רציתי להתייעץ בקשר למשהו שמטריד אותי כבר תקופה
אני בנאדם שאוהב שקט, פרטיות.
לאחרונה אני שמה לב שאני יותר ויותר צריכה את הפרטיות הזאת, את הלבד, את הספייס
אנחנו משפחה ברוכת ילדים, אני ישנה בחדר עם עוד אחיות שלי, ואני הרבה פעמים מרגישה שבא לי רק להיות לבד, בלי אף אחד מסביבי, לא רק בחדר, גם באופן כללי בבית זה מציק לי שאנשים לידי ומתקרבים אלי…. וכולם ביחד הרבה אנשים בחדר אחד… (הבית שלנו לא גדול…)
הבעיה היא שזה הבית גם שלהם…. ואין לי כ"כ מה לעשות עם זה, אז אני סותמת ובפנים אני מתפוצצת.
ואז יום אחד אמא שלי אמרה לי, את לא מדברת, את רק עושה פרצופים… את לא יודעת לבוא ולהגיד דברים
כולם פה בבית מדברים אחד עם השני, אומרים…. ואת רק עושה פרצופים ומצפה שיבינו אותך לבד
אני חושבת שבאמת יש לי איזהשהו "חסם", או לא יודעת איך לקרוא לזה… שאני כאילו מרגישה שזה מוריד לי מהאגו לבוא ולהגיד ולדבר על דברים.
אני לא חושבת שכולם בבית מדברים חופשי, נראה לי שזה משהו כללי אצלינו שאין כ"כ שיח פתוח…. אבל יכול להיות שאני יותר מכולם.
גם מפריע לי הענין הזה שאני הרבה פעמים מעדיפה להיות עם עצמי מאשר עם אנשים….
אני מפחדת שזה משהו שיפריע לי בעתיד בחיי נישואין, שאני רק ירצה להיות לבד ולא אדבר איתו מה שאני מרגישה.
מה אני לא יכולה להסתדר עם בני אדם? רק כשאני לבד טוב לי? זה נשמע גרוע…
חייבת רק לציין שזה לא שאני מבודדת, בלי חברות וכו', יש לי חברות טובות ומקסימות, אבל אני באמת גם לא נפתחת מהר לאנשים, רק אם אני מדברת איתם ומכירה אותם יותר מקרוב אז קל לי יותר להפתח.
אשמח לעצות איך להתמודד עם זה…
תודה רבה
שלום יקרה
את מתמודדת עם קושי יום יומי של מעיין תחושת "חדירה לפרטיות" ובוודאי הדבר מסב לך צער, אכן התמודדות לא פשוטה . וטוב שפנית להתייעצות.
בתשובתי אתייחס מכמה נקודות מבט, ומקווה לסייע לך בע"ה.
אני רוצה שנפתח רגע את נושא הצורך שלך בפרטיות,
לאדם ישנם צרכים שונים. אחד הצרכים הבסיסיים והבריאים באדם הוא הצורך במרחב אישי, מוגנות ופרטיות. חשוב לתת את המענה לצורך הזה, כמובן בהתאמה לנורמה, לסיטואציות ולחברה שבה האדם חי. אך זה לגיטימי שלאחד יהיה יותר צורך בפרטיות מלאחר.
מידת הצורך תלויה בגורמים שונים כמו למשל מבנה האישיות, האופי, גורמים סביבתיים, גיל, חוויות חיים ועוד. ולכן כל נושא הגבולות והמרחב האישי הם ממש סובייקטיביים ומשתנים בין אנשים.
למשל עד כמה את תהיי מעוניינת בקרבה פיזית ורגשית מאדם אחר. או למשל לאחותך יכול להספיק מרחב אישי שמסתכם במדף בארון, מיטה ושידה וזה מבחינתה מרחב פרטי מספק. לעומתך, שהצורך הזה מופיע בביטויים כמו שציינת, או ברצון לחדר משלך. וכדומה. זה אנושי ולגיטימי לגמרי להיות שונים זה מזה .
באופן כללי, ככל שהצורך הזה מופר, ביחס למה שהאדם צריך, באופן טבעי האדם ירגיש את הצורך הזה יותר חזק ולפעמים קיצוני, כדי לאזן על החוסר בו. וייתכן שזה מה שקורה לך.
משאלתך אני מבינה שזה מפריע לך שיש לך צורך להיות לבד, את חושבת לעצמך "אני לא מסוגלת להסתדר עם אנשים?" וגם הפחדים מהעתיד.. האם הצורך שלך בפרטיות הוא מוגזם או בעייתי?
בואי ננסה ביחד להבין את החוויה שלך ואח"כ אציע דרכי התמודדות והתפתחות.
מה מזין את הצורך שלך בפרטיות?
