כל כך קשה לי ואני לא יודע מה הקב"ה עוד רוצה ממני !

ברצוני להתייעץ
אני נשוי בן 30 -נשוי 6 שנים. כבר תקופה ארוכה שאני מרגיש לא טוב בנפש…
אני מרגיש קושי וכבדות ועצבות, לאשתי גם קשה מאד עם המצב שלי ואנחנו אובדי עצות הגם שניסינו לעזור לעצמנו.
אלא שעיקר מה שאני בא להתייעץ כרגע זה ענין האישי של חוסר בריאות הנפש -השאלה למה אני מרגיש כך למה זה מגיע לי אני יתן לכם רקע לכאב הענק שלי-
אני גדלתי בבית חרדי עם הורים בעלי תשובה, אני מאד השתדלתי בכל חיי לעמוד בנסיונות וכיום זה לא קל והיה לי המון נסיונות וכמובן בקדושה ומלאך אני לא אבל צדיק אני כן…
ואינני יודע מה השם רוצה ממני כי באמת אני מאד מאד השתדלתי אני לא כופר חס ושלום אבל יש לי שאלות רציניות אגב אני מאד חזק בד"כ ורק בחודשים האחרונים זה קרה לי שבאמת אני שואל איפה רבש"ע כי התורה הבטיחה נפש עמל-עמלה לו-תורה מחזרת ומתפללת על העמל בה וכו' וגם רואים זאת בחוש אז אני שואל איפה זה וגם איפה כל הצדיקות שלי איפה איפה איפה איפה ממש איפה איפה כל ההתגברויות שלי ואני ממש מרגיש כפסע לפני התהום ח"ו
[וגם מה יחזיק אותי שלא ליפול לרשת הארורה-אפשרויות יש לי, ובדיוק עכשיו מחקתי דבר שאשתי הביאה לבית סרטון. הסרט הוא על שידוכים . וזה דבר שאני מוכן לשלם עליו 400 שח ואני לא מגזים רק כדי לקנות אם היו צריכים לשלם עליו ]ואני שואל מחקתי במסירות נפש עצומה וזה היה בבית שלי ואפילו ראיתי איזה חצי דקה והבנתי כמה זה בול בשבילי…-אבל אני החלטתי שאני מוחק את זה למען השם יתברך אז אולי שגם הוא יעשה (יותר) בשבילי-
אסור לומר את זה אבל אין לי ברירה זה המחשבות שלי וגם אפילו הורים דואגים לילד-מה הם לא עושים ואני שואל למה אני לא מקבל כל מה שאני צריך-אגב צרות יש לכולם ואין בית אשר אין שם צרות… אבל אינני מכיר אדם שיבוא לחולה קשה ויגיד לו "לא נורא צרות יש לכולם…"
המבקר הוא השוטה וגם אצלי להבדיל אני לא במצב בריא להבדיל מהחולה ההוא וכי זה לא מגיע לי שהשם יתייחס אלי יותר מדוע הוא שכח ממני כביכול (או לא כביכול…)
אני לא במצב נפשי טוב בכלל וחלק ניכר מהתסכול שלי זה שהשם לא ממלא את רבע מהצרכים שלי-וגם אם כן ממלא את רוב הצרכים כשאין בריאות הנפש אין כלום או עכ"פ לא מרגישים ששווה ככ גם המתנות שזכיתי והרבה לא זכו-אין לי רכב וגם לא דירה אבל יש לי אישה טובה יש לי הורים חיים ברוך השם וכרגע אני גומר את החודש +- -בקיצור יש לי הרבה אבל אין לי כמעט כלום…. ח"ו. אגב הדבר שלא פחות מציק לי הוא שאני רואה חבריי מהישיבה מצליחנים לא קטנים ואתם יודעים מה לפחות מה שנראה… וגם יש מושג שמי שסבל הרבה מקבל הרבה וזה אמיתי עכ"פ ודאי שמי שסבל כמוני והשקיע את כל חייו להשם יתברך אז לא מקבל כמוני… מעניין איפה השם יתברך בענין [ואיפה התשובה לשאלה שלי "וכי בשביל זה השקעתי כל החיים-בשביל שאלו החיים שאקבל עכ"פ כרגע'] ויש משפט שאומר שאם לקחת את החבילה של השני זה כולל הצרות אז תתעלפו אבל יש לי חברים שאני מוכן להחליף איתם! כולל הצרות ואסביר לכם- צרות יש לכולם אולם כשאין נפש-כשהנפש מרוסקת נפשית-אז אין לי איך לקבל שום צרה -אין לי סיבולת! פשוט אין לי ולכן אני מוכן להחליף עם חלק מחבריי….
