לא מצליחה להתפלל כמו שצריך, מה שווה בכלל תפילה כמו שלי?

חשש מנערוון בתפילה ותחושה לא נעימה

שאלה:

שאלה:

כבר תקופה ארוכה לא מצליחה להתפלל . .

מרגישה   שהקבה ממש מואס בתפילות שלי…  ואני   ממש "מדברת שטויות"  זה מאוד כואב לי……

פעם יכולתי ממש להתפלל בכוונה .. ..  להתפלל מהלב  הצלחתי אפילו להוסיף תהילים . . .  גם בזמנים ממש של קושי (שאפילו אז הצלחתי יותר..לכוון  ולהתפלל יותר מהלב…)

בראש אני יודעת את כל התשובות 

אבל ברגע  שאני מתחילה להתפלל  …….

אני נלחמת בעצמי כל הזמן  והייתי אחת שמאוד!!!!!!!! מחוברת לתפילה …  

בעיקר כאב לי בתקופת הימים הנוראים  וזה משפיע עלי מאוד עד עכשיו….  מרגישה שפספסתי….

בתקופה שהתחיל הקורונה מאודדדדדדד!!!!!!!!!!! התחזקתי  ואחכ בזמן אלול וימים נוראים לא הצלחתי בכלל להתפלל  התפילה היתה סתם גיבובי מילים……  (חשוב לי לציין שלא פספסתי אף תפילה )  בזמן האחרון  גם שאני אומרת את המילים   מרגישה "מדברת שטויות"  ואם התפילה היא מהלב אז זה מרב תסכול שאני לא מצליחה..

 

ניסיתי לשמוע הרבה הרצאות בנושא  (מה שבד"כ עוזר לי בכל העניינים האחרים)  אפילו הרצאות שחיזקו אותי פעם  אבל שום דבר לא עוזר  באופן מעשי   בראש אני יודעת  מלא תשובות 

שהקבה לא חייב לי ששום תפילה לא שבה ריקם  שה שומע לכל התפילות   וכו וכו לא חסר 

 

אבל בפועללללל אני מרגישה  ששום תפילה שלי לא מתקבלת  שזה סתםםםם   בלבולי מילים  [במיוחד איך שזה נראה …]  אבל מצד שני אני לא  מסוגלת לדלג על תפילה ….  [אפילו שהתפילה שלי נראית כמו….  (יכולה לגמור לדוג' שחרית ב13 דקות   ולא מחוסר זמן……..

 

תשובה:

פלונית יקרה וצדיקה,

באמת לא פשוט…

תפילה גם לפעמים נתפסת כ"ציון" לרמה הרוחנית

וגם  בסיס לקשר עם השם וממילא גם בסיס לחיבור לתורה ולמצוות

וכשיש קושי בתחום הזה, זה משפיע מאוד.

 

ומעבר לזה

ההרגשה הקשה שלך שאולי אין מישהו שבאמת מקשיב

ושהתפילה שלך היא "גיבובי מילים" ושטויות חלילה,

זה קושי אמיתי (ומיותר) שחבל שיימשך עוד יום אחד.

 

תרשי לי להתחיל הפעם דווקא מהסוף, מהמשפט "אני יודעת שלא מגיע לי"

???

המשפט הזה נכנס מאוד לשיח בשנים האחרונות

ולא ברור לי איך זה קרה, כי הוא להערכתי  שגוי בגישה הבסיסית שלו.

ולמה?

 

"מגיע לי" ו"לא מגיע לי"

זה משפטים שמתאימים מאוד לקשר חביב עם השכנה

כל אחת גרה מאחורי הדלת שלה, חיה לעצמה

ולא חייבת לשכנתה דבר

גם אם יום אחד היית נחמדה ושמרת על הילד שלה בצהרים

זה לא אומר שמגיע  לך שהיא תשמור על הילד שלך למחרת.

 

אבל-

בחיים שלי לא שמעתי על תינוק בן חודשיים שבוכה מרעב בעגלה

ואמא שלו חושבת לעצמה:

"אויש, התינוק הזה… עוד אחרי כל מה שעברתי איתו…

לא מגיעה לו בכלל ארוחה עכשיו!!"

וגם התינוק עצמו לא מעלה על דעתו לעשות חשבון

כמה שעות אמא שלו ישנה ביממה האחרונה

והאם מגיעה לו שהיא תרגיע אותו/תחליף לו טיטול/ תאכיל אותו באמצע הלילה

החיים  פשוטים לו:

כשמשהו לא נוח- מבקשים ומקבלים!!

 

אם הוא רעב, בוכה ועדיין לא מקבל אוכל

נגלה אותו במצוקה קשה מאוד

הבכי שלו ייהפך להיסטרי מרגע לרגע…

"הי… הלו…?? מישהו חייב לך משהו??