חסרים לי פרטים לגבייך כמו- גיל, מיקום במשפחה, חוויות עבר בהקשר החברתי, האם אחיותייך לחדר גדולות/קטנות ממך? ועוד.
ממה שכן כתבת, אני יכולה רק להניח שאת נמצאת בשלב כלשהו בגיל ההתבגרות, שהוא תקף לגילאי העשרה אך גם לגילאי ה20+. במידה וכן, ייתכן שחלק מהצורך שלך בפרטיות נובע מהשלב הבריא הזה בהתפתחות שלך. צורך בעצמאות, בנפרדות, כדי לפתח "עצמי" משלך ולמצוא את עצמך בעולם, כחלק מהדרך לגיבוש עצמי ובגרות.
בנוסף לכך, המציאות בה את נמצאת במשפחה ברוכת ילדים, עם כמה אחיות בחדר, לא מאפשרת לך פרטיות ולא את המרחב לו את זקוקה, והדבר רק מגביר יותר את הצורך הטבעי שלך בפרטיות ובמרחב אישי. כמו מעגל שמזין את עצמו.
היבט נוסף הוא עניין של אופי ונטייה אישית. לא כתבת הרבה על אופייך, אך מהפרטים שכן כתבת על עצמך ועלייך בהיבט החברתי, אני מזהה שאולי קימת אצלך נטייה באופי שמזינה את הצורך. למשל, האם את יותר שקטה באופייך? אולי עדינה? רגישה? או מופנמת?- ז"א מעדיפה התעסקות עם עולמך הפנימי על פני מוחצנות ורעש?.
אם את אכן מזדהה עם השורות האחרונות, ייתכן שסוג החברויות שאת יוצרת הן יותר סולידיות ופחות רעשניות, יותר רגועות ופחות מחפשות אקשן כל הזמן. ייתכן גם שלא. אך במידה וכן, זה ממש בסדר זה עניין של אופי.
אז בשכלול של כל הנתונים האישיים, החברתיים והמשפחתיים שציינת, אני חושבת שהמינון שתארת בצורך בפרטיות הוא בהחלט סביר. הבעיה היא אחרת, נשמע שמאוד קשה לתת מענה לצורך הזה בהקשר שבו את חיה כרגע, ואתייחס לנקודה הזו בשורות הבאות, כי הקשבה לצורך ומתן מענה- הם הנקודה המרכזית בהתמודדות שלך, ועשויים לאזן אותו בע"ה.
דרכי התמודדות
בעיניי הנקודה הראשונה היא- קודם כל לתת את המקום, ההבנה והלגיטימציה, לצורך שלך בפרטיות. ככל שהמרחב האישי של האדם מקבל את המקום והכבוד, בעיניי עצמו, אז הוא יכול לצור קשרים נכונים ובריאים שמאפשרים מרחב לשני הצדדים בקשר.
הנקודה השניה היא, תאפשרי לעצמך את הזמנים הפרטיים שלך. במה שניתן. לו יכולת לייצר עוד חדר בבית, או לגור עם שותפה בדירה ולגור בפרטיות זה יכול היה לעזור. אך חפשי אופציות דומות שיכולות לעזור לך ליצר מרחב וזמן שבהם את יכולה להטעין את עצמך ולבחור מתי את רוצה לצאת אל המרחב הכללי יותר. נסי להגדיל את הסיטואציות הללו שנותנות לך מענה לצורך.
מהשורות שכתבת, ניתן לזהות שאת בחורה חברותית שמעוניינת בחברה אך באותה מידה מעוניינת גם בשקט שלה. אם אכן זיהיתי נכון, אז תדעי שזו תכונה שמאפיינת אנשים יותר מופנמים. ואני לא מתכוונת לאנשים סגורים שלא מעוניינים בקשרים. אלא באנשים שלעיתים הם גם יותר רגישים (אם כי לא תמיד), ויש להם צורך מרכזי בנפש- למרחב וזמן לעצמם כמו לעכל את מהלך אירועי היום, לחוות את עצמם להתחבר לעצמם, ואז לצאת עם אנרגיה חדשה לחברה. השהיה של אנשים כאלו במחיצת ציבור וחברה משך זמן ממושך עשויה לעייף אותם שלא לומר להתיש. תני לך את הזמן שאת צריכה.
זכרי, ככל שהצורך שלך יקבל את המענה, הוא אמור לפחות בהדרגה.
נקודה שלישית, לגבי הקושי לדבר על מה שמפריע לך ולהביע את עצמך,
ככל שהשפה בבית איננה שפה של פתיחות ושפה רגשית, מן הסתם בני המשפחה פחות יביעו את עצמם. גם היחסים בבית עשויים להיות פחות קרובים ברמה הרגשית, ועל כן, באופן בריא וטבעי, כשאין קשר רגשי עם מישהו ממילא לא רוצים כלכך בקרבתו.
