מרגיש צורך למחות על המודרניזציה אצלינו!

שאלה:

יש לי כאב מאד חזק אז קודם כל אני בן 30 נשוי, הבעיה שלי היא כזאת:     אני מאד שמור ואף ללא אינטרנט ומייל ומדיה וכו', ואני מוצא את עצמי מול עולם לא נעים ומרוב הכאב אני אומר שאני מוצא את עצמי בעולם דוחה ומכוער(!)

ואני מדבר כרגע על הרוחניות-על עבודת ה'. בעבר הייתי בכולל עם 60 אברכים שהרבה מבוגרים גם וזה כולל בסגנון של אברכים מסוג קצת שונה כיום עברתי לכולל שבשבילי הוא מצוין מצד הלימוד והסיפוק אולם זה כולל קטן עם קצת אברכים ואת האמת אומר שהרבה מהם אשכנזים מודרניים, האמת שבכל החודשים האחרונים נפקחו לי העיניים ובזמן האחרון עוד יותר ואני מצד אחד שואל את עצמי איפה הייתי עד עכשיו אולם אין לי תשובה וזה לא כ"כ נפק"מ אבל הצד השני שבזה אני ירחיב שזה תכל'ס כואב לי-מפריע לי-מעורר בי קנאה ועוד, ואינני מבין ואני ממש שבור מכל העסק הזה אני מרגיש מיואש ושבור… והנה הסיפור הטרי מליל שישי ששבר אותי מאד וזה אחד מתוך הרבה סיפורים בזמן האחרון, היה לנו סיום מסכת אצל אחד החברים עם כל אברכי הכולל והיו שם כמה שהגיעו עם נשותיהם בתחילה הם עמדו במטבח שהוא מוסתר ואחרי כמה דקות הגיעו לשבת בשולחן לידינו-שולחן קטן הנכנס לכל מקום גם למטבח הצנוע שרחוק מאיתנו, בקיצור יש ברירה ובכל זאת באו והתיישבו ל י ד י נ ו(!) במרחק של מטר אולי טיפה יותר אגזים מטר וחצי משהו כמו  4 בלטות סטנדרטיות ואין פוצה פה-ז ה ו ! הרגשתי שאני לא יכול. לא יכול. לא יכול. וגם ברגע זה אינני מסוגל יותר. ופה המקום גם להזכיר את הענין שמציק לי לא פחות, ענין הפאות בפרט והלבוש בכלל.

ובמי מדובר???!!!           מה קרה להם אם הייתי יכול עכשיו הייתי מראה לכם כמה זה צועק מתוכי לאן הגענו ???!!!   ומה גם שלא ככ היה שם מחזה של צניעות…

    ושוב אני מדבר על אברכים מתוכנו שאני אתה והוא שמים אותם בשורה שלפני הראשונה במזרח של המזרח שבכשרונותיהם הברוכים…[האמנם ברוכים או שחבל שמשתמשים בו לרעה] ומי מדבר על שאחד אומר בלי בושה שיש לו אפליקציה פתוחה בבית-אגב הוא חברותא שלי שב"ה לפני שבוע עזבתי אותו[איני 'מבין' גדול אבל נ"ל שאפליקציה אינה במחשב… אלא מכשירים 'קצת יותר…']

ואינני מבין הם הם אותם מודרניים במרבית המקרים עם חיי קריירה או שמאיזה מקום שיהיה הם מסודרים מכל אחד אחר והם הם המצליחנים בכל תחומי החיים ובכלל ההגדרה של מודרנים זה בהכל ובעצם כל השקפותיהם ומעשיהם בהתאם…

ואינני משקר את עצמי-גם לי בא לי להיות כמותם, כן! וזה לא מופקע כי לצערינו ישנם גם הרבה ספרדים מודרניים אולי בצורה קצת שונה אבל ההשקפה והתוצאה שווה בערך.           ובכלל לא האמנתי כמה אנשים אברכים גיליתי עם אינטרנט מסונן יותר, או פחות…          אינני בא לשנות אותם אלא 1. לשתף אותכם כי זה הכתובת הכי טובה ונכונה

  1. כי תוכלו לעזור לי להשתפר או אפילו להשתנות או לפחות לשנות גישה או אולי בכלל אני בסדר.         ואת האמת אני מצאתי הגדרה נכונה-אני פשוט נגד כולם! נגד הזרם!  אני שונה מכולם! ההרגשה שלי ש-די! זהו! אם אני רוצה להמשיך בדרך שלי אז שאמשיך לסבול, ואם אני רוצה להנות אז הנה הדרך פתוחה… ורק אם אשתמש בדרך הפתוחה… האמנם,  או שלא והלואי שלא?