בקשה קטנה: השאלה שלי קשה ואם יש לכם תשובה והיה זה שכרכם אולם אם יש לכם תשובה בסגנון שרבנים מסויימים עונים או משגיחים וכד'[אינני מזלזל] כגון "ה' לא חייב לך כלום" או "מי אתה בכלל" "ככה בדיוק אמרו בשואה " "על אבא לא שואלים שאלות" "אין שכר מצוות בעוה"ז"- וכדומה הכל אמת אבל משום מה לי זה לא נכנס וזה כבר תשובות שקבלתי ואני מתייעץ אתכם כי אני חושב שאתם באמת יודעים לענות. אין לי ענין ברמיסה או אי הבנה אני רוצה קודם כל שמישהו יבין אותי ויאמר לי אתה צודק מאד! כי כך אני מרגיש כי אם לא כך אז זה לא יעזור-אני מכיר את עצמי כל מי שאמר לי אי פעם בראש בראש לא רק שלא קבלתי אלא אפילו לא הקשבתי-אני רוצה שיבינו אותי אני עובר תקופה שקשה לי מאד ובצדק.

תודה ענקית ויישר כחכם

שלום וברכה
שואל יקר, קראתי את השאלה שלך, וכואב מאד לקרוא את דבריך. כאב נפשי הוא כאב גדול שמאד מאד קשה לסבול אותו. זה כואב תמיד כשאנשים סובלים, אבל בהחלט נוסף על הכאב כששומעים שהאדם שסובל חי חיים של התעלות ועבודה עצמית מרובה. אין מילים בפי.
לא בגלל שכתבת לי לא לכתוב לך, אני לא כותב לך "לא לשאול", ולא לזעוק "למה זה מגיע לי"? אלא מפני שזה לא נכון. כשאדם זועק זעקה, מותר לו לזעוק אותה. הזעקה הזו היא הפנייה הכי עמוקה לבורא עולם לבקש ממנו שיסייע לך לצאת מהמצב בו אתה נמצא. כשאדם מתלונן על כלום, יש עליו טענה על כך שהוא מתלונן, אבל כשאדם מתלונן על דבר אמתי שכואב לו, מותר לו לזעוק ומותר לו לכאוב!!! ואוי לו למי שאומר לו שתוק, כי הזעקה הזו, הבעת הכאב הזו, היא פנייה אל ה' הגדולה ביותר שיכולה להיות!!!
אבל יש עוד נקודה שבגללה מי שמשתיק את הזעקה טועה טעות מרה, את את הנקודה הזו אני צריך להסביר באריכות.
ובכן, איש יקר, יקר היקרים, ננסה לפנות אליך ולברר מה באמת אפשר לעשות שיהודי יקר כמוך שעמל וטרח לבנות את עצמו לא יסבול. או אולי ננסה ללמוד מה רוצים ממך בסבל הזה שאתה סובל ממנו.
לא ציינת מה אתה עושה עם המצב שבו אתה נמצא, האם אתה מטפל בזה או לא. כי חשוב לדעת, מצבים נפשיים יכולים להיות מטופלים היטב. ב"ה גילה הבורא יתברך חכמה באדם ובשנים האחרונות מאד התפתחה רפואת הנפש, אנשים שפעם סבלו כל חייהם יכולים להתרפאות, יש טיפולים טובים, ויש תרופות מצוינות, שלא כבעבר, התרופות מאד התפתחו, ויש היום תרופות מצוינות ללא תופעות לוואי, שמסוגלות להסיר את הסבל לחלוטין. ויש כמובן גם טיפולים מצוינים. הרפואה התפתחה וחבל לא להשתמש בה. ההבדל בין אדם בריא לאדם חולה, הוא לא, אם הוא סבל בעבר או לא סבל, אלא אם הוא מטפל בעצמו או לא מטפל בעצמו. לפעמים צריך להתאזר בסבלנות עד שמגיעים לטיפול המתאים אבל שווה לנסות. זה יכול להפוך את החיים מחיי סבל לחיים טובים ומאושרים.
