ליד אשתי אין לי ביטחון ומרגיש מתוסכל

שלום וברכה אני בן 29 , בסה"כ אני בעל מאוד משקיע מכבד, מתעניין והכי בעיקר אני מאוד רגיש לצרכים שלה מאמין מאוד בלדבר רק טוב, אני מגדיר את עצמי כאדם בעל שאיפות אוהב ללמוד ולהתקדם , בשנתיים והחצי הראשונות של הזוגיות אני הייתי כל כך עמוק בלתת לאשתי הכל , ברמה שידעתי מתי יש לה מבחן בלימודים על מנת לחכות לה למטה ולתת לה שוקלד או משהו מתוק , עד היום הולדת המשקיע שהייתי עושה, מאוד משתדל להיות שם גם בשבילה וגם בשביל המשפחה שלה, אני מדגיש ומציין שאם היינו רבים ומתווכחים תמיד ואני אומר את זה באמת תמיד אני זה שהייתי מנסה להשלים ותמיד אני זה שרצה שנלבן את הדברים היא יזמה אף שיחה, לאחר שנתיים וקצת החלטתי שאני קצת משקיע בעצמי , ופתאום אני מקבל תמונה שעד היום כואבת לי , אשתי מעולם לא התעניינה בי באמת , לא אכפת מה אני לומד, מרגיש שלא אכפת לה בכלל מה קורה איתי היא מתעניין רק בעצמה ובילדים שלה, למרות שאני אומר שתמיד אני שם בשביל ונותן מעצמי הכל על מנת שיהיה שלום בית . מרגיש מאוד מתוסכל. אני לא מבין מה רוצים ממני.

שלום לך שואל יקר
סליחה גדולה על העיכוב בתשובה.
אתה מתאר את היותך בעל קשוב משקיע ומכבד. מאד רגיש לצרכים של אשתך
חושב רק על איך לתת ולשכלל עוד הנתינה שלך לאשתך,
אפילו למשפחה שלה אתה נותן,
ואז כשהחלטת קצת להשקיע בעצמך גילית לצערך העמוק שאשתך לא מתכוונת לגמול לך כגמולך הטוב על כל השפע שאתה משפיע עליך
ואדישה לצרכיך.
ולמרות שאתה נותן ונותן קורה בדיוק הפוך והנתינה לא מגיעה ממנה אף היא.
האמת היא שכשקראתי את תחילת שאלתך היה לי ברור מה יהיה כתוב בסופה.
היה לי ברור שאדם ששקוע כולו בנתינה והענקה- יקבל יחס של מובן מאליו מבלי לקבל יחס נותן ומתעניין בחזרה.
מה? איך זה יתכן? כל החיים מלמדים אותנו הפוך!
שרק אם ניתן נקבל חזרה וכל הזוגיות מושתת על נתינה, ונתינה זה אהבה וכו וכו.
אז כן. לא חיינו בטעות. אבל צריך להוסיף דיוק חשוב ויסוד עצום לכל המערכת הזו של נתינה בזוגיות.
כדי להמחיש לך את הדברים אפתח במשל.
תאר לך שאדם מסתובב ברחובות העיר עם מעיל יוקרתי. את המעיל שלו הוא מניח ברישול בידו
לא אכפת לו אם הוא מטאטא את הרצפה, אם הוא נופל לו, אם הוא מקבל לכלוך ואבק
הוא אדיש למעיל שלו.
האם אנחנו כשרואים ומרגישים את ההתנהלות שלו כן נתייחס בכבוד למעיל הזה?
כן ניזדרז להרים אותו אם נראה אותו נופל על הרצפה? כן נתלה אותו בכבוד כשניתקל בו?
התשובה היא- שלא.
היחס שבו בעל הדבר נוהג בחפץ שלו עצמו יהיה תמונת ראי של היחס אותו אנחנו ניתן לו.
כך הדבר בכבוד של אדם, בנפשו וביחס אליו.
כשאנחנו רואים אדם שכל כולו נתינה לאחר. רצון להעניק. לא שם לב לצרכים של עצמו. לא דואג ומטפל לעצמו. לא אכפתי לצרכיו, לא משקיע במה שחשוב לו.
זה גם היחס שאנחנו ניתן לו.
וזה קורה בכלל מבלי להתכוון. גם במשל האנשים האחרים לא אמרו את זה לעצמם במפורש: הוא מתייחס גרוע למעיל שלו אז גם אנחנו לא נתייחס אליו בכבוד.
זו תוצאה טבעית, אפילו בלי מודע, בלי כוונה.
צריך להיות אדם מאד מאד נעלה כדי לתת לשני את היחס שהוא לא מפרגן לעצמו.
רובנו הגדול לא שם. רק יחידי סגולה.
ולכן אם לאורך שנים אתה שקוע כולך בנתינה לאשתך, למשפחתה, לויתורים בזוגיות, אשתך לא הצליחה לראות בך כאדם עצמאי עם רצונות עם צרכים ועם שאיפות אישיות.
ולכן זה גם השדר שהיא מעבירה לך. זה מאד טבעי שזה מה שהיא משדרת לך. זה פועל יוצא.
אז איך משנים את הלולאה הזו?
מתחילים להתנהל בעולם כאחד שהמעיל שלו מאד חשוב ויקר לו והוא מתייחס אליו בזהירות ושימת לב.
זה מתחיל בכך שאתה תיתן מקום ומשקל של ממש לרצונות שלך, ולשאיפות שלך, ולדברים שחשובים לך.
שתשים לב לרצונות שלך ותביע אותם. שיהיו לך דעות משלך ולא רק מה שהיא חושבת.
ומה זה יעשה לזוגיות?
לכאורה רק טוב.
אשתך תשמח לחיות עם גבר של ממש. עם אדם עם יציבות רגשית ואישית. עם אדם בעל דעה עם רצון עצמאי משלו.
אולי בהתחלה תהיה פליאה ואף התנגדות אבל זה קורה בכל תהליך חדש וצריך סבלנות כדי להניע תהליכים חדשים.
אז הדרך הנכונה היא שקודם כל לך עצמך יהיה אכפת ממה אתה רוצה. ממה אתה לומד. מהשאיפות שלך. מהערכים שלך.
שתיתן להם אתה מקום וערך.
שתדבר עליהם, שתשקיע בהם, שתבטא את זה לאשתך.
ואז כל מה שכתבת עליו בתחילת המכתב על הנתינה המסורה שלך, על הכבוד שאתה נותן לה, על ההשקעה במשפחה, על האכפתיות בזוגיות
ישתלבו וימשיכו כי אלו ערכים חשובים ויקרים.
אבל כל עוד אתה ניצב בתור איש. בתור אדם בפני עצמו. שרוצה, שאכפתי, וקשוב לצרכיו.
זו דרך מרתקת לעבור. שיהיה לך בהצלחה רבה בה!