והאמת שאם אני כבר משתף אז לסיום אכתוב לכם 2 דברים שקשים לי גם באותו ענין- איפה הצדק כאילו למה הם המצליחים, וכי התגברתי פחות מהם בחיים?! אם באמת הם יותר צדיקים אין לי פתחון פה אבל בינינו ….אין נורמלי אחד שחושב כך שהם כ"כ צדיקים.         ועוד דבר גורם להלם, אינני מבין והרי לפי הידוע לי בעדות המזרח לא היו ישיבות ומה שהיה זה רק באשכנז והם הם אלו שהביאו את המעצמה הגרנדיוזית הזאת לעולם התורה דבר שהולך וגדל מיום ליום והם אלו שיגידו את כל גדולי המוסר ואת כל מה שהם אמרו וחינכו ובאמת אצליהם רואים את רוב הגדולים שהנהיגו את עולם התורה והם דהיינו הליטאים הם שהביאו את הישיבות וראוי לשבח, ובאמת שמרו וכו' וכו'.  ופה מתעצמת השאלה אינני מבין, מה השתנה?! אותם בחורים-בכל הישיבות הפתוחות האלו ואף חלק מהבחורים בישיבות הקלאסיות-האם זה זה הדרך?! האם זה ההנהגה?! האם זה ההשקפה?! ועוד יותר דווקא אלו שכיום מנהיגים-חלק מה'ראשי ישיבות' האלו-איפה הם ואיפה ילדיהם?! האם הם גם שם בוחרים את הישיבה שהבריסקערוב/החזון איש/וכו' היו שולחים את בניהם או אולי את הישיבה ש… ואכמ"ל, אני מחכה לחכם שיבוא ויגיד לי שהילדים בגיל כזה אינם בשליטתם, האמנם?! או שמא זה חינוך מהילדות לחיים מודרניים שכיום זה ודרך התורה "משום מה" הם שתי מגנטים הפוכים?! ובאותו משקל האם גם הבנות מחפשות את השידוך המתאים לבני תורה או את השפיץ(במה,בגרזן? או ברובה M16)???!!!

הם ההההתלמידי ישיבות הליטאיים וכו' וכו' ודוקא הם/תלמידיהם לא כך ומי מדבר על בניהם [אני מעדיף לעצור פה…]          אז אני יעשה קצת סדר:

1..אני מבין שאני צריך לשנות את הדרך בגישה ולפחות בקצת שלדוג' לא נחרב העולם אם נהיה קצת אוירה קלוקלת בארוחה אע"פ שזה לא בסדר, אולם זה נפילה ולא סוף העולם?

או אולי באמת אני צודק בגישה בכל הנ"ל?????????

  1. בנוסף מה הפשט בזה שאותם נשים מעיזות לשבת ל י ד י נ ו ובכלל שאין פוצה פה???????????????????????????????? לאן הגענו?????????????????????????????

ומה הפשט בכל הפריצות והמודרניזציה הזאת בכלל והפאות בפרט עד כדי כך שאני צריך לחשוב פעמיים אם לעשות סיבוב אחרי סעודת ליל שבת וכד' או לא, וכן המודרניזציה בענין של המדיה והאינטרנט שמזעזע ואינני מדבר על מי שהתקלקל אלא מי שנשאר (או שלא באמת נשאר…) ולהבדיל גם במשפחתי שמאד איכותית אני מהיחידים במשפחתי שללא אינטרנט (בד"כ נטפרי וגם זה ב"ה רק במחשב ללא מכשירים)????????

