במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים?? למה?

שאלה:

לפני כמה שבועות נתקלתי במשפט שמאד עצבן אותי ואפשר לאמר שממש הרגיז אותי והתחיל לתת בי את אותותיו בכך שאני "פראייר" מה שנקרא בכך שאני שומר תורה ומצוות.
מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.
והשאלה זועקת ומהדהדת – למה? למה ומדוע?
אני רק מצייר בעייני שני אנשים. הלא אלה הצדיקים מגיל נעוריהם עד ימי שיבה התפללו שלוש תפילות ביום, למדו מבוקר עד ליל והגו ועסקו ללא הרף במצוות ובעבודת השם.
לעומתם – בעלי תשובה, חגגו, עשו חיים, נסעו לטיולים, היה להם חיים חופשיים ומפורקים מכל עול תורה ומצוות, לא התחייבו בכלום, ופתאום, זה שהוד מעלתו מסכים ברוב טובתו שניה לפני שהוא נפטר לאמר "סליחה", זה מקפיץ אותו מעל אותו צדיק שכל חייו קיים תורה ומצוות?
???……
אולי כבר כדאי להיות חילוני ובסוף הימים לחזור בתשובה, ככה אני יהיה במדרגה יותר גבוהה ממה שאני עושה עכשיו…

 

 

לשואל היקר,

שלו' וברכה !!

אכן שאלה משמעותית, שאלה שנוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו, ומביאה אותנו להתבונן ביסודות חשובים לחיי הדת שלנו.

שאלות מהסוג הזה, הם שאלות מהסוג שבונה ולא מהסוג שהורס, זה בונה בנו עוד קומה בהבנת דרכי עבודת השם שלנו.

ככל שהשאלה יותר 'מציקה' לנו, אנחנו יכולים להבין מזה כמה חשוב לנו שנתייחס אליה וניתן לה מקום של כבוד, חשוב לנו לא להיבהל ממנה ולא לנסות 'לברוח' ממנה…

ברשותך, אני אחלק את השאלה שלך לשני חלקים, החלק הראשון הוא להבין מה הביאור בדברי חז"ל שאמרו ש'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים' הרי לכאורה על פניו זה דבר שנוגד את ההגיון, כפי שציירת את זה באופן מאוד מוחשי.

החלק השני הוא להבין מהי ההשלכה המעשית של זה לחיים שלנו, לעבודת השם שלנו. האם זה אומר שאנחנו יכולים מראש 'לבנות' על זה, וכך נרשה לעצמינו לחיות לפי איך שמתחשק לנו, ולעשות רק תשובה בסוף החיים, וזהו…

כמדומני, שאם נבין היטב את עומק דברי חז"ל, מה הם התכוונו במה שהם אומרים במקום שבעלי תשובה וכו', השאלה השניה תיפתר מאליה.

רבותינו לימדונו (שמעתי זאת בשם המשגיח ר' ירוחם זצוק"ל ממיר), שבניגוד לדברי חז"ל בדברי הלכה שע"פ רוב הם ברורים מאליהם פחות או יותר, היות שחז"ל 'דאגו' שהדברים יהיו מבוארים וברורים כמה שיותר…

בניגוד לזה עומדים דברי חז"ל בדברי אגדה, בהם הרבה פעמים חז"ל הסתירו את עומק כוונתם, והם דורשים הרבה העמקה והבנה, עד שמבינים אפי' את ה'פשוטו של מקרא' שלהם,

הבה נעיין בדברי הרמב"ם בפרק ז' מהלכות תשובה הלכה ד', שהביא את דברי חז"ל אלו, ונבין מזה כיצד פירש הרמב"ם את הדברים, וזה לשונו:

ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה,
אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם,
ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו,
אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו,
כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם.

מבואר מדברי הרמב'ם שהוא מפרש את דברי חז"ל אלו שמדובר כאן בבעלי תשובה שטעמו טעם חטא ופירשו ממנו וכבשו את יצרן,

זאת אומרת שהקושי לאדם שכבר טעם טעם חטא לפרוש מהחטא הוא יותר גדול מהקושי של אדם שלא מכיר בכלל את טעם החטא…

ולכן המעלה של בעל התשובה היא גדולה ממעלת הצדיק מעיקרא.