אחרי הדברים האלה, אנסה לחשוב יחד איתך, מה מטרת המצב אליו אתה הגעת. האם יכולה להיות מטרה למצב כזה? איך יתכן בכלל למצוא מטרה לכאב של בן אדם? [סימן שאלה אחד לא מספיק…].
ובכן, אני יכול לומר לך לצערי דבר חשוב מאד שאני אומר אותו אחרי שאני מכיר הרבה מאד אנשים, בעיקר אנשים מתבגרים, ואני יכול לומר משהו כואב מאד, אני רואה יותר מידי אנשים שהיה בידם להפוך את חייהם לחיי אושר ורק בגלל שהיה להם מידי טוב בחיי, הם לא הפכו את חייהם למאושרים.
מה אני מתכוין? איך יכול להיות פרדוקס כזה, שדווקא חיי אושר גרמו לחיי סבל?
ובכן, לאדם מאד קשה לצאת מהמשבת בה הוא נמצא, רוב בני האדם שאני מכיר נמצאים במשבצת בה הם העמידו את עצמם, או ליתר דיוק בה העמידו אותם הוריהם או החברה שבסביבתם, עד סוף חייהם. הם לא מוכנים לעשות שינוי קל שייטיב עמם. לפעמים מדובר על שינוי במקום מגורים, לפעמים מדובר על שינוי בעיסוק שלהם, לפעמים מדובר על שינוי אחר משמעותי או לא מאד משמעותי בחייהם. אך העיקר שהם לא זזים כמלוא נימא מהמשבצת, אני עומד מהצד ואומר, למה? שיעשו שינוי קל? שינוי שלבטח יגרום להם לחיים טובים ומאושרים. למה הם לא עושים את השינוי הזה? לפעמים השאלה היא על העבר, למה הם לא עשו את השינוי הזה בחיים, כי כבר מדובר על מצב בלתי הפיך שנגרם סך הכל מכך שהם לא עשו שינוי קטן. הם התעקשו להישאר באותה משבצת, למה?
אתה יודע למה?
כי קשה מאד לאדם לעשות שינוי מאזור הנוחות בו הוא נמצא.
מניסיון אני רואה שאלו שעשו שינוי בחיים שלהם, הם בדרך כלל אלו שבשלב מסוים מהחיים שלהם חוו טלטלה מסוימת, בשעת הטלטלה הם חשבו שעולמם מתפרק, אך העתיד שהטלטול הזה טמן בחובו היה כדאי. אני מדבר על אנשים שחייהם השתפרו בכל המובנים, ביניהם שינו שיטת לימוד ועשו חייל בלימוד התורה, ביניהם שינו את העיסוק בו הם התעסקו ועוסקים במלאכה שלא היו חושבים עליה לולי הטלטול שהם חוו והם מאושרים, וגם עשירים. אני מכיר כאלו שעשו שינוי ממש בכל תחומי החיים הכל בעקבות טלטלה שהייתה להם בחיים.
כשקורה לאדם דבר מה, הוא צריך לחשוב, מה הבורא יתברך הטוב והמטיב רוצה ממני שאשנה בחיי. איך אני יכול לשנות משהו בחיי הפרטיים שעל ידיהם אני אהיה אדם מאושר.
לא תמיד [או אולי תמיד…] אדם לא יכול להגיע לבד לדעת מה השינוי שהוא צריך לעשות. כדאי לו להתייעץ עם אדם חכם, עם מישהו שיודע קצת על נפש האדם שיוכל לייעץ לו על חייו שהוא יוכל לפרוס לפניו את מעשיו, את אופי וסגנון החיים שהוא חי, ולחשוב איתו ביחד מה הוא צריך לשנות.