לגביי הנקודה הזו, המלצה שלי תהיה לפתח את היכולת לצור קשרים משמעותיים ולפתח את יכולת ההבעה העצמית. בעיקר בשבילך. ככל שאדם מצליח להבין את עצמו ולהביע את עצמו הוא יחוש משוחרר יותר ויפעל בצורה טובה יותר כדי לעזור לעצמו במצדים כאלה ואחרים. במקום להיטען ברגשות שליליים שחסומים בתוכך. גם אם גדלת אחרת, תדעי שבכל שלב בע"ה ניתן לפתח את החלק הזה בך ע"י מודעות, רצון לשינוי ועבודה עצמית. לעיתים כדאי לקחת ליווי מקצועי של מאמנת (קואצ'רית) או מטפלת רגשית כדי לפתח את היכולות הללו.
בנוסף, אם אכן הזדהית עם המרכיבים שציינתי קודם לגביי אופי יותר שקט, מופנם, עדין.. ייתכן שאותה נטיה בדיוק היא זו שמקשה עלייך להביע את עצמך, ומקשה עלייך להביע את מה שמפריע לך, בנוסף להקשר המשפחתי .
נקודה רביעית ואחרונה- קשר חברתי או זוגי
אני מזמינה אותך לבחון את החברויות שלך, ברגע שאת נותנת אמור ונוצרת קרבה את יותר נפתחת. זה נפלא ומעולה. את לא אמורה לפתוח את ליבך מול כל אדם או לשתף בעניינים אישיים אנשים שאת עוד לא בטוחה בקשר איתם. יש אנשים שמתחממים לאט, ושלוקח להם זמן להפתח וזה בסדר.
אני רוצה שתחשבי על החברות שציינת, ותעני לעצמך- עד כמה את מעוניינת בקרבתן? אם התשובה תהיה שלילית, ואת לא מעוניינת בהן כלל, אז הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי כדי לברר יחד עם המטפלת מדוע יש לך סלידה כלכך מאנשים. ייתכן שתגלי איזו חוויה לא נעימה (מכל סוג שהוא), שיצרה אצלך את הצורך הזה בכזו עוצמה, וייתכן שתזהי שזהו אופייך . בכל מקרה תוכלי לפתח את החלקים הללו בתוכך, במידה ותרצי בכך.
לגביי זוגיות, תמיד תוכלי לומר לבן הזוג שלוקח לך קצת זמן להפתח ואת צריכה את הקצב שלך. לפעמים גם לומר אמירה כזו דורשת כוחות במצבים כפי שאת מתארת. ולכן במידה והנטיה האישית הזו מאוד מפריעה לך, אני ממליצה לפנות לטיפול קצר בנושא כאמור.
נקודה נוספת בהקשר הזה, באופן כללי, עניין המרחב האישי – עד כמה להתקרב פיזית לכל אדם, תלויה ברמת תחושת הקרבה האישית שלך בקשר, וגם תלויה במוסכמות תרבותיות, תלוי ארץ, חברה, מגזר או בסיטואציות שונות. גם עניין המגע, וההתייחסות אליו משתנה מאדם לאדם.
בגדול, ככל שתחושי קרבה רגשית יותר בקשר, ובטחון, אזי גם הצורך שלך בקרבה יגדל וממילא תרצי בקרבת האדם אליו את מחוברת.
לסיכום,
ככה שתקבלי את עצמך כרגע עם הצורך הזה, תתני לו מענה במה שניתן, הוא עשוי להירגע במידה מסויימת. ככל שתפתחי את יכולת ההבעה העצמית תחושי שחרור והקלה.
בכל מקרה אני ממליצה לך ללכת לאימון/לטיפול רגשי שעשוי לתת לך כלים להתמודד עם המצב הנוכחי ולפתח יכולות אישיות שאת מעוניינת להתפתח בהן. כמו לשחרר את החסימה הרגשית במידה וקיימת, לפתח את יכולות ההבעה העצמית. וגם לבחון יחד עם המטפלת, את הצורך בפרטיות, האם הוא יושב על קושי אחר? או שהוא נטיה באופי? ובטיפול תוכלי ללמוד מדויק יותר לעצמך כיצד לתת לך את המענה לו.
במידה ותרצי הכוונה מדוייקת יותר לסוג טיפול תוכלי בשמחה לפנות להנהלת האתר או אליי בפרטי.
ולסיום.. לפני ואחרי הכל, שתפי את בורא עולם בצערך! חודש אלול, המלך בשדה, כל מילה, תפילה ושיתוף שלך את בורא עולם יקלו מעלייך, והכל ניתן לשינוי בקלות יותר בתקופה הזו בע"ה!
לכל שאלה מוזמנת לפנות במייל בשמחה,
מברכת אותך בשנה טובה ומתוקה באמת,
טליה נ.