ככה מבקשים? אתה לא מתבייש להטריח?"

לא. הוא לא מתבייש.

זו לא מערכת יחסים שיש בה שיח על מי חייב למי מה.

 

נכון, לפעמים תינוק יבקש משהו בכל תוקף

ואמא שלו לא תספק לו את זה

דווקא בגלל שהיא אוהבת אותו כל כך.

בגלל שזה לא טוב לא.

אבל לא בגלל שהיא לא חייבת לו…

כי במצב התקין אמא לא נותנת לילד שלה מה שהיא חייבת לו,

או רק לפי מה שמגיע, כי אז המצב של כל האנושות היה קשההה

אין כאן חוזה העסקה!

אלא רצון אמיתי להיטיב, שלילד יהיה טוב ושמח.

 

כך גם ביחס שלנו לבורא עולם וביחס לתפילה.

לפעמים קורה שבן אדם מתפלל שוב ושוב ושוב ולא נענה.

תשובה כמו "בסדר. הבנתי שלא  מגיע לי"

רק מרחיקה אותו מהתפילה ומריבונו של עולם

כי התפילה היא לא הסכמי עבודה "אני מתפלל, אתה שולח ישועה"

 

אלא תפילה כל מהותה היא קשר.

קשר עם מלך חי וקיים.

בתפילה ריבונו של עולם רוצה אותי ואת הלב שלי ממש כמו שאני,

אין טעם להתווכח עם מה מרגישים ומה שעולה לנו תוך כדי תפילה

כי ריבונו של עולם בצד שלנו לגמרי… ויודע בדיוק איפה קשה וכואב לנו

ואיפה אנחנו רוצים אחרת.

הוא רק רוצה שנביא את זה לשיח בינינו

כי כל ניסיון להדחיק ולהשתיק את הקושי שעולה

רק מחריף אותו

 

ולכן, פלונית יקרה

אם יש לך קושי בתפילה:

את לא מצליחה כרגע לכוון, לבקש באמת מכל הלב…

מרגישה מדברת לא לעניין..

על זה בדיוק צריך להיות השיח שלך עם בורא עולם

תספרי לו שאת מרגישה שהוא בכלל לא שומע

ותבקשי ממנו עזרה להאמין ולבטוח בו בלב שלם

מותר לצעוק, מותר להתחנן, מותר לומר בפה מלא

שקשה לך להתפלל כל כך הרבה ולא לראות מענה.

מותר להגיד שאת לא מסתדרת!! ושאת צריכה עזרה דחוף, דחוף, דחוף!!!!

ככל שתביאי את עצמך יותר אוטנטית. יבוא לך רוגע על הלב.

ואז, גם אם לא רואים את הישועה ממש יום למחרת

זה בסדר.

כי המטרה כבר לא עוד אמצעי לקבל מה שאני רוצה

אלא אמצעי להתחבר הכי הכי למלך העולם.

כי זה כל המטרה שלנו בחיים.

 

עוד דבר-

נראה לי שיש כאן עוד שאלה סמויה שהרבה חוזרת על עצמה בין השורות

והיא:

"מה שווה התפילה שלי כשהיא נאמרת בלי לב ובלי רגש וכוונה?"

האם הבנתי נכון את השאלה?

חשוב לזכור שמהות התפילה היא לא דווקא להתרגש

אמנם, מי שמתפלל בכוונה- יש לו סיכוי טוב להגיע לרגש פעיל במהלך התפילה (במיוחד אם מדובר באישה😁)

אבל גם מי שקיים ואמר את נוסח התפילה כפי שתיקנו חז"ל- מקיים את המצווה

ויש לתפילתו כוח כי נוסח התפילה כמו שתיקנו אותה אנשי כנסת הגדולה

הוא "פצצה אטומית" בין אם כיוונו בה ובין אם לא.

 

ולמה חשוב להדגיש את זה?

כי לפעמים, קורה שיש תקופות בהן התפילה מרגישה "יבשה" יותר

לא תמיד אנחנו זוכים להרגיש קרבת אלוקים או השתפכות הנפש

ואז כמה שיותר מתאמצים בכל זאת "לסחוט את הלימון" ככה הוא נעשה יבש יותר…

לפעמים צריך פשוט להניח לנושא.

להתפלל 3 תפילות ביום (או פחות, כל אישה כמנהגה) בנחת.

לשמוח במה שזוכים לכוון

לבקש אחרי התפילה כמה מילים על המשך היום/ להודות על משהו טוב שהיה.

מומלץ מאוד להקדיש כמה דקות ביום לדיבור חופשי עם ה',

וגם אם בזמן הזה בסוף סתם שותקים או לא יודעים מה לומר, זה בסדר.