אני מאמין, שאתה אומר לעצמך, מה הוא רוצה ממני, אותו משיב… באיזו חוצפה הוא כותב לי לעשות שינויים, אני בכל חיי משתנה, עמל וטורח בעבודה עצמית מאמצת, והוא כותב לי להשתנות… כאילו אני יושב על זרי דפנה…
ובכן שואל יקר, ממש לא, דווקא בגלל שאתה כותב שאתה מתאמץ אני כותב לך את כל זה, כי לפעמים אדם מתאמץ ועמל קשה, אך הוא עמל על משהו אחר ממה שהוא צריך לעמול עליו. אם הוא היה עמל במה שמתאים לו, אם הוא היה עושה את השינוי שטוב לו להשתנות אליו, הוא לא היה חווה מאמץ גדול כל כך.
השינוי הראשוני קשה, לפעמים עצם המחשבה קשה. לעשות משהו שונה לגמרי מהתכנון שתיכננת לעצמך כשהיית נער צעיר, זה קשה לשנות עמדה. אבל אחרי שמשנים את העמדה, אם משנים למקום המתאים, אם עושים תוכנית נכונה שמתאימה לך לחיים אתה תהייה מאושר.
במצב בריאותי כולם מכירים את זה, יש אנשים שיש להם הרגלים לא בריאים, הם מעשנים, או שהם אוכלים אוכל לא בריא, והם יודעים שהם צריכים לשנות את ההרגל והם לא מסוגלים. הם יודעים שהם יסבלו משך הרבה שנים מחמת ההרגל הרע שלהם ובכל אופן הם ממשיכים. ואז לפעמים קורה שיש בני אדם שיש להם אירוע בריאותי שמטלטל אותם, והם בכח מכניסים את עצמם למסגרת מסודרת של חיים בריאים. יש אנשים שאירוע בריאותי מטלטל בגיל צעיר גרם להם להיות אנשים בריאים בגיל מבוגר יותר מחבריהם, רק כי הם טולטלו וחבריהם לא. היה להם משהו שדחף אותם לשנות את חייהם.
עכשיו אתה מבין כמה טעות מרה היא להשתיק את הזעקה? הזעקה שאתה זועק היא זעקה שנפשך האצילית זועקת, לשינוי לטובה שתוכל בטוח לעשות בשביל שחייך ישתנו. אם תשתיק את הזעקה ותסבול בשקט, אין סיכוי שתהיה מטרה לסבל הזה. וסבל חנם הוא דבר נורא, ולא יתכן שהוא קיים. לבטח יש מטרה לסבל, גם אם איננו יודעים מה הוא, וחובתנו לנסות לאתר את מטרת הסבל. המחשבה הראשונה היא שמטרת הסבל להעמיד את האדם במקום אחר שייטיב עם חייו, שינוי שהאדם לא היה עושה לולי שהוא סבל.
אני רוצה לומר לך דבר נוסף, אתה מספר שכל כך רצית לראות איזה סרטון ומחקת אותו. יתכן שאתה זקוק ליהנות, בעצם לא יתכן, בטוח שאתה צריך ליהנות… אולי אתה מסגף את עצמך מידי. אולי יש הנאות מותרות שאתה יכול ליהנות מהם ואתה מונע את עצמך מהם, וכך אתה מתפוצץ, לא נהנה מהחיים, וככל שהזמן עובר ואתה לא נהנה, ולא מוצא משהו שאתה כן נהנה ממנו, זה גובה ממך ממצב רוחך עוד ועוד עד שכעת אתה במצב נפשי לא טוב.
הייתי מציע לך ללכת לאיש מקצוע שיסייע לך, תחשוב יחד איתו מה אתה יכול לשנות בחייך, האם עיסוקך היום יומי מתאים לך או שמא אתה צריך לעסוק במשהו אחר. האם מקום מגוריך טוב עבורך, ועוד ועוד שינויים שאולי יכולים להיטיב עמך. תלמד גם איך ליהנות מהחיים באופן המותר. ויתכן שתמצא את עצמך מהר מאד מאושר מאד.
אחר כך אולי תוכל לכתוב לי, שהייתה מטרה לקושי שחווית, שניצלת אותו לטובה, ונפש עמל עמלה לו. הגלות תצמיח אצלך את הגאולה, גאולת הנפש, מתוך שמחה ושלימות.
כותב בכאב על סבלך הרב
מאחל שמהר מאד יוסר ממך הכאב ותחיה באושר ובעושר מתוך שלוות הנפש
בהערכה
שלמה
h4101199@gmail.com