כלומר לא מדובר כאן על בעל תשובה שאמר 'סליחה טעיתי…' וזהו…

אף שגם הוא נקרא בעל תשובה, ותשובתו מתקבלת וכמו שכתב הרמב"ם בעצמו שם (בפרק ב' הלכה א)

'…ואם לא שב אלא בימי זקנתו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה,
אף על פי שאינה תשובה מעולה, מועלת היא לו ובעל תשובה הוא,
אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עוונותיו נמחלין,
שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם שהוא יום המיתה,
מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו…'

מ"מ אצלו אין את המעלה המיוחדת הזאת של 'טעם טעם חטא ופירש ממנו וכבש יצרו'

אלא מדובר כאן על בעל תשובה שעובר חוויה מאוד משמעותית של 'פרישה מן החטא',

אפשר אולי להשוות את זה למי שנדרש ממנו להיגמל מהתמכרות לסיגריות למשל, לעומת מי שלא עישן סיגריה מימיו…

והרמב"ם מתאר את זה בדבריו שם (בפרק ב' הלכה א') וז"ל:

'…אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח,
כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה,
הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך…'

ביאור אחר בדברי חז"ל הללו מצאתי בדברי ר"י בר יקר (קובץ שיטות קמאי ר"ה דף יז ע"ב):

ואף על גב דאמרי' תמן ופליגי דאמ' אין צדיקים גמורים עומדין במקום שבעלי תשובה עומדין.
אינו ר"ל שיאהב הקדוש ברוך הוא בעלי תשובה יותר מצדיקים גמורים,
אלא ר"ל מודה אני (ר"ל שיש שם מחלוקת בגמ' מי עדיף האם צדיקין גמורין או בעלי תשובה, ימ"נ) כי הנאתן מזיו שכינה וכבודן של צדיקים גדול,
אבל הב"ה נותן בעלי תשובה אצלו בקרוב לו יותר מן הצדיקים,
אבל אין הנאתן כל כך גדולה אצלו ונותן לו פת פרוסה וחתיכת בשר והשרים אוכלים למטה ממנו יותר ויותר,
למה מקרבן הקדוש ברוך הוא אצלו, לפי שאם יושיבם בין הצדיקים או למטה מהם יתביישו ויאמרו הצדיקים מה לזה העומד אצלו והוא אינו יודע תורה ועשה כך וכך.
והיינו דכתיב ה' אוהב צדיקים ה' שומר את גרים. והיינו כמו בעלי תשובה ששומרם אצלו שלא ידחפוהו ויביישוהו.

גם ב'ספר הבתים – המצוה' (קובץ שיטות קמאי יומא דף לו ע"ב) ביאר את דברי חז"ל אלו באופן מסוים מאוד, אחרי שהוא מקדים ואומר שאע"פ שיש בנושא הזה מחלוקת שם בגמ', מ"מ זה לא באמת מחלוקת אלא כל אחד דיבר במקרה אחר, ואלו דבריו:

ואחר שבארנו מעלת התשובה צריך שנבאר מאמרי רבותינו אמרם [ברכות ל"ד ע"א] כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו [ישעיה ס"ד ג'], ופליגא דר' אבהו דא"ר אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, שנ' [שם נ"ג י"ט] שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק ברישא והדר לקרוב. ואידך מאי רחוק רחוק מעברה מאי קרוב קרוב לעברה ונצל ממנה. דע כי אלו המאמרים וכיוצא בהם מן המאמרים המדעיים, כל אחד ואחד אמתי לפי ענינו גם אם יראו כחולקים, והכונה אצלי באלו המאמרים כי המאמר הראשון בצדיק גמור אשר הכשרהו שכלו הטוב אל האמונות הטובות ולעמוד כנגד הכופרים וזה באמת גדול מאד ממי שהבהילוהו תחלה קצת אמונות רעות עד שהועתק מהם, אם מעצמו אם למורה למדהו והורהו. וזה כאברהם אבינו אשר קראו [ע"פ ישעיה מ"א ח'] ה' אוהבי, ואמרו רבותינו [נדרים ל"ב ע"א] עליו בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, וזאת מעלה שאין למעלה ממנה. והמאמר האחר שמעלת בעלי תשובה על הצדיקים הגמורים, הכונה אצלי, לפי חלוקת הנשואים כי בעל תשובה שרתיחת טבעו הביאהו לקצת עברות ויעמוד כגבור להלחם עם המלך זקן וכסיל, שמעלתו גדולה על הצדיק הגמור אשר בסבת תכונת מזגו הטוב לא חטא לעולם והר"ם האריך באלו הענינים בפי' אבות בפ"ו [שמונה פרקים לר"מ פ"ו] להקדמות בהפרש שיש בין החסיד המעולה ובין הכובש את יצרו והמושל בנפשו, ואין כונתינו להביא הנה כל הלשונות כי יארך הענין, גם כן אין צורך, כי ספרי הר"ם צריך שיהיו נגד עיני האדם תמיד, והפורש מהם כפורש מחיים [ע"פ קדושין ס"ו ע"ב], ודי לנו כשנכתוב ונרמוז המקומות.

