שלום וברכה,
בעלי אברך כולל ולאחרונה התחלתי להרגיש יותר ויותר שהלימוד שלו לא ממש איכותי רק מזה שאני מרגישה עליו שהוא לא ממש מסופק למרות שהוא לא מסכים איתי והוא טוען שהוא בסדר גמור! במיוחד בתקופות של סגר זה הכי מתסכל לראות שפשוט בעלי יכול להעביר ימים שלמים כשהוא יושב על הספה וגולש באינטרנט (כשר כמובן) או קורה איזה עיתון ואם אני לא מציעה לו לקום ולעשות דברים הוא פשוט לא יזוז משם אלא יקום רק לדברים חיוניים כמו תפילות באיזשהו שלב (קורה שהוא קולט מאוחר מדי אבל לא תמיד),אוכל וכו' . אין לי ספק שלגלוש באינטרנט אפילו לתכנים כשרים זאת לא הדרך להיות תלמיד חכם למרות שאני מסכימה שצריך את זה קצת במינון!
אני חייבת כן לציין שהוא עוזר המון המון בבית ועושה הרבה דברים מעצמו! בפועל אחרי שניסיתי כל כך הרבה דברים אני לא רואה שהשינוי המיוחל מתקרב! במיוחד מה שהכי מפריע לי זה שאין לו תוכניות מסוימת בלימוד תורה בחיים וקצב ההספקים בכולל שלו לא משהו בכלל! אני לא רואה איפה נהיה בעוד 10 שנים אם הוא לא יקבע לעצמו יעדים ברורים בלימוד וחבל כי השנים האלה לעניות דעתי קריטיות ל"פיתוח אישיות" בלימוד תורה ובכלל! זה מצב שכואב לי כי למה שנחיה בחיים מצומצמים כמו אברכים אם לומדים רק מתי שחייבים? גם כן, איך יתכן שאין לבעלי את הזעזוע הגברי הטבעי מהגיל שלו : "בוא נחליט מה רוצה אני רוצה להיות ולא רק מה בא לי לעשות!". אשמח להכוונה בנושא זה חשוב לי מאד, כיוון שאני מרגישה שלחפור על זה עם בעלי מהווה פגיעה רצינית בכבוד ובמקום שלו כגבר
שאולי לפעמים אני נוטה למלא במקומו.
תשובה:
שואלת יקרה,
באמת מתסכל.
את אכפתית, מוכנה לעשות הרבה, מנסה לדרבן בעדינות, לכבד, לתת מרחב
ולא רואה את התזוזה המיוחלת..
רוצה לראות את בעלך עולה בתורה,
ובמציאות הוא מתנהל אחרת מאוד מהדרך בה נראה לך צריך ללכת כדי להגיע למטרה חשובה שכזו.
ועכשיו
אני מנסה להבין
מה בעצם השאלה?
האם את רוצה לדעת איך לגרום לבעלך לתפוס כיוון רציני בלימוד?
או שאת שואלת איך מתמודדים עם המצב?
כי על שאלה הראשונה אין לי שום דרך לענות…
לא מכירה דרך לגרום לאנשים לעשות משהו אחרת ממה שהם רוצים.
כל קבוצות הנחיות ההורים מלאות באימהות יהודיות צדיקות שמוכנות לעשות הכל
ובלבד שהילדים יילכו בדרכי הוריהם, דרך התורה.
ולעולם ההדרכה הבסיסית היא-
"תפנימו הורים יקרים: לעולם לא תוכלו לבחור במקום ילדיכם…"
אחרי זה יהיה דיבור איך לעורר בילדים את הרצון, איך ללוות אותם בדרך ולהעצים את החיבור אליה.
אבל- אין איזה מקש שאם נלחץ עליו- הזולת ישתנה
כי בורא העולם בחר את האדם כך שיש לו בחירה…
ובמקרה שלך, יקרה
בה מדובר בבעלך
אז הניסיון לגרום לו "להתרצן" וכד'
הוא גם גובל בטעות בהבנה בכלל לשם מה את נמצאת כאן, כרעיה.
יש איזושהי חשיבה שבחורה מתחתנת כדי להיות עזר כנגדו בלימוד תורה
זה נכון אבל זה לא כל התפקיד שלה.