  1. איך זה יתכן שהעולם כ"כ הפוך? וגם איפה הצדק? איפה אותם ראשי ישיבות שאם לא אכפת להם על ילדיהם-כי פשוט זה החינוך שאוהדים, אז שידאגו לפחות לדור בתור ראש ישיבה שחייב לדאוג לתלמידים שלו ולחנכם לפי המסורת??? ומה הפשט בחינוך הקלוקל הזה של המודרנים ועוד הילדים של הראשישיב'ה????????????????????

4[.אגב בקשר לכולל אינני חושב שיש ענין לעבור כולל כי בכולל אחר הניסיון עם המודרניזציה יהיה עם 50 אברכים…  ואולי אני טועה?????????????????.]

יישר כח גדול, אני מבין שזה שאלה שאולי מצריכה תשובה ארוכה, רק חשוב לי להבהיר שאם חלילה אתם ראיתם במכתב הזה דבר נגדיכם או פוגעני אין זה כוונתי כלל, אינני חושב שאתם משתייכים לסגנון זה וגם אם כן אז אין זה כוונתי חלילה. תודה רבה ומקווה שלא פגעתי.

שלום לך אדם יקר מאוד

הערכה גדולה על שאלה חוזרת ורצון לצמוח.

עברתי על שאלתך כמה וכמה פעמים. בתחילה ברובד החיצוני שלה. ולאחר מכן התחברתי לרובד פנימי יותר שנמצא בה.

*

נתחיל מהסוף – מלחמת הקיום.

מידת הדין אינה שולטת בעולם אלא מידת הרחמים.

היינו, אנו כבני אדם נבראנו בעולם למטרה מסוימת, לתפקיד נעלה, למען תכלית מסוימת, כל אחד בשדה הקרב הפרטי שלו.

שדה הקרב מטבעו גובה קורבנות, ולפעמים קורבנות קשים, אך אין זה גורע מהיותו שדה הקרב, להיפך, זה ענינו ומעלתו שהוא שדה קרב.

בשדה קרב מתקדמים, נסוגים, נלחמים, נחים, ושוב, ושוב, עד שמגיעים לתכלית.

אין אפשרות אחרת, וכל מי שחושב שהוא יהיה סטרילי בשדה הקרב, סופו ליפול בקרב, ומהר ככל האפשר.

אולי קשה לעכל זאת, אבל אלו הם החיים וכך הם נועדו להיות.

אם חכם הינך עליך להבין זאת. וכך לחיות ולפעול. אין שלמות בעולם הזה, רק חסרון והשלמה חוזרים ונישנים.

זה סודה של מלחמה.

*

נמשיך – איזון.

קיום המצוות צריך איזון.

כמו בשדה קרב, לא יתכן שנשקיע רק בחיל האוויר ולא בחיל הים והיבשה.

אדם ששומר על בריאותו, לא יתכן שיאכל כל היום מאכל אחד. הוא חייב לגוון ולאכול באיזון מכל מה שהגוף זקוק לו.

כך גם קיום המצוות. אדם שרוצה להתקדם, ואני מדבר על אדם שבונה תוכנית להתקדמות, לא פורץ אחרי כל מה שהלב שלו חושק.

אדם כזה, יקדם עצמו ברובדים שונים במקביל.

לא יתכן שאדם רגיל, יתפלל פתאום במשך שעתיים רצוף. כשהוא אינו לומד כלל. או שילמד 22 שעות ביממה ולא יתפלל כלל. או שפתאום תראה אותו רץ בכל הארץ ומחפש לעשות שילוח הקן כשמצוות אחרות נעשות אצלו ביבושת גמורה.

כמובן שיתכן אדם כזה, אך כל אחד יבין, ואני חושב שליבך יבין זאת היטב, שדרך התורה, דרך חיים היא, והחיים טבעם להתרומם יחד בכל חלקי האדם, כמובן שלעולם לא שייך ולא צריך לדקדק בזה, משום שכל אחד חפץ יותר או פחות בדברים אחרים. אבל ככלל, באופן כללי, איזון הוא מפתח מאוד חשוב. והוא סימן הדוק לנכונות הצעדים, ליציבותם ולבטיחותם.