בדברי האלשי"ך על התורה פרשת עקב (דברים י, א) מצאתי התייחסות מפורשת לשאלה שלך:

ועם כל זה ששבחתי הבעל תשובה שנדבק בה', כי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים כו' (ברכות לד ב),
עם כל זה שמע בקולי איעצך ואהבת כו' ה' אלהיך ושמרת כו' כל הימים, כלומר שיהיו כל ימיך בכשרון ולא שתחטא ותשוב.
כמו שאמרו ז"ל (ילקוט תהלים לב) על פסוק אשרי נשוי פשע כו' שאמר דוד הנה אשרי החוטא ושב, אך טוב ומאושר ממנו אשר לא יחשוב ה' לו עון ולא הוצרך לתשובה,
כי מי החפץ בחולי לתקות רפואה ומי יודע אם יתרפא כראוי.
וכן אמרו רבותינו ז"ל (סוכה נג א) מהכתוב שהיו אומרים אשרי זקנותנו שכיפרה על ילדותנו, כי טובים היו האומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה זקנותנו:

כלומר, מי ש'בונה' על זה מראש, שהוא יחטא ואח"כ ישוב בתשובה ויהיה במקום יותר גדול מצדיקין גמורין, זה תהליך מסוכן כי מי יודע אם הוא יצליח להיות אח"כ בעל תשובה אמיתי, ולהתרפאות כראוי מחולי החטא.

אני מאמין, שבחיפוש רחב יותר אפשר למצוא עוד ועוד מקורות במפרשים ראשונים ואחרונים ז"ל, שמפרשים את דברי חז"ל אלו באופן הראוי, כך שלא יהיה כ"כ מקום לשאלה שלך.

כמדומני אבל, שהשאלה שלך מעידה על קושי משמעותי שאתה מתמודד עימו בעבודת ה' היום יומית שלך, קושי שדורש ממך משאבים לא פשוטים,

התמודדות כזאת שמביאה לך הרגשה של הקרבה ממש גדולה בשביל העבודת ה' שלך,

ומשכך שאלות מהסוג הזה בעצם 'מרוקנות' את המשאבים שלך ומוציאה לך את האנרגיה…

נדמה שבמקרה כזה, חוץ מזה שזה יכול ללמד אותך המון על הכוחות ותעצומות הנפש שלך, על האמונה הפשוטה והבהירה בדברי חז"ל, שמחזיקים אותך גם במצבים כאלו…

יחד עם זאת, כדאי אולי לבדוק את הנושא הזה יותר לעומקו, לנסות להתאים את החויה הפנימית שלך לעבודת ה' שלך, כך שלא יהיו שרויים בקונפליקט מתמיד,

ישנו וורט חסידי שאומר כך,
ומקדים על זה משל נאה: אורח אחד סוחר יהלומים הגיע באחת הנסיעות שלו לבית מלון כשבמזוודה שלו מונח צרור יהלומים שלו, הוא הניח את המזוודה בכניסה למלון באיזור המיועד לכך על מנת שעובד בית המלון יעלה לו את המזוודה לחדר שלו שנמצא בקומה גבוהה, לאחר זמן מה כשהאורח נמצא בחדרו הוא שומע דפיקה בדלת הוא רואה את שרת בית המלון מכניס לחדר שלו בסחיבה מזוודה כבידה מאוד… אז הוא אומר לו 'אוי… זו לא המזוודה שלי, המזוודה שלי היא קלה לנשיאה יש בה רק כמה יהלומים, אם המזוודה הזאת כ"כ כבידה, אות הוא כי אין זו מזוודה שלי…'
כתוב בפסוק 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל' – שלפעמים אם האדם מרגיש יגיעה גדולה מהעבודת ה' – כי 'יגעת' בי ישראל – זהו סימן ש'לא אותי קראת יעקב' – דהיינו זה לא מה שהקב"ה התכוון…

לפעמים אלו תפיסות מוקדמות לא מדויקות ומוטעות, שגורמות לנו חויות מהסוג הזה,

לפעמים אלו חויות עבר שלנו שלא עברו 'עיבוד' כראוי,

ולפעמים זה יכול להיות אפי' תפיסות הלכתיות לא מדויקות…

בנקודה הזאת, הייתי ממליץ לך ל'עשות לך רב' בנושא הזה, למצוא לך אישיות רוחנית מתאימה, או 'לקנות לך חבר' מישהו טוב וחכם…

שאיתו אתה יכול לפתוח את הנושאים האלה, תוך שמירה על הרמה הרוחנית שלך,

סיכוי גדול שזה יביא לשיפור משמעותי בהרגשות שלך,

בברכה מרובה,

ישראל מאיר נ

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות באותו נושא:

יש לי פחות חשק לקיים את המצוות

שלום, אני בן 24. כל חיי חונכתי במסגרות שומרות תורה ומצוות, אבל לאחרונה קצת קשה לי עם האמונה והמצוות ואני מרגיש שהחשק שלי נחלש.  יש כמה דברים שאני ממשיך לשמור

קרא עוד »

קשיים בקשר עם הבת הקטנה שלי

שלום ותודה לאתר הנפלא. יש לנו בת בת 8, חכמה ומקסימה שמרווה אותנו נחת ב"ה. לאחרונה היא התחילה לומר שוב ושוב באוזננו: "אתם לא אוהבים אותי". יצויין שהבית שלנו לרוב,

קרא עוד »
דילוג לתוכן