוג הזה.
עד כדי כך כשעברנו כל אחד לישיבה אחרת, הוא התנתק ממני וזה מאוד פגע. אני מנסה להשתחרר ממנו ולא מצליח, אני חיב אותו זה אוויר לנשימה שלי. אמרוי לי שאני צריך יותר הערכה עצמית ועשיתי וזה לא עזר.
א"כ השאלה. מה אני יכול לעשות כדי להשתחרר ממנו, ושלא יקרה לי שוב עם חבר חדש?
תודה רבה רבה מראש
אני מרגישה קושי גדול בלשתף אנשים בחיי ויותר מכך בריגשותי…
אני כולאת את הכל בליבי הקטן והוא כבר על סף תסיסה, כמה אפשר לשמור?
זה קשה לי מאד אני לא מעזה לבכות ליד אנשים וגם לעצמי אני נמנעת שמא מישהו יראה עקבות דמעות…
אני מרגישה שאני נמנעת להראות לאנשים את חולשותי והם מכירים רק את הצד החזק שבי..
לא יאמינו שגם אני נשברת לפעמים….
כשמדברים על משהו שקשור לרגש כל שהוא אני מתקפלת בתוכי ונשארת זקופה כלפי חוץ.
האנשים שסביבי חושבים שאני בן אדם ללא רגש ואני ממש לא כזאת אלא אני לא מעזה לבטא אותו…אני מבחינה בניואסים דקיקים שרבים לא שמים לב לכך..
מה אפשר לעשות כדי שאני אעז לפרוק יותר…?
אני אברך בן 26, נשוי + 2, לומד תורה כל היום. כל זמן פנוי שיש לי מהאשה והילדים, אוטומטית אני נשאב ללימוד, זה מעניין אותי ומושך אותי, וברוך ה' כמעט ואין לי בראש משהו אחר. הבעיה שלי היא עם התפילה.
אני הבת הקטנה במשפחה והרוב כבר נשואים נשארתי עם אח שגדול ממני בכמעט 8 שנים והוא גם לא הרבה בבית ההורים שלי כבר מבוגרים ואני מאד מפחדת שיקרה להם משהו חס וחלילה וכל פעם שהם יוצאים מהבית אני בלחץ שהם
שלום לכם , תודה על האתר הנפלא והמחזק הזה יש לי שאלה שמאד מפריע לי . אני מרגישה שאני עושה הרבה דברים לא כי אני באמת רוצה אלא כי ככה מקובל , כי אם לא אני יחשב לכזאת וכזאת .
אני בת יחידה בין בנים ויוצא לי הרבה להיות עם אמא שלי לדבר איתה וכו. ההורים שלי (סליחה שאני אמרת) אבל מאוד הרבה רבים מילולית. עד כדי שאמא שלי יכולה לפעמים להגיד ממש מילות גנאי על אבא שלי. מכיוון שאני
אני בן 26 והחיים שלי מלאים חוויות ברוך השם. רוב הזמן אני עסוק ושמח. אני מתחיל עם זה כיוון שחשוב לי להדגיש שאני לא במצב של דיכאון, וזה הבעיה שלי. כמובן שאני מודה על זה לקב"ה, אבל בחור במצבי, 'בשידוכים',
רציתי לשאול אני בן אדם שכל היום עצבני שום דבר לא טוב לי אני רק קצת נכנסת ללחץ ופשוט אין אותי לא כיף להיות לידי אני צועקת ולא נחמדה בכלל אני מרגישה שזה משהו בלי שליטה ואני נכנסת כרגע לשדוכים
אני כעת בגיל ה"שידוכים" ומוצאת את עצמי תוהה האם הדרך שבה התרגלתי לחשוב – שהאידיאל הוא להתחתן עם אברך, הוא נכון. ואפרט – אני שמה לב שבתורה כתוב שעל הבעל מופקד עול הפרנסה ולאישה יש תפקידים אחרים משלה ואני תוהה
שלום. אני נשואה 10 שנים ואמא לחמישה ילדים ב"ה ב"ה יש לי זוגיות מצוינת אנחנו אוהבים אחד את השני ואני מעריכה מאד את בעלי ב"ה זכיתי בבעל תלמיד חכם ומתמיד מאד הבעיה שלי היא הקונפליקטים שיש לי עם זה עם
שלום וברכה, קודם כל תודה רבה לכם. השאלה הזו מלווה אותי הרבה כי זה מאוד מעשי.שלום,אני בחורת סמינר בגיל 17 ורציתי לשאול, :אז ככה: אנחנו כיהודים מאמינים מאמינים כמובן שהכל משמיים ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזים עליו מלמעלה.
