שלום,
אני עובדת בארגון חזרה בתשובה מוכר מאד שעוסק רבות בקרוב רחוקים בהצלחה ב"ה.
אני מידי חודש תורמת מעשרות לאברכים וישיבות, וכשהתחלתי לעבוד שם, עלה במוחי להתחיל לתרום להם גם, או לנסות לפצל את המעשרות שלי גם להם וגם ללומדי תורה.
בזמן האחרון המצב הכספי בארגון הדרדר וראשי הארגון מתוסכלים מאד ואומרים שבעשור האחרון לפחות לא נצפה מצב לא טוב שכזה כלכלית לארגון.
וכאן התחזק לי הרעיון שאולי כדאי להתחיל לתרום. אחת העובדות עוררה בי את השאלה שכדאי לשאול לאן הכסף הולך כי בסופו של דבר אני תורמת לארגון שאני עצמי עובדת בו….
שאלתי את המנהל שלי , הוא אמר שלהכל … מזה אומר להכל? להסעות, מלונות שמתקיימים שם סדנאות לקירוב, וכן, גם למשכורות…. משכורות של המנהלים …הרבנים… והמרצים….(ככה שבעקיפין יש מצב שאתרום למנהל שעובד מעלי את משכורתו וכדומה….)
שמעתי גם, שהכי כדאי הוא לתרום להכי משובח שבדורנו הוא לומדי התורה, מצד שני יש 2 סיבות שמציקות….
1 אני עובדת במקום תורני שאני קשורה בו והגיוני שארצה לתרום לו. ולכבד.
2 קשה לי להתעלם מהעובדה שהארגון זקוק לתרומות נואשות! ושאני יכולה לעזור בכך.
השאלה שלי,
האם באמת אני בונה לי עולמות בכך שאתרום להם? האם זה בכלל אפקטיבי שאתרום בידיעה שזה הולך למשכורת של אחד המנהלים/מרצים? (או אפילו חלק מזה ילך לציוד משרדי שאני משתמשת בו בסוף….)
מה כדאי לי לעשות? והאם זה נכון לעשות את זה?
או שבכלל זה שאני אחלק את המעשרות שיש לי גם ללומדי תורה וגם למקום העבודה שלי זה כן עדיף?
אני די אובדת עצות בעניין וכך גם העובדת השניה שעובדת איתי.
אשמח לעצה והכוונה.
תודה רבה מראש.
שלום לך שואלת יקרה.
ראשית, כבוד גדול על עבודה במקום חשוב כל כך. זכות גדולה היא לפרנס בית באופן של עשיית חסד משמעותית כל כך. אשרייך מה טוב חלקך, בעולם הזה ובעולם הבא. זכות גדולה קיימת בך גם על הצדקה החודשית העקבית והמועילה בעז"ה.
אני חש בבלבול שבשאלה, ואני מבין זאת. הרצון לעזור, הרצון לעשות את הדבר הנכון, מול החשש מלשגות, הכל יחד מתערבב ומתבלבל. טבעי ומובן.
אני אנסה בכל כוחי לעשות סדר לכל הפחות במספר השאלות שהצגת כאן. ומכאן אולי התשובות תהיינה קלות יותר.
*
אתחיל לדבר על הדברים דבר דיבור על אופנו.
בתחילה לפני שאתייחס לשאלותייך, אני רוצה להבחין בין שני מושגים בסיסיים כדי שנדע על מה אנחנו מדברים – מצוות "צדקה" ומנהג "הפרשת מעשר".
בראשית ישנה את "מצוות צדקה" היא מצווה מן התורה. זוהי חובה המוטלת על כל יהודי "פתוח תפתח את ידך לו". לתת לעני "די מחסורו אשר יחסר לו". מבחינה הלכתית יבשה, המצווה מתקיימת גם בנתינה מועטה, ועיקרה הוא המענה לצורך של העני שעומד מולך. במצווה זו נאמרו בחז"ל סדרי הקדימויות. קרובי משפחה, לפני הכל, הצדקה צריכה להתחיל בבית, אם יש הורים, אחים או ילדים בוגרים שנמצאים במצוקה כלכלית, הם קודמים לכל גורם חיצוני. עניי עירך, יש עדיפות לתמוך בעניים או במוסדות שנמצאים בקהילה שלך. עניי ארץ ישראל, ישנה קדימות לעניי ארץ ישראל על פני עניים בחו"ל. תלמידי חכמים ולומדי תורה, בתוך זה קיימת חשיבות רבה להחזקת לומדי תורה שאין להם מקור הכנסה אחר, מתוך תפיסה של חשיבות התורה הקדושה.