לאישה יש תפקיד להיות עזר לבעלה בכל מקום בו הוא נמצא וכל תפקיד שה' קבע לו (ולא תמיד יודעים מראש בדיוק מהו)
לדאוג לו לבית חמים, לאוכל טוב , לתת לו כבוד והרגשה שהוא המוביל והחשוב
אחד הדברים שמכרסמים קשות בשלום בית של זוג
זה תחושת עליונות של האשה בה היא אומרת לעצמה:
"אני כזו צדיקה ועושה הכול, והוא עדין X"
גם אם היא מנסה בכל הכוח לא להגיד לו כלום כלום. באמת.
עדין השדר בו האישה מרגישה ש"זה לא הנער אליו התפללתי"
מחלחל עמוק ואוכל כל חלקה טובה
גם בחוויה של הבעל שמרגיש כישלון
וגם בחוויה של האישה שמאבדת את הגב החזק- המישהו לסמוך עליו שיוביל אותה בטוב.
כי כשבסתר לב לא מעריכים אז גם אי אפשר לתת אמון
וזה מרגיש כאילו היא, האישה, צריכה להיות כל הזמן על המשמר.
במקום לתת לבעלה להוביל ולדאוג ולשום כל בני הבית, כולל הצד הרוחני.
ולכן אני עוברת תשובה של שאלה ב':
"איך מתמודדים עם מצב בו הבעל לא באמת יודע מה הוא רוצה מעצמו והוא חסר מוטיבציה להזיז את עצמו?"
האם הבנתי נכון את השאלה?
יש כמה שלבים:
א. מעצימים בפה ובלב מה שהוא כן עושה
זה לא מובן מאליו שהוא עוזר המון בבית!!
כל רגע שהוא לומד זה נצח, במיוחד במיוחד אם זה לא בא לו בקלות.
באופן כללי, אני יכולה להגיד לך שרוב הצד הגברי- תורני
בתקופת הקורונה חווה קושי להמשיך להתמיד בלימוד כבימים רגילים
ואפשר להגיד ששעה בימי הקורונה אולי אפילו שווה "סדר" לימוד שלם.
ב. עוברים מתרס לצד שלו
במקום "אני רוצה שתגדל בתורה אבל אתה לא זז"
אז" בעלי היקר והצדיק, אני כאן בשבילך…
אני רואה את המאמץ הגדול אבל גם רואה שלפעמים זה ממש קשה לך
ולא "עושה" לך את זה…
האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי שיהיה לך קל וטוב יותר?"
לא תמיד מתאים להגיד את כל זה פנים מול פנים
אבל בגישה זו השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך.
מה קרה למוטיבציה של בעלי?
מה עושה לו טוב?
גלישה מרובה באינטרנט היא סימן מובהק לחוסר תעסוקה וסיפוק.
מה יכול למלא לו את הצורך בסיפוק?
אני מקווה בשבילך התשובה תהיה משהו בכיוון של
חברותא טובה, צורת לימוד שונה, מילות הערכה ועוד.
אבל תדעי שיכול להיות שדווקא לימוד גיטרה יעורר אותו לחיים
ויוציא אותו מה"כמעט" כלום" שהוא עושה בחיים.
אולי יהיה לו טוב ללמוד עם בחורים צעירים
אולי לשפץ ולצבוע כמה דברים בבית…
אני יודעת שלא לתשובה כזו פיללת…
אבל תזכרי שתפקידך הוא לא לשים מטרות לבעלך,
אלא אך ורק לעזור לבעלך להגיע למטרות האישיות שלו בחיים.
ואם אין לו שום מטרה
אז צריך לחזור לבסיס ולהעצים כל דבר שישמח את ליבו בדרך כשרה
ולתת לו השתמש בכישורים שה' נתן לו בדרך טובה
אדם מסופק הוא אדם שמתקדם,
הוא אדם עם תחושות של "אני יכול ומסוגל"
ומשם מגיעה המוטיבציה והרצון להתקדם עוד ועוד
בכל תחום בחיים
ג. לוקחים בחשבון שיכול להיות שהמבנה הנפשי של בעל שונה מאוד מאוד משלך
את משימתית, יודעת תמיד מה את רוצה מעצמך ומחייך
החיים בעבורך הם רצף של יעדים שצריך לסמן עליהם "וי"
והא טיפוס זורם יותר , פחות אוהב להתחייב.