קודם כל תודה רבה לכם על המיזם האדיר הזה…. אני בחורה צעירה שמתחילה עכשיו את תקופת השידוכים בתקווה שהיא תגמר מהר בעז"ה, אבל תכלס לבנתיים כל הצעה שעולה אני מאוד מסוקרנת ושואלת את אמא שלי לפרטי פרטים והיא מספרת לי
השאלה אני אעלה כאן את פרטי הנקודות העיקריים, כי זו יותר משנת חיים מאשר שיתוף בסיפור. א. נושא לימוד תורה – מצעירותי ממש הייתה לי תחושה שהתפיסה שיש בני אדם שסבורים כמותה, שכל מי שלא לומד תורה הוא סוג ב'
שלום לכם, יש לי שאלה שאולי פוגשת עוד נשים רבות, אך נראה לי שאצלי זה עמוק יותר. אני מרגישה מזה זמן רב המשרתת בבית, וזה שוחק אותי באופן בל יתואר, בעלי הגיע מבית שהבנים לא נקפו אצבע, וזה משהו שהם
שלום רב אני כיום בת כמעט 26 נשואה ב"ה ואמא ל 2 למדתי המון לימודים בחיים – מזכירות רפואית ,הנהלת חשבונות,קוסמטיקה ,תפירה ,הוראה – אומנות האמת היא שעדיין לא מצאתי את עצמי מבחינה תעסוקתי- אני עובדת בעבודה פשוטה שלא דורשת
אני לא מצליחה לבכות. איך בוכים? זה לא שעברתי דברים מדי קשים רק שאני תמיד אומרת שאח"כ אני יבכה ובסוף זה אף פעם לא קורה. אשמח אם תסבירו לי איך עושים את זה תשובה: שלום לך יקרה,קראתי את שאלתך המיוחדת
בננו כבן 12, לומד בכיתה ז' בתלמוד תורה ואנחנו מאוד מודאגים ממצבו. לאורך השנים עשינו המון דברים כדי לעזור לו, הוא תופס את רוב הזמן שלנו, אבל המצב עדיין לא טוב. מדובר בילד מקסים וחכם מאוד, בעל כשרון, בעיקר כשרון
שלום אני בחור ישיבה, ב"ה מאוד מרוצה ומחזיק מהמגזר שלנו, ומאוד מאמין בטוב ובעדינות הנפש שהתורה נותנת. יש לי שאלה שמאוד מקשה עלי, הרי אנחנו מלאים חסדים ב"ה, נותנים צדקה ברמה שכלל לא מקובלת באף מקום, מצטערים בצער השני, ומקרבים
נמאס לי להילחם כל היום לנסות להבין את עצמי, אין לי כוח להמשיך את החיים, אני לא מסוגלת להמשיך עוד. פשוט אני מרגישה שהבטרייה שלי גמורה ריקה אני מסתכלת על העולם ולא מבינה מה, לכולם יש כוח לקום בבוקר? למה
העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם ההיפרדות מהישיבה, מהבחורים האיכותיים, ההתנתקות מהכל. אני מרגיש שנמאס לי,
שלום ותודה לאתר הנפלא. יש לנו בת בת 8, חכמה ומקסימה שמרווה אותנו נחת ב"ה. לאחרונה היא התחילה לומר שוב ושוב באוזננו: "אתם לא אוהבים אותי". יצויין שהבית שלנו לרוב, הינו בית שמח, מלא באווירה טובה. אנחנו מודעים לחשיבות הרבה
מה שהחפץ חיים אומר שדיבור לשון הרע לוקח ממך את כל הזכויות ומעביר אליך את כל העוונות של האדם שעליו דיברת, זה באמת כפשוטו? כי אם כן יש בזה צד שקצת מייאש. כי אדם עובד בשביל המצוות, ובסוף דיבור אחד
אני בחור ישיבה בישיבה חסידית אני ינסה להסביר את שאלתי יש לי חוסר ביטחון עצמי שזה מתבטא בעיקר ליד אנשים חזקים ודומיננטיים בחברה, פחות אצל העדינים בעיקר עם שיחות של כמה בחורים או סעודות שבת אפי' טיולים שעושים וכו' הלכתי
בוקר טוב, אני פונה אליכם בבקשה שתעזרו לי להבין מה לא בסדר אצלי!?!? אני אישה נשואה ואמא במשרה מלאה לילדים חמודים, ולומדת כעת בהשתלמויות ובאמת משתדלת…אך ניכשלת ניכשלת וניכשלתי גם כשאני יוצאת מהמבחן בהרגשה טובה בסוף מגיע הנכשל!!! כל נכשל