מעבר לזהות המקבל, יש משמעות גם לצורת התרומה. הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (פרק י) מונה שמונה מעלות בצדקה, כשהגבוהה שבהן היא "להחזיק ביד ישראל שירד, ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות." כלומר, תרומה לגופים שעוסקים בשיקום כלכלי, בהקניית כלים ליציאה לעצמאות או במניעת קריסה (בדומה לפעילות של ארגונים כמו "פעמונים") נחשבת למעלה עליונה, כיוון שהיא הופכת את המקבל לבלתי תלוי בצדקה בעתיד.
זוהי מצוות צדקה.
עניין נוסף ישנו, והוא מנהג "מעשר כספים" זהו הנוהג בישראל להפריש 10% (מעשר) או 20% (חומש) מהרווחים לצורכי צדקה. רוב הפוסקים רואים בכך מנהג חסידות או מנהג מחייב, אך לא חובה גמורה מהתורה (להבדיל ממעשר עני המופשר מהיבול). בעוד שמצוות צדקה הבסיסית היא תגובה לצורך של עני והצלתו המיידית, המעשר הוא מעין "מס" שהאדם קוצב לעצמו מתוך הכנסותיו בכדי לקיים מצוות צדקה בהידור רב יותר, או בכדי לעשות מצווה בממונו.
יש שאמרו, כי דיני הקדימה של צדקה חלים גם על כספי המעשר. כלומר, ברגע שהפרשת את המעשר והחלטת שהוא מוקדש לצדקה, עליך לחלק אותו לפי אותם סדרי עדיפויות שהזכרנו קודם. ויש שאמרו, שבכספי מעשר אין חיוב כצדקה, ובכספים אלו יש יותר פנאי לשקול את מקום התרומה ואופייה. אמנם, מבואר בפוסקים, שישנה מעלה לתת את כספי המעשר הזה לעמלי תורה, כמבואר במדרש: "עשר תעשר" – עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה.
בכל מקרה צריך לזכור, שבשביל לא להפסיד מצות צדקה דאורייתא, צריך להקפיד לתת סכום מסוים שילך לצדקה לעניים בלבד, ולא למצוות אחרות.
למדנו אם כן, על מצוות הצדקה מן התורה, וכמו כן על מנהג ישראל הקדוש בכל הדורות להפריש מעשר. אשרייך שאת זוכה להיות מהמפרישים בכבוד וברצון, ולא מן המקבלים.
*
כעת נמשיך הלאה בדברים שדיברת. הבה נחלק בין הצדקה (מעשר) עצמה שאת נותנת כיום ורוצה להמשיך לתת ולא יודעת לאן. לבין נושא תרומה למקום העבודה עצמו שבו את עובדת, והדילמות הכרוכות בכך. חשוב מאוד לחלק בין הדברים ולדון בהם בנפרד.
ראי נא – כל אדם רשאי לבחור מה לעשות בכספי המעשר ואת מקום תרומתו באותם הכספים. כל המקומות כשרים הם לתרומה, וכל צרכי בני האדם צרכים חשובים הם וראויים לתרומה. כל אדם בוחר לתרום לדברים שהוא מתחבר אליהם, שהוא מרגיש בהם אידיאל חשוב, שהוא רוצה לעזור בהם, שנפשו נמשכת אליהם. רבים הם האנשים התורמים לבתי הכנסיות שבהם הם מתפללים, למוסדות הקשורים למשפחתם וכל כיוצא בזה. הכול כשר וטהור.