עצם זה שפינינו לזה זמן כבר מקרבת אותנו למטרה החשובה- להתקרב אליו יתברך.

ולחכות ש"אחרי הפעולות יימשכו הלבבות"

זה יקרה, אין סיבה ללחץ ולדאגה.

 

הרבה אנשים שעברו תקופה קשה כמו אחרי אובדן

יכולים להעיד שלפעמים זה חיבר אותם מאוד לתפילה

אבל היו גם חודשים שבקושי הצליחו  לפתוח סידור.

נכון, לא כותבים את זה בסיפור בהמשכים ולא באף מדור אחר בעיתון…

אבל זו מציאות שאין מה להילחם איתה.

מי שקשר עם ה' חשוב לו מספיק- חוזר לזה אחר כך ובגדול.

זה לא בהכרח אומר משהו על המצב האישי- רוחני.

 

ואחרון חביב-

יש משפט של חיה הרצברג שאני אומרת אותו לעצמי מידי פעם:

"אבא לא אומר לא לילד שלו!!

יש 3 דרכים איך אבא עונה:

או שהוא אומר "כן, אני אביא לך"

או "כן, אבל לא עכשיו"

או "יש לי רעיון יותר טוב בשבילך…"

 

כל אחת במבט לאחור על החיים שלה יודעת להגיד על דברים שהיו נראים לה שהיא חייבת ודווקא כך

בסוף הסתדרו אחרת לגמרי, ואיך זה היה לטובה.

 

יש דברים שרואים מהר למה זה היה לטובה

וככה בדיוק בדיוק היה צריך להיות.

יש דברים שאחרי שנים נבין איך ה' מצמיח ישועה

ויש נסיונות שנבין רק אחרי 120.

 

אבל תמיד תמיד אנחנו נענים!! רק לא בהכרח לפי שנראה לנו כישועה

ואם העלית את הקושי למצוא עבודה

אני יכולה להגיד לך שככה גם אני התחלתי את דרכי בשוק התעסוקה

והיום, אני ב"ה במקום מצוין.

שאילולי עברתי כל כך הרבה לא הייתי נמצאת שם היום…

אבל אם הייתי ממשיכה לחשוב שה' שם לי רגל, (חלילה)

ולא מנסה למצוא דרך להתפרנס בצורות מקוריות יותר

אז זה היה חבל מאוד…

 

בכל אופן

אני מאחלת לך מכל הלב הצלחה ענקית בכל

ושתמיד תרגישי בת יחידה מיוחדת ואהובה של הכל יכול…

 

חיה

 

גם לכם יש שאלה?

משהו מעיק על לבכם ואין לכם את מי לשתף? אתם מתמודדים עם קושי אבל מתביישים לשאול? כאן אפשר לשאול הכל!

השאלה תפורסם באתר רק אם תרצו בכך, ואם היא תאושר על ידי הוועדה הרוחנית (רוב התשובות שנשלחות אינן מפורסמות באתר). 

יש לך מה להוסיף?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות נוספות באותו נושא:

מה עושים עם תלות בחבר?

עם הזמן נהיה לי תלות בחבר, שבאמת אני מחובר אליו. אוהב אותו מאוד, יש לי איתו דו שיח מעולה, כיף לנו להיות ביחד. ממש חברים אמתיים וטובים.
אבל עם הזמן גילתי שיש לי בו תלות (כך זה נקרא) מפריע לי שהוא מדבר עם משהו אחר. כשלא תמיד הוא עונה לי, או כל מיני דברים מהסוג הזה.
עד כדי כך כשעברנו כל אחד לישיבה אחרת, הוא התנתק ממני וזה מאוד פגע. אני מנסה להשתחרר ממנו ולא מצליח, אני חיב אותו זה אוויר לנשימה שלי. אמרוי לי שאני צריך יותר הערכה עצמית ועשיתי וזה לא עזר.
א"כ השאלה. מה אני יכול לעשות כדי להשתחרר ממנו, ושלא יקרה לי שוב עם חבר חדש?
תודה רבה רבה מראש

קרא עוד »
חשש מנערוון בתפילה ותחושה לא נעימה

לא מצליח להתחבר לתפילה

אני אברך בן 26, נשוי + 2, לומד תורה כל היום. כל זמן פנוי שיש לי מהאשה והילדים, אוטומטית אני נשאב ללימוד, זה מעניין אותי ומושך אותי, וברוך ה' כמעט

קרא עוד »

אני מקנא!

שלום אני בחור ישיבה בן 22 לומד באחת הישיבות הטובות ביותר, ואני לא מהבחורים הכי מוצלחים שם בלשון המעטה בין בגלל סיבות שאני אשם בהם ובין בגלל דברים שלא תלויים

קרא עוד »
דילוג לתוכן