איני מכירך, ממש לא. אבל הייתי במקומך בוחן את עצמך היטב, האם אתה מקפיד על כל מצווה קלה כבחמורה? האם תזעק בדומה לזה גם על עוון ביטול תורה החמור? האם תזעק כך גם על כוונה בתפילה? האם תזעק כך על שמירת שבת כהלכתה בכל דקדוקיה, במעשה דיבור ומחשבה?

האם תזדעק על אוכלי גלידה או מסעדות למיניהם בפה מלא וגדוש, על היותם שקועים בתאוות האכילה עד צווארם?

האם תכתוב מכתב לישיחנה על כך שישנם הרבה אברכים יראים ושלמים שעוברים ביודעין על איסור בורר בשבת, או כל איסור אחר.

איני חושב כך.

איני רואה שום הבדל הדברים. משום שאתה יודע שעדיין אינך קדוש טהור, ויש בך מתום. והחיים הם חיים וכך הם פני הדברים.

וכשתהיה קדוש וטהור, כבר תהיה במקום אחר, ופחות תראה את הדברים הללו. כי כשמתעלים ומתעלים, החיים משתנים.

זה סודו של איזון.

*

נמשיך – עיסוק בעצמך ולא באחר.

אתה שואל הרבה מה הפשט בכל מיני מעשים שאחרים עושים. מדוע העולם הוא כזה ואינו אחר. ועוד.

איני יכול, ואיני יודע לענות תשובות על כך, משום שחייהם של בני אדם 'אחרים' מעולם לא 'עניינו' אותי. אינך צריך 'להבין את הפשט' במעשיהם של אחרים. מעצם העובדה שהם 'אחרים'.

אתה חי בעולם גדול מאוד שיש בו הרבה אנשים, ואם תתחיל לשאול על כל אחד מה למה ומדוע, לא תסיים עם זה. אין לזה שום טעם, ואין שום צורך לענות על זה, וגם לא לחשוב על זה.

החיים שלך אמורים להתחיל ולהסתיים בך עצמך, ורק בזה בלבד.

כל התעסקות באדם אחר, היא אינה נכונה ולא תוביל אותך לשום מקום.

כל כעס על אדם אחר, אין בו תועלת, ולהיפך, אך ורק נזק יכול לצאת מזה ויוצא מזה. כשאתה כועס אתה מפסיד.

וכשאתה זועם ומשתלח, אתה והסובבים אותך מפסידים, ומפסידים הרבה מאוד, הרבה מעבר למה שאתה יכול לשער. הרבה מעבר!

למעשה, יקשה עליך מאוד להתקדם, אם לא תתעסק אך ורק בהתקדמות של עצמך, כי זה דבר שמצריך את כל כולך.

בחן את עצמך היטב, האם הבכיות והזעקות הללו מקדמות אותך בקדושה, מובילות אותך למקום כלשהו, נותנות לך רוגע נפשי לעבודת ה', או שמא לא כך..

הדבר שיקדם אותך בעיקר, הוא חשיבה פנימית של מה עושה אותך מאושר באמת, מה מעסיק אותך, מה משמח אותך.

כן, אתה אמור להיות עסוק, מאושר, ושמח, שמח מאוד.

כל דבר אחר שמוביל אותך לכעס, עצב, תסכול, הוא פרי חוסר מחשבה על החיים שלך, ועל איך לקדם אותם, אותם בלבד.

וישנם דרכים להיות מאושר, עליך רק לחפש אותם, לבחון אותם, וללכת בהם.

עליך לחשוב היטב, האם אתה נמצא במקום שנכון לך, האם אתה עושה מה שנכון לאישיותך, לכישרונותיך המגוונים, ולאופייך.

חזקה על כל אדם, שאם הוא מוצא את מה שהוא טוב בו, ומקבל על כך פידבק ראוי, הוא הולך ומתקדם ונעשה לאיש.

*

נמשיך – זעקה מתוך חסר.

אתה מדבר הרבה על צניעות ופרישות וכדומה. וזועק על כך מרה. אני מבין לליבך, אכן הניסיון לא קל ולא פשוט.

אבל מה שמניע זעקה פנימית לצאת החוצה בדרך כלל, זה תחושה של קרבה לדבר. תחושה של פספוס. תחושה של אבדן.

וזעקתך כאן כמדומני היא זעקה של שיקוף ומראה על מה שחסר לך, על מה שאתה משתוקק וחפץ ורוצה.

