יש לי דחף גדול לעשן-מה לעשות?

אני בחור ישיבה בן 23,
יש לי רצון עצום כבר כמה שנים לעשן סיגריות
כל החברים בישיבה מעשנים וזה מאד נורמלי בסביבה שלי.
אני כל הזמן חורק שיניים ומתגבר בכוח
מתלבט אם זה בכלל שווה את המאמץ
אולי רק סיגריה אחת לחודש?
אשמח לייעוץ בהקדם ממש

שלום לך בחור יקר.
ראשית אבקש להתנצל על הזמן שחלף מאז ששלחת את שאלתך. אמנם ביקשת להזדרז ולהשיב, אך מכיון שנכנס לו המועד נמנעתי מלכתוב דברים שאינם דחופים ממש.
קראתי את דבריך, והתפעלתי. התפעלתי מבחור שלא נותן לדחפים להשתלט עליו, ומנהל את עצמו בצורה יוצאת דופן. בישיבה הפיתוי לעשן הוא פיתוי גדול מאוד.
בניגוד למה שקורה בדרך כלל במקומות אחרים, בישיבה הדחף החברתי הוא כן לעשן ולא להיפך, והעובדה שאתה מנהל עם עצמך את הדיון האם לעשן וכיצד, מעידה על היותך בחור בוגר ואחראי.
את תשובתי אחלק לשני חלקים: תחילה אדבר באופן עקרוני על ההתמודדות עם הרצון לעשן, ולבסוף אפנה לכמה עצות פרקטיות.
אתחיל מהחלק הראשון:
הדבר החשוב ביותר שצריך לדעת על ההתמודדות עם עישון היא, שהיא לא התמודדות שמנותקת משאר ההתמודדויות שיש לנו בעולם. כלומר מי שלא יצליח לנצח את יצר העישון שלו, גם לא יצליח לנצח את שאר הדחפים שלו.
"על כורחך אתה חי" כבר אמרו חז"ל. העולם שאליו הגענו הוא עולם שמתנגש שוב ושוב עם הדחפים שלנו. פעם התאווה שלנו פוגשת את הסיגריות, פעם היא פוגשת רצון לאכילה לא מבוקרת, ופעם היא מתמודדת עם קשיים בשמירת העיניים.
עבודתנו בעולם היא להצליח לנהל את הדחפים שלנו, ולהפנות אותם למקומות חיוביים, במקום שהם ינהלו אותנו וישלטו בנו.
עישון אולי אינו עברה, אך בדיוק כמו עברות אחרות גם הוא אתגר עבור היצר שלנו.
מומלץ מאוד לגשת לנושא העישון בצורה כזאת. לא באופן של מציאת פתרונות נקודתיים כיצד אתה מצליח להימנע מעישון, אלא כחלק מעבודת חיים רחבה הרבה יותר, של שליטה בעצמנו וביצרים שלנו.
אם תראה זאת כך, הרי שמעבר לרווח שיהיה לך מעצם כך שתמנע מעישון, הרי שאתה מקיים בכך מצווה גדולה. אם המלחמה שלך בעישון תיהפך ממלחמה עבור הבריאות שלך, למלחמה ביצר, הרי שאתה לא רק נלחם נגד העישון, אלא גם לוחם את מלחמת היצר.
בספרו מכתב מאליהו, הרב דסלר כתב את אחד היצירות המכוננות ביותר שלו, הלוא הוא "קונטרס הבחירה". את קונטרס הבחירה פותח הרב דסלר באתגר העישון.