כשאנו תורמים לבית כנסת או למוסד כלשהו, לרוב אין לנו כל שמץ של ידיעה, ואין צורך לברר להיכן הולכים הכספים. יתכן שהכספים הולכים לניקיון הרצפה, יתכן שהם הולכים לתיקון התקרה ויתכן גם שהם הולכים למשכורתו של הרב הגבאי או כל נותן שירות אחר. הכול הוא צורך המוסד וחלק מהתקיימותו. אם אנו חושבים שהמוסד לא מתנהל כשורה, איננו חייבים לתרום לו. אך אם אנו מאמינים וסומכים על בעלי המוסד שמטרתם קדושה וחשובה להם, והם עושים הכול כדי להשיג אותה, אין כל משמעות בתרומה להיכן הכסף הולך בפועל, הזכות היא אותה זכות, והכל מכוון למטרה הקדושה-העליונה שלשמה נועד המוסד או הקהילה.
יתרה מכך, לכל מקום אחר שתתרמי בעולם, יש ככל הנראה מנהל, מרצה, מזכירה, ציוד משרדי ואפילו נייר טישו, וייתכן שכספך יממן את זה, ולא תדעי את זה. אין בכך כל רעה. להיפך הוא הנכון, זו צדקה. שהמוסד יתנהל כשורה, אנשים יקבלו משכורות ותמורת זה המוסד יתפקד ויזכה את הרבים. בתרומות מסוג זה את בונה עולמות קדושים ועליונים מאוד.
האם כדאי לתרום ללומדי תורה, או למוסד שעוזר לילדים חולים או לאנשים שלא זכו לפרי בטן? אין לכך תשובה. הלב יהיה המצפן ורוח הקודש שלך. הכול לפי מה שליבך אומר לך ולבעלך. צדקה היא קודש הלב. חושבים מחליטים ונותנים. זה הכול.
*
כעת את שואלת שאלה חשובה מאוד ונוספת. האם כדאי לתת לארגון שבו אני עובדת.
זאת שאלה חשובה מאוד. אך היא אינה שאלה הלכתית אלא אישית-ריגשית-נפשית.
איני יודע בדיוק מה ומו, אך יש בכך צדדים לכאן ולכאן. והדבר מאוד תלוי בסיטואציה.
יש צד לתת דווקא למקום שבו את עובדת, שם את מכירה ומחוברת, שם את באמת יודעת את הצורך של המקום ואת התועלת שהכסף ייתן. ייתכן גם שאת תרגישי מכובדת יותר במקום הזה, מכיוון שידעו שתרמת וזה חשוב להם. ובכך תתקדמי יותר. יתכן. את תדעי לומר זאת כנראה.
ויש צד הפוך, צד זה יאמר שאולי לא כל כך כדאי לערבב תרומה אישית במקום עבודה. אולי כדאי להפריד ביניהם, מסיבות שונות. יכול להיות שתחושת הלב לא מרגישה עם זה בנוח כמו שהצגת, וכי אתן משכורת למרצה שאני מכירה ואולי לא לגמרי מעריכה. אולי תחשבי שזאת לא צדקה כל כך אמיתית, ויבואו נקיפות מצפון כאלה ואחרות. אולי אם בעלי המוסד ידעו שתרמת, הם יבינו שיש לך כסף ולא יעלו את משכורתך.
הרבה צדדים יש לו לספק הזה. ועל כולם את צריכה לחשוב ולהרהר. ועל פי זה להחליט החלטה שאינה שייכת להלכה, אלא החלטה חשובה ששייכת לנוחות שלך ולתחושות הלב שלך, ולרצון לעשות את הדבר הנכון לך ולמשפחתך.
באמת שאינני יודע את כל הצדדים הללו. אך את האמת אומר לך ובכנות גמורה, ליבי אומר לי שלא כדאי לחבר בין הדברים. ואם כן לעשות זאת באופן חלקי ובסתר. אדם צריך להרוויח כסף ולהביא הביתה ולהפריש ממנו צדקה. ולא לערבב ביניהם. אך זאת החלטה שלך על פי כל הנתונים שיש בידך ועל פי תחושותייך.
מקווה מאוד שהבהרתי את הדברים מעט ונתתי לך את היכולת הנפשית להחליט
איחולי לברכה והצלחה בכל מעשי ידייך
בברכה
דוד ב.