אדם זועק היכן שליבו חסר.

איני חושב שתוכל לשנות בני אדם אחרים, גם לא את פני הדור כולו. מה שכן תוכל לחשוב, זה, מה קורה איתי? איפה אני נמצא? האם זה הגיוני במידה כלשהיא שהדבר היחיד שיש לי בראש הרבה מהיום, אלו טענות על נשים של אחרים, ובנים של אחרים? האם בזה הראש שלי צריך להיות עסוק? האם נהפכתי מאיש פשוט לממונה על פני הדור?

אולי צריך לחשב מסלול מחדש, להתכנס, להרהר בעצמך על עצמך. ואולי לצאת לדרך חדשה.

דרך חדשה, דרך של טהרה, דרך של בנין האישיות מחדש. ממש מאפס.

חשיבה עצמאית מחודשת על רצונותיך האישיים, על כישרונותיך, על מעשיך.

חשיבה עצמאית מחודשת על מקומך בחיים, על מקומך ביום-יום.

גיבוש מסלול חיים לעשור קדימה, עם תוכנית ברורה שתתאים למה שאתה משתוקק אליו.

אלו הדברים שיסעירו לך את הנפש, יטלטלו אותך, ויחיו אותך.

והם בסופו של דבר יבנו את אישיותך שלך, כך שלא יהיה לך זמן פנוי להסתכל הצידה, וודאי לא לחשוב הצידה.

*

נמשיך – סיפוק

דבר נוסף וחשוב, הדרך להצלחה אינה דרך התגברות על חטאים, לא.

הדרך להצלחה תלויה במה שדיברנו,  בחלק החיובי של החיים, בחלק העשייה, בחלק הסיפוק שמקבלים מהעשייה.

כמובן שצריך ללכת בדרך הישר, אבל זה רק אם צועדים בדרך המלך, בדרך הישר, משם צריך לשמור שלא לסטות. וכל זאת אם בונים דרך אמיתית ומתאימה להולך בה.

תורתינו הקדושה היא תורת חיים, ומשכך היא צריכה להיות חלק מחדוות החיים, שמחה ומאושרת.

אני מאוד אשמח אם עוד מספר שבועות תכתוב לי מה אתה עושה, מה אתה לומד, למה אתה שואף, מה אתה משתוקק, האם לאחרונה כתבת איזה מאמר יפה על הגמרא שאתה לומד, האם הרגשת איזה הרגשה של קרבת אלוקים בתפילה, אם רעיון על נוסח הברכות וסדרן. אולי יש לך איזה תשובה לענות על שאלה שנשאלה בהלכה בנושאים שאתה לומד בכולל.

אולי יש לך נושאים מחוץ לכולל שמעניינים אותך, ובהם יש לך מה לומר.

איני יודע מאיפה באת וגדלת, מה סגנון החשיבה שלך ושל סביבתך. אבל בכל מקום צריך למצא את היצירה את הפריון ואת חדוות הסיפוק וההצלחה.

וזאת עבודת האדם העיקרית בחייו! זכור זאת!

עליך ליצור מצב בעצמך שאתה קופץ מהמיטה כל בוקר מתוך השתוקקות להמשיך יצירה שיצרת אתמול ושלשום..

*

איחול אמיתי אני מאחל לך ממקום מאוד פנימי

שתמצא את אשר חושקת נפשך

 

בברכת הצלחה רבה

דוד ברנהולץ

DAVID924803@GMAIL.COM

 

 

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות באותו נושא:

רוצה לבכות ולא מצליחה

אני לא מצליחה לבכות. איך בוכים? זה לא שעברתי דברים מדי קשים רק שאני תמיד אומרת שאח"כ אני יבכה ובסוף זה אף פעם לא קורה. אשמח אם תסבירו לי איך

קרא עוד »
העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי מהישיבה

העיפו אותי עכשיו מהישיבה בה למדתי כ3 שנים, ישיבה גדולה מכיון שחסרתי כמה סדרי ג'. אני מרגיש מאוד מאוד קשה עם זה, מאוד. אני בחור מאוד רגשי, קשה לי עם

קרא עוד »
דילוג לתוכן