אצטט לך כמה קטעים:
נעביר לפנינו, בתור משל, מי שמעשן סיגריות הרבה, עד שבלילה ירגיש כאב חזק בחזה, בשעה שכואב לו בלילה, מחליט שלא יעשן עוד בשום אופן למחר, כי אם יעשן הלוא יהיה לו כאב כזה גם בלילה אחר. כשקם למחרת, אחרי עבור שעה קלה, מתעורר בו הרצון לעשן, מפני שבסיבת ההרגל יש לו חפץ רב בזה. ועומד הרצון הזה נגד יראת הכאב. אנו מבחינים שאומר לנפשו "אעשן נא אך אחת, כי בזה המעט בוודאי לא יכאב לי, ועל סמך זה הוא הולך ומעשן…"
וכך ממשיך הרב דסלר ומתאר כיצד הוא מתפתה לקחת עוד סיגריה, ועוד אחת, עד שבסוף הוא מסיים חפיסה שלמה.
כלומר, הרב דסלר מבחין בהתמודדות עם עישון, כהתמודדות של מלחמת היצר לכל דבר ועניין. הדרך לנצח את היצר, עוברת גם דרך העישון.
ממליץ לך בחום לקרוא אותו היטב, וללמוד כיצד ניתן לגבור ולנצח. (ח"א עמוד 111)
וכעת אעבור לחלק השני:
אתה מספר על כך שיש לך דחף גדול מאוד לעשן, דחף שנמשך כבר כמה שנים. בדבריך לא ציינת האם עישנת בעבר ונגמלת, או שהדחף שלך הוא להתחיל את הסיגריה הראשונה.
ובכן, אם עישנת בעבר והצלחת להיגמל וכעת הניסיון שלך הוא לא לחזור ולעשן, יש לי בשורות טובות בשבילך.
ככל שהזמן יעבור ההתמודדות תלך ותהיה קלה יותר. התקופה הראשונה לאחר ההפסקה מעישון היא תקופה לא קלה, מפני שהגוף רגיל לקבל את ההנאה שלו מסיגריות, וכשזה מפסיק פתאום, הגוף שולח אותות מצוקה ומזכיר לך ללא הרף לקחת את הסם שגורם לו לשחרר דופמין.
עם הזמן הגוף מבין שסיגריות שוב אינם בהישג יד, והוא לומד לקבל סיפוקים והנאות מדברים אחרים.
מעבר לזאת, בעז"ה בעתיד הלא רחוק תתחתן ותעזוב את הישיבה. לאחר שתעזוב את הישיבה, אתה תראה שהפיתוי ילך ויפחת. יש לזה כמה סיבות: א. ככל שתהיה פחות בסביבת מעשנים, הדחף לעשן פחות יתעורר. ב. הרבה מהצורך לעשן נובע מזמנים ריקים שבהם נוצר הרגל למלא בעישון. לאחר הנישואין יש הרבה פחות זמנים ריקים כאלו. ג. מן הסתם אשתך לא תהווה גורם מעודד במיוחד לעשן, וזה בלשון המעטה כמובן.
במידה והאתגר שלך הוא לא להתחיל לעשן, בדרך כלל מדובר על קושי אחר. לא בקושי התמכרותי, אלא בקושי חברתי.
יתכן שהסביבה שלך היא סביבה שמעודדת עישון ורואה בו מקור לגאווה. במקרה שכזה עליך לחזק אצלך את ההבנה כמה עישון מזיק והרסני, ולהיות גאה בכך שאתה לא נפלת לבור שחבריך הביאו את עצמם.
אינני צריך להרחיב בגודל הנזק שיש בעישון. הדברים ידועים, וביקור קצר במחלקה אונקולוגית יכול להבהיר את כוונתי היטב.
כשאתה תהיה בטוח ושלם בהיותך לא מעשן, ותהיה גאה בכך, יהיה לך קל יותר לא להתפתות אחר הסחף החברתי לעשן.
בנוסף ככל שאתה תהיה שלם עם זה, יתכן מאוד שזה יוביל גם חלק מחבריך לזנוח את העישון, מה שכמובן ייזקף לזכותך.
מעריך אותך מאוד על הבגרות והאחריות, ומאחל שתמצא את הדרך להמשיך ולהתגבר.
מזמין אותך ולשוב ולשוחח בכל עת שתחפוץ.
דניאל אברהם