שלום וברכה.
ראשית רציתי להודות לכם על ההזדמנות הנפלאה לשאול שאלות מבלי צורך להיחשף זה דבר גדול מאוד ומשמים ישלמו לכם על כך.
אני בחור בישיבה קטנה בן 16 ואני מרגיש שאני בעצם עושה דבר שאני לא ממש רוצה לעשות אותו. לשבת וללמוד יום שלם גמרא זה פשוט לא בשבילי . אני לא רואה את עצמי אברך גם בחלומות הכי שחורים שלי .המצב הזה גורם לי הרבה פעמים לתסכול ממש ואפילו לדיכאון. מה שמתסכל אותי מאוד שאני רואה בנות בגיל שלי או נערים שלא לומדים בישיבות בגיל שלי עושים בגילי בגרויות לומדים מקצוע ואני תקוע במקום ! שנה הבאה אני אצטרך להעלות לישיבה גדולה ואני ממש לא יודע מה לעשות …….
בישיבה יש תקופות יותר טובות ותקופות פחות טובות ואני מרגיש שכולם בעצם מובילות לאותה נקודה …
אני גם מרגיש שהרבה דברים שמדברים לבחורי ישיבה בגילי פשוט לא מדברים אלי.(ללכת לצונ'ט סיגריות נרגילות זיצים שבתות ישיבה) אני מרגיש קצת מסויג מכל אלה וחשבתי אולי זה קשור לזה שעולם הישיבות פשוט לא בשבילי.
אני גם לא מצליח לקום לישיבה בגלל שאני לא רואה טעם ביקיצה המוקדמת וזה מתסכל…
שאני מדבר עם רבנים מהישיבה הם אומרים לי איך אני לומד טוב וכ'ו וזה רק מתסכל עוד יותר.
תודה לכם משמים ישלמו לכם!
תשובה
שלום לך, בחור יקר!
ראשית אתנצל על העיכוב בתשובה, בשל החגים העמוסים שעברו עלינו.
העומס טרם הסתיים, אך התאמצתי מאוד לפנות זמן לכתוב לך, לפני תחילת זמן חורף, כדי שתוכל לחשוב על הדברים בטרם תארוז את המזוודה בדרכך אל הישיבה.
זה סיפור רציני
ראשית כל, אני כל כך מזדהה עם התחושה שלך. הייתה לי תקופה משמעותית בחיי שחשתי בדיוק את אותן תחושות, והמשפטים הקצרים והמנוסחים להפליא שלך – החזירו אותי שנים רבות לאחור, אל אותם ימים.
אכן השאלות ששאלת הן לא פשוטות, והן גם לא ממש שאלות אלא העלאה והצפה של סוגיה שמשפיעה ומשליכה על כל החיים.
מדבריך ניכר שאתה בחור בוגר מאוד, הן מהניסוח הנאה, הן מההגדרות העצמיות והן מעצם העיסוק בנושא. הדאגה לעתידך היא חשובה מאוד, ונובעת דווקא מפאת היותך מפוכח ובוגר. ובעיני – זו תכונה נפלאה!
חשוב להבין כי הסוגיה שהצפת, מעט מוקדם לגילך, היא לא סוגיה נקודתית שאפשר לעסוק בה או לא לעסוק בה, להשיב עליה או לא להשיב עליה. היא סוגיה של חיים.
המסקנות שלך בדיון הזה תשפענה על כל חייך, ולכן צריך לדון בנושאים אלו ברצינות רבה מאוד.
אתה תבחר!
לפני שנעסוק בנושא עצמו, כבר ארצה להקדים ולציין כי עליך להבין שבכל השאלות והסוגיות הללו, יש רק אדם אחד שיכול להחליט כיצד לנהוג. וזה: אתה עצמך.
אף אחד לא יכול לכפות עליך במה לבחור, כיצד להחליט, איך לנהוג. אלו הם החיים שלך, ורק אתה זה שיחליט כיצד הם ייראו.
נערים בגילך בדרך כלל אינם מפנימים זאת, אך בגיל מבוגר יותר זו תובנה בסיסית שאדם צריך לחיות אותה. החיים והמוות הקב"ה נתן לפניך, הטוב והרע. ואתה, אתה הבחור היקר – צריך לבחור בחיים.
אתה ולא המשגיח שלך, אתה ולא החבר שלך, ואפילו לא ההורים שלך.
כילד אתה מורגל שבוחרים בשבילך, שמכתיבים לך, שאומרים לך. אך ככל שאתה מתבגר ומתפתח – אתה רוכש עצמאות על חייך, ומקבל את היכולת להחליט עבור עצמך.
זוהי מתנה גדולה, אבל גם סיכון גדול.
מתנה – כי מי לא רוצה חופש.
סיכון – כי אתה בכל זאת צעיר, חסר ניסיון, ועלול לטעות בבחירותיך ולשאת במחיר כבד מאוד.
האם להחליט דווקא כעת?
העניין הוא, שתהליך היציאה לחיים, ודאי בעולם החרדי ועולם הישיבות, הוא הדרגתי מאוד. אין שלב שבו זורקים אותך למים העמוקים ודורשים ממך לבחור.
טיפין טיפין אתה מקבל שליטה על עוד ועוד חלקים מחייך, וככל שחולפות השנים מתרבים התחומים בהם אתה נדרש להחליט ולבחור. להכריע ולצעוד.
בחור ישיבה בגילך – כבר יכול להכריע על עתיד חייו, ובחורים רבים עושים זאת. מי מהם מחליט להתחזק בלימוד ולהפוך לתלמיד חכם, מי מהם מחליט לעזוב את הישיבה ולצאת לעולם הגדול. אך למעשה – לא בטוח שזה טוב.
לא בטוח שזהו גיל נכון לקבל החלטות כאלו, ויש מקום בהחלט לבחור בוגר לומר לעצמו "עוד שנתיים אחליט לאן פני מועדות".
אך האמת, שבעצם גם זאת היא החלטה שצריך לקבל. האם להחליט או לא להחליט.
ומותר, מותר לך להחליט שאינך מחליט בינתיים אלא ממתין, לפחות לשנה אחת בישיבה גדולה.
כעת נעבור לגוף השאלה.
מי אמר שתהיה אברך?
בשאלה שלך, קשרת מבלי מישים בין שני דברים שאינם קשורים.
א. לימודים בישיבה.
ב. לימודים בכולל אברכים.
אלו למעשה שני נושאים שונים לגמרי. נכון שרוב ככל אברכי הכולל למדו קודם לכן בישיבה, ונכון גם שרוב בחורי הישיבות אחרי החתונה לומדים בכולל לזמן מה. אך זה כלל לא מוכרח ולא קשור.
יש להפריד בין שני הנידונים, ולדון בכל אחד מהם בנפרד.
ומכיון שכיום אתה בן 16 – כלל לא רלוונטי לדון בשאלת הכולל. כי מה פתאום שתהיה אברך? אתה יכול להיות בחור ישיבה מעולה, להינשא ולצאת לעבוד, כפי שעושים בחורים רבים כיום.
הנושא הרלוונטי כעת הוא בעיקר דרכך בישיבה הגדולה.
והנידון הרלוונטי הוא על עצם המושג ישיבה, או ישיבה גדולה במיוחד. האם כדאי? לא כדאי? נכון עבורך? אולי ממש לא?
במסגרת הנידון הזה, אני רוצה להחריג גם את הנקודות שציינת כמו חוסר חיבור לזיצים ולנרגילות, וקושי לקום בבוקר.
טשולנט והמסתעף
חוסר חיבור לטשולנט, זיצים ושאר האירועים החברתיים הישיבתיים – זה בסדר גמור. בדקתי, וזה לא מופיע בשום סעיף בשולחן ערוך… השאלה, וזאת שאלה שעליך לענות עליה בכנות, האם אינך מתחבר משום שבאופן ספציפי התחביבים האלו לא מדברים אליך, או שאינך מתחבר כי אלו הם אירועים חברתיים, ויש לך אתגר מסוים בחיבור לחברה.
אפשר לבדוק זאת בקלות רבה.
אם יש לך חברים נוספים בתחומים אחרים, ובאופן כללי אתה מעורה בחברה, רק שאינך מתחבר לאירועים הללו – סימן שאכן באופן אובייקטיבי אינך אוהב אותם, וזה בסדר גמור.
אם אין לך חברים באופן כללי, ואתה חש לא מעורה בחברה הנוכחית – יכול להיות שזה אתגר חברתי מסוים שיש לך, וגם זה בסדר, אלא שכדאי לטפל בו באופן נקודתי ונוכל לדון בדרכים לכך.
יקיצה מוקדמת – למען השם, למה?
הנושא של יקיצה מוקדמת, גם הוא אינו רלוונטי כל כך.
לקום בבוקר זו פעולה מעצבנת וקשה, שרוב האנושות הבריאה אינה מחבבת אותה. הסיבה שרוב האנושות בכל זאת קמה בבוקר, היא משום שיש להם, ובכן – סיבה. סיבה לקום בבוקר.
מסתבר שהקושי שלך לקום נובע מסיבה פשוטה מאוד: אין לך סיבה לקום.
כשתהיה לך סיבה טובה לקום, כשתחוש סיפוק ממה שאתה עושה, כשתיהנה ממסגרת החיים שלך – תוכל לקום כמו פנתר כל בוקר. ולכן הנושא הזה הוא משני ושולי, ביחס לנושא העיקרי – חיים בישיבה.
כשתמצא את הסיפוק בחייך בישיבה, או בכל מסגרת אחרת, הבעייה הזו תיפטר עד מהרה.
כעת הבה ונדון בנושא שלשמו התכנסנו – חיי ישיבה.
מהי ישיבה?
ראשית כל, אי אפשר לדון על משהו בלי לפענח את מהותו. ולכן יש לשאול: מה זו בעצם ישיבה?
הנושא הוא ארוך ומורכב מאוד, אך בקצרה יש להגדיר:
ישיבה היא תיבת נוח השומרת מפני מבול החיים, ובה עובדים את השם. ישיבה היא מקום בו נבנה בן תורה, בו אישיותו מעוצבת, בו אפשר להתפתח ולהיבנות כעבד ה'.
כל שאר הפרטים הם רק הדרך, האמצעי, הצורה, המובילים אל המטרה הנעלה הזו.
מה המטרה שלך?
לפי כל האמור, השאלה האם להמשיך בישיבה או לא – נובעת מתשובה לשאלה פשוטה וקשה מאוד: מה המטרה שלך בחיים?
מאין באת?
לאן אתה הולך?
אם המטרה שלך היא אך ורק ליהנות מחיי החומר, על כל המשתמע מכך, כנראה שישיבה פחות תתאים לך (מאוד לא בטוח…).
אם המטרה שלך היא לחיות חיים של דבקות בקב"ה בכל פסיעה, לימוד תורה בשקידה לאורך כל חייך – ודאי שישיבה היא המקום שלך.
אם המטרה שלך היא להיות אדם עובד לפרנסתו ומתקיים ברווח, חי חיים נוחים מבחינה חומרית, אך גם מבחינה רוחנית, קובע עתים לתורה, מתפלל, שומר מצוות ומגדל את ילדיו לתורה וליהדות – ישיבה היא מקום מעולה שבמעולים עבורך!
ומדוע? כי מחוץ לישיבה ישנו 'מבול'. מחוץ לישיבה החילוניות החוגגת, כמעט ולא מאפשרת לנער צעיר לשמור על ערכיו התורניים והרוחניים, והיא מושכת אותך לחיי חומר ונהנתנות מופקרת.
אני מכיר מאות בחורים שיצאו מישיבות, ולא מכיר אפילו אחד (!) שנותר ברמתו הרוחנית כפי שהיה בישיבה. מתוכם, רבים רבים שומרים על דתם למחצה שליש ורביע, וחלקם גם עזבו לגמרי את שמירת התורה והמצוות.
בעבר זה לא היה כך, אך בימינו הרחוב קורץ ומפתה, וכמעט ואין סיכוי להישמר מחוץ לישיבה.
ולכן השאלה היא – מה המטרה שלך בחיים? מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
קצת מוקדם
ובאמת, כפי שאמרתי לך, אתה אמנם נער בוגר. אך עדיין בן 16, וזה גיל קצת מוקדם לקבל החלטה בלתי הפיכה שכזו. כי גם בחורים בני 20, ואפילו 25 לא תמיד יודעים להגדיר תשובה לשאלה הזו.
לכן, אם תשמע לעצתי – המתן. אל תמהר להחליט. חכה קצת בישיבה, נסה להתחבר, נסה למצוא את עצמך, כי לעזוב אתה תמיד יכול.
שיעור א' ישיבה גדולה זו שנה קצת קשה ומאתגרת, עד שהאדם מוצא את מקומו, עד שהוא מתחבר, עד שהוא לומד את עצמו ואת סביבתו. שנה ראשונה בישיבה זהו זמן גרוע לקבלת החלטות, ודאי החלטות גורליות כל כך.
אם תשמע לעצתי, הניתנת לך בכנות ובאהבה, חכה. חכה לחורף שיעור ב', ובמהלך החורף הזה תקבל החלטה.
להפסיד – לא תפסיד מכך כלום, כי בגיל זה עדיין תוכל לבחור במסגרות אחרות ללא הפסד משמעותי.
להרוויח – תוכל להרוויח עולם ומלואו, במידה ותמצא שהישיבה כן מתאימה לכך.
אם היית מחליט – אף אחד לא היה יכול לשנות את דעתך. אלא שלא החלטת, פנית לאקשיבה כי אתה מרגיש שיש עוד מה ללבן, ולכן אני כותב לך בבטחון: פשוט תחכה. מוקדם מדי!
המתנה אקטיבית
אלא ש.. אין כוונתי שתספור את הימים עד למועד הזה, רק כדי לצאת ידי חובת המתנה מייגעת.
נסה להתחבר בזמן הזה, לישיבה, לגמרא, לחברה…
האם אתה לא מחובר ללימוד כי אינך מוצא בו טעם, או שאינך יודע ללמוד מספיק טוב? בחורים רבים מאוד לא יודעים כיצד ללמוד, ואין בכך בושה! אולי כדאי לנסות לבדוק זאת לעומק? אולי אם תלמד כיצד ללמוד נכון – תמצא בכך סיפוק אינטלקטואלי רב?
האם אתה לא מחובר לחברה כי היא לא מתאימה לך? או שאולי לא מצאת את החבר הנכון, שיבין ללבך, שתמצא איתו שפה משותפת?
המתן ידידי, קח את הזמן, נסה לשאוף אוויר ולהתחבר.
אולי תמצא את הדרך שתסייע לך להגשים את מטרותיך, אולי תמצא את עצמך ואת דרכך האישית והייחודית אל פסגת ההצלחה!
מקווה שסייעתי לך, ידידי. במידה ותרצה להמשיך וללבן את הדברים, או לבחון היבטים נוספים – בשמחה רבה. אני כאן!
בהערכה רבה
ישראל כ.