מה שבא ברוך הבא
שוב, אם זה הבנאדם- אף אחד לא ישנה אותו…
הדבר היחידי אותו אני יכולה להמליץ לך בכל פה
ודווקא בגלל שאת משימתית
זה להרשות לו להיות אחרת ממך
לעצום עיניים ולהוריד אחריות
ככל שאת תרפי ותתני לו להוביל את עצמו,הוא יתפוס את עצמו
וכנ"ל הפוך- ככל שתנסי לדרבן אותו
הוא ישקע עמוק יותר בכורסה שלו
אני יודעת שזה קשה…
זה הזמן להתפלל לה' על "שנהיה אנחנו וצאצאינו…" ביתר כוונה.
כי להשלים עם מה שה' רוצה ממני זה זכות גדולה מאוד.
כל כך הרבה נשים חיות עם התסכול הזה
שנובע בעיקר מחוסר הבנה בשביל מה בכלל מתחתנים
ומה תפקיד של אישה בכל המערכת
זה גם יהיה בשבילך "חדר כושר" איך לקבל באהבה וללא תנאי
את הילדים המתוקים שבעזרת ה' עוד תגדלו בשמחה
כי זו הדרך היחידה באמת לגדל אנשים בלי לפגוע בערך העצמי שלהם, ובלי להרוס את מערכת היחסים איתם.
תזכרי, אישה היא לא המשגיח של בעלה. וזה בעיקר מתבטא בעמדה הנפשית שלך מולו. התפקיד שלך זה להיות אשתו. לא לבדוק לו הספקים בלימוד, לא להתערב במה שהוא לא התייעץ איתך בעניין התורה שלו. תוציאי את זה לחלוטין מתחום האחריות שלך, זה שלו בלבד.
מאחלת לך שתצליחי להתמקד בחוזקות של בעלך
ולעזור לו להוציא אותן אל הפועל
וככה גם לנפשך תבוא המנוחה והשמחה…
בהצלחה!
חיה
תגובה אחת
התשובה האמיתית היא שבעלה כמו הרבה אברכים אחרים, לא מוצא את סיפוקו בכולל ויטיב לעשות אם יפנה לחיי תורה ועבודה ויקיים מזה ומזה אל תניח ידיך ויפרנס את משפחתו כמנהג כל הגברים בעם ישראל עד הדור האחרון.
והאמת היא שגם הבעל יודע שזה הפתרון הנכון בעבורו, אז למה הוא מבזבז את זמנו ? למה "אין לבעלי את הזעזוע הגברי הטבעי מהגיל שלו" ? כי האמת היא שיש לו, והוא כמה בתוך תוכו לחיי עמל וסיפוק,
אבל אין לו פתרון לדבר.
הוא חיי בחברה שהדרך הלגטימית היחידה לגבר לחיות היא להיות בכולל, זה החינוך היחיד שחינכו אותו (ואותך שואלת השאלה) ואין לו את הכוח לאזור אומץ ולעשות את מה שטוב בשבילו מול כל החברה שבתוכה הוא חי.
אז לאישתו היקרה צריך לומר א. את מה שכתבתי למעלה. ב. תפקידה הוא לעודד אותו (וכנראה על ידי שיחה פתוחה וגלויה) למצוא את דרכו הוא בחיים ולעשות את מה שטוב בשבילו ומה שהקב"ה דורש ממנו לעשות, גם כשהחברה תסתכל אל זה עקום, (ולא להמשיך לשהות בכולל ללא סיפוק – זה לא מה שהקב"ה דורש ממנו).
כאב לי לקורא את העצות שנכתבו כאן של לתת לו ללמוד גיטרה או לשפץ את הבית,שהם במקרה הטוב פלסטר קטן לפצע עמוק. כשאת הפתרון המתבקש והאמתי של הלצאת לעבוד לא הוזכר כאן, הפתרון שיגרום לו ליצור לבנות לקבל סיפוק והערכה על מה שהוא עושה, ופשוט להיות גבר.
חבל שככל הנראה התפיסות השגויות( של הדרך הליגטימית היחידה שגבר אמור לחיות בה – לשהות בכולל) שהם הם אלו שגרמו לבעל של השואלת לבזבז את זמנו ולא לעשות את מה שחובתו הוא בעלמו, הם מחלחלים ומוצאים את דרכם גם לתשובה זו שאינה מזכירה את האמיתות הפשוטה